בגרמניה הנאצית החליטו בשעתו להיפטר מאותן קבוצות אוכלוסיה, שהיוו מעמס כלכלי וחברתי והפריעו, לפי גירסת השלטון המרושע, ליצירתה של אומה בריאה ופרודוקטיבית.
לכן התקבלו תחילה חוקים בדבר עיקורים לחולי נפש וחולים במחלות גנטיות ולאחר מכן התקבל החוק ל''המתת חסד''.
בישראל, מדינת קורבנות הנאציזם, למדו את הלקח, וכאן החליט הממשל להיפטר מהחלקים הלא פרודוקטיבים של החברה, חולים במחלות קשות, בחלקם הגדול קשישים, לא באמצעות משטר דיקטטורי, ולא באמצעים אלימים אקטיביים, אלא דווקא בהליך נאה של דיון ציבורי והחלטות פרלמנטריות.
בעבר היה נהוג להוסיף לתקציב הבריאות 200 עד 300 מיליון שקלים כדי לצרף תרופות חדשות לסל הבריאות. השנה ביקשו קופות החולים לכלול 400 תרופות חדשות בסל הבריאות. האוצר התנגד. אין כסף לבריאות, צריך אותו להתנחלויות. את 400 התרופות צימצמו ל-30 שהוגדרו כמצילות חיים. מתוך השלושים החליטו לבסוף לכלול בסל החדש רק חמש. כלומר כל מי שזקוק להצלת חייו לתרופה השישית ואילך, יואיל בטובו לעזוב אותנו לבורות בתי הקברות.
כך מחליטים על מוות המוני של אזרחים המעיקים על החברה והתקציב.
הבו כבוד ויקר לממשלת שרון נתניהו שדנה את אזרחיה הקשישים והחולים למוות לא באמצעים
ברוטליים אלא בעדינות ועל פי כל כללי הדמוקרטיה.
שרון ונתניהו לא גוזרים מוות על כל החולים הקשים הזקוקים לתרופות חדשות מצילות חיים. כלל וכלל לא. חולים קשישים שהם בעלי יכולת כלכלית שלא תלויים בביטוח בריאות ממלכתי ואשר יכולים לממן את התרופות מכיסם, הם בהחלט רשאים להאריך את חייהם. נתניהו הוא בסופו של דבר אדם ליברלי. גזרות תשס''ג ותשס''ד הבאה עלינו לרעה, מיועדות בסופו של דבר רק לעניים. הם אשמים בעוניים והם ישלמו את המחיר. המדינה לא צריכה לממן את הטיפול הרפואי באזרחים שממילא כבר לא תצמח למדינה כל תועלת מהם.
באוזני כבר עולות קריאות ''המזדעזעים'', האם אני משווה את ישראל לגרמניה הנאצית? מה פתאום. לא דובים ולא זבובים. הרי אמרתי בפרוש כי כאן הדברים מתבצעים בדרכים דמוקרטיות כשרות וללא אלימות. נכון שלעתים יש פה ושם נקודות דימיון. למשל, בגרמניה העדיפו להשקיע בפשעי מלחמה מאשר בבריאות האזרחים, וכך גם בישראל, המעדיפה להשקיע תקציבי עתק בפשעי המלחמה בשטחים הכבושים, בהתנחלויות ובמתנחלים, על חשבון בריאותם של האזרחים.
דמיון נקודתי בלבד.
הגרוש הגזעני נימשך
משטרת הגרוש הישראלית ממשיכה בגרוש המביש של מהגרי העבודה.
המופקדים על הגרוש לא מתביישים בעבודתם. הם מזמינים עיתונאים שיהיו נוכחים בפשיטות שהשוטרים מבצעים באלימות ובברוטליות במגורי העובדים בשעות הקטנות של הלילה שעה שהם ישנים ונחים מעמל היום.
ציד האדם הזה נעשה גם באור יום, באוטובוסים, ברחובות, בריכוזי המגורים, ובפשיטות בבתים פרטיים על פי הלשנות. ישראל הפכה למדינת משת''פים עם הרוע והרשע.
ציד אדם זה הוא גזעני במהותו משום שהמסה הגדולה של הנעצרים מזוהים על פי צבע עורם ותווי פניהם: תאילנדים, פיליפינים, סינים, אפריקאים. מזכיר לי את ציד היהודים החרדים באימפריית הרייך השלישי שקל היה ללכוד אותם משום שניתן היה לזהותם על פי הופעתם החיצונית. שם כמו פה ניסו רבים להתחבא, למצוא מסתור, קפצו מבתיהם בנסיון לברוח מהקלגסים, חלקם ניפצעו ונהרגו, ילדים נישארו פתאום ללא הוריהם.
האם אני משווה? לא. שהרי מהגרי העבודה בישראל לא נישלחים למחנות מוות, (הגם שחלקם מוחזרים למדינות עריצות בהן נתונים חייהם בסכנה). אני רק מורה על דימיון נקודתי בנושא רדיפת אנשים על רקע היותם שונים.
יאמרו לי, היהודים בגרמניה או בפולין לא היו מהגרי עבודה בלתי חוקיים. זהו נימוק של מי ששכחו את ההיסטוריה היהודית. אבותינו ואבות אבותינו היו מהגרים בלתי חוקיים בארצות רבות, והם הצליחו בסופו של דבר לתקוע יתד בארצותיהם משום ששליט כלשהו הסכים לשנות את הסטטוס שלהם.
