פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מה עושים כעת?
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 13:00)


מה עושים כעת?

ד''ר דוד סיון



''פקידי האוצר טועים טעות מתמשכת, כשהם לוקחים אותנו לגלובליזציה ללא סייגים. הם מעתיקים לישראל מודלים כלכליים שנוצרו בארצות אחרות, בעיקר בארה''ב, ואינם מתאימים לנו. אין להם מה להציע לנשים בנות 55 שקווי הייצור שהן עובדות בהם נסגרים ואין להן תעסוקה אלרנטיבית (תני גולדשטיין, טירה: פקידי האוצר גרמו להגדלת האבטלה, Ynet, 22.7.2003)



נשיא התאחדות התעשיינים מבקש שהממשלה תדאג לצמיחה על ידי שמירת מעורבותה במשק ואפילו הרחבתה:
  1. להרחיב את ההשקעה בתשתיות ב-‏4 מיליארד שקלים, עוד השנה.
  2. לחדש הכשרת מקצועיות שלא הצליחו בעבר להשיג את יעדיהן, או להגן על מגזרי תעשייה.
  3. לחדש את קרן עידוד השיווק לחו''ל ולא לפגוע בעידוד השקעות ההון.
  4. הורדת הריבית המוניטרית (בנק ישראל).
  5. לשמר את הכוח העסקי המצוי במצוקה לפי ענפי פעילות.

טירה אומר בעצם, עיצרו את רכבת ההפרטה וצימצום ההוצאה הציבורית כי אני רוצה לרדת. אין כאן המלצות מה התעשיינים צריכים לעשות, אלא נאום של פוליטיקאי הדואג לאינטרסים של קבוצת ההתייחסות שלו. אנשים אחרים, כמו רפי גטניו, מדגישים באיזה קטגוריות של התקציב צריך לקצץ יותר ומדוע (רפי גטניו, איפה הכסף?). רפי מדבר על מהלך משולב וארוך טווח ב-‏3 מישורים: המוניטרי, הפיסקלי והמדיני.

על זה אמר אדם סמית בהקשר של הסחר הבינלאומי:
''לא יעלה על הדעת שהתנהגות הנחשבת לנבונה במסגרת של כל משפחה פרטית, תיחשב כאיוולת במסגרת של מדינה גדולה. אם מדינה זרה יכולה לספק לנו מצרך זול יותר ממה שאנו מסוגלים לייצר בעצמנו, מוטב שנקנה אותו ממנה בזול ונשלם תמורתו בחלק מסויים מן התוצר שאנו מפיקים בצורה יעלה יחסית ... בכל מדינה יש לרוב הבריות - והכרח שיהיה להם תמיד - אינטרס לקנות את כל צרכיהם מאלה המוכרים במחיר הנמוך ביותר. הנחה זו ברורה כל כך, ... איש לא היה מעז לערער עליה מעולם, אילולא הצליח הפלפול האינטרסנטי של סוחרים ותעשיינים לערפל את השכל הישר של האנושות. האינטרס שלהם בהגבלת הסחר נוגד במישרין את האינטרס של רוב הבריות, (עושר העמים, לפי החופש לבחור, 1980, עמוד 55).

מילטון פרידמן מוסיף שהמקומות בהם התקיים תכנון מרכזי או מעורבות יתר של הממשל התנסו בדעיכת היוזמה והחדשנות של הפרט והמשק דעך או דרך במקום (החופש לבחור, 1980, עמודים 74-75). הוא מעלה על נס את הונג קונג כדוגמה למשק בו צמחה רמת החיים במהירות. התהליך החל בגלל הפליטים שזרמו אליה עם ניצחון המהפכה הקומוניסטית ונמשך בזכות החופש הכלכלי. מה שמעניין בסיפור של הונג קונג זה שהוא מסמל את הקשר החיובי בין חופש כלכלי וצמיחה ברמת החיים (התוצר המקומי הגולמי, או תמ''ג, לנפש) לא פחות טוב מארה''ב. זאת ועוד הרעינות של אדם סמית, מילטון פרידמן ונערי האוצר כנראה מתאימים לאנושות כולה (צמיחה וחופש כלכלי).



