חידוש הסמיכה

בקולמוס נט העלה אביאסף סגל את נושא חידוש הסנהדרין וגם נתן קישור לאתר סנהדרין.
נשאלתי בדוא''ל מכמה אנשים האם מדובר במשהו רציני.
ובכן, אני מעלה לפורום מאמר העוסק בנושא.
מאמר זה היה מיועד בזמנו ל''עט עפרה'' הבטאון הפנימי של עפרה.
העורכת דאז מסיבות משלה לא פרסמה בזמנו את המאמר והוא נשאר ושכב אצלי בדיסקים. אני מקוה שהוא יענין את קוראי פא''צ.

משה רבנו סמך את יהושע תלמידו ומאז נמשכה מסורת התורה מתלמיד לרב. על מנת להקים בית דין – סנהדרין – יש צורך בסמוכים כאלו. אבל על מנת לסמוך יש צורך בתנאים שונים. בתחילת תקופת התלמוד נותקה שרשרת הסמיכה ומאז אין לנו עוד סמוכים במובנם ההלכתי. ''הסמיכה'' לרבנות המקובלת היום אינה אלא זכר למה שהיה.

הרמב''ם כותב שבהסכמת כל החכמים שבארץ ישראל ניתן לחדש את הסמיכה האמיתית. הנסיון הרציני ביותר הידוע לחידוש הסמיכה נעשה על ידי מהר''י בי רב, גדול חכמי צפת לפני חמש מאות שנה. בין תלמידיו היה ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. סמיכתו של מהר''י בי רב עוררה מחלוקת רבה. המתנגד העיקרי היה הרלב''ח - רבה של ירושלים. בכל זאת הסמיכה שחודשה ע''י מהר''י בי רב נמשכה - סמוך מפי סמוך - למעלה ממאה שנה.

מאז תחילת ההתישבות החדשה בארץ נמצא נושא חידוש הסמיכה כשהוא רדום על סדר היום.
גם בגליון ערב ראש השנה תשס''א של ''עט עפרה'' נדפס ראיון עם הרב בריס ובו התיחסות לחידוש הסמיכה והסנהדרין. ומענין לציין שגם ר' משה סגל שעליו כתבתי בגליון ההוא היה מעורב בנסיונות לחידוש הסמיכה בשנים הראשונות לקום המדינה.

לפיכך נראה לי שיהיה נכון לפרסם את המכתב הבא שכפי שתאריכו מורה נכתב על ידי לפני עשר שנים. באותה תקופה עסקתי במחקר מטעם מכון סנהדרין בנושא חידוש הסמיכה.

המכתב היה מיועד לאחד מגדולי התורה מהציבור החרדי הגר בעיר בני ברק. גדול זה עדיין חי בינינו היום לאורך ימים ושנים טובות.

הדברים מובאים כאן בשינויים הכרחיים בלבד אלא שעל מנת להקל על הקוראים פיסקתי ופתחתי ראשי תיבות והוספתי ראשי פרקים ועוד שינויי עריכה לא מהותיים.

אליצור סגל

ב''ר כד אדר תש''ן.

לכבוד הרב הגאון...... שליט''א

נתבקשתי על ידי ידידי הרב ... לכתוב לכבודו על אפשרות חידוש הסמיכה תוך תקוה להתקדם עד לחידוש הסנהדרין, והריני מציע את דברי בקצירת האומר.

הקדמה

כתב הרמב''ם בספר המצות עשה קעו – מצות עשה מן התורה למנות שופטים ושוטרים בכל קהל מישראל. שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך.
בקיום מצוה זו תלויה היכולת לקיים כמה וכמה מצות נוספות. כגון מצה קנג – לקדש חודשים ולחשב שנים בבית דין. ומצוה קעד – לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל. ומצוה קץ – לעשות במלחמת הרשות כמצות הכתוב. ומצוה רכד – להלקות לרשע. ומצוה רלז – לדון בנזקי בהמה. וכן מצות לא תעשה כגון מצוה ש – שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות. ומצוה סו – שלא ילין הצלוב על העץ. ועוד מצות רבות. וכל זמן שלא חודשה הסמיכה אי אפשר לקיים מצות אלו ונמצא חלק גדול מהתורה בטל חס וחלילה.

