הטובים לסרבנות

העצומה עליה חתמו 27 טייסים בה הודיעו כי יסרבו לקחת חלק בתקיפות מרכזי אוכלוסיה אזרחית, היכה בתדהמה את ראשי הצבא והממשל כמו חלקים ניכרים של הציבור.

הסרבנים החדשים עשו כל מאמץ לרכך את הנחיתה, על ידי הדגשה חוזרת ונישנית בדבר ציוניותם ונכונותם ''להקריב ולתת למדינת ישראל'' והתחייבותם ''להוסיף ולשרת בצבא הגנה לישראל ובחיל האוויר, בכל משימה להגנתה של מדינת ישראל'', אבל זה לא עזר.

המימסד הפוליטי, הצבאי והתקשורתי התאושש מהר והחל לירות תחמושת מורעלת, לחרף ולגדף. סגן השר מיכאל רצון מהליכוד כבר דרש להעמידם לדין על בגידה, פחות מעונש מוות, אני חושש, לא יספק אותו; היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין תקף; הכתבים והפרשנים הצבאיים תרמו אף הם את מכסת השיסוי; ראשי הצבא והממשלה, ממפקד חיל האויר דן חלוץ ועד ראש הממשלה אריאל שרון תקפו בשצף קצף והודיעו כי ''ינקטו בכל הצעדים'', מנטרה מוכרת לחברי תנועות הסרבנים שקדמו לטייסים. גם האופוזיציה הראשית לא פירגנה, ח''כ עמרם מצנע תקף וגם במרצ, לא זכו הסרבנים לחיבוקים. יש במרצ יותר מדיי ראשים הקשורים בטבורם לצבא, ורק ח''כ זהבה גלאון בולטת לטובה בתמיכתה בסרבנים.

מי שרוצה לקרוא את ''קול העם'' מוזמן להיכנס למדור התגובות האינטרנטי של אימפריית ''ידיעות אחרונות'' (YNET) ולקרוא את פרץ השנאה הרושפת.

הדימוי האליטיסטי ממנה נהנים טייסים בישראל, היתה בוודאי ביסוד הסערה שקמה. גם בשמאל היו כאלה שנילכדו לתוך הדימוי הזה, ונפשם לא ידעה זה מכבר כזו התרוממות רוח, כפי שבאה לידי ביטוי במודעת ''גוש שלום'' בעיתון ''הארץ''.''פטריוטים אמיתיים'' ו''מצילים את כבודה של ישראל'' השתפכו מנסחי המודעה.

קצת הרחקתם לכת. הטייסים הם ללא ספק מהירים מבחינה תחבורתית, אבל יותר איטיים בהסקת מסקנות פוליטיות מוסריות מאנשי היבשה. תנועת ''יש גבול'' קמה ב-‏1982, עם הפלישה ללבנון, וכעבור 21 שנים מצטרפת אליהם קבוצה של טייסים שהגיעו למסקנות דומות. צריך לומר להם כל הכבוד, לקדם אותם בברכת ברוכים הבאים בצל קורתנו הסרבנית, ולקוות כי הם יהוו נידבך נוסף בדרך הארוכה, הניפתלת והמיוסרת של הסרת ממשלת הרשע מהארץ.

הטייסים הסרבנים לא הצילו את כבודה של ישראל, כי כל עוד שולטת ממשלת ימין קיצוני בישראל בה ממלאות מפלגות טרנספר פשיסטיות תפקיד מרכזי, כבודה של ישראל רמוס. כבודה של ישראל יינצל רק אז כאשר סרבני הכיבוש והדיכוי, בים ביבשה ובאוויר, יהיו חלק מהשלטון.

כמובן, היה נחמד אילו הצליחה קבוצת הטייסים הסרבנים לגרור אחריה טייסות שלמות עד לשיתוקן של ההפצצות על מרכזי אוכלוסיה אזרחית. אבל מי שנימצאים בזירת המאבק שנים רבות,יודעים, כי לא כל סנונית מביאה את האביב. אנו מונים בסיפוק כבר למעלה מאלף סרבנים מכוחות היבשה, וצבא הכיבוש ממשיך לפעול במלוא הקיטור. מתברר כי אלף סרבנים הם עוד לא המסה הקריטית הדרושה לחשיבה מחדש בצמרת הצבאית והמדינית. גם 27 הטייסים, מהם רק 9 בשרות מילואים פעיל, עדיין לא מהווים מסה קריטית המשבשת את פעולות החיל. יש עדיין יותר מדיי טייסים המוכנים למלא פקודות שמונף עליהן הדגל השחור של האי חוקיות והאי מוסריות.

