פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1458

מנהיגות מול דעת הקהל
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שני, 16/06/2003 שעה 2:09)


מנהיגות מול דעת הקהל


נסים ישעיהו





במה נבחנת מנהיגות? מנהיגות נבחנת ביכולתה להציב יעדים בני השגה ובחתירה אל אותם יעדים עד להשגתם. היא נבחנת גם ביכולתה להוביל את המונהגים אל עבר אותם יעדים.

ומהו מקור הסמכות של המנהיגות לסמן יעדים ואף לקבוע באיזו דרך יש ללכת? בתרבות הרייטינג שהשתלטה על חיינו, המבחן העליון הוא ההתאמה לדעת הקהל. לכאורה זה מובן מאליו, הרי הקהל הוא המונהג וחשוב שיסכים עם היעדים ועם הדרך להשגתם.

האמנם? נבחן זאת לאור הסיפור של פרשת השבוע.
(במדבר יג) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבתָיו תִּשְׁלָחוּ כּל נָשִׂיא בָהֶם: יז וַיִּשְׁלַח אתָם משֶׁה לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן וַיּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת- הָהָר: יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא וְאֶת-הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָב: יט וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֶשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
עד כאן הגדרת המשימה; מכאן לביצוע:
כא וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבא חֲמָת: כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבא עַד- חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צעַן מִצְרָיִם: כג וַיָּבאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן-הָרִמּנִים וּמִן-הַתְּאֵנִים: כד לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם:
מרחק של ימים ספורים מגבול הארץ; משימת התיור הושלמה ועתה לשלב הבא:

דיווח אובייקטיבי או נקיטת עמדה?

כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבאוּ אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ: כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ:
עד כאן הכל בסדר; דיווח על עובדות והצגת דוגמיות מפירות הארץ, בדיוק בהתאם להגדרת המשימה. אבל הנה מתגלה הנטייה האישית של המדווחים:
כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדלֹת מְאד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן:
לכאורה המשך דיווח אובייקטיבי; אבל, לא! אֶפֶס. כל זה לא שווה כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ... מלה אחת, אֶפֶס, וכבר אין זה דיווח אלא נקיטת עמדה. לא בגלוי, חלילה; לכאורה הם רק מדווחים.

ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ: כמה פאתטי; כלב יודע שזו המגמה של המרגלים והוא מנסה לעצור את הסחף עוד בטרם הביעו דעה מפורשת; אבל זה רק מדרבן אותם לחשוף את מה שהסתירו עד עכשיו:
לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: לב וַיּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אתָהּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
מבלי משים הם חושפים את המניע הנסתר להתנהגותם התמוהה: וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים... החגב בעיני עצמו, אינו מאמין בכוחו וזה מובן; אבל גרוע מזה: וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: יחסו לעצמו נקלט אצל זולתו והזולת מתייחס אליו כפי שהוא מתייחס אל עצמו, חגב.

דעת הקהל והמנהיגות

דברי המרגלים השפיעו מיידית ודעת הקהל דורשת במפגיע שינוי כיוון; לא להמשיך במסע לארץ כנען אלא חזרה לארץ מצרים:
(פרק יד) א וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: ב וַיִּלּנוּ עַל-משֶׁה וְעַל- אַהֲרן כּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ-מָתְנוּ: ג וְלָמָה ה' מֵבִיא אתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת לִנְפּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: ד וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו נִתְּנָה ראשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: נִתְּנָה ראשׁ, נבחר מנהיג כלבבנו וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
תגובת המנהיגות מפתיעה ביותר, אם בוחנים אותה לאור המוסכמות של ימינו:
ה וַיִּפּל משֶׁה וְאַהֲרן עַל-פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ושני השליחים הנאמנים מנסים שוב להטות את דעת הקהל:
ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה מִן-הַתָּרִים אֶת-הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: ז וַיּאמְרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאד מְאד: ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ט אַךְ בַּה' אַל-תִּמְרדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם:
מעניין; יהושע וכלב אינם מתווכחים עם הטענות של המרגלים בדבר כוחם של יושבי הארץ, אבל הם מודיעים כי סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם; אין להם הגנה רוחנית כי ה' אִתָּנוּ, [לכן] אַל-תִּירָאֻם:

אבל זה לא משכנע את דעת הקהל שנשטפה כבר בדיווחים מפחידים; הם לא מתעניינים ברוחניות ומאיימים לחסל את מי שמערער להם את הקונספציה: י וַיּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאהֶל מוֹעֵד אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וכאן באה תגובת ה': יא וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד-אָנָה לֹא-יַאֲמִינוּ בִי בְּכל הָאתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ: יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אתְךָ לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:

דעת הקהל משנה כיוון

משה רבנו, המנהיג המסור והנאמן, פותח בתפילה להצלת עם ישראל המורד ומסיים במלים: יט סְלַח-נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה:
והתגובה: כ וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: כא וְאוּלָם חַי-אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד-ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ: כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים הָראִים אֶת-כְּבדִי וְאֶת-אתֹתַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: כח אֱמר אֲלֵהֶם חַי-אָנִי נְאֻם-ה' אִם-לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם לְכָל-מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינתֶם עָלָי: ל אִם-אַתֶּם תָּבאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן: לא וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אתָם וְיָדְעוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: לב וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה:
אין שום ויכוח עם הטענות של המורדים אבל יש חזות קשה ביותר בעניין העתיד הצפוי להם. משה מעביר את המסר והתגובה של המורדים מפתיעה ביותר לכאורה.
לט וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאד: מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל-ראשׁ-הָהָר לֵאמר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל- הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ:
מה קרה? מה שכנע אותם ביכולת ה' להביאם אל הארץ? אלא זהו טבעה של דעת הקהל, כל כולה מיוסדת על תגובה רגשית; בבחינת האחרון משכנע. קודם הושפעו מדברי ההפחדה של המרגלים ועכשיו נבהלו מזעמו של ה'.

מכאן נובעת מסקנה מעניינת: מנהיג הנענה לדעת הקהל אינו יכול להיות חשוד בהתנהלות רציונלית.
(פרק טו) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל- אֶרֶץ מוֹשְׁבתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם:
אחרי הכל ולמרות הכל, הארץ הזאת שלנו; כך ה' מבטיח ומקיים.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

תנועת 'אור ישראל'.








http://www.faz.co.il/thread?rep=31489
מסקנה: מנהיג הוא מי שמצליח לשכנע את הציבור.
מילשטיין א. (יום שני, 16/06/2003 שעה 17:10)

משה שכנע את הציבור ולכן הוא מנהיג. הטריק של משה היה אמוני. וטריק זה עבד כי במלחמות הקודמות משה הוביל לניצחון. מכאן שלא די באמונה. צריך להראות תוצאות כדי לשכנע.

http://www.faz.co.il/thread?rep=31496
אני חולק על דעתך
aharon5 (יום שני, 16/06/2003 שעה 19:46)
בתשובה למילשטיין א.

לשכנע זה נכון.
אלא ששכנוע אינו נובע רק מכושר ביטוי מוצלח אלא גם ובעיקר מנגישות לתקשורת, ומאהדתה.

אבל אני חולק על קביעתך שמנהיג צריך להראות תוצאות כדי לשכנע.

לעניות דעתי, כפי שאני מתרשם מן המציאות: כל קשר בין תוצאות (מוצלחות) ובין קידום מנהיגים מקרי בהחלט.

את הכישלונות הקולוסאלים אנו רואים בכל תחום חברתי ללא יוצא מן הכלל, לרבות התחום הבטחוני.

שיא השיאים הוא אולי יוסי ביילין, שעדיין התקשורת מאפשרת לו פתחון פה, ולחילופין כנראה גם אמיר פרץ שהצליח לבזבז מאה ארבעים מיליארד שקל ב''ניהול כושל'' אך לא זה מה שיפריע לו לנסות שוב...