לתוכן העניינים

אפשרות חידוש הסמיכה

ואת הפתח לחידוש הסמיכה ולקיום מצות אלו פתח הרמב''ם בפרוש המשנה סנהדרין פ''א מ''ג (מהדורת מהר''י קפאח) שכתב – ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה. כלומר שיעשוהו ראש, ובתנאי שיהיה זה בארץ ישראל כמו שהקדמנו הרי אותו האיש תתקים לו הישיבה ויהיה סמוך, ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה. לפי שאם לא תאמר כן לא תהא אפשרות מציאות בית דין הגדול לעולם. לפי שצריך כל אחד מהם שיהא סמוך בלי ספק. והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באמרו: ואשיבה שופטייך כבראשונה. ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם ואף על פי שאינם סמוכים, הרי זה מוכחש. לפי שכבר בארנו בהקדמת ספרנו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה. לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה מסימניו. אמר ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק. וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' ליבות בני אשם וירבו במעשה הטוב ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו ויתרבה יושרם לפני בוא המשיח כמו שנתנבא בפסוקי המקרא.

והנה הקטע מן ''ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם'' ועד ''ואשיבה שופטייך כבראשונה'' נשמט בתרגום פירוש המשנה הנדפס. לפיכך עירער הרלב''ח בקונטרס הסמיכה שנדפס בסוף תשובותיו שמא חזר בו הרמב''ם ומחקו.

אבל כיום שיש בידינו את פרוש המשנה מעצם כתב יד קודשו של הרמב''ם ובו קטע זה וכן נמצא קטע זה גם ביתר כתבי היד כולם של המקור הערבי אין ספק שקטע זה לא נמחק מעולם וההשמטה בתרגום הנדפס היא באשמת המעתיק או המתרגם או המדפיס מפני טעות הדומות של ואשיבה שופטיך עד ואשיבה שופטיך שנית.

והנה כתב הרמב''ם ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם אף על פי שאינם סמוכים הרי זה מוכחש לפי שכבר בארנו בהקדמת ספרנו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה – אבל הרי בהקדמת פרוש המשנה אינו מדבר כלל שהמשיח לא ישנה בתורה אלא על כך שנביא לא יכול לשנות בתורה. ולכן עלינו לומר שלשיטת הרמב''ם בין משיח בין נביא אינם יכולים לחדש את הסמיכה כיון שיש בזה שינוי בתורה בדרך על טבעית דבר שאין שום גורם יכול לעשותו.

וכן במשנה עדויות פ''ח מ''ז שנינו – אמר ר' יהשוע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא וכו'.

וכתב שם הרמב''ם בפרושו (מהדורת מהר''י קפאח) – לפי שמשה הודיע ביאת המשיח מפורש בתורה אם יהיה נדחך בקצה השמים, ושב ה' א-להיך, ומל ה' א-להיך, וזולת אלה וכן הודיעם בשם ה' במה שיקדם לפניו וגורמיו ושיבוא לפניו איש יכשיר לפניו את העולם והוא אליהו, והודיעם שאותו האיש לא יוסיף ולא יגרע בתורה אלא יסלק מעשה העול בלבד ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה. אבל היתה המחלוקת במהות העול שיסלק מה הוא וכו'.

עלה בידינו שהרמב''ם מפרש את המשנה בעדויות שמסורת בידינו שהנביא שיבוא לפני ביאת המשיח נשללה ממנו וכן מהמשיח עצמו וכמובן מכל נביא אחר כל אפשרות לחדש בתורה וחוסר אפשרות זה כולל גם את חוסר האפשרות לחדש את הסמיכה.

לתוכן העניינים

וכן חוזר הרמב''ם על דבריו באשר לדרך שבה תתחדש הסמיכה בפרוש המשנה בכורות פ''ד מ''ג (מהדורת מהר''י קפאח) – שכתב – וכבר בארנו בתחילת סנהדרין שאין נקרא בית דין בסתם אלא סמוך ובארץ ישראל בין שהיה סמוך מפי סמוך או בהסכמת בני ארץ ישראל למנותו ראש ישיבה. לפי שבני ארץ ישראל הם אשר נקראים קהל וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה אחדים. ואין חוששין למי שזולתם בחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות וכו'.

וכעין זה כותב הרמב''ם בהלכות שופר פ''ב ה''ח – ובזמן הזה שחרב המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת.

הרי שבאר הרמב''ם שאפשר שימצא בזמן הזה בית דין סמוך בארץ ישראל. וברור שהולך לשיטתו שאפשר לחדש הסמיכה בהסכמת בני ארץ ישראל.

אבל, בהלכות סנהדרין פ''ד הי''א כתב הרמב''ם - נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכין ויש להם לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים. אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל? לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן. ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין והדבר צריך הכרע.