הדרך ארוכה היא וקשה, כמאמר השיר, ואנו נמצאים בתחילתו של הר תלול וקשה לטיפוס.

רק המתמידים ובעלי אורך נשימה, יגיעו למטרה שביסודה סיום הכיבוש, הרצח והדיכוי ופרוק ההתנחלויות.

---

ה-‏30 בספטמבר – יום חטיפת ואנונו.

ב-‏30 בספטמבר 1986 נחטף מאיטליה מרדכי ואנונו, סרבן חימוש נשק גרעיני, בפעולת טרור של ממשלת ישראל והועבר לישראל. הוא הועמד למשפט סגור ומכור, שתוצאותיו היו ידועות מראש. הוא נידון ל-‏18 שנות מאסר. מאז הוא אסיר מצפון במדינת ישראל.

מרדכי ואנונו עבד בכור הגרעיני בדימונה. משעה שהיה ברור לו כי הוא חלק ממכונה שטנית המייצרת בחשאי פצצות אטומיות, סבר כי יש ליידע את הציבור על מעשה חמור זה. זכות הציבור לדעת מה עושה הממשלה, בעיקר אם היא מסכנת את שלומו, הוא עקרון דמוקרטי ראשון במעלה. מה עוד וכאן מדובר לא רק בסיכון אזרחי מדינת ישראל אלא בסכנה לאנושות כולה. החליט ועשה מעשה. מאחר ובישראל המידע היה אסור בפירסום מחמת גרזן הצנזורה, עשה את הדבר הטבעי, והעביר את המידע לעיתונות החופשית מחוץ לישראל, באמצעות העיתון ''לונדון סנדיי טיימס''.

מעשהו של ואנונו זכה להוקרה בינלאומית והוא קיבל שורה של פרסים ותוארי כבוד, ביניהם: חתן פרס נובל האלטרנטיבי (''פרס הקיום הנכון'' המחולק מדי שנה בפרלמנט השוודי), פרס השלום הדני, דוקטור כבוד מאוניברסיטת טרומסטו הנורבגית (שגם הנשיא מיכאל גורבצ'וב והבישוף דסמונד טוטו נימנים עם מקבלי התואר מאוניברסיטה זו), ומועמד מזה שנים, גם השנה, לפרס נובל לשלום.

ישראל היא כיום מעצמה גרעינית בעלת מצבור של מאות פצצות אטומיות וכן כמות אדירה של נשק כימי וביולוגי. כל זאת, מבלי שהתקיים על כך דיון ציבורי בטרם מעשה. ישראל הכניסה את האזור למרוץ חימוש גרעיני, וכל עוד לא תתפרק מנישקה הגרעיני (במסגרת הסדר אזורי), ימשיך המזרח התיכון להיות אזור של מרוץ חימוש אטומי ביולוגי וכימי.

בעקבות חטיפתו של מרדכי ואנונו הוקם ''הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי''. כל שנה, ב-‏30 בספטמבר, יום החטיפה, יוזם הוועד פעילות שקשורה בנושא.

השנה אנו מציינים את ה-‏30 בספטמבר האחרון שואנונו נתון בכלא. בשנה הבאה, באפריל 2004, הוא ישתחרר לאחר שריצה את מלוא 18 השנים.

ביום ג', ה-‏30 בספטמבר 2003, יתקיים בסינמטק תל-אביב (אולם2) ערב הקרנה של סרט הבי-בי-סי ''הנשק הסודי של ישראל'', סרט מצויין שנעשה על פי מיטב המסורת של עיתונות חופשית ובלתי תלוייה בממשל, ולא פלא שעורר את חמתה של ממשלת ישראל. לאחר הקרנת הסרט יתקיים דיון בהשתפות פרופסור עוזי אבן, מראשוני העובדים בכור בדימונה, העיתונאי והפובליציסט חיים הנגבי, בהנחיית כותב שורות אלו.
הערב יחל ב-‏19.45 והציבור מוזמן.