איתמר רבינוביץ' נכשל עם סוריה, מה שלא הפריע לו ללכת לאוניברסיטת ת''א, לבזבז כספים להגדיל את הגירעון, ולצעוד בגאון לתפקיד הבכיר הבא. האם הוא היחיד? אני מסופק...

אתה ראית פעם מנהיג נזרק בשל ''ניהול כושל''?

אני לא. ככל הזכור לי הטיעון הזה בא רק כדי למנוע את זריקתו לכלא, בבחינת: מה אתם רוצים ממנו, המסכן בסה''כ נכשל... תנו לו עוד צ'אנס, אולי הפעם הוא יצליח...

הוא אולי גם סובל מבעיות רגשיות (רגישות לכספי ציבור), בעיות טוהר (מידות) ונקיון (כפיים)...

קיימת נורמה אותה אני מכנה ''בכיר לנצח'': מרגע שמישהו הופך להיות בכיר הרי שישבנו נדבק לכיסא, לא משנה בכלל מהי תרומתו או נזקו לחברה.

אני קובע נחרצות: הקשר בין הצלחת מנהיג וקידומו הוא בד''כ הפוך!

ותראו לי מחקרים שמפריכים טענתי זאת.
אה, לא חקרו? בוודאי שלא. ''תרבות השלטון'' הרי אין דבר כזה בכלל...

http://www.faz.co.il/thread?rep=31504
''טריק הכאב'' של המנהיגות: ההמונים על פי רוב
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 17/06/2003 שעה 9:32)
בתשובה למילשטיין א.

בוחרים כמנהיג העליון והנערץ ביותר את המנוול הפוגע בהם יותר מכל מנהיג חילופי אחר שפגיעתו הפוטנציאלית פחותה מזו.

ומדוע?

הדבר מבוסס על טריק ''הטעיית הכאב''.

רבים דובקים באמונה שככל שהישג גדול יותר, כך הוא בהכרח גורר סבל וכאב גדולים יותר. ככל שהמחיר גבוה, כך התוצאות טובות יותר, מאמינים ההמונים.

אמונה זו נעשית בתודעה העממית מושא להטעייה.

ההמונים מסיקים מכך באופן מוטעה (הטעיית כאב=הצלחה) שככל שהכאב והסבל שמביא מנהיג מסויים גדולים יותר, כך הדבר מצביע על הישגים והצלחות אדירים יותר.

העסק עובד מצויין בצפון קוראה מוכת הרעב, עבד ניפלא בעיראק מוכת הטבח והעינויים והמלחמה באיראן שהביאה לחצי מליון קורבנות.
ועבד נפלא בתקופת סטלין שטבח 20 מיליון מבני עמו, ויצר עוני, סבל ועינויים רבי היקף.

רחבעם בן שלמה היה מודע היטב לטריק הזה.
כאשר העם פנה אליו בדרישה להקטנת המיסים, הוא ענה ברוח ''טריק הכאב'':

''אבי ייסר אתכם בשוטים ואנוכי אייסר אתכם בעקרבים''...

רק שעמד מולו יריב נחוש, ירבעם בן נבט, איש חריף וזריז לשון..

מסקנה: רצונך לעלות לדרגת המנהיג ה''יחיד בדורו''?

העלה את המיסים באופן תלול, בסס מנגנון ביורוקרטי ענק ההופך את האזרחים לעבדיו, עשה שימוש נירחב במנגנוני חושך למיניהם, גם מלחמה כושלת ורבת קורבנות או כמה כאלה לא יזיקו...וכיוצא בזה.

זרה הרבה כאב וסבל!

והנה אתה היחיד בדורו, הדגול מרבבה.