בכל זאת בלי להתייחס באופן ספציפי להצעות שהצגנו כאן (לחזק את המעורבות של הממשלה) לשיפור המצב הכלכלי, אי אפשר. לפני שמציעים קווי פעולה צריך לזכור שבעיה עיקרית של המשק ההשפעה שיש לעומס החובות שמכביד מאד על הצמיחה. שיעור החוב הציבורי הגיע שבינואר השנה לכדי 105% מהתמ''ג (אם תוסיף את סך החוב של המגזר הפרטי נגיע לשיעור של כ- 251%). זוהי הסיבה ששיעורי הריבית לטווח ארוך גבוהים יחסית. מכאן שמאד חשוב שיחודש התהליך של צימצום החוב הציבורי שנפסק בסוף שנות ה-‏90.

מכאן שהממשלה פועלת בכיוון הנכון. היא משתדלת לקצץ בהוצאות בכדי להוריד את הגירעונות שהובילו לצמיחת סך החוב כפי שצמח. היום רק החזרי החוב גוזלים כשליש מההוצאה הציבורית ולכן פוגעים בגמישות של ההחלטות התקציביות. גובה הריבית לטווח הארוך וצמיחת החוב הציבורי בעצם מוציאים את המגזר הפרטי משוק ההון (Crowding Out) ולכן התוצר העסקי לא צומח. היקף המינוף (שיעור החוב מסך ההון) של הסקטור העסקי וירידת ערך הנכסים שנרכשו בהון הממונף מעכבים, גם הם, את צמיחת המגזר. סיבה נוספת לאי הצמיחה של המגזר הפרטי היא עודף כושר ייצור. במציאות הזאת הורדת הריבית המוניטרית לא תעזור הרבה ותעורר את האינפלציה שממשיכה לדעוך בחודשים האחרונים.



גורם עיקרי להידרדרות המשק אל התהום הוא גידול ההוצאה הציבורית. המשימה שלנו היא להפנות את המסלול מהידרדרות לצמיחה. במציאות הזאת עלינו לפעול במספר שלבים. ראשית, עלינו לעצור את גידול החוב הציבורי באמצעות התחלת תהליך מתמשך של הקטנת ההוצאה הציבורית והקטנת המנגנון הציבורי. אני נוטה להסכים שתקציב הביטחון הוא יעד עיקרי לקיצוץ בשלב הזה. אם נעשה זאת נוכל להתחיל בהפניית הרכבת לכיוון הנכון, לצמיחה, כאשר יתחיל הקיטון המתמשך בסך החוב המצטבר. את הזמן הזה כדאי גם לנצל לתיקון תקנות וחוקים בכדי לשחרר ולאוורר את המערכת הציבורית מכל מיני חסמים ביורוקרטיים כדי שבסופו של דבר תעבוד עבור הציבור ולא להפך. עלינו לזכור שלא נותר לנו הרבה מאד זמן לביצוע השלבים הראשונים כי באופן פרקטי אנחנו כבר על סף התהום.

בשלב הבא יש לחדש את התכניות להכשרה מקצועית אבל שיהוו מכשיר יותר אפקטיבי - שמשתתפי הקורסים יוכשרו כך שיוכלו למצוא מקום עבודה לטווח ארוך יחסית. במקביל כדאי לנצל כספים שגוייסו בעזרת הערבויות להשקעות בתשתיות. כאן הכוונה לשיפור מערכת הכבישים לקיצור זמני נסיעה בין מרכזי מגורים (עיירות הפיתוח ופרברים מרוחקים) ומקומות העבודה המרוחקים יותר ומרכזי עסקים. ההשקעה במחקר ופיתוח גם היא מנוף לצמיחה ארוכת טווח ולכן צריכה להיכלל במקום גבוה ברשימת ההשקעות. לבסוף, צריך להשקיע בפיתוח מקורות מים שפירים בכדי לשפר את מאזן המים של המדינה.

השלבים הראשונים לא יגמרו מהר. לכן הדיבורים על צמיחה בטווח של פחות משנה הם מאד לא מציאותיים. במיוחד נכון הדבר אם מבינים את נקודת המוצא של המשק הישראלי בפרט ושל הכלכלה העולמית בכלל.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  העניין הוא כזה  (אנונימי) (2 תגובות בפתיל)
  אני מסכים עם היעדים שהצבת (ומי לא היה)  (ישראלי פזיז) (3 תגובות בפתיל)
  אמת,אבל  (דדד) (6 תגובות בפתיל)
  דדד, לא התכוונתי לומר שנכון וטוב  (סוחר נדל''ן) (2 תגובות בפתיל)
  דוד ניסן, ההמלצות שלך נכונות בחלקן  (ראובן גרפיט) (8 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי