הודנא ביום, והודנא בליל,
ההודנא משגעת את כל עם ישראל.
אבל לא רק את עם ישראל. אי אפשר לפתוח עיתון בלי להיתקל בהודנא. עיתון מקומי או עיתון ארצי, באנגלית או בעברית – נושא אחד עומד על הפרק: ההודנא. אתה פותח את הטלוויזיה, בין אם זו תוכנית חדשות ובין אם זו ברברת (Talk Show) והדבר הראשון שקופץ לך מול העיניים – ההודנא.
''האם ההודנא עדיין קיימת?'' ''האם ההודנא מתה?'' ואם היא מתה - ''מי הרג את ההודנא?'' ''האם יש סיכוי לחידוש ההודנא?'' ואם כן – ''מה צריך לעשות על מנת לחדש את ההודנא?'' ''האם זה טוב לישראל שתהייה הודנא?'' ''האם שרון בכוונה נקט בפעולה שתחסל את ההודנא או שזו היתה שגיאה בתום לב?'' - אלה הן רק מקצת מהשאלות בהן אנשים המתיימרים להיות רציניים עוסקים בכובד ראש בימים אלה. אני קורא את ''מעריב'' ואני קורא את ''הארץ''; אני מעיין לשם השלמה גם בניו יורק טיימס וגם בוושינגטון פוסט (לטלוויזיה יש לי פחות סבלנות, אין לי כוח להקשיב לכל השטויות שם). יש מלחמה בעיראק, וגם המלחמה באפגניסטאן עדיין נמשכת, בצ'צ'ניה עוד לא פרץ השלום וגם בהודו זכו בימים אלה לטעום מהטרור האיסלאמי, אפילו האו''ם עצמו הפך להיות מטרה של הטרור האיסלאמי (קשה מאוד שלא להביע קצת שמחה לאיד בנקודה זאת). אבל בראש סדר היום עומד נושא אחד - ההודנא.
הייתי מאוד רוצה שמי שהוא יואיל להסביר לי על מה בדיוק כולם מדברים. ההודנא, למיטב הבנתי, היא איזה שהוא הסכם פנימי בין הערבים לבין עצמם, הבא להסדיר את יחסי הגומלין וחלוקת תחומי האחריות בין האירגונים הערביים השונים - מי הוא זה שיקבל את הנכסים עליהם ישראל תוותר (אם וכאשר), מי הוא זה שיגיד למפקחים מטעם ארה''ב שהוא ''או טו טו עומד לעשות מה שהוא נגד הטרור, רק שישראל איננה מאפשרת לו'', ומי הוא זה שימשיך לבצע פעולות טרור נגד ישראל כמימים ימימה. ככה זה עבד כל הזמן. מהרגע שההודנא הופיעה על הבמה ועד לטבח של יום ג' שעבר. קשה לראות שמה שהוא השתנה או עומד להשתנות בעקבות ארועי השבוע שעבר. נכון שהיתה ירידת מה במספר הפיגועים ובעוצמתם, אבל זה כלל לא היה חלק מהתוכנית. זה רק משקף עלייה (אני מקווה שלא זמנית) ברמת ההצלחה של צה''ל בסיכול הפיגועים. אין לזה שום קשר להודנא.
אז מה יום מיומיים?
הרי ישראל כלל איננה ולא היתה צד להודנא. לא רק שהיא לא שותפה לה, היא כלל לא מוזכרת שם וגם אף אחד לא טרח להקצות לה תחום אחריות במסגרת ההודנא.
אז מדוע זה כל כך חשוב?
עם הודנא ובלעדיה, כמאמר המשורר: השמש תמשיך לזרוח, השיטה תמשיך לפרוח ואבו עלי ימשיך לרצוח.
היתה הודנא?
