פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_153

על מוסר כפול ומוסר משולש
מבט אפור / אלכסנדר מאן (יום שלישי, 23/04/2002 שעה 21:51)


על מוסר כפול ומוסר משולש

אלכסנדר מאן






מהי הסיבה האמיתית להתעסקותם המוגברת של חוגי תקשורת, תרבות ופוליטיקה ברחבי מדינות המערב במעשי ישראל בשטחים הכבושים? האם המדובר בדאגה אמיתית לשלומם ורווחתם של תושבי האיזור, או שמא קיימים אלמנטים נוספים בעימות ערכי רעיוני זה?






ההפגנות הקשות באירופה כנגד מדינת ישראל מעלות מספר שאלות וקושיות רציניות באשר למוטיבציה ממנה ניזונות קבוצות שונות אלו; מדוע בוחרות קבוצות אלו דווקא להתמקד במדינת ישראל ובשאלת הלגיטימיות של קיומה? מדוע מצליחות קבוצות אלו לגייס הבנה בשדירות רבות בקרב הציבור האירופאי והאמריקאי? מהי המוטיבציה המנחה קבוצות אלו?

מצידו הישראלי והיהודי של המטבע התשובה די ברורה על פי רוב, ומסתכמת במילה אחת ויחידה: אנטישמיות. דומה כי מילת פלאים זו משתיקה כל וויכוח באיבו, ובכך מעניקה במישרין ובעקיפין סיבתיות ברורה להפגנות כנגד מעשי מדינת ישראל בעולם הרחב כולו, אשר מקורן לשיטה זו מצויות בשנאת היהודים לכל דורותיה.

מובן כי טיעון זה אינו טיעון פולמי בלבד, וניתן בהחלט להצביע על עשרות מאמרים ותגובות שונות ברחבי העולם המערבי היכולים לתמוך בטיעון זה, אך דומה כי דווקא הכללתו ופרישתו של רעיון שנאת היהודים לשכבות תקשורת, פוליטיקה, תרבות ואמנות ברחבי העולם הראשון אינה מצליחה עדיין לענות על שאלה בסיסית ביותר: מדוע בוחרים חוגים שונים ברחבי העולם מתחומים אלו לשוב ולהיטפל לעניין אי מוסריותה של מדינת ישראל? האם ניתן כלל לדרוש ממדינה שתפעיל כללים 'מוסריים'? האם אין סיבות נוספות להתעסקותו הבלתי פוסקת של העולם המערבי בטרגדיית הפלסטינאים, התייחסות אשר אינה עומדת בכל קנה מידה אפשרי בהשוואה להתייחסותו של עולם זה למעשי הרוסים בצ'צ'ניה, מעשי האמריקאים באפגניסטן, מעשי הסינים בטיבט ומעשי ההודים בקשמיר?

מעניין לציין כי דווקא השוואות שכאלו היו לכאורה יכולות להראות עד כמה מנסה ישראל מצידה ולשיטתה להפעיל כוח צבאי באופן חכם ומסוייג, ללא שיטות הפעולה הברוטליות שהופעלו במקומות אחרים, אשר כללו הפצצות מסיביות מהאוויר במסגרת מחיקתן ורציחתן בפועל של קבוצות אוכלוסייה רבות מאוד. מדוע, אם כן, חוזרת התקשורת המערבית לטפל ולהיטפל למיקרה הישראלי בלבד? האם ניתן להשוות לחימה מבית לבית תוך סיכון מחושב של אובדן חיי חיילים על פני הפצצות 'מרככות' מהאוויר? האם ניתן להשוות את מותם של עשרות ו/או מאות לוחמים פלסטינאים למותם של אלפי אזרחים בלתי חמושים מירי ארטילרי רוסי וממחיקתם של עשרות כפרים אפגניים על נשיהם וטפם כתוצאה מהפצצות אמריקאיות?

דומה כי את הסיבה המיוחדת לבחישה האובססיבית במוסריותה או חוסר מוסריותה של ישראל ניתן לחפש באלמנטים אחרים, אשר מושג האנטישמיות אינו המרכזי בהם, אך בהחלט קשור לעניין, אם כי בצורה שונה מהצורה אותה מדמיינים חוגים ישראלים ויהודיים שונים. הסיבה לחוסר שביעות רצונם הכללי של עמי המערב מפעולות ישראל נובעת, לשיטתי, מחוסר יכולתו ורצונו של הציבור במדינות אלו לקחת חלק פעיל ולקבל את התופעה הניתנת לכינוי 'מוסר משולש', אשר ממנה סובלת מדינת ישראל מזה כשלושה עשורים. דחייתו הכמעט אינסטינקטיבית של הציבור המערבי את הפריבילגיות המוסריות המוענקות לישראל כתוצאה ממושג זה גורמת להתבטאויותיו הקשות בנושא ישראל, אשר מרמזות כי ציבור זה חש שמדינה זו אינה מוכנה ורוצה לקבל על עצמה את חוקי משחק המוסר הכפול. יש לשער, על כן, כי סיבת סלידתו של ציבור מערבי ממדינת ישראל ומהלכיה נטועה כנראה בשאלת שואת יהודי אירופה ולקחי מלחמת העולם השנייה, לצד חוסר רצונו הברור לקבלת מוסרה המשולש של ישראל.

