פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1507

צמיחה ואי שוויון
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 13:00)


צמיחה ואי שוויון


ד''ר דוד סיון




אנחנו, בעצם, סובלים מתסמונת בת היענה - אנחנו לא רואים את התהום אליה מתגלגל המשק הישראלי. האיום הכלכלי הזה, שגם מאיים על המצב החברתי שלנו, הוא בעל חשיבות לא פחותה מהאיום הביטחוני בפניו אנחנו עומדים.



כלכלני האוצר הגיעו למסקנה כי תשלומי ההעברה והמיסוי מיצו את עצמם ככלי לטפל בעוני.
''ההשפעה של הגדלת תשלומי ההעברה על הקטנת העוני היא בטווח הקצר בלבד אך למעשה, היא מגדילה את העוני ואי השוויון בטווח הארוך. עדות לכך היא הרחבת העוני והפערים על אף הגידול בהוצאה החברתית מסך ההוצאה הממשלתי, מכ-‏32% ב-‏1980 לכ-‏57% בשנת 2002''
(אמיר טייג, ''משרד מנכ''ל האוצר: העוני ואי השיוויון צפויים לגדול בשנים הקרובות עקב שיעורי הילודה הגבוהים במגזרים חלשים,'' 12.1.2003, Aonline).

נבחרי ציבור, בעיקר שרי אוצר, מרבים לדבר על הצמיחה הכלכלית וגורמיה. הדיון בנושא הזה הוא חשוב משום שבמהותו הוא דיון על רמת החיים שלנו. לכן, כמו במאמרים קודמים, גם במאמר הזה הנושא המרכזי הוא הצמיחה הכלכלית. אנחנו נמקד בבירור את ההשפעה שיש לעוני ואי-השוויון על יכולת המשק לצמוח.



לפני מספר חדשים כתבתי על הקשר בין צמיחה ואי-השוויון בחלוקת ההכנסות (אי שוויון בחלוקת הכנסות וצמיחה). כתבתי כי יתכן שהמשבר הגדול של שנות ה-‏20 וה-‏30 בארה''ב נבע בין היתר מאי-שוויון בחלוקת ההכנסות כאשר תוצאות הפיתוח הטכנולוגי ועלית הפריון נשארו בעצם על המדפים. טענתי שם ''יתכן שאי השוויון בחלוקת ההכנסות בארץ מחריף ולכן יש לזה השלכות לגבי האפשרות לחידוש הצמיחה.'' כעת, בימים האחרונים, הזדמן לי לקרוא קבוצת מאמרים, שכתב ד''ר דן בן-דוד, שמציגה את הקשר הזה, את הבעייתיות שבו וגם מציעה פתרון מעשי1. בן-דוד מתאר שלושה תהליכים יציבים שמתרחשים בו זמנית כבר מתחילת שנות ה-‏70: שיעורי צמיחה נמוכים, עליה מתמשכת בשיעור האבטלה ועליה בממדי אי השוויון והעוני.

לוח 1 מציג את נתוני הצמיחה של המשק הישראלי של המשק ישראלי בתקופה 2000-1950. מוצגים נתוני התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) והנתון שמייצג את רמת החיים, התמ''ג לנפש. קל לראות נפילה חדה בשיעורי הצמיחה שהחלה בשנת 1973. עד 1973 צמח התמ''ג לנפש בקצב ממוצע של 5.5% לשנה שעל פי בן-דוד הוא מן הגבוהים בעולם (שלושה תוואים אל התהום). מאז מלחמת יום הכיפורים והאמברגו שהטילו מדינות אופק, צמח התמ''ג לנפש בשיעור ממוצע של כ-‏1.6% - כשליש משיעור הצמיחה הממוצע בעשורים עד אז.

לוח 1: שיעורי צמיחה של התוצר המקומי והתוצר המקומי לנפש
שנהתוצר
מקומי
גולמי
תמ''ג
(מיליוני
ש''ח)
תמ''ג
לנפש
(שקלים)
שעורי צמיחהשעורי צמיחה ממוצעים
תמ''גתמ''ג
לנפש
תמ''גתמ''ג לנפש
195012,96510,234  בין השנים
1950
עד 1973

