אזרחי בוליביה נתנו לנו שיעור מרתק כיצד אפשר להתקומם נגד שלטון שמתכחש לעם, ולנצחו.
המוני אזרחים יצאו להפגנות בעקבות מדיניות כלכלית שדאגה לעשירים והתכחשה למיעוטי האמצעים. הנשיא הפעיל את צבאו, שלא נימנע משימוש בנשק חם. עשרות מפגינים נהרגו, אולם אלפי המפגינים לא התפתו לקחת נשק ביד, המשיכו לנקוט בשיטה הדמוקרטית של מחאה פומבית, וסופו של דבר שהשיגו את יעדם: הנשיא התפטר ונימלט מהמדינה. הנשיא החדש שהושבע הבטיח כי אזניו תהיינה כרויות לדרישות המפגינים. המפגינים נעתרו לבקשת הנשיא לתת לו הזדמות. השקט חזר לשרור ברחובות הערים.
ממשלת ישראל, בדומה לנשיא בוליביה, מטילה עולה על מיעוטי היכולת. כמעט מדי יום אנו מתבשרים על עוד נטל, עוד מפעל שסגר שעריו, עוד פיטורים, עוד הורדת שכר, עוד צימצום בקיצבאות, עוד נגיסה בפנסיה. במקביל, כתמונת ראי, אנו קוראים מדי יום על עוד מתנות במאות מיליוני שקלים שהממשלה מחלקת לבעלי ההון והממון. דו''ח העוני שהתפרסם זה עתה לפיו שליש מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני, הינו תוצאה מתבקשת ממדיניותה האנטי חברתית של ממשלת שרון-לפיד-נתניהו.
מזכ''ל ההסתדרות עמיר פרץ מדבר לאחרונה במלים חריפות נגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה שרואה בפועלים אויבים שיש להכניעם, ומאיים בשביתה כללית ''אם כל השביתות''. אולם אם לשפוט מארועי העבר, אני חושש כי העניין ייגמר באיזה הסכם רופס נוסף בו יוותר פרץ לנתניהו בעניינים העיקריים, תמורת הישג זניח.
ראוי שפרץ ילמד את ארועי בוליביה אם הוא רוצה באמת למגר את ממשלת שרון נתניהו לפיד. הדרך היעילה לעשות זאת, היא בהכרזת שביתה כללית שתשתק את המדינה והוצאת כל העובדים להפגנות רחוב המוניות בלי לבקש אישור מהמשטרה. כוח האדם של המשטרה לא יוכל לעצור את ההמון הזועם, גם לא ביריות. שרון ונתניהו, כמו נשיא בוליביה, ינסו להפעיל את הצבא, יוציאו יחידות מהשטחים הכבושים כדי לדכא את המפגינים, אולם החיילים יבינו מהר מאד כי הם מתבקשים לירות בהוריהם וקרוביהם הנאבקים על קיום הוגן, ומספר הסרובים להשתתף בדיכוי ילך ויתגבר. אם ההסתדרות תדע להוביל את המפגינים למאבק נחוש, על אף ניסיונות הדיכוי של הממשלה, סופם לנצח ולהניס את שרון וחבורתו. מטוס יחכה לשרון, נתניהו, לפיד, איתם וליברמן כדי למלטם, והם ימצאו מקלט, אוליי במיאמי, כמו נשיא בוליביה. הנשיא בוש בוודאי לא יתכחש לחברו שרון ויעניק לו זכויות פליט.
ממשלה חדשה תושבע, ממשלה זמנית עד לבחירות חדשות.
אנחת הרווחה תישמע בארץ מדן ועד אילת.
רווח נוסף, לא של מה בכך, עשוי לצמוח מארועים אלה, כאשר גם הפלסטינים יאמצו את שיטת המאבק הלא אלים, בראותם כי הוא נושא פירות. במקום להתפוצץ ולהרוג, יצאו לרחובות, לא ישמעו לפקודות חיילי ומפקדי צבא הכיבוש, יפרו עוצרים, יצאו במצעדים בלי אף אדם חמוש לעבר ההתנחלויות ויטילו עליהן מצור אנושי, בתביעה לפינוי ולסיום הכיבוש.
הממשלה החדשה תבין כי סיום הכיבוש הוא מרכיב חשוב בהבראה כלכלית. כולנו נרוויח, ישראלים ופלסטינים.
חזון אחרית הימים? אם פרץ וחבריו בהסתדרות ירצו, ממש ירצו, באמת ירצו, זה יכול להתרחש בימינו.
שקרנים ואידיוטים - שילוב קטלני
בטלוויזה הסורית ובתחנת הטלוויזיה של החיזבאללה בלבנון מוקרנת עתה סידרה סורית בת 20 פרקים על תולדות היהודים והציונות. קטע מהסדרה הזו הוקרן בישראל, ובה ניראה מייסד שושלת רוטשילד על ערש דווי, חמשת בניו עומדים סביבו, ובכוחותיו האחרונים מצווה להם לבצע את שליחותם, להשתלט על העולם, להקים ממשלה יהודית עולמית של העם הניבחר שבעזרת כספה תשלוט על העולם. הבנים מתחייבים כי כך יעשו.
זוהי דוגמית אחת מבליל השטויות, ההבלים והשקרים שממלאים את הסדרה. ככל שאדם נבער יותר, הוא נוטה להאמין לשטיפת המוח המטמטמת הזאת, בעיקר כאשר מדובר במדינות רודניות או תנועות בעלות קנאות דתית בהן אין חופש ביטוי ואין נגישות חופשית לערוצי מידע אלטרנטיבים.
גם במדינות חופשיות יותר אין האזרחים מוגנים משטיפת מוח שקרית, וישראל היא דוגמא טובה לכך. לא מעט מספרי הלימוד של משרד החינוך ספוגים בהטיית אמיתות, אם כי בצורה מעט יותר מתוחכמת מזו שבסדרה הסורית. מי שלומד בבתי הספר של המתנחלים בשטחים הכבושים חשוף גם הוא לשטיפות מוח משטות והזויות שלא רחוקות מהמאפיינים של הסדרה הסורית, ודי לנו לעיין ב''דעת תורה'' שרבני ההתנחלויות מפרסמים מעת לעת כדי לעמוד על כך. לבוגר מערכת שטיפת המוח בהתנחלויות יש לפחות אפשרות חוקית לגלות את האור הגלום בערכים הומניסטים אוניברסליים, זכות שאינה שמורה לאזרח הסורי.
אם ח''כ ד''ר עזמי בשארה, איש נאור ומשכיל, ישמע בקולי, אזיי בפגישתו הבאה עם נשיא סוריה, יעמיד אותו על האיוולת והסכנה הגלומים בהפצת שקרים על עם שבשכנותו יצטרכו לחיות עוד שנים רבות.
האמן המשתף פעולה עם הרוע
בני ציפר, עורך מדור הספרות ב''הארץ'', איש אשכולות, כותב מדי שבוע טור ביקורת על תכניות טלוויזיה. באחד מטוריו האחרונים הזכיר את המנצח הגרמני הידוע וילהלם פורטוונגלר, שתחת מסווה של הצלת התרבות נשאר בגרמניה הנאצית והפך לסמל של אמן המשתף פעולה עם הרוע.
הקטע העלה אצלי אסוציאציה ישראלית. נזכרתי בזמרת קורין אלאל, שבעברה היותר רחוק הופיעה בערב תמיכה בתנועת ''יש גבול'', ולאחרונה היתה חברה במשלחתו של ראש הממשלה אריאל שרון להודו, משלחת שעיקר מטרתה היתה להדק את קשרי סחר הנשק בין שתי המדינות. הודו היא היום הלקוחה הגדולה ביותר של יצוא נשק ישראלי, וכאשר הודים הורגים פקיסטנים ולהיפך, יכולים יצרני הנשק בישראל לחוש תחושה עמוקה של סיפוק. ככל שהמלחמה שם תימשך, כך יאדיר וישגה גם יצוא הנשק מישראל.