מדינות המערב בכללותן, אשר חרתו על דיגלן את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, יצאו במספר הכרזות שונות לשמירת ערכי אנוש אוניברסליים בהזדמנויות שונות למן שנת 1945 ואילך - כולל מדינת ישראל עצמה. ברור ומובן כי מעבר להכרזות אלו היה ברור למדי לכל המשתתפים השונים, שעקרונות אלו אינם יכולים למנוע מצבים בהם תתנהגנה מדינות החתומות על אמנה חברתית זו בצורה תוקפנית, למורת רוחן של מדינות אחרות, ואף למורת רוחן של קבוצות אוכלוסייה שונות בקרב מדינות תוקפניות אלו עצמן. הביקורת על מעשי מדינות תוקפניות שכאלו היתה בהחלט ברורה, אך מעודה לא חרגה מכללי משחק בלתי כתובים, אשר ניתן לכנותם לצורך הבנת מודל זה כ'מוסר כפול'. זהו מודל הגורס כי מדינות אומרות ומצהירות אמנם דבר אחד, אך בפועל מבצעות הן לעיתים גם דבר אחר, עליו הן עלולות לזכות לביקורת פנימית וחיצונית כאחת, נוקבת ובלתי נעימה.

מדינות תוקפניות/מבקרות אלו, האוחזות, רובן ככולן, במוסר כפול ומשומן, היו מאז ומתמיד מודעות מרצון או מאונס לטעותן ההיסטורית ולאחריותן הישירה והעקיפה לשואת יהודי אירופה, והתקשו בעבר, כמו גם כיום, להסביר את עמדתן הכללית בתקופת מלחמת העולם השנייה כלפי יהדות אירופה. ההכאה על החטא וההכרה בכישלונן המוסרי היוותה חלק אינטגרלי בהבנת תרבות המערב עצמה, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, במודל המוסר הכפול למן שנת 1945 ואילך. מעניין לציין כי מוסר כפול זה בשם ערכי העולם הראשון מעודו לא לווה בצדקנות מתחסדת כלפי מעשי גוש המדינות הסובייטי או גוש המדינות הבלתי מזדהות, ובתחום זה שרר בימין במרכז ובשמאל הפוליטי במערב קונצנזוס כללי: ביקורת קשה כלפי מעשים אלימים, ללא כל התחסדות והטפות מוראל נוספות הגורסות כי 'אנו טובים יותר'.

יוצאי הדופן במבנה המורל והמוסר למן שנת 1945 היו היהודים, ולאחריהם מדינת ישראל: הללו זכו בהכרה גורפת של צדקת עניינם ובהכאה על חטא גורפת ברחבי העולם המערבי על שאירע במלחמת העולם השנייה. תוצאות עמדה מערבית זו ניכרו מייד בשטח; ישראל, שזכתה להכרה ולצידוק לעצם התהוותה וקיומה, החלה אף היא לבחוש בקדירת המוסר הכפול, תוך עצימת עיניים ושיתוף פעולה מצד הוגי רעיון המוסר הכפול במדינות המערב. קיומה של ישראל נתפש כלגיטימי וברור, ומאבקה כצודק ונכון, ללא כל קשר ישיר למעשיה השונים בשטח. יש לציין כי מדינת ישראל השכילה חיש מהר להבין חוקיות בלתי כתובה זו, ואכן דאגה לסידור ענייניה השונים ממש כמדינות המערב האחרות, אשר דיברו על מוסר פוליטי כשברקע נעשו גם מעשים אחרים, בלתי מוסריים בעליל. הפראגמטיזם הישראלי הבין את חשיבותו של המוסר הכפול המערבי לקיום ישראל, ועל כן נקטה זו במדיניות אירופאית קלאסית, נטולת הטפות ואמירות בזכות עליונותה הטבעית והמוסרית של ישראל כביכול.

הבעייה המרכזית ביחסי ישראל והמערב החלה להיווצר עת התגלה מחדש נושא השואה על ידי מבשרי מהפיכת 1968, נושא אשר הוכנס במכוון למחשבה המדינית והפוליטית באירופה ובארה''ב, ואשר בשמו נקראו מדינות מערב שונות להפסיק ולבצע פשעים ועוולות במקומות אחרים בעולם. במסגרת חדשה זו נמתחה גם ביקורת על מדינת ישראל, אשר לא ראתה עין בעין כל נסיון פירוש ואינטרפרטציה חיצוני לדבר עליו מאז ומתמיד דרשה מונופול מוחלט: ההתעסקות בשואה והפקת הלקחים ממנה לשיטת היהודים ומדינת ישראל.