8.9%
בין השנים
1950
עד 1973

5.5%
195116,87011,29030.1%10.3%
195217,61310,9664.4%(2.9%)
195317,35810,518(1.4%)(4.1%)
195420,72512,26719.4%16.6%
195523,55413,45613.6%9.7%
195625,65514,0318.9%4.3%
195727,92314,4648.8%3.1%
195829,96814,9837.3%3.6%
195933,79016,38612.8%9.4%
196036,02117,0156.6%3.8%
196139,94618,24110.9%7.2%
196243,93519,20110.0%5.3%
196348,56520,40810.5%6.3%
196453,38421,5479.9%5.6%
196552,70721,274(1.3%)(1.3%)
196657,66522,5039.4%5.8%
196758,24322,1521.0%(1.6%)
196859,58521,9452.3%(0.9%)
196968,74524,49515.4%11.6%
197077,48826,86612.7%9.7%
197183,42928,0537.7%4.4%
197292,82830,24411.3%7.8%
1973104,18733,16312.2%9.7%
1974109,25933,6254.9%1.4%בין השנים
1973
עד 2000

4.2%
בין השנים
1973
עד 2000

1.6%
1975115,28734,2575.5%1.9%
1976119,70234,7033.8%1.3%
1977121,59234,4951.6%(0.6%)
1978124,05434,4342.0%(0.2%)
1979129,15035,0964.1%1.9%
1980135,25035,8644.7%2.2%
1981140,06436,2873.6%1.2%
1982146,68037,3444.7%2.9%
1983152,61637,4414.0%0.3%
1984155,98937,5062.2%0.2%
1985162,93238,4914.5%2.6%
1986168,71739,2483.6%2.0%
1987179,08740,9926.1%4.4%
1988185,17241,6903.4%1.7%
1989187,49441,4971.3%(0.5%)
1990199,34842,7776.3%3.1%
1991211,24842,6856.0%(0.2%)
1992226,14644,1397.1%3.4%
1993234,36144,5443.6%0.9%
1994250,51846,3986.9%4.2%
1995270,29548,7477.9%5.1%
1996282,49349,6904.5%1.9%
1997291,71450,0463.3%0.7%
1998299,65050,1872.7%0.3%
1999307,39250,1842.6%(0.0%)
2000326,51751,9396.2%3.5%

מקור: הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס); חישוב שיעורי הצמיחה שלי


גם שיעור האבטלה נמצא במגמת עליה מאז שנת 1973. על פי הנתונים הגרפיים שמציג בן-דוד יש קשר ישיר בין השכלה ושיעור ההשתתפות בכח העבודה גם מיומנותו של עובד פוטנציאלי היא מרכיב חשוב בסיכוייו להתקבל לעבודה. ''ככל שיותר אנשים בעלי מיומנות נמוכה אינם עובדים אז גדלים הסיכויים שהם יהפכו לעניים'' (שלושה תוואים אל התהום). אכן שיעור המשפחות שמתחת לקו העוני על פי הכנסתן ברוטו (לפני תשלומי העברה ומיסים) נמצא במגמת עליה מאז 1973.

זהו גם המקור לצמיחת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות ברוטו. כפי שניתן לראות בעבודתו של בן-דוד (הבעיות העיקריות בתחום הכלכלי-חברתי ומוקדי מדיניות מרכזיים) העוני לפי הכנסות נטו (לאחר תשלומי העברה ומיסים) נשאר יציב. פרוש הדבר שלאורך השנים גדל מאד חלקם של תשלומי העברה בסך התקציב. מאז תכנית הייצוב של אמצע שנות ה-‏80 ועד לפני מספר שנים, גדל חלקם של תשלומי העברה על חשבון קיטון בחלקו של תקציב הביטחון בעוגה התקציבית. אבל כעת ברור שתהליך זה הגיע לקצה גבול היכולת. לכן לאחר ירידה משמעותית בגודל התקציב הציבורי ביחס לתוצר, ראינו בשנים האחרונות גידול. יותר מכל עלינו לזכור שבכירי האוצר, כמו גם ועדה פרלמנטרית (דו''ח ביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הפערים החברתיים בישראל), לא ממש מאמינים שאפשר למגר את העוני באמצעים שהופעלו בעשורים האחרונים.

במשך השנים מאז 1973 ננקטו צעדים שונים של מדיניות פיסקלית (תקציבית) ו/או מוניטרית אבל השפעתם על שלושת המגמות היתה קלה וקיצרת טווח. במבט ארוך טווח ברור שהמגמות הללו נותרו יציבות מאד.

יש לנו בעיה רצינית של פיתוח ההון האנושי. ההשכלה והיכולות של חלק ניכר מכח העבודה הפוטנציאלי הם במצב שמקשה מאד על קליטתם בכח העבודה. מצד שני אין מנגנון יעיל שמקנה להם את הכלים המתאימים בכדי שיוכלו להשתתף בהצלחה בכח העבודה והם נשארים מחוץ למעגל העבודה. השארת אנשים אלו מחוץ לכח העבודה
  1. פוגעת ביכולתו של המשק לחדש ולצמוח דרך שיפורים והמצאות טכנולוגיות.
  2. מחייבת גידול מתמיד בתשלומי ההעברה בכדי לשמור על רמת העוני נטו.
  3. מחייב העלאת המסים, הכבדת הנטל הכלכלי על אלו שעובדים ופוגע בתמריץ שלהם לעבוד.