מהגרי עבודה שחיים בישראל שנים, שילדיהם נולדו כאן, שעברית היא השפה היחידה השגורה בפיהם כדי שליטה מלאה, היו צריכים זה מכבר לקבל אזרחות אילו נהגו בהם בנאורות, כפי שנהגו בארצות רבות במהגרים יהודים.
בישראל שכחו כיצד רדפו יהודים רק לפני זמן לא רב, ומנהיגיה ושוטריה נוהגים במהגרי העבודה בגבהות לב, באדנות, בגזענות.
לנוכח רדיפה זו, הגיע הזמן להקים ארגון של אזרחים שחבריו יסכימו לתת מקלט לעובדים זרים נרדפים, כפי שחסידי אומות העולם הסתירו יהודים בבתיהם. אזרח בודד יחשוש לעשות זאת משום שהשלטון ירמוס אותו, אולם ארגון שיאגד מאות ואלפי אזרחים שיהיו מוכנים לתת מקלט, שחבריו יסייעו איש לרעהו, יהיה מימוש עקרון נעלה של אי ציות אזרחי למטרה ראוייה.
האגואיזם הדוחה של משפחת רון ארד
משפחתו של הנווט רון ארד עורכת עתה מסע לחצים למניעת השלמתו של הסכם חילופי שבויים עם החיזבאללה, שעל פי המתפרסם בעיתונות הולך ומתרקם.
התנהגותה של משפחת רון ארד היא ביטוי לאגואיזם דוחה ומגעיל.
על פי האתוס של משפחת ארד, ראוי שהחטופים הלבנונים ימשיכו להיות עצורים בישראל לזמן בלתי מוגבל, וחיילי צה''ל והאזרח טננבאום ימשיכו לשהות בשבי החיזבאללה עוד שנים ארוכות, כל עוד לא יינתן אות על גורלו של הנווט.
הנווט רון ארד היה איש צבא קבע. הוא התפרנס ממקצוע שכלל וכולל גם היום הפצצות והרג אזרחים, והוא עשה זאת על פי רצונו החופשי. הוא בוודאי לקח בחשבון שהוא יהרג, יפצע או יפול בשבי. הוא ראה בזה סיכון מקצועי שכדאי לקחת אותו כשבצד השני של המישוואה עומדים כל הצ'ופרים שהצבא מלעיט בהם את הטייסים.
אין ספק שהממשלה חייבת לעשות מאמצים להחזיר שבויים או חללים שנפלו מאחורי הקווים.
אולם זאת יש לעשות בדרכים חוקיות ולא באמצעות שיטות של ארגון טרור או מדינת מאפיה.
חטיפת בני אדם ממדינה אחרת כדי שישמשו קלפי מיקוח, כפי שנהגה ישראל בחטיפת דיראני ועובייד ועוד אזרחים לבנונים אחרים, היא גם מעשה פלילי והפרת חוק בינלאומי, וגם הוכח במקרה של רון ארד כבלתי יעילה. דיראני ועובייד יושבים בכלא הישראלי למעלה מעשר שנים, והדבר לא סייע לקבל קמצוץ אינפורמציה על רון ארד.
החטיפות הישראליות הניבו את החטיפות של החיזבאללה, ורק משום שלוחמי החיזבאללה הצליחו לגמול בחטיפת ישראלים, נאלצת ממשלת ישראל לנהל מו''מ על חילפי שבויים.
למשפחת רון ארד יש סיבות טובות לבוא בטענות אל ממשלת ישראל על שלא פעלה לשיחרור רון ארד כאשר היה הדבר אפשרי, אלא שישראל לא הסכימה לשלם את המחיר שנידרשה תמורת החזרת הנווט השבוי.
עתה, אין ברירה, אלא להגיע לאותה עיסקת חליפין, כפי שהיא קרויה בתקשורת, בלי רון ארד. ממשלת ישראל צריכה להמשיך ולפעול למען איתורו והחזרתו של רון ארד בדרכים דיפלומטיות ולא בשיטות של ארגון טרור החוטף בני אדם כקלפי מיקוח.
ויוה ויקי
ויקי קנפו ממשיכה להיאבק נגד גזירות ממשלת ישראל שגזלה קיצבאות מאימהות חד הוריות ודירדרה אותן עמוק לתהומות העוני.
היא שובתת רעב מזה קרוב לשבועיים. מאז החלה במסעה, היא למדה דבר או שניים על הפוליטיקה הישראלית. היא רואה היום את הקשר בין גזל האימהות החד הוריות לבין שפע המיליארדים הנישפכים להתנחלויוית. זה לא שאין כסף, יש הרבה, אלא הוא הולך ונישפך להמשך מימונה של מכונת המלחמה הישראלית שההתנחלויות הן חלק כבד ממנה. ביום ג' 23 בספטמבר תתקיים הפגנת הזדהות עם ויקי וחברותיה. להלן הפרטים:
ויקי קנפו, האמהות החד-הוריות והארגונים החברתיים, קוראים להצטרף ל- 7 הקפות משרד האוצר
ייפלו חומות האטימות! תכלה שנה וקללותיה!
ביום ג' הקרוב 23.9 ב-17.00 בירושלים, מול האוצר והכנסת
ביום ה-17 לשביתת הרעב של ויקי קנפו וחבריה
נתקע יחד בשופרות ובמשרוקיות:
לא לחיסול מדינת הרווחה בטרור כלכלי!
עבודה! פתרון עד לעבודה! סיוע במעונות-יום ובדיור! תמרוץ עובדות!