כבר לאחר הישמע הקולות הראשונים במערב אחרי מלחמת ששת הימים, אשר מתחו ביקורת על מעשי ישראל, פנתה זו בשיתוף מלא עם יהדות הגולה למתקפה נגדית, אשר במסגרתה מתחה ישראל מצידה ביקורת קשה ונוקבת על מדינות המערב, כאשר נושא השואה, בשונה מבעבר, משמש כנשק עיקרי להתקפה חסרת מעצורים זו. מדינות המערב הואשמו בשנאת יהודים בעבר ובהווה, ובמוטיבציה אנטי ישראלית כללית כתוצאה מעבר אפל זה. ביקורתה המוצדקת של אירופה לשיטת ערכיה מבית המוסר הכפול, אשר כללה ביקורת כללית של חוגי שמאל וזכויות אדם על מעשי השלטון במדינתם ובמדינות אחרות, נתפשה והובנה בישראל כצורת התגלות ניצני אנטישמיות חדשה, אשר יצרה מבחינת ישראל את הרצון והצורך להוקיע ולהעמיד את אירופה ועברה על עמוד קלון יחסה ליהודיה בעבר הרחוק והקרוב כאחד.

בצורה זו יצרו מדינת ישראל ויהודי העולם, במודע או שלא במודע, סטנדרט חדש ביחסי האומות, אשר הכינוי 'מוסר משולש' הינו הכינוי היאה לו: בעוד שכל מדינות המערב המתוקנות אמרו והצהירו בתיאוריה על מחוייבותן לדמוקרטיה וזכויות אדם ברחבי העולם בכללותו, אך בפועל ביצעו לעיתים קרובות מדיניות אחרת ו/או נוספת, התמחתה ישראל בפן נוסף של תכונה זו; לצד דיבוריה הגבוהים על ערכי החירות וזכויות האדם, תוך כדי ביצוע מעשים אחרים ונוספים שהעמידו בצל אידיאלים נשגבים אלו, פיתחה מדינת ישראל קו מיוחד במינו, נטול כל תקדים: הטפת מוסר מרוכזת ומתמשכת כנגד העולם המערבי בשם מאורעות השואה, אשר נפרטו על ידי ישראל ויהדות הגולה למטבעות פוליטיים ברורים. חוסר נכונותה של מדינת ישראל בתקופה שלאחר שנת 1967 להשתלב במסגרת המוסר הכפול לשיטת ערכי המערב, לצד דרישתה המוחלטת להמשך הטפת מוסרנית מצידה כלפי העולם הנוצרי מערבי בשם פשעי השואה - ללא כל קשר למעשיה עצמה, הנפשעים לעיתים, קומם עליה שכבות רחבות ביותר בקרב הציבור במדינות המערב השונות. התעקשותם של ישראל ויהודי הגולה לשמירת המונופול היהודי על אירועי השואה תוך הטפת תוכחה מתמדת לכלל החוגים הפוליטיים במדינות העולם הראשון, יצרה אנומליה מסוכנת אשר במסגרתה הועבו יחסי מדינות המערב וישראל באופן שיטתי, וזאת כתוצאה מדחיית אמיתות ישראליות-יהודיות סובייקטיביות אלו על ידי ציבורים נרחבים ברחבי העולם המערבי.

דומה כי מה שהחל כביקורת כדור שלג קטן על מעשי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, הלך ונהפך במרוצת הזמן לכדור שלג אימתני, דרך מאורעות מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, האינתיפדה הראשונה, מלחמת המיפרץ וכלה במלחמה הנוכחית בין הפלסטינאים למדינת ישראל. סירובה העיקש של ישראל ויהודי העולם לקחת חלק במטריצת המוסר הכפול הוא הוא זה אשר הביא וממשיך להביא להתמקדותן האובססיבית של אירופה ואמריקה למעשיה השונים של מדינת ישראל, במעין תשובה אחת ואפשרית להאשמותיה הגורפות והמכלילות של ישראל כנגד העולם המערבי לדורותיו באנטישמיות ושואה, כולל האשמותיה בחוסר נכונותו לקבל את מוסרה המשולש שלה. מאבק ערכי זה, אשר בה לידי ביטוי בחוגים שונים במדינות המערב, הוא זה המדריך את צורת הסיקור ושפיטת אירועי העימות הנוכחי, אשר בו הקרב בין מדינת ישראל לפלסטינאים הינו משני בלבד; הקרב האמיתי נעוץ בין תפיסתה של ישראל את מושא צדקתה לאורך כל ההיסטוריה אל מול עולם גויי לשיטתה, שזה האחרון בפירוש אינו מוכן ומעוניין לקבלת פירוש זה. למותר לציין שאיש מבין המשתתפים השונים בעימות זה אינו נוטר חיבה מיוחדת לנושא הפלסטינאי, אשר במיקרה זה מעוצב לצרכי ניגוח פוליטי ומוסרי כאחד.







http://www.faz.co.il/thread?rep=899
היי אלכס, ברוך שובך
שמעון גלבץ (יום רביעי, 24/04/2002 שעה 0:41)


http://www.faz.co.il/thread?rep=902
הטפה, זדון, וחוסר תבונה
מיכאל שרון (יום רביעי, 24/04/2002 שעה 2:45)