כמו שאומרים בן דוד ואחרים, הדרך לטפל בבעיה היא לדאוג לשיפור במיומנויות העבודה ובהשכלתם של אלו שלא משתתפים בכח העבודה וכל הישראלים. המושג שבן-דוד עושה בו שימוש הוא השבחת כח העבודה (מסקנות עיקריות והמלצות למדיניות). פעולה מוצלחת בכיוון הזה תתרום רבות לשיעור ההשתתפות בכח העבודה ולכן גם לעלית שיעורי הצמיחה הכלכלית.

איכות כח העבודה תלויה יותר ברמת ההשכלה והיצירתיות של בוגרי מערכת החינוך והאוניברסיטאות. הנתונים ההשוואתיים שפורסמו בעיתונות בשבועות האחרונים מראים על מגמה של ירידה חדה בהישגי תלמידי מערכת החינוך. מבחינת הישגי המערכת אנחנו עשויים להפוך למדינת עולם שלישי (משה פרל, גברתי שרת הביטחון). והוא מוסיף ''כולנו מבינים שהטרור הפלשתיני מסכן אותנו הרבה פחות מהישגי תלמידי חטיבות הביניים בהבנת הנקרא.'' פרל ממליץ ליישם את תכנית הביזור של מערכת החינוך שנכתבה על ידי הצוות בראשותו של פרופסור ויקטור לביא. הנקודה החשובה שבישום התכנית היא צמצום הפער בין אחריות וסמכות של מנהלי בתי הספר כולל האפשרות לתגמל מורים לפי כישורים. השטח, מנהלי בתי הספר וצוותיהם, יוביל את הטיפול השוטף. למשרד החינוך תישאר מספיק עבודה בקביעת העקרונות והמטרות החינוכיות לאור היעדים הלאומיים.

ברשויות מקומיות שמזרימות תקציבים עירוניים לבתי הספר (כמו תל-אביב, רמת גן, הרצליה ורעננה) אפשר כבר לראות שיפורים במערכת השעות ובאיכות צוותי החינוך. אם תיושם הרפורמה המוצעת, כל מינהל חינוך מקומי יוכל לקבוע את שיטת התיגמול לעובדי מערכת החינוך לפי צרכיו המקומיים (ראלי סער, הצעה לרפורמה בחינוך: שכר המורים - לפי כישורים)2.



התמקדנו כאן בצד ההיצע של המשק. הצעדים המוצעים בתחום החינוך והשבחת כח העבודה יגדילו את ההשתתפות בכח העבודה ואת איכותו. יכולת ההשתכרות של הקרובים לקו העוני תשתפר על ידי שיפור במיומנויות העבודה שלהם. התוצאה תהיה שיפור ביכולת היצור של המשק ובשיעורי הצמיחה שלו. מאחר והתהליך הזה ילווה בשיפור ביכולת ההשתכרות וירידה באי השוויון הרי שיהיה גם גידול בביקושים. צמיחה בעלת אופי כזה היא פחות מאולצת ויותר בת קיימא.

אין לנו ברירה אלא לטפל בבעיות שהוצגו כאן בהקדם שאם לא כן אנחנו צפויים להידרדרות משום שסדר ''העדיפויות הלאומי הקיים הופך, בקצב גובר, לסיכון קיומי למדינת ישראל'' (דן בן-דוד, שלושה תוואים אל התהום).


  1. המשתתף שהאיר את תשומת ליבי לקבוצת המאמרים הוא מיכאל מ. שרון ותודתי נתונה לו.
    ד"ר בן-דוד הוא חוקר באוניברסיטת תל-אביב להלן הקישורים המתאימים. תרשים: הבעיות העיקריות בתחום הכלכלי-חברתי ומוקדי מדיניות מרכזיים וגם סדרת המאמרים תחת הכותרת 'אי-שוויון וצמיחה בישראל'. סדרת המאמרים פורסמה באתר של גלובס בין סוף יוני לתחילת יולי 2003.
  2. ברור מן המאמר שנעזרתי רבות בקבוצת המאמרים של ד"ר דן בן-דוד. לכן צריך להדגיש שבן-דוד מציע תכנית פעולה מפורטת בהרבה ממה שהוצג כאן. התכנית של בן-דוד כוללת שני נושאים שלא טופלו כאן: טיפול בנושא העובדים הזרים ושיפורים בתשתית התחבורה בכדי להגביר את נגישות העובדים לשוק העבודה. הוא מציע צעדים במספר תחומים: הגדלת כח העבודה הישראלי, הקטנת מספר העובדים הזרים, השבחת כח העבודה גם טיפול בצווארי בקבוק תחבורתיים. בן-דוד גם מדגיש שאי אפשר לטפל בנושאים הללו כל אחד בנפרד. במאמר כאן טיפלנו רק בנושא החינוך והשבחת כח העבודה.






http://www.faz.co.il/thread?rep=32716
דוד: כה לחי
אריה פרלמן (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 22:47)

מאמר מושקע ומעניין, ומסקנות מעניינות לא פחות (אם כי לאו דווקא חדשות).