ועל שלוש מילים אלו – ''והדבר צריך הכרע'' הסתמכו הרלב''ח בקונטרס הסמיכה שלו והרדב''ז בפרושו לרמב''ם במקום לנתוץ את האפשרות שתתחדש הסמיכה. ולמרות שנאמרו פרושים רבים מצד מצדדי הסמיכה לומר שהמילים והדבר צריך הכרע אינם מוסבים על דין חידוש הסמיכה אלא על סוף דברי הרמב''ם אם סמוך מפי סמוך צריך דעת כולן או על הרישא של דבריו מה דינו של סמוך אחד מכל מקום בזה באמת נראית דעת הרלב''ח והרדב''ז שמשפט זה מוסב על דין חידוש הסמיכה.

אבל, טענותיהם של הרדב''ז והרלב''ח שהרמב''ם חזר בו או לפחות פיקפק בחידוש הסמיכה בהסכמת החכמים שמא המשיח יסמוך ושמא אליהו יסמוך ושמא בני גד ובני ראובן שיש ביניהם סמוכים יבואו ויסמכו אינן נכונות כלל.

באשר לאליהו, כבר הבאתי דברי הרמב''ם בפרוש המשנה עדויות שמקובל בידינו הלכה למשה מסיני שאליהו לא יסמוך. ולא עוד אלא שבפרוש המשנה עדיין סבר הרמב''ם שאליהו יבוא לפני המשיח אבל בהלכות מלכים ומלחמות פי''ב ה''ב כתב – ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו. היינו שיתכן שאליהו יבוא אחרי ביאת המשיח ואם כן ודאי וודאי שאליהו לא יסמוך שהרי בפרוש המשנה כתב הרמב''ם שהסנהדרין צריכה להתחדש לפני בא המשיח ואם כן אין שום קשר בינה לאליהו.

ובאשר למשיח, כבר כתבתי שאין לפקפק בדבריו המפורשים של הרמב''ם בפרוש המשנה סנהדרין ובפרוש המשנה עדויות שנשללה מהמשיח כל אפשרות לסמוך.

לתוכן העניינים

ובאשר לבני גד ובני ראובן, הרי כיום ידועות כל פינותיו של כדור הארץ ואם הם קיימים הרי שכמעט נשתכחה יהדותם וכל שכן שאין ביניהם סמוכים.

ובר מן דין הרי אין סמיכה אלא בארץ ישראל כדברי הרמב''ם בהלכות סנהדרין פ''ד ה''ו ואיך ימצאו סמוכים אצל שבטים אלו שהם בגלות?!

חזרנו איפה להכרח שהסמיכה תתחדש בהסכמת החכמים ועלינו לומר שבמילים ''והדבר צריך הכרע'' לא התכוין הרמב''ם לפקפק אלא כיון שזו סברה מחודשת הוסיף בטוי של ענוה כעין ''אם יסכימו איתי חברי''.

ובדומה לכך מצאנו בתורת האדם לרמב''ן בסוף ענין הכהנים (עמוד קמא מהדורת שעוועל) שם כותב הרמב''ן – מסתברא דנחתכה ידו של אביו (=של כהן) מחיים בנו מטמא לו שלא אמרו אלא כשחסר לאחר מיתה או שחסר בשעת מיתה. כגון נחתך ראשו דאינו עכשיו כמו שהיה בחיים ולא קרינא ביה לאביו(=ועל כן אסור לבנו הכהן להטמא לו) אבל נחתכה ידו או רגלו בחיים ולאחר זמן מת אביו כיון שהוא לאחר מיתה בשלמות שהיה בו מחיים לאחר מיתה קרינא ביה לאביו והדבר צריך הכרע.

והנה הרא''ש בהלכות טומאה סימן ז' והטור ביורה דעה סימן שעג העתיקו כל דברי הרמב''ן האלו בשמו אלא שהשמיטו את המילים שבסוף הפסקה ''והדבר צריך הכרע'' וכבר העיר על השמטה זו הבית יוסף בטור שם.

וברור שהרא''ש והטור הבינו שהיות והרמב''ן פוסק כאן הלכה קצת מחודשת הוסיף הערה בחינת אם יסכימו איתי חברי וכדומה אבל לא שהרמב''ם היה לו פיקפוק כל שהוא בעצם הדין ומשום כך הביאו דין זה בשמו ללא פיקפוק. ואגב גם יתר האחרונים מביאים דין זה בשם הרמב''ן בלא פיקפוק וכך נוהגים הלכה למעשה בימינו.