אכן, הילד הצועק ''המלך הוא עירום'' עשוי לעורר תגובות תוקפנות כלפיו, שכן הוא חותר מתחת לבסיס הלגיטימציה של הסמכות. מסיבה זאת נזהרה ישראל בשנות ה- 60 וה-‏70 לחשוף פרקים קשים מהסטוריית היהודים בבריה''מ, על מנת לא לעורר אנטגוניזם רצחני מצד מעצמה זאת, שסייעה לפאן-ערביזם הנאצריסטי תקופה ארוכה, ונדחקה מהאיזור במידה גבוהה על ידי קיסינג'ר ב- 73 וממשלו של ניקסון.
בתקופת ברק החלה ישראל, שלא בתבונה, אולי בגלל האוונטוריזם של סגן שר הבטחון סנה, וגורמים נמהרים נוספים, להעלות באופן בוטה את נושא השואה, תוך הדגשת שיתוף פעולה של מדינות שונות כגון שוויץ וגורמים שונים עם הנאצים. הנושא, שהתרגם לממון (עניין החשבונות הרדומים, שרק כ-‏20% מהם נתבעו, ומאות מליונים ששולמו למתווכים) פעל לעורר אנטגוניזם קשה וממוקד כלפי ישראל, שיתכן שאת פירותיו אנו משלמים היום, גם באנטישמיות המתעוררת במדינות כמו אנגליה. שכן, שימושה החוזר ונשנה בתדירות גבוהה של ישראל בנושא השואה, מצטייר באור זה פריטה ממוחזרת של נושא כאוב וטרגי מאד למטרות תועלתיות וספציפיות ברורות.

בנבדל מעניין זה, אכן קיימים גורמי סאוב ואכזריות מצד חיילנו. ב- 97 הייתי עם בני ואנג'לה, אימו (שהיא בריטית ממוצא נורווגי) בירושלים המזרחית, ברחוב סלאח א-דין, שהינו רחוב מרכזי, כאשר פשטו חיילי מג''ב. היה זה יום שבת, כשהרחוב היה הומה אדם, ולעיניהם עצרו החיילים אוטובוס והחלו לערוך חיפוש ביושביו. במקביל, הכביר הרמקול מטנדר צבאי אמירות נאצה, כגון ''אני יזיין את אמא שלך'', אני יקרע לך את הצורה'' וכיוצא בזה, לאזני העם הרב, חלקו לבוש בבגדי ''שבת'', כולל ילדים ומכובדים. כיוון שדיברנו אנגלית, פנו אלינו מקצת הנוכחים באנגלית, אמרו לנו שהישראלים כל הזמן נוהגים כך, והפצירו בנו בתחינה לצלם את הסצינה בווידאו, ולספר בעולם את סיפור ההתעמרות הקשה. סבורתני, שתחת לייאש ולהתיש את הפלשתינים, פעלה אכזריות זאת באופן הפוך, ונסחה בהם תקווה, עקב מה שהצטייר להם כגורם סאוב וחולשה קשה שלנו.

ראו בעניין גם את הקישורים המצורפים.

קישורים:
לוחמה, סאוב ונצחון: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=67041
יש פתרון צבאי לטרור: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=67023

http://www.faz.co.il/thread?rep=906
אחריות, אשמה ותוכחה בגרמניה כלפי ישראל
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 24/04/2002 שעה 15:26)
בתשובה למיכאל שרון

עיתון הארץ מביא את כתבתו של ז'אק שוסטר מהעיתון די-וולט הגרמני, אשר בה מנסה הכותב להצביע על המוטיבציות בגרמניה לביקורת הקשה כנגד ישראל, אשר למעשה מונעת מכוחו של חוסר הרצון להמשיך ולקבל אצבע קולקטיבית מאשימה כלפי דור הבנים והנכדים, ועוד מגורם שאינו רוחץ תמיד בנקיון ידיו - קרי מדינת ישראל.

שוסטר מביא את הדוגמא הגרמנית, אך אם ממשיכים ומביטים על שאר מדינות אירופה, מבחינים גם שם במוטיבציות דומות בסוגיית ביקורתן הקשה והחריפה נגד ישראל, היינו - חוסר נכונות הולך וגובר במדינות אלו להמשך קבלת 'הטפת מוסר' תמידית לשיטתן מצד מדינת ישראל בכל הקשור לאחריותן הישירה והעקיפה לשואת יהודי אירופה.

ארגו: יש לשער כי העולם האירופאי נוצרי אינו מוכן לקבל סטנדרט משולש זה לאורך זמן, וזו כנראה הסיבה העיקרית לביקורת המשתלחת שבאה מכוון זה.

מעניין לציין מבין השורות עולה, כי שוסטר מעוניין, ככל הנראה, לשמר יסודות 'מוסר משולש' זה, אך לדעתי המדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית.

קישורים:
ז'אק שוסטר על אחריות, אשמה ותוכחה בגרמניה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...

http://www.faz.co.il/thread?rep=919
לא משולש. כפול (כמו כולם)
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 0:39)

אני תוהה אם 'המוסר המשולש' שאתה מדבר עליו קיים באמת, או שזוהי דרך נוחה להציג באופן סכמטי משהו שניתן להצגה גם באופן אחר.

השואה הוא חווייה מעצבת עיקרית באתוס הישראלי, אם כי לא יחידה. אין ספק שהיישוב היהודי בארץ ישראל היה מגובש דיו גם לפני השואה, ולו לא היתה מתחוללת שואה היו לו כלים אחרים להראות את עצמו בפני העולם.

אך השואה היא חווייה קיצונית במיוחד. היא היתה שיא המפגש בין טכנולוגיה לקסנופוביה, ששתיהן לא היו מעולם זרות לאירופאים. על כן ההרג שהיה מנת חלקו של העם היהודי היה נרחב במיוחד.

טבעי, לפיכך, שכשקמה מדינת ישראל, לנוכח תחושת המצור האותנטית ששררה בה, היא השתמשה בכל תותחי ההסברה הכבדים שלה. היה יכול להיות טפשי במיוחד לא להשתמש בנושא השואה להצדקת קיומה של מדינת ישראל. לא שמדינת ישראל קמה כהתרסה לנוכח השואה. הלא הציונות היתה קיימת כבר כחצי מאה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, אך השואה המחישה מדוע העם היהודי זקוק למדינה. זכויותיו כמיעוט לא נשמרו במדינות שבהן היו אמורות להישמר.

כל אומה משתמשת במה שהיא יכולה. האמריקאים מנפנפים בעובדת היותם 'מגן העולם החופשי'. לא מדוייק, אך היא הכוח הצבאי היחיד המרשה לעצמו לכפות תיקוני גבול או לשמר גבולות קיימים מחוץ לשטחם. הם מנפנפים בכך שהם נמצאים בקדמת הטכנולוגיה, שהם הדמוקרטיה העתיקה ביותר הקיימת ברציפות וכו'.

כל אחת מההצהרות האלה היא נכונה במידת מה. האמריקאים צברו לחובתם גם נישול אינדיאנים מאדמותיהם, יבוא של עבדים כושים ורמיסת זכויות האדם שלהם, כליאת אזרחים אמריקאים ממוצא יפני במחנות ריכוז בתקופת מלחמת העולם השניה, שימוש בפצצות גרעין, שימוש בנפאלם, עיקור מפגרים, ניסויים בבני אדם ללא הסכמתם, הוצאות להורג ומן הסתם שכחתי מספר דברים. אז האמריקאים מבליטים את מה שחיובי, ומודים בדברים השליליים בלית ברירה. האמריקאים לא כל כך תלויים במדינות אחרות, ובכל זאת הם מדגישים את הדברים החיוביים. למה? ככה.

הפלשתינאים מדברים כל הזמן על הכיבוש ועל הנאכבה של 1948. מדוע? משום שהם אמיתיים, ומסייעים לגיבוש הזהות הפלשתינאית. אלה אינן חוויות חזקות כמו השואה, אך זה מה שיש, ועם זה הם מנצחים במדיה העולמית.

למרבה הצער, החווייה המעצבת בישראל היא גם אות קלונם של האירופאים. זה אינו מוסר משולש, אלא אותו מוסר כפול ישן המשמש את כל השחקנים בשטח, מפלשתינאים ועד ישראלים. העניין יוצא הדופן כאן הוא שהאירופאים, שהם האיש הרע בסיפור השואה, הם שחקן על המגרש המזרח תיכוני. יתכן שיש להמעיט בהרגזת השחקן הזה, אך זוהי כבר החלטה טקטית ולא אסטרטגית.

http://www.faz.co.il/thread?rep=930
הקוזאק כניגזל והניגזל כקוזאק
אלכסנדר מאן (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 1:55)
בתשובה ליובל רבינוביץ

אינני גורס כי מדינת ישראל בחרה באופן מודע וישיר בטקטיקת 'המוסר המשולש' לשיטתי, אך גם לא עשתה או ביצעה מעשה של ממש למונעו, ולו מבחינת החישוב הקר של ייצוג אינטרסים צרים גרידא.

עלי לחזור להזכיר כי מדינת ישראל לא ביצעה כל נסיונות הטפת מוסר ומורליזציה בזוועות השואה בשנים הראשונות לקיומה עד לשנות השבעים. נושא השואה טופל כמובן בתכנים פנימיים מתאימים, ויש היאמרו כי אפילו הודחק במידה מסויימת בשנים אלו מתוך שימת דגש מוגברת על דגם היהודי החדש, הלוא הוא הצבר הזקוף והבריא. במישור החיצוני התנהגה בשנים אלו מדינת ישראל 'למופת' רעיון המוסר הכפול: מדינת ישראל דיברה גבוהה על רצונותיה וכוונותיה החיוביות, תוך נקיטת פעולות אחרות ונוספות במסגרת בינלאומית אוהדת ומבינה, שנקטה אף היא בטאקטיקה דומה.
השנוי המרכזי חל רק בתחילת שנות השבעים, לאחר שנושא השואה הוצא מהארון הפנימי מסיבות מובנות לכאורה: השוואות מקוממות מצד שמאל אירופאי חדש, אשר חרט על דיגלו מאבק בפאשיזם העולמי לשיטתו, אשר במיסגרתו הוצבה שואת היהודים לצד אסונות אחרים במהלך ההיסטוריה המודרנית, תוך התחמקות מכוונת מאלמנט הרצח השיטתי והתעשייתי ומרצון המנגנון הנאצי להשמיד יהודים באשר הם. תגובתם הנזעמת של ישראל ויהודי העולם היתה קשה, ואין כל צל של ספק שתגובה זו אף היתה נכונה: השוואות מסוג זה הינן מטבען השוואות מקוממות ובלתי אפשריות, אשר כל היסטוריון רציני מודע למגדל הקלפים הרעיוני ממנו בנוייה שיטת נימוקן.

