כמו שחשוב לעשות את הדבר הנכון, חשוב לעשות אותו במועד הנכון. עיתוי נכון חשוב לא פחות ולפעמים אפילו יותר מאשר עצם המעשה. מנקודת מבטה של ישראל העיתוי אף פעם איננו נכון. מיום שעמדתי על דעתי לא זכור לי מקרה אחד בו בעקבות פעולה כזאת או אחרת של ישראל לא נשמעה ביקורת מהסוג של ''כן, אתם אולי צודקים, אבל זה לא הזמן המתאים'', או לחילופין, מקרה בו ישראל לא הצדיקה הימנעות מעשייה ב''תגובה הולמת תינתן במועד המתאים''. למותר לציין לגבי הסוג האחרון, שב-99 אחוזים מהמקרים המועד ההולם אף פעם לא התממש.
בטבע, דברים מתרחשים בהתאם למה שמכונה ''חוק הסיבתיות'' (Causality) שבניסוח פשטני אומר שסדר הפעולות הוא כזה שהסיבה מתרחשת תמיד לפני התוצאה. ככה זה. זה חוק בסיסי של הטבע –
קודם סיבה ואח''כ תוצאה. לא יכול להיות אחרת. בסיפורי מדע בדיוני, וגם בפיסיקה המתקדמת, יש התייחסות למה שקרוי ''היפוך בזמן'' (Time Reversal) אבל זה לא משהו מעשי. מנקודת מבט של הפיסיקה, התנאים שצריכים להתקיים על מנת שיושג היפוך בזמן הם כאלה שבאמצעים העומדים היום לרשותו של האדם הם אינם ניתנים להשגה. יותר מזה, ישנם שיקולים תיאורטיים הקובעים באופן חד משמעי שתנאים אלה אינם ניתנים כלל להשגה בשום מצב.
עד כאן הכל פשוט – זה מינהגו של עולם מימים ימימה, כך הדברים מתרחשים בכל מקום עלי אדמות ולכאורה זה היה צריך להיות סופו של סיפורי. זה מה שאתם חושבים? יש לי חדשות בשבילכם. זה לא נכון. יש מקום בעולם בו חוקי הטבע אינם תקפים. למקום הזה קוראים מדינת ישראל. לא ניכנס כאן לוויכוח אם התופעה מיתקיימת בכל שטחי ארץ ישראל השלמה או שהתופעה היא ייחודית לתחומי הקו הירוק בלבד – זה יכול להיות נושא מעניין לדיון במקום אחר בו חסידי ארץ ישראל השלמה ומתנגדיהם מהשמאל יוכלו לשטוח את טענותיהם בעד ונגד.
כאן נתרכז בעובדה המעניינת שחוקי הטבע, בהגיעם לגבולות מדינת ישראל, מגלים שחוק השבות איננו חל עליהם. ב''ארץ חמדת אבות'' (אני מרשה לעצמי להשתמש בביטויו של יורם המזרחי שנטש אותנו והלך אצל הקולמוסאים) אין לחוקי הטבע כל תוקף. מי לא זוכר את השר מרידור המנוח שהצליח לעקוף את חוקי התרמודינמיקה ולספק את כל צורכי האנרגיה של מדינת ישראל בהינף אצבע?
למען הדיוק, ישראל איננה המקום היחיד בעולם שבו ניסו את החוכמה הזאת. לפני קצת יותר מ-70 שנה, ברוסיה, תחת שלטונו של שמש העמים, ניסו לשכנע את תפוחי האדמה שבמקום להישמע לחוקי הטבע עליהם לציית לכללי הדיאלקטיקה המטריאליסטית ולנהוג על פי דיני המרקסיזם. תפוחי האדמה לא הבינו את זה וסרבו להניב את יבולם. אחרי שכמה מיליונים מתו ברעב בשל המחסור שנוצר, הם ירדו מזה. בישראל עדיין לא למדו שאת חוקי הטבע אי אפשר לתכמן.