והוא הדין בענין חידוש הסמיכה כיון שזו הלכה מחודשת הוסיף הרמב''ם בטוי של ענוה אבל אין לפקפק בכך שזו דעתו הלכה למעשה.

ובאמת, כך הבינו המאירי בסנהדרין פ''א מ''ג והכפתור ופרח פ''י ובעל התוס' מאנגליה ר' יעקב חזן מלונדריש (=לונדון) בספרו עץ חיים בהלכות דיינים פ''ג והרשב''א בחידושי בבא קמא דף לו. שכולם כתבו ללא פקפוק שלדעת הרמב''ם אפשר לחדש את הסמיכה.

לתוכן העניינים

ואם כן חשבו כל ראשונים רבים אלו שאו שהדבר צריך הכרע מוסב על הלכה אחרת או שזה ביטוי של ענוה שאינו מחליש את דעתו הברורו של הרמב''ם שאפשר לחדש את הסמיכה בהסכמת החכמים.

והמאירי והכפתור ופרח ור' יעקב חזן העתיקו דברי הרמב''ם בלי להעיר עליו כלום. משמע שהסכימו לדבריו. גם הרשב''א שנסתפק קצת בתרוצו של הרמב''ם לשאלה מדוע הצטערו החכמים על הסמיכה לא העיר דבר בעצם הדין לכן מן הסתם גם הוא מסכים עם הרמב''ם שאפר לחדש את הסמיכה בהסכמת החכמים.

ובספר קונטרס ארץ ישראל המיוחס למרדכי או לטור (ואשר החזון איש השתמש בו למרות הסתיגותו מספרים שלא היו ידועים במסורת התורה) בסופו כתוב - עיר שבארץ ישראל שיש בה מאה ועשרים אנשים צריכים למנות בית דין דהיינו סנהדרי קטנה.
ודעת לנבון נקל שזה סיום מוקשה מאוד שאיך יתכן למנות סנהדרי קטנה בלי למנות תחילה סנהדרי גדולה?
אמנם במהדורה חדשה של ספר זה שנדפסה על פי כתב יד נוסף על ידי אפריים קופפר בקובץ על יד סדרה חדשה ספר ז (יז) ירושלים תשכ''ח מסתיים הספר בקטע ארוך שבין השאר כתוב בו – אם השם יתברך יגמור על ידי ואזכה לעלות לירושלים עיר הקודש הייתי מעורר לרבותי הדרים שם ומשתדל בכל כוחי אם יהיה אפשר שם סנהדרי גדולה וכו' על פי ההסכמה.

ומענין שלא הזכיר כלל את הרמב''ם אלא כתב את ענין חידוש הסמיכה על פי ההסכמה כדבר פשוט. עוד נציין שלדעת המהדיר חיבור זה הוא לר' יעקב סקילי שחי בדור שאחרי הרא''ש.
בין כך ובין כך זכינו לראשון נוסף הסובר שאפשר לחדש את הסמיכה.

אם כן עלה בידינו שלדעת הרמב''ם הרשב''א המאירי הכפתור ופרח עץ חיים מלונדריש והלכות ארץ ישראל אפשר לחדש את הסמיכה על פי ההסכמה. וממילא אנו מחויבים בדבר כפי שאנו מחויבים בכל מצות התורה.

וכבר הבאתי דברי הרמב''ם שאין מצות התורה תלויות בארועים על טבעיים ונוסיף כאן את דבריו באגרת השמד מהדורת מהר''י קפאח עמוד קיט) - אבל אותם שמשלים עצמם ואומרים שיעמדו במקומם עד שיבוא מלך המשיח לארץ המערב ואז יצאו וילכו לירושלים איני יודע כיצד יבטל מהם השמד הזה אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם. ועל כיוצא בהם אמר הנביא וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמור שלום שלום ואין שלום. כי אין זמן לביאת המשיח כדי שיתלו בו ויאמרו עליו הוא קרוב או רחוק. וחיוב המצות אינו תלוי בביאת המשיח אלא אנו מחויבים להתעסק בתורה ובמצות ונשתדל לעשותם בשלימות ואחר שנעשה מה שאנו מחוייבים אם יזכינו ה' אנו או בנינו או בני בנינו לראות המשיח הרי זה טוב יותר. ואם לאו לא הפסדנו כלום אלא הרוחנו בעשיתן מה שאנו מחויבים.