יחד עם זאת, דווקא בנקודה צודקת ונכונה זו המשיכה ישראל ובנתה את נימוק השואה באופן פוליטי מובהק, כל זאת למען הוקעת אירופה וביקורתה על כיבושי ומעשי ישראל בשטחים הכבושים. אין ספק שבנקודה זו הביאה מדינת ישראל אלמנט חדש למשחק הגלובאלי, אשר במסגרתו היא פנתה בשם עוולות העבר להתקפת נגד כלפי מדינות אירופה בהווה, וזאת על רקע יחסן למעשיה הבלתי מוסריים של ישראל בהווה, שפירושו מבחינת האירופאים היה והינו ביקורת לגיטימית לשיטת המוסר הכפול הבינלאומי. אירופה מצידה קיבלה בהתחלה בחריקת שיניים ביקורת ותוכחה ישראלית-יהודית זו, אך סירבה לקבלה כדבר מובן מאליו אשר יש לקבלו מעצם היות הישראלים הכובשים 'קורבנות שואה' בתוך הווה בו הם כובשים ורומסים עם אחר לשיטת האירופאים.

זהו למעשה הנאראטיב הבעייתי על רגל אחת בין אירופה לישראל בשאלה זו, אשר ממשיך לזון ולפרנס את מוטיבציית האירופאים למציאת דופי וחולשה מוסרית בהתנהגות הקורבן לשיטתו, אשר מבחינתו ממשיך ומנופף ללא הרף בנשק השואה והאנטישמיות לכל עבר. דבר זה אינו חכם ואינו מועיל, ודומה כי פיסקתך האחרונה מאשרת אמירה זו במידה מסויימת.

מעניין לציין כי גם הפלסטינאים הולכים ומפתחים מוסר משולש משלהם, אשר במסגרתו הללו אמורים להיות קורבנות בכל מצב אפשרי שהוא, גם במלחמתם הטרוריסטית-ניפשעת כנגד נשים, זקנים וטף, אשר כל חטאם הוא היותם ישראלים ויהודים הגרים בישראל. דומה כי דבר זה הינו בבחינת המשך נסיון החיקוי הגרוטסקי מבחינתם, אשר אמור על ידי השוואת השואה והנכבה להביאם למצב הקורבן האידיאלי, אשר במסגרתו 'מותר לי' ו'מגיע לי' מקבל חזות כל, לא כל שכן מתיר ביצוע מעשים מיפלצתיים וניפשעים במיוחד.