עכשיו זה שוב חוזר על עצמו, והפעם בהקשר עם העיתוי של תגובותיה של ישראל על התקפות הטרור. בתחום הזה ישראל מצליחה פעם אחר פעם להפר את חוק הסיבתיות. איך שהוא, ואני מודה שלמרות שהנושא הזה מעסיק אותי כבר זמן רב, עדיין לא הצלחתי לגלות איך זה נעשה. ללא יוצא מן הכלל, העיתוי של תגובת ישראל תמיד מצליח להקדים את פעולת הטרור שגרמה לתגובה. אנחנו שומעים בוקר וערב על ''מעגל האלימות'' (Cycle of Violence), מעגל שתמיד מתחיל מהתגובה של ישראל. מן גלגל שיודע רק להתגלגל אחורה. יש לי ידיד מהנדס שבעיקבות ג'וק שהיה לו בראש, הוא בנה שעון שהולך בכיוון הפוך מהשעונים הקונבנציונליים. השעון הזה תלוי על הקיר אצלו במשרד ולכל מי שנכנס לוקח קצת זמן עד שהוא תופס מה מתרחש. בכל פעם שאני שומע את קופי ענאן, את דובר מחלקת המדינה של ארה''ב, או כל פטפטן אחרי מקהיליית הצדיקים הבין-לאומית מדבר על מעגל האלימות שמתחיל בתגובה של ישראל הדבר הראשון שמצטייר במוחי הוא אותו שעון הפוך.
ככה זה.
בישראל התוצאה תמיד מקדימה את הסיבה. בטבע זה אחרת? לטבע יש בעייה.
ביום ג' האחרון נרצחו 21 ישראלים בירושלים. הפעם ישראל הגיבה (לא מייד, אבל תוך פרק זמן סביר) ואחד ממנהיגי החמאס חוסל במה שהעיתונות אוהבת לכנות ''פיגוע ממוקד''. כל העיתונות בארץ ובעולם עוסקת במעגל האלימות החדש ובשאלה איך שהוא ישפיע על ההודנא. במאמר מערכת בניו יורק טיימס מיום ששי האחרון (22 לאוגוסט) – הכותרת היא ''[בתגובתו] שרון מסכן את המשך ההודנא''. במדור ''דעות'' בעיתון ''מעריב'' מיום א' (24 לאוגוסט) הכותרת במאמרו של מי שהוא בשם רמי ליבני היא ''חיסול ממוקד להודנא'' (איך אפשר שלא להיתפעל מכושר הניסוח של החבר'ה האלה? הלוואי עלי), והמאמר מנתח לעומק איך תגובתה של ישראל היא שגרמה לחיסול ההודנא, ואיך ששרון נכשל בבחירת העיתוי לתגובה. בעיתונים אחרים היו וריאציות דומות על הנושא. אני קורא ומנסה להבין את מה שהם מנסים לאמר. ככה זה נשמע: היתה הודנא. במיסגרת ההודנא נרצחו 21 ישראלים – מתוכם 6 ילדים קטנים, אחד מהם עדיין לא מלאה לו שנה (היו ארועי רצח נוספים במיסגרת ההודנא, אבל נסתפק כאן במה שהיה בשבוע שעבר). ישראל כתגובה חיסלה את אחד מהמעורבים בניהול הטרור. וזה מה שגרם לחיסול ההודנא. החיסול הממוקד הוא מה שגרם לחיסול ההודנא? קראתי כמה מן המאמרים יותר מפעם. לא הצלחתי למצוא בשום מקום התייחסות אפילו ברמז לאפשרות שאולי גם רצח הישראלים תרם מה שהוא לחיסול ההודנא. זהו זה – מפלאי הטבע.
תוצאה שמקדימה את הסיבה - היפוך בזמן.אם כבר עוסקים בנושא ההודנא, אולי מי שהוא מוכן להתנדב ולהסביר לי מה זה? אינני דובר ערבית ולמרות ששמעתי אלף ואחד הסברים ופרשנויות מכל מיני מומחים למיניהם, עדיין לא הצלחתי להבין מה המשמעות המדוייקת של המושג הזה. אם אני מבין נכון, המכנה המשותף לרוב המכריע בין המומחים הוא שהודנא אמורה להיות צורה כזאת או אחרת של הפסקת אש. זה דווקא מסתדר לי, לא לגמרי, אבל אני זוכר שבמסגרת המדיניות המאוזנת (Even handed policy) של רביעיית הוגי מפת הדרכים (כמעט שיצא לי רביעיית מועדון התיאטרון כשתרגמתי את המונח קווארטט - Quartet), כשהם קוראים להפסקת אש הם מחלקים את המשימה באופן שווה בין הצדדים: ישראל תעשה את ההפסקה והערבים ימשיכו את האש. העיקר לשמור על האיזון. מנקודת מבטם של הוגי מפת הדרכים אולי באמת חץ הזמן נע בכיוון הפוך. אבל האמת היא ששמעתי גם הסבר אחר למושג הודנא, ודווקא מאדם שלא רק שהוא דובר ערבית ברמה של שפת אם, הוא גם מומחה בעל ידיעות מעמיקות בהיסטוריה של האיסלאם ושל העמים הערביים. לדבריו המונח העברי שמשקף הכי טוב את משמעות המושג הודנא, הוא הונאה. הודנא לדבריו זו כלל לא הפסקת אש. הודנא זה הסכם אותו אתה מציע לאוייב, הסכם שבכוונתך להפר בהזדמנות הראשונה. הערבים מרבים להתפאר איך שמוחמד ''סידר'' את אויביו. הוא הציע להם הודנא וברגע הראשון שהם הניחו את נישקם הוא חיסל אותם. את הסיפור הזה למדתי בבית הספר בשיעורי ההיסטוריה, אבל אז אף אחד לא אמר לנו שקוראים לזה הודנא. אינני יודע אם התרגום הזה יותר נכון. לעומת זאת אני זוכר היטב שבתקופת השיא של אוסלו, בזמנו של רבין המנוח ואח''כ בזמנו של פרס, היו כאלה שניסו להתריע שכל מה שהערבים חתמו עליו באוסלו הוא הודנא ושככה זה מוגדר בנוסחים הערביים של הסכמי אוסלו. אני זוכר גם איך שכל האוסלואידים, בתוכם כמה מטובי הערביסטים של מדינת ישראל, דחו בביטול את האזהרה.
