ישראל ידעה כמה רציחות פוליטיות:
רצח אמיל גרינצוייג:
הפגנת 'שלום עכשיו'. מימין: אמיל גרינצווייגב-10/2/1983, בימים הסוערים שלאחר מלחמת לבנון, התקיימה הפגנה בירושלים של תנועת ''שלום עכשיו''. במהלך ההפגנה השליך יונה אברושמי רימון יד לעבר הצועדים. אמיל גרינצוייג נהרג ועוד תשעה אנשים נפצעו.
הרצח היווה שיא במתיחות הפוליטית בארץ בין מצדדי המלחמה בלבנון לבין שולליה. מבצע הרצח היה עבריין מוכר למשטרה עוד לפני הרצח. עד היום הוא יושב בכלא ומנסה, ללא הצלחה, לקבל חנינה.
רצח רחבעם זאבי:
ב-17/10/2001 נרצח שר התיירות רחבעם זאבי (''גנדי'') כששהה במלון הייאט ריג'נסי בירושלים ונפצע אנושות בראשו.
רחבעם זאביהרצח בוצע ע''י ארגון החזית העממית כנקמה על חיסול מנהיג האירגון אבו עלי מוסטפא חודש קודם.
הרוצחים מוחזקים ע''י הרשות הפלשתינאית אשר סירבה בתוקף להסגירם לידי ישראל ושוהים במאסר ביריחו בפיקוח אמריקני.
רצח רבין, עם זאת, היה שונה מכל דבר שקרה לפניו ואחריו.
מדוע נחשב רצח רבין לטראומטי כל כך מבחינה לאומית?
התשובה, במחשבה ראשונה, היא כי לראשונה נרצח בישראל ראש ממשלה.
במחשבה שניה, כשחושבים מי רצח ומדוע נרצח מתחלחלים הן מהמחשבה והן מהמשמעות לגבי עתיד המדינה.
יצחק רבין היה שותף למהלך נועז ורב-סיכונים, ''
הסכם אוסלו'', שאמור היה להביא לסיום הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי.
הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי מיוחד בכך שהוא מעמיד למבחן גורלי את שאלת עצם המשך קיומה של מדינת ישראל ועתידה. לא פחות.
ומהצד השני הוא חורץ את גורלו של העם הפלשתינאי ועתידו.
כל נסיון להגדיר את הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי באופן מעומעם ו''מרוכך'' ולהשוות אותו לסיכסוכים אחרים בעולם – יחטא לאמת ויביא בעקבותיו למסקנות ול''קביעות'' תלושות מהמציאות.
הסכם אוסלו נחתם בוושינגטון ב- 13/9/1993. זה היה הסכם כללי ועקרוני לגבי הכרה הדדית ומעבר באופן הדרגתי משליטה ישראלית בשטחי יהודה שומרון ועזה לממשל עצמי פלשתינאי.
המו''מ המשיך וב-28/9/1995 נחתם הסכם אוסלו ב' שבו חולקו שטחי יהודה שומרון ועזה לשלושה אזורים: אזור A בשליטה פלשתינאית, אזור B שליטה פלשתינאית למעט אחריות בטחונית ישראלית ושטחי C בשליטה ישראלית בלעדית.
במהלך תקופה זו הזדעק ציבור גדול המזוהה עם הימין, לפחות מחצית העם, נגד האפשרות של נסיגה ישראלית מיהודה שומרון ועזה, פינוי יישובים, והסכנה שבסופו של דבר תוקם מדינה פלשתינאית שתסכן את מדינת ישראל.
מול מחנה זה עמד מחנה השמאל, שבירך על ההסכם וכן ציבור נוסף שאינו מזוהה עם השמאל, אך היה מוכן לתת סיכוי לשלום היסטורי עם הפלשתינאים - ובעיקר סמך על היותו של יצחק רבין ''מר בטחון'' עקב נסיונו הצבאי הרב במלחמות ישראל ובתפקיד ראש ממשלה ושר בטחון. ציבור נוסף זה הוא הגורם שהכריע את בחירות קיץ 1992, מהסיבה שמפלגת העבודה העמידה סוף סוף את יצחק רבין בראשה לאחר נסיונות כושלים של שמעון פרס ב-4 מערכות בחירות לנצח את הליכוד.