השאלה היחידה הצריכה להישאל היא אם כן, מדוע מוכנה אירופה לקבל חלקים נרחבים ממסכת המוסר המשולש הפלסטינאי, בעוד שמוסר משולש ישראלי נדחה באופן כללי על ידה. התשובה נעוצה כנראה ברצונה של אירופה להרחיק מעליה את כלימת מלחמת העולם השנייה, ועל ידי כך את מכבש ההאשמות והתוכחות מדינת ישראל בנדון, ואין לשיטתם דבר טוב מכך מאשר הפיכת הקורבן למקריב - מקריב הפלסטינאים במיקרה זה.
זוהי כנראה רוב רובה של התורה במתכונתה הנוכחית על רגל אחת, אם תרצה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=953
מוסר מוסר ואין מוסר.......
יורם המזרחי (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 9:36)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הרהורים בעקבות המוסר המשולש
----------------------------
הרעיון הכללי, שהביא אלכס מאן (ותגובות למאמרו המרתק) -נכון וראוי לליבון ודיון.
אין ספק שבמסגרת תפיסות ''המוסר המתפצל'' יש למדינת ישראל מקום בשורות הקדמיות של ''העולם הבין לאומי'' כשהשואה, בפרט שואת יהודי אירופה (אחת הטעויות החוזרות היא התעלמות מנרדפים אחרים,גם אותם ביקשו הנאצים להכרית-הצוענים,ההומוסכסואלים,המפגרים ועוד) היתה ועודנה ארוע טראומטי בעם היהודי,בעיקר אצל יוצאי אירופה או קרוביהם בתפוצות ופחות אצל יהודי המזרח- התיכון או אפריקה,שלעיתים רואים בשואה ''מטרד לא נוח ואשכנזי במהותו'' בפרט כשמדובר על ''מסכנות'' ונסיונות להציג למשל את פרשת ילדי תימן ''כשואה תימנית'' וטביעת האוניה אגוז ''כשואה מרוקאית''...
----------------------------------
לפעמים יש המזלזלים בעצמת השואה עד קללות וחרפות מסוג ''חבל שהיטלר לא גמר...'' ועוד,כולל האשמות מעולם ההזיות הרבני מזרחי כאילו ''השואה נפלה על יהודי אירופה בגלל חטאים שונים ומשונים''.
השנים האיומות של הרייך-השלישי השאירו כידוע רושם עמוק בתודעה האירופאית,בעיקר בגלל העובדה שהיא קטלה מליוני בני אדם שחיו ביבשת והכאה מאוחרת על חטא בגלל תופעות שיתוף פעולה עם רבי הטבחים של היטלר (תחום התמחות צרפתי למשל) והתעלמות מגורל היהודים עד לרגע בו אי אפשר היה לטעון ''לא ידענו'' וחטאים אחרים שהעולם הארופאי-נוצרי חטא כלפי עמנו.
---------------------------------
כל עוד טיפלו גם באירופה ברפוי צלקות הכיבוש הנאצי והמלחמה, לא היה קשה להזדהות עם הנרדפים היהודים,
למרות שחלק מהאירופאים (הרוסים וגרורותיהם למשל סרבו מראש לראות בשואה ארוע יהודי בלבד) מה עוד שהשואה בתפיסתה המערבית,עמדה ברקע הקמת מדינת ישראל ושימשה מנוף להקמתה וביסוסה הכלכלי (הפיצויים והשילומים ממשלת מערב-גרמניה) ובהמשך הפכה לערך פוליטי-מבצעי-תעמולתי מסוג חדש בו יצרה ישראל ''קאנוסה יהודית'' שמוקמה באתר יד ושם כמציבה לאיימי התקופה ההיא ויעד ''ביקור חובה'' לכל אורח רשמי, המובל לשם כאילו לכפר ולבקש מחילה ,או לפחות להזדהות עם עמם של הנירדפים,הסבורים שצילום ראש ממשלה זר,או מנהיג דתי בכיר המתארח בירושלים ונראה חובש כפה מול אש התמיד- מהווה ''תעודת ביטוח'' שמרגע שהושגה צפוי שהאורח ימשיך את ביקורו כמי שהולך על ביצים.....ובעיקר יוסיף להרעיד מכאב,מוסר כליות ובושה גם אחרי שישוב למקומותיו....
------------------------
מדינת ישראל,אוד מוצל מאש שהיה ללפיד הגדול של האש היהודית החדשה,העלתה את השימוש ביד ושם ''כמרכך אורחים'' לרמת אמנות הסברה, שייחודה ''נגזל'' בשנים האחרונות, משנפתחו אתרי הנצחה גדולים ומרשימים (למשל ארצות-הברית וגרמניה) ואתרים חדשים נמצאים בתכנון.....
כך קרה שבכורת הצגת השואה בשם העם היהודי כולו ''נגזלה'' מישראל ולפעמים היתה טריוואלית עד כדי כך שאויבי היהודים ומבקריהם, ולפעמים גם יהודים - החלו להשתמש בהגדרה המבחילה ''דינסי הולקוסט לנד''......
השימוש בערך השואה צלח כל עוד דובר במגעים עם מנהיגות עולמית מהדור הישן,זה שידע את האימה,אך הוא הולך ומאבד עוצמה ''וערך הסברתי'' בעולם החדש,המאמין שחמישים ושבע שנים אחרי מפלת גרמניה הנאצית - אפשר סוף סוף להמשיך ללא צלו המאיים של העבר.....
-----------------------------------
המוסר המפוצל, נתקל איפוא במצב חדש המסתבר מנטייה אנושית ...לשכוח ולא לזכור.....שהיא ניגוד מוחלט וחזק מססמאת מורשת השואה - לזכור ולא לשכוח....
ישראל שעשתה כל שלאל ידה להתייצב על מפת העולם כמדינה חזקה, מעצמה מרחבית, מדינה מגורענת עם הרבה סופרלטיווים כוחניים כמו צבר גיבור, טיס הכי טוב בעולם, לוחם העשוי ללא חת ובעצם .... ''רמבו לכל העונות'' מוצגת כעת (להפתעתה) כקוזאק-נגזל , שאין לו ''קושאן בלעדי'' על השואה או צידוק מלא והכשר אוטומתי לכל מעשיו.
--------------------------------
צודק המגיב שקבע שלאמריקאים אין מה להתגאות במערכת המשפטית הצעקנית שלהם, המותאמת בעיקר לעשירים מסוג של או-גיי סימפסון ובסך הכל תולה, ממיתה באופן הומני,חונקת עם גז או צולה על הכסא החשמלי....אמת שמאז מלחמת העולם השניה זרעו מטוסים אמריקאים יותר הרס ומות משעשו בשתי מלחמות העולם יחד.....אך ארצות הברית היא ''הרמבו האמיתי'' וישראל אינה אלא ידידתה העניה,התלויה בחסדיה......
כך יוצא שאי אפשר להשוות בין מה ''שמותר'' להם ''ואסור'' לנו.....וכשהאמריקאים והתקשורת שלהם מחליטים מי צודק בסכסוך זה או אחר - לא יעזרו תרגילי יד-ושם,או מצעדי נוער יהודי באושוויץ ואיזכור השואה -כמנוף מוסרי לטובת מדינת ישראל.....
שכן למדינה בת החמישים וארבע יש בימים אלה בעיות מוסר אמיתיות ומכיוון שלא בררה אותן בעצמה וללא דעות קדומות - קל ליריביה להקיעה כמדינה לא מוסרית.
------------------------------------
למרות הכרזות חוזרות ונישנות המטפטפות מעט שמן על עורה הצרוב של המדינה כמו הבטוי ''שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון ועוד ''פקה פקה פקה''
ברור שחיזוק ''הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ''לא מזיז לאמריקאים ובני בריתם המערביים, הממשיכים לשכב עם ''דמוקרטיות'' מסוג ערב הסעודית ועוד....
אחרים לפניהעירו שאם ישראל לא תעשה מאמץ לטיהור עצמיעל בסיס חוקההפרדת דת ממדינהחיזוק מערכת המשפט ועוד - היא תמשיך להדחק בניגוד למה שהיא ראויה לו באמת לחברת מדינות ''מצורעות'' על כל המשתמע מכך ומכוון שבעולם לא שמעו הרבה על אפי איתם ושכחו מזמן מי הוא נתן שרנסקי או אחרים מאבירי ''הצדק ההיסטורי'' הנחושים להקריב ,אם צריך, עוד ועוד למען ההתנחלויות תמונת הבידוד המסוכן תלך ותתקדר....
----------------------------