וגם קיום המצות התלויות בסמיכה ובהקמת בית דין אינן ענין לניסים אלא עלינו לעשות מה שאנו מחויבים ואם נזכה לראות המשיח הרי זה טוב עוד יותר.

והנה, הרלב''ח טוען שהרמב''ן חולק על הרמב''ם וסובר שאי אפשר לחדש את הסמיכה בהסכמה וראיתו מהשגתו של הרמב''ן בספר המצות עשה קנ''ג שכתב שם הרמב''ן בסוף דבריו – אבל מרפא הקושי הגדול הזה הוא שרבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא (=נכד נכדו של רבי יהודה הנשיא עורך המשנה) שתיקן חשבון העיבור הוא קידש חודשים ועיבר שנים הראויים להתבעבר לפי מנינינו עד שיבוא אליהו ונחזור לקידושו על פי הראיה בבית דין בבית הגדול והקדוש אמן במהרה בימינו יהיה.

לתוכן העניינים

ועל פי זה כתב הרלב''ח שהיה זה מושכל ראשון לרמב''ן שרק אליהו יחדש הסמיכה.
אלא שאין דברי הרלב''ח הכרחיים כלל.

ראשית, כפי שכתב מהר''י בי רב הרמב''ן מדבר על קידוש החודש ולא על הסמיכה ויתכן שהסנהדרין תתחדש לפני חידוש קידוש החודש על פי הראיה.

שנית, אין לקבוע הלכה על סמך בטויים של אמונה בביאת המשיח ולא ירד הרמב''ן כלל לברר סוגיא זו האם אפשר או אי אפשר לחדש הסמיכה ורק הביע בטחונו שנחזור לקדש על פי הראיה.

והחשוב מכל, לדעת הרמב''ם אליהו אינו רשאי לחדש את הסמיכה, יתרה מזו יתכן שלשיטת הרמב''ם אם אליהו ינסה לחדש את הסמיכה הרי הוא חייב מיתה כדין נביא המורה הלכה בנבואה ולכן אם נאמר שלדעת הרמב''ן אי אפשר לחדש הסמיכה בלי אליהו הרי שיש כאן מחלוקת בין הרמב''ן לבין רמב''ם הנתמך בידי הרשב''א המאירי הכפתור ופרח עץ חיים והלכות ארץ ישראל ובודאי שבמצב כזה צריך להכריע כמו הרמב''ם וסיעתו.

גם תלמידיו של מהר''י בי רב המבי''ט בקרית ספר הלכות סנהדרין והבית יוסף בטור חושן משפט סימן רצ''ה תמכו בעמדת מהר''י בי רב והיו סמוכים בעצמם. ובמגיד מישרים סוף פרשת ויקרא (עמוד פז בהוצאת אורה) יש מעין הסכמה מן השמים שאפשר לחדש את הסמיכה.

וכן הסכימו גם התומים בחושן משפט סימן א ס''ק ב ומהר''ץ חיות בחדושיו לערובין מג.

ובמיוחד מענינים דברי האור שמח במשך חכמה פרשת בוא (שמות יב א) שכתב – והטעם שאם אין בית דין סמוך תליא רק בבני ארץ ישראל הוא דשיטת רבינו (=הרמב''ם) בפרוש המשניות ובחיבורו בהכרע כי אם רצו ישראל שבארץ ישראל לסמוך זקנים הרי הם מוסמכים וכו' ועוד כתב שם וכמדומה לי שמזה יהרסו גם דברי הרלב''ח בקונטרס הסמיכה.
ואין ספק שבמילה בהכרע התכוין לומר שהרמב''ם לא חזר בו במשנה תורה מדבריו בפרוש המשנה. וכן אנו רואים שמסכים להר''י בי רב.

לתוכן העניינים

הסכמת הרוב או הסכמת הכל

ואם מקובל שאפשר לחדש את הסמיכה עלינו לדון בכמה פרטים טכניים.

הראשון, האם כל החכמים פרושו רובם כדברי מהר''י בי רב או כולם ממש כדברי הרלב''ח והרדב''ז?

וענין זה מוכרע מהרמב''ם עצמו שבהלכות ברכות פ''ח ה''ה כתב – הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלים מימיהם עד שיקפא וידמה למלח (=קנה סוכר) כל הגאונים אומרים שמברכים עליהם בורא פרי האדמה ומקצתם אמרו בורא פרי העץ וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכים עליו אלא שהכל.
הרי מפורש שלרוב קורא הרמב''ם כל.