במיוחד מצאה-חן בעיניי ההצעה לביזור סמכויות בתחום החינוך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=32725
אריה, תודה אבל
דוד סיון (יום חמישי, 10/07/2003 שעה 23:40)
בתשובה לאריה פרלמן

.
הרבה מזה מגיע לד''ר דן בן-דוד.

הוא השתתף עם קבוצת פרופסורים (בראשות חיים בן שחר, אלחנן הלפמן ועוד) בהכנת המלצות עבור אהוד ברק ואח''כ המשיך לבד.

אולי כמו שאמרת בפתיל אחר לפני מספר ימים אולי באמת ביבי יצליח לסובב את ההגה של הרכבת שנוסעת לתהום (זו ואריאציה על מה שכתב בן-דוד בגלובס).

http://www.faz.co.il/thread?rep=32778
היקיצה תהיה רק בתהום
יניב ויסמן (יום שישי, 11/07/2003 שעה 15:24)

הלוא כבר מזמן היו צריכים לחבר רכבות בין הפריפריה למרכז, מזמן היו צריכים לייעל את צריכת המים, מזמן היו צריכים לשדד את מערכת החינוך - אולם כמו תמיד - הבית נופל על יושביו ורק אז קמה זעקת שבר.

הסכנה הגדולה עוד יותר, היא שאנשים מוכשרים לא יוכלו לקבל אמצעים לממש את עצמם וינטשו לתמיד.

http://www.faz.co.il/thread?rep=32936
מי שמביא נתונים להשוואה
טרה 10 וחצי (יום שלישי, 15/07/2003 שעה 21:59)

משנות החמשים ומנסה לעשות השוואות בשנות האלפיים כשהעולם הוא משהו שונה לחלוטין-שלא לדבר על מדינת ישראל-המשווה דומה למי שמשווה בין כלכלת האימפריה הרומאית לאימפריה האמריקאית. השוויון היחידי הוא שבשתיהן חיו אנשים וקנאים ומאמינים גברים כנשים.
אני אישית מחר נכנס לאולם תצוגה ויוצא עם מכונית חדשה בערך של 120 אלף בלי למכור אפילו את המכונית הישנה.
בעוד שב-‏1951 אכלתי את קליפות תפוח העץ-שאכל אחי הצעיר שהיה תינוק והיום הוא פסיכולוג בגרמניה.
הדוגמא הזו באה להמחיש שאנשים כאן כותבים מעולמם הפנימי הלא -מציאותי. אנשים שלמדו כלכלה שלא הוכיחה את עצמה.
מה זאת אומרת שתשלומי ההעברה-ימוטטו את המדינה.
האם שעת טיסה ב=F16 אחת פחות גם תמוטט את המדינה.?
וכמה פגזים של 'מרכבה' שנחסכו מנפילת הצורר העיראקי-כמה הוא שווה לנו. והאם מישהו עשה את המחיר של עוד כביש עוקף ביש''ע ומה מחירו החברתי.? והאם מדינת ישראל חייבת לשלם לאם חד הורית- במקום בעלה המשתמט מתשלומי המזונות. זו הרי לא מדינת ישראל זה אנחנו האזרחים שעבדנו-הדלקנו את האורות והם החידלי מוטיבציה- שבחרו-בחייהם האלה-מצאו מקום עבודה מול משרד האוצר. גם הנכים בזמנו הראו את הכיוון. כזכור לכל- היה זה מוטי אשכנזי-שהוכיח ראשון שזו השיטה להשיג הישגים. שהרי מוטי אשכנזי הוא שהפיל לאחר שנות דור את שלטון מפא''י , מה ששגם מנחם בגין הגדול לא הצליח בהפגנות של 'חרות' נגד הסכם השילומים-מול הכנסת.
ועתה- אלה הן האמהות שמאיימות להפיל את שלטון הליכוד-אם תהיה זו תנועת מחאה של המסכנים שלא חסרים לנו.
ולכן ישלמו להם כמובן.
השאלה היא רק איפה המנהיגות- שתבין שהכל פוליטיקה ותדאג להחזירן לבתיהן- וזאת בלי להבטיח הבטחות חסרות שחר.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.