דרך ארוכה עברה קורין אלאל מתמיכה בסרבני המלחמה והכיבוש בישראל, חבורה של צדיקים, עד לשיתוף פעולה עם הרוע הישראלי בדמות חברותה במשלחת יצואני הנשק בראשות שרון שיצאה להודו.
היכן המכנה המשותף? מדובר בשני אמנים, שאף אחד מהם לא הרג בני אדם באופן אישי, להיפך, בעיני עצמם הם בוודאי אנשי רוח ותרבות, והם בחרו מרצונם החופשי, כל אחד בנתונים של מדינתו, לשתף פעולה עם פוליטיקת הרשע והפשע.
שימוש אורגינלי בשואה
במוסף השבועי של ''הארץ'' (מיום 31.10.2003) התפרסמה כתבתו של אביב לביא ''זוועת נירים''. זהו סיפור מחריד מימיו הראשונים של צה''ל שהתרחש בחודש אוגוסט 1949. להלן עיקרי הסיפור למי שלא קורא ''הארץ''.
מחלקה של צה''ל התמקמה במשלט נירים, סמוך לגבול מצרים. באחד הסיורים ניתפשה נערה בדווית, שגילה הוערך בין 15 ל-20. היא נילקחה למאהל המחלקה, וניכלאה בצריף ריק במקום. בהשראת המ''מ סג''מ משה, החליטה המחלקה ''בהצבעה חופשית'' (יש דמוקרטיה בצבא) להפוך את הנערה לשפחת מין. החיילים רחצו אותה, ולאחר מכן מפקדי וחיילי המחלקה אנסו אותה מספר פעמים לא ידוע, ולמחרת הוצאה להורג בפקודת המ''מ וניקברה בחולות מחוץ למשלט.
העניין התגלה, נחקר, והחיילים והמפקדים הועמדו לדין בבית משפט צבאי. המ''מ הורשע ברצח ובפסק הדין נאמר עליו: ''הוא הציג עצמו בפנינו כמצדד בשיטות דיר יאסין (הכפר ליד ירושלים בו טבחו אנשי האצ''ל והלח''י במאות תושביו – ג.ס.) ואף על שיטות היטלר בצרפת דיבר. הקצין הציג עצמו בפנינו כמי שמוכן לרצוח בדם קר אף נשים וילדים''. הוא נידון ל-15 שנות מאסר בלבד. הסמל הורשע אף הוא ברצח, אבל נידון רק לחמש שנות מאסר ואילו חיילי המחלקה נידונו לעונשים שבין שנתיים ל-30 חודשי מאסר.
דוד בו גוריון הקדיש לנושא ביומנו שני משפטים וכינה אותו ''זוועה מחרידה''.
אילו היו מגישים לי כתבה זו תוך גריעת סימני היכר לאומיים, והיו שואלים אותי איפה לדעתי התרחשה הזוועה, הניחוש הראשון שהיה עולה בדעתי הוא במחלקה של הצבא הגרמני באחד ממחנות ההשמדה.
אבל רבותי וגיברותיי, זה קרה במדינה ''היהודית והדמוקרטית הקמה לתחיה''.
אחד הדברים המדהימים בכתבתו של לביא הוא ההסבר שנתן שאול גבעולי, שהיה קצין חינוך ראשי: ''היה קשה לדבר על נורמות מוסריות, כי חלק מהחיילים האלה עברו את השואה'', במלים אחרות, אם עברת את השואה, יש להתייחס בהבנה אם תבצע זוועות אלו לאחרים.
בשנת 1948 ניקבעה בצבא נורמה העוברת כחוט השני עד היום, לפיה רצח ערבים הינו פשע שאין מחמירים עימו בענישה. נזכיר כמה מקרים בולטים:
עו''ד שמואל להיס הורשע ברצח שבויים במלחמת העצמאות. לימים כיהן כמנכ''ל הסוכנות היהודית.