לא, הם אמרו,
הסכמי אוסלו אינם הודנא. אלה הסכמי שלום אמיתי (אז לא היה להם כל ספק לגבי המשמעות האמיתית של המושג).
בחזרה לנושא העיתוי. הערבים כניראה קצת יותר מוצלחים מישראל כאשר מדובר בעיתוי של הפעולות השונות שלהם. איך הם מצליחים לדייק כל כך בקביעת המועדים בהם הם אמורים לפעול לדיכוי הטרור?
ללא יוצא מן הכלל, המועד בו הם היו אמורים לצאת לפעולה לחיסול הטרור הוא תמיד חמש דקות אחרי פעולת התגובה הישראלית. בדיוק
חמש דקות אחרי שנורה הטיל הישראלי, כוחות הרשות היו אמורים לצאת לשטח. פעם אחר פעם. אין אפס. מאיפה יש להם מודיעין כל כך מעולה? מי מספק להם את המידע מתי תתרחש פעולת התגובה הישראלית הבאה כדי שהם יוכלו לעמוד בלוח הזמנים ולכוון את הפעולה שלהם ל
חמש דקות אחרי כן? ממש לא יאומן.
גם הפעם, בעיקבות ארוע הרצח שלהם בירושלים בשבוע שעבר, הם לא איכזבו. הם היו אמורים לפעול נגד החמאס
חמש דקות אחרי שהטיל הישראלי עשה את המלאכה. אם לא הייתי קורא את זה בעיתון, לא הייתי מאמין. דיברו על זה אפילו בטלוויזיה, וגם עיתונים מכובדים כמו הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט הזכירו את זה (שלא לדבר על ''מעריב''). יותר מזה. הפעם, כך היה כתוב בעיתון, ''הם התכוונו לזה ברצינות''. הפעם הם באמת היו אמורים לעשות מה שהוא, הפעם זו לא היתה רק אמירה לשם אמירה, הפעם זו היתה באמת אמירה שהם היו אמורים.
אפשר היה להמשיך כך עוד ועוד, אבל פתאום בא לי להציע שאולי כדאי היה שפעם אחת לשם שינוי הם יכוונו את לוח הזמנים שלהם כך שעיתוי הפעולה שלהם יהיה
חמש דקות לפני התגובה הישראלית במקום חמש דקות אחריה? עם מודיעין כמו שלהם זה לא צריך להיות כל כך קשה. אז אולי בכל זאת?
ומשפט אחרון לסיום. כל אלה שמסתופפים בצל הסיסמא ''די לכיבוש'', כל אלה הרואים ב''כיבוש'' את שורש הרע, את הסיבה לכל צרותיה ותחלואיה של מדינת ישראל. האם הם חשבו פעם על זה שגם כאן ההיגיון שלהם מחייב היפוך בזמן? כיבוש הוא תוצאה של מלחמה. כיבוש איננו יכול להיות סיבה למלחמה. להגיד שהכיבוש הוא הסיבה למלחמה, זה כמו להגיד לאדם חולה הסובל מחום גבוה שהחום הוא הסיבה למחלה שלו. תוצאה איננה יכולה להקדים את הסיבה. ככה זה בטבע. אבל בישראל, כפי שכבר אמרתי, יש לטבע כנראה חוקים אחרים.
העיתוי הנכון
ההודנא