וכן, בהלכות תעניות פ''ה ה''ג כותב הרמב''ם – ותשעה באב חמישה דברים ארעו בו וכו ונלכדה עיר גדולה ובית תור שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח.

ובהלכות מלכים פ''יא ה''ב כתב – שהרי ר' עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות וכו'.

אנו רואים שוב שלרוב הרמב''ם קורא כל.

לתוכן העניינים

גילוי דעת או מעשה בית דין

נקודה שניה שיש לברר היא, שמהר''י בי רב הבין שהסכמת החכמים אינה אלא גלוי דעת ולא מעשה בית דין. לפיכך סבר שאין צורך במעמד כולן ודי בהסכמה ואפילו לא ידעו מראש על ההכנות לסמיכה ואלו הרלב''ח סבר שהסמיכה לדעת הרמב''ם היא מעשה בית דין לפיכך צריכים לשבת יחד או לפחות להיועץ במכתבים.
והנה הרמב''ם הן בפרוש המשנה והן במשנה תורה כתב שאם הסכימו כל החכמים. וכן נקטו גם הרשב''א עץ חיים מלונדריש כפתור ופרח והלכות ארץ ישראל. אבל המאירי כתב שאם היו כל דיני ארץ ישראל וחכמיה במעמד כללי והסכימו למנות דינים ולסומכן.

נראה אם כן שלפי המאירי באמת יש צורך במעמד כללי דוקא וכדברי הרלב''ח.
אבל יש לעיין איזה מעשה בית דין שייך כאן הלא יש רק צורך בהסכמה שפלוני יהיה סמוך.
בכל מקרה זה דיון לגבי סמיכתו של מהר''י בי רב בעבר אבל בנסיון עתידי לחדש הסמיכה הרי אפשר לתקן נקודה זו גם לשיטת הרלב''ח.

לתוכן העניינים

ראויים להורות בכל התורה

עוד נקודה שיש לדון בה היא שהמוסמכין צריכים להיות ראויים להוראה בכל התורה וכתבו הרדב''ז והרלב''ח שרחוק בעיניהם שיהיו אנשים הראויים להוראה בכל התורה בדורם. ובדורנו לא כל שכן.

וכבר השיב על זה המהר''י בי רב מדברי רש''י (דברים א טו) שכתב אנשים חכמים וידועים אבל נבונים לא מצאתי. הרי שגם למשה רבנו לא היו דינים מושלמים. וחוץ מזה הרי כל מסכת הוריות עוסקת בטעות בית דין בהוראה למשל אם הורו בית דין הגדול היושב בלישכת הגזית שצריכים כל ישראל לעבוד עבודה זרה ורוב ישראל עשו על פיהם ועבדו עבודה זרה מה כפרתם. וכן מצאנו בבכורות פ''ד מ''ד שטעה ר' טרפון בדבר משנה. וכן מפורש בהוריות יג ע''ב שרבן גמליאל דיבנה לא היה בקי במסכת עוקצין.

הא למדת שגם בימי התנאים היו טעויות ולא היו בקיאים בכל התורה ובכל זאת נסמכו ואין לנו אלא לומר שאין הקב''ה בא בטרוניה על ישראל ובכל דור צריך לקיים את התורה לפי האפשר ולסמוך חכמים לפי הדור.

לתוכן העניינים

סיום

היוצא מן האמור שיש עלינו חובה לחדש את הסמיכה אלא שבהתחשב במצב עולם התורה היום כנראה שדבר זה אפשרי רק כדברי הרמב''ם בפרוש המשנה סנהדרין – כאשר יכשיר ה' ליבות בני אדם וירבו במעשה הטוב ותגדל תשוקתם לד' ולתורתו ויתרבה יושרם.

בשולי המכתב:

מכתב זה נכתב, כאמור, לאחד מגדולי התורה בציבור החרדי לכן לא הזכרתי את הראי''ה כדי לא לעורר נוגדנים.
בעבודתי בדקתי יסודית את עמדת הראי''ה כולל דברים שעדיין לא נדפסו אז ואפילו היום עדיין לא נדפסו או שאינם ידועים ומסקנתי שדעת הראי''ה היתה שאפשר לחדש הסמיכה ואפילו הוא נקט מספר צעדים מעשיים בכיון זה אבל המחלוקת האדירה שהיתה עליו ביטלה את האפשרות שהיוזמה תצליח.

ועוד משהו בשולי הדברים לכבוד פא''צ - המכשול העקרי לחידוש הסמיכה נמצא בחוסר ההסכמה בתוך הציבורים הדתים ולא בגורמים חיצוניים.