קישורים:
ההמונים התגודדו בבכי נורא לייד הרמקולים...: http://www.faz.co.il/thread?rep=28551&Page=1
גימיק הכאב: נפגעת-פתרת: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=35679

http://www.faz.co.il/thread?rep=31539
האמת מיכאל, גם בעם ישראל השיטה הזאת הצליחה
נסים ישעיהו (יום שלישי, 17/06/2003 שעה 21:07)
בתשובה למיכאל מ. שרון

לפעמים. בעיקר כאשר גויים שלטו בנו.

בסוף תמיד באה ההתמרדות נגד הדיכוי, השאלה היא אם הסוף הזה לא בא מאוחר מדי. כולם יודעים מה לא בסדר, מתווכחים על מה כן צריך להיות (אם בכלל) וממשיכים לסבול תחת אותם מנגנוני דיכוי.

מה שאנחנו מציעים הוא להפסיק את הדיכוי העצמי שלנו כבר עכשיו. זה אפשרי ותלוי רק בנו.

בברכה,
נסים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=31535
אורי, אני לא מצאתי שום פעולת שיכנוע של משה.
נסים ישעיהו (יום שלישי, 17/06/2003 שעה 20:49)
בתשובה למילשטיין א.

ההפך הוא הנכון וזה גם כתוב בגוף הרשימה; היחיד שמנסה ךשכנע הוא כלב בן יפונה ומצטרף אליו יהושע, אבל בתגובה הם כמעט נסקלים.

משה יודע ש'אין עם מי לדבר' והוא לא מדבר. הוא ואהרון רק נופלים על פניהם...

בברכה,
נסים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=31495
מאז משה במדבר חלו כמה תמורות
aharon5 (יום שני, 16/06/2003 שעה 19:30)

למשל: המצאת התקשורת.

התקשורת היא בעצם ''דעת הקהל'' בימינו.
על פיה ישק דבר.
תאיר בזרקורה ימינה - ''דעת הקהל'' רצה ימינה.
תאיר בזרקורה שמאלה - ''דעת הקהל'' רצה שמאלה.

לציבור אין זיכרון קצר.
אין לו זיכרון בכלל.
למעשה אין בכלל דבר כזה ''ציבור''.

מה שיש זה רק נורמות עלומות על פיהן ''קובעי סדר היום'' קובעים על מה כולנו נדבר. הם ''הזיכרון'' הקצר או הארוך שלנו.

הדוגמה הקלאסית היא עמותות ברק: תשעה חודשים צעק עיתון ''מקור ראשון'': עמותות! עמותות!!, ואיש לא התייחס אליו. רק פירסם המבקר את דבריו, ומיד ''הציבור'' גילה עניין...

הציבור איננו יודע לחשוב לבד.
''התקשורת הלאומית'' קובעת לציבור על מה לחשוב.
הציבור הוא עדר (לא אציין עדר של מה מפאת החשש לפגיעה בבהמות).

מנהיג בימינו הוא זה שהיתה לו דריסת רגל לאליטות, הוא מנוול, הוא רע, הוא דורס, הוא רומס, הוא דמגוג, יש לו את החברים הנכונים.

אלו התכונות הנדרשות (על פי אבחנתי) כדי להיות מוגש לציבור לבחירה, או לחילופין כדי להגיע לתפקיד בכיר אחר. האם אני טועה? כמה מפתיע, איש מעולם לא העלה על דעתו לבחון זאת לפני...

ושיהיה טוב רק ליהודים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=31531
..... שום דבר לא השתנה בהילכות מנהיגות
סוחר נדל"ן (יום שלישי, 17/06/2003 שעה 19:36)
בתשובה לaharon5


http://www.faz.co.il/thread?rep=31536
אכן אהרון, והצבענו על כך ברשימה
נסים ישעיהו (יום שלישי, 17/06/2003 שעה 20:59)
בתשובה לaharon5

חז''ל מספרים (והובא ברש''י) כי כלב ניסה לשכנע ע''י שהזכיר לעם את ההצלחות הקודמות של משה והוסיף כי לאור הניסיון יש לשמוע למשה בלא הרהור נוסף; אבל הסתבר לו כי הוא היחיד שזוכר זאת ומסיק כאלה מסקנות.

בברכה,
נסים.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.