מדינת ישראל התברכה בשיכבה של צדיקים ובעלי שאר רוח, המנפנפים השכם והערב את דגל המוסר. בכל פעם שמישהו מבקר את מעשיהם, בכל פעם שמישהו מציין שהם פוגעים במדינה ובאזרחיה, ובמיוחד בכל פעם שמישהו מעיז להעלות על דל שפתיו את המילה האסורה ''בגידה'' בהקשר למעשיהם – תמיד הם משיבים מערכה ומתכסים באיצטלת ה''מוסר'' שהוא, ולא שום שיקול אחר, הוא הדבר היחיד העומד בראש מעייניהם.
אפשר לחשוב שלהם יש מונופול על המוסר. המוסר שלהם הוא הוא המוסר בה' הידיעה, כל האחרים מתגמדים ליד המוסר שלהם.
האמת היא שכמו בהרבה מקרים אחרים, האינטלקטואלים של השמאל מערבבים מין בשאינו מינו על מנת לטשטש מציאות שלא נעים להודות בה. יוצרים שעטנז של דברים שאין ביניהם כל קשר על מנת להצדיק מעשים שלהם שלא ייעשו או, לחילופין, כדי ליצור רגשות אשמה שלא במקומם אצל הצד היריב.
לא אכנס כאן לפילפול המשפטי של איך בדיוק מגדירים מה ומתי מעשה הוא ''בגידה''. את זה נשאיר לעורכי דין. אסתפק כאן בהגדרה יום יומית, הגדרה שלא נראה לי שאפילו לייבוביץ' הצעיר - אותו לייבוביץ' שרואה את המחבלים הפלשתינאים כ''חבריו'' למאבק בכיבוש - לא יוכל לפסול אותה (אם כי אצל עורכי דין אתה אף פעם לא יכול לדעת).
''סיוע לאוייב בעת מלחמה'' זו בגידה. עד היום לא נתקלתי באף אחד שראה מה שהוא פסול בהגדרה הזאת. אבל אפשר לחדד את זה קצת. כפי שניסח את זה ג'ורג' אורוול, בתקופת מלחמת העולם השנייה, סיוע לאוייב בעת מלחמה הוא בגידה גם כשזה נעשה מהמניעים המוסריים הנעלים ביותר. לג'ורג' אורוול היו וויכוחים מרים על הנושא הזה עם פציפיסטים שסרבו לשרת. ההגדרה שלו למושג ''סיוע לאוייב בעת מלחמה'' היתה רחבה למדי. כפי שאורוול מציג זאת, כל פעולה שמפריעה לצד שלך לנהל את המלחמה, כולל הסרוב לשרת, היא בחזקת ''סיוע לאוייב בעת מלחמה''.
(על מנת שלא תהייה טעות – ג'ורג' אורוול רחוק מאוד מלהיות מה שמכונה בעגה של היום ''ימני'' או ''שמרני''. הוא היה מאוד שמאלי בדעותיו והיתה לו ביקורת חריפה על ארה''ב ומדיניותה. נכון שבשמאל אז (ואני חושב שגם היום) לא כל כך אהבו את מה שהוא כתב, אבל זה מפני שהוא היה לא רק חכם אלא גם ישר ולא היסס להצביע על הסאוב של השמאל).
במדינת ישראל היום ישנם חוגים רחבים של ''פעילים'' שכל עיסוקם, בדיבור ובמעש, הוא סיוע לאוייב הפלשתינאי במלחמה אותה הוא מנהל נגד מדינת ישראל. לכל אחד ואחד מהם ישנם הנימוקים שלו ולכל אחד ואחד מהם יש המוסר שלו. אבל כל אחד ואחד מהם וכולם ביחד עושים שקר בנפשם בכך שהם מסרבים להכיר בעובדה שמעשיהם הם בגידה לכל דבר. בגידה, גם כשהיא נעשית ממניעים מוסריים, היא עדיין בגידה.
בכל הארצות הדמוקרטיות במערב, בוגדים נידונו לתלייה, או לתקופות מאסר ארוכות, גם כאשר הם פעלו משיקולים ''מוסריים''. זה כל כך מובן מאליו שאף אחד מעולם לא מצא לנכון לאמר מה שהוא נגד זה. במדינת ישראל, לא רק שאנשים כאלה נהנים מחסינות, הם גם זוכים להרעפת שבחים בתיקשורת. אדרבא, מי שמעיז לכנותם ''בוגדים'' מואשם בהסתה.
על מוסר ועל בגידה