http://www.faz.co.il/thread?rep=926
המוסר המשולש
עידו הרטוגזון (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 1:12)

מאמר שפוגע בצורה ישירה באחת הבעיות הקשות ביותר במצבה הבינלאומי של מדינת ישראל בימים אלו. אם בעבר היה המוסר המשולש רק סוג זול ומבייש של דמגוגיה שמזיל את ערך השואה ומעיד על סוג של קיבעון יהודי שחדר לנפש המדינה, הרי כיום הוא הופך לאחת מהסכנות הקיומיות המרחפות מעל המדינה.
ההבדל בין המוסר הכפול והמוסר המשולש (ובכך אני מתייחס לטענתו של לייבוביץ בתגובה 'לא משולש אלא כפול (כמו כולם)' הוא שהפלשתינאים לא עשו את הטעות הקשה של להטיף מוסר לעולם כולו על בסיס חויית הנכבה ולא שמו עצמם שופטים צדיקים לאומות העולם כולן. אם היו עושים זאת, היה מצב מדינת ישראל היום טוב ללא הכר וגם הם היו נעמדים לצידנו על דוכן הנאשמים.
אין ספק שההשוואות בין ישראל לנאצים נובעות במידה רבה מהחשק האירופאי בכלל והגרמני בפרט לבצע סוף סוף את ההיפוך של מענה-קורבן ומתוך Schadenfreude (שמחה לאיד) לצפות במדינת ישראל תופשת את תפקידם בתור המענה. הציפיה היא לרגע שבו לא תוכל עוד ישראל להטיף לגרמניה מוסר, מפני שמוסרה שלה יהיה מוכתם בצורה כזו שתצטנף עם גרמניה בפינה השקטה של המדינות המעדיפות להותיר את עברן היכן שהוא שייך, היינו, בעבר.
יש לציין כי גם תעשיית השואה ותאוות ההנצחה המופרזת שהתפתחה בגרמניה (בחלקה באשמת היהודים, ובחלק רב גם לא) אשמה ביצירת אנטגוניזם לנושא כולו. התופעה הנוצרת היא תופעה הדומה למה שניתן לזהות לעיתים אצל בני נוער במערכת החינוך הישראלית שסבלו גם הם מהרעלת יתר בנושא השואה: זעם אילם כלפי הקורבן.

על מדינת ישראל לשקול ברצינות את ההיגיון והתועלת שבשימוש העתידי במוסר משולש, לנוכח הנזקים שזה גרם למדינה ולעם היהודי לאורך השנים.

בברכה,
עידו הרטוגזון

http://www.faz.co.il/thread?rep=927
רבינוביץ, לא לייבוביץ. אילן קצת גבוה עבורי, לא?
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 1:15)
בתשובה לעידו הרטוגזון


http://www.faz.co.il/thread?rep=959
התייחס לכך כמחמאה
עידו הרטוגזון (יום חמישי, 25/04/2002 שעה 14:04)
בתשובה ליובל רבינוביץ

אני בכל מקרה נפלתי מצחוק כשקראתי את התגובה שלך והבנתי את הטעות שעשיתי. מסתבר שאני עסוק יותר מדי בידידנו ז''ל ושמו משתרבב לי גם למקומות שכלל אינו שייך אליהם.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.