רס''ן שמואל מלינקי וסגן גבריאל דהאן הורשעו ברצח 41 אזרחים ישראלים, ביניהם נשים וילדים, בטבח כפר קאסם ב-1956. מלינקי נישפט ל-17 שנות מאסר ודהאן ל-15 שנים. שניהם ישבו פחות מ-4 שנים. אילו היה מדובר בפלסטינים שהורשעו ברצח יהודים, העונש היה 41מאסרי עולם. מלינקי מונה לאחר שיחרורו לקצין הביטחון של הכור בדימונה.
המתנחלים הרוצחים, חברי מחתרת הטרור היהודית שנחשפה בשנות ה-80 של המאה ה-20, שהורשעו ברצח סטודנטים פלסטינים מחברון ונידונו למאסר עולם, שוחררו לאחר שבע שנות מאסר, שגם אותם ישבו בתנאים משופרים, לאחר שהנשיא חיים הרצוג ממפלגת העבודה חנן אותם.
אהוד יתום, לשעבר בכיר בשב''כ בדרגה מקבילה לאלוף, רצח יחד עם פיקודיו שני שבויים פלסטינים שהיו תחת המשמורת שלו. הרצח בוצע בשיטה אכזרית ביותר, באמצעות ריצוץ גולגולותיהם באבנים ומוט ברזל. אלו שיטות שלא היו מביישות רוצחי יהודים במלחמת העולם השנייה. אהוד יתום קיבל חנינה מנשיא המדינה שנועדה למנוע העמדתו למשפט, ומכהן היום כחבר כנסת מטעם הליכוד. דומה, כי זהו המקרה האחד והיחיד בעולם הדמוקרטי שבפרלמנט מכהן רוצח ופושע מלחמה שבמו ידיו רצח שבויים. (מעשה הרצח של יתום מתואר בפרוט רב בבג''צ 4668/01 שפסל את יתום לתפקיד יועץ ראש הממשלה לטרור).
לכל אדם יש שם, אומרים אצלנו ביום הזכרון לשואה, ומקיימים באותו יום טקסי קריאת שמות הנירצחים.
הנערה הבדווית שלא הרעה לאיש, חפה מכל עוון ופשע, שנאנסה ונירצחה על ידי חיילי צה''ל באוגוסט 1949, נותרה עלומה עד היום. אביב לביא ראוי להערכה רבה על שגאל את הסיפור מתהום השכחה. אני מקווה כי שוחרי זכויות אדם, ערבים ויהודים, יחברו לעמותה שתחפש דרך נאותה להנציחה. יהי זיכרה ברוך.
חרון אפו של הכובש
בעקבות פעולת הגרילה הפלסטינית בה נהרגו שתי חיילות וחייל מצבא הכיבוש שהוצבו בהתנחלות נצרים, פוצצו חיילי הכיבוש שלושה מגדלי מגורים שיועדו ל-140 משפחות.
זו היתה עליית מדרגה בשיטת הענישה הקולקטיבית נגד חפים מפשע.
ככה מתגלגלת לה מסכת פשעי המלחמה. כדי לשמור על פשע מלחמה אחד, ההתנחלויות, מבצע צבא הכיבוש פשע מלחמה נוסף של ענישה סביבתית.
הריסת מגדלי המגורים הזכירה לי את הענישה הגרמנית במלחמת העולם השנייה נגד הכפר לידיצ'ה בצ'כיה. גם שם היה מדובר בפעולת תגמול של כוחות הכיבוש הגרמנים בעקבות פעולת גרילה מוצלחת של המחתרת הצ'כית שפגעה בצבא הכיבוש. הגרמנים החליטו על ענישה קולקטיבית ''לדוגמא'' והרסו עד היסוד את בתי הכפר לידיצ'ה. הפעולה הגרמנית היתה הרבה יותר אכזרית מהפעולה הישראלית, כי בנוסף להריסת הכפר עד היסוד, היו גם הוצאות המוניות להורג.
הסכנה היא, כי סף האכזריות של הכיבוש הישראלי ילך ויגבר,
ויותר ויותר רסנים יוסרו, עד שגם יחצה את הקו האדום של הוצאות המוניות להורג.
ללמוד מבוליביה
