לאחר שיקול דעת מעמיק, ומתוך שאיפה כנה לשלום ולביטחון, ולמען עתיד טוב יותר למדינת היהודים - החליטה ממשלת ישראל לאמץ את ''מפת הדרכים'' של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' וו. בוש - וזאת על-מנת להימנע - חלילה - מן המחלה הממארת הקרויה במקומותינו: ''לחץ אמריקני''.
אבל היכן כאן ההיגיון? מדוע מבלבלים בין סיבה לתוצאה? הרי דבר ידוע הוא ומפורסם פירסום גדול - שהפעם הראשונה שבה הוציא נשיא אמריקני את צירוף המילים הקטלני ''מדינה פלשתינאית'' - היתה אך ורק לאחר שראש ממשלה ישראלי (איש ימין ידוע...) הוציא אותה מהפה. ולהווי ידוע - שגם אילו היתה באה לעולם מפת הדרכים למרות התנגדותה של ישראל - והדבר מוטל בספק רב - הרי שניתן לקבוע בביטחון גמור שבמחיר של עימות קצר-טווח - היה ניתן לקבור את המפה קבורת-חמור.
אז הפעם חמק מאיתנו ההיגיון. נמשיך הלאה בחיפושינו:
ממשלת ישראל - כצעד ''בונה אמון'', ולמען ''חיזוקו של אבו-מאזן'' - החליטה לשחרר מאות מחבלים ערביים. מה לעשות? אין מה לעשות: כך קובעת מפת-הדרכים - וזהו רצונו של בוש - והרי יש להימנע מצרעת ה''לחץ''. לחץ, כידוע - לא בריא לבריאות.
אבל רגע אחד!
הרי במפת-הדרכים אין מילה וחצי-מילה על שיחרור מחבלים! אז היכן הוא ההיגיון לשחררם?
והנה, כאן נדמה לנו שמצאנו אותו: ההיגיון הוא: ''לחזק את אבו-מאזן המתון - אל מול הכוחות הקיצוניים''.
אבל רק עוד רגע אחד...
כיצד ייתכן שאדם כמו דייויד אירווינג, שנחשב באירופה - גם על פי פסיקת בית המשפט - כאנטישמי ניאו-נאצי וגזען, מכחיש שואה המוקצה מחמת מיאוס - ואילו תואמו הערבי אבו-מאזן הוא ''מתון''? כיצד ייתכן שחבר בכיר באירגון הטרור פת''ח שממשיך במסע הטבח האנטישמי שלו, ושמחוייב על פי החוקה שלו שפורסמה אך ביולי 1998 להשמיד את מדינת היהודים; ושתומך בחיסול מדינת ישראל (''זכות השיבה''), ושמצדד ברצח מתנחלים (כאשר בכל אלפי ההתייחסויות בתקשורת הפלשתינאית אל יישובי ישראל הם מכונים כולם ''התנחלויות'' ו''קולוניות'' משני עברי הקו הירוק) -
כיצד זה ייחשב ''מתון''?
אז שוב הוא חמק מאיתנו...
וכעת - לא אלמן ישראל: ערפאת!
חייבים לחזק את אבו-מאזן כדי להחליש את ערפאת!
אין טיעון מחץ יותר מנצח מזה...
אלא מאי?
אבו-מאזן עצמו הודיע לקוננגרס האמריקני (אבסורד מוחלט הוא, שחבר בכיר באירגון שרצח אמריקנים, משוחח עם חברי קונגרס כ''ראש ממשלה'', במקום להיתלות על עץ גבוה בטקסאס). בכל מקרה - הוא הודיע להם שהוא ''עושה דברו של ערפאת''.
אז לחזק את עושה דברו של ערפאת כדי להחליש את ערפאת?
הוא בורח... הוא שוב בורח...
עד כדי כך רחוק הוא בורח - שדב וייסגלס - ראש לשכת ראש ממשלת ישראל (לא ראש ממשלת מצרים, אלא ישראל) - ביקש מאירגון פרו-ישראלי[...] בארצות-הברית - להימנע מלנהל תעמולה נגד הרשות הפלשתינאית ואבו-מאזן.
ובאמת - מדוע לנהל נגדם תעמולה? האם הם עשו משהו רע? בזמן האחרון? בשנים האחרונות?
באמת לא הגיוני...
אך מדוע להלעיז ולקנטר את ממשלת ישראל יתר-על-המידה? האמנם חסרים שרינו היגיון? לא ולא ובשום אופן לא!
ממשלת ישראל החליטה להחתים את המחבלים המשוחררים על התחייבות בכתב(!) שלא יעסקו בפעילות טרור נגד מדינת ישראל. אכן היגיון ברזל: מאימתי מפרים מחבלים ערביים את התחייבויותיהם כלפי היהודים? באמת לא הגיוני לחשוב שבאורח כה לא-ג'נטלמני הם יפרו את מילתם הכתובה...
אך אם נדמה לנו שמצאנו אותו - הנה הוא שוב נעלם מעינינו:
ב-6 באוגוסט דיווח לנו אתר ''וואלה!'', שמחבל שסירב לחתום על ההתחייבות הג'נטלמנית - שוחרר בכל זאת, מכיוון שהוא בכל מקרה היה אמור להשתחרר מחר. אז אם בכל מקרה היה אמור להשתחרר - בשביל מה להחתים, שהרי אי-חתימה היתה אמורה להשאיר את הסרבן בכלא, אך מצד שביעי - מדוע לאיים בסנקציה שלא ניתן לממשה?
אני לא הצלחתי לעקוב אחרי עצמי...
שיא השיאים של ההיגיון - וגם של המוסר - הוא ההתעקשות ההירואית של ממשלת ישראל שלא לשחרר ''אסירים עם דם על הידיים''.
דרך אגב - זה לא כולל אסירים שרצחו ערבים. ממתי ערבים זה בני אדם? לערבים יש דם בכלל בעורקים? אין להם במקרה שוקו? אולי יש איזה רופא בפורום - שיוכל להשכיל אותי בתחום זה?
אבל מילא ערבים - מי מדבר עליהם בכלל? הכוונה היתה שלא לשחרר מחבלים שדם יהודים על ידיהם.
אכן היגיון למופת...
כמעט...
כי סולימאן אבו-מוטלק - אחד מהאחראים על רצח שני ישראלים וקטיעת איבריהם של ילדים באוטובוס בכפר-דרום, ומבכיריו של הרוצח החתיך מוחמד דחלאן - כן שוחרר.
ובקישור הבא ניתן לקרוא על עוד כמה
חבלני-שלום ששוחררו.
אז איפה כאן ההיגיון?
דווקא יש. יש כאן היגיון ברזל; אפילו פלדה.
אבל על כך - בשבוע הבא.