האוירה במדינה הלכה והתחממה ככל שהתקדם המו''מ עם הפלשתינאים תחת צל של פיגועי טרור מצד הפלשתינאי (בעיקר מאירגון החמאס והג'יהאד האיסלמי). הפגנות אלימות. התדרדרות חסרת תקדים באלימות מילולית.
כינוי ''בוגדים'' לרבין ולפרס חרג מתחום הימין הסהרורי של תנועת ''כך'' והיכה שורשים בקרב מתנחלים ובקרב חלק מסויים מציבור הכיפות הסרוגות והימין בכלל.
רבנים מסויימים בהתנחלויות התווכחו ביניהם אם על רבין חל ''דין רודף'' וחלק מהם אף הסכים לכך.
ברשותכם, ארחיב מעט בסוגיה זו.
נתעלם לרגע שאנו אזרחים של מדינת חוק ולא של מדינת הלכה.
קדושת החיים היא אחת מסימני ההיכר המובהקים של היהדות - יותר מדתות אחרות.
מבחינת ההלכה יש לנושא רצח שלוש רמות התייחסות.
- רמה ראשונה: עשרת הדיברות החקוקים על לוחות הברית שהורדו מהר סיני. שם כתוב בצורה קצרה וברורה: ''לא תרצח''.
- רמה שניה: ''הבא להורגך השכם להורגו''. בתלמוד, במישנה ובגמרא ישנה התייחסות לנושא של הגנה עצמית. אקט ברור של הגנה עצמית כאשר הסכנה ברורה ומיידית לחיים.
יש כאן הסתייגות לדיבר ''לא תרצח'', אשר יכולה להוות פירצה לבעלי מוח מעוות.
כמה זמן זה ''השכם''? להקדים את הרוצח בשנייה, שעה, או שנה. למה לא להרוג מישהו שלדעתי זומם לחסל אותי בחודשים הקרובים. ואחר כך את ילדיו שירצו לנקום בעתיד?
- רמה שלישית: דין רודף. על בסיס ''הבא להורגך השכם להורגו'' תואר מצב בו אדם רודף אחר אדם אחר במטרה להורגו. ממש רץ אחריו ברחוב בסכין שלופה, למשל. במקרה זה, לא רק הנרדף מצווה להרוג את רודפו (אם הוא יכול, כמובן) אלא גם אדם שלישי שבמקרה נקלע למקום.
ואיך מצב המתואר ב''דין רודף'' מתקשר בכלל לרבין?
אם יש לך דעה פוליטית לפיה רבין, במעשיו, מוסר שיטחי ארץ ישראל שגאולתם מזרזת את ביאת המשיח, ובמקום לזרז את ביאת המשיח אתה מזרז את ביאת ערפאת. ולערפאת ובני עמו יש כוונות להרוג יהודים ולחסל את מדינת היהודים - הרי שחל עליו דין רודף. ואם חל עליו דין רודף אז גם אדם שאינו נרדף בעצמו ע''י הרודף מצווה להרוג את הרודף. אדם כמו יגאל עמיר.
אם אני לא טועה, יגאל עמיר טען שהוא קיבל פסק הלכה מאיזה רב שבשמו לא נקב, שקבע שעל רבין חל דין רודף.
כמובן שמדובר כאן במקרה קיצוני וחמור מאין כמותו לכופף הלכה לצרכים פוליטיים. אפשר להסתכל על זה גם הפוך.
דעות אחרות בציבור התורני כלל לא מייחסות יתרונות מאגיים להתנחלויות (''גאולה'', ''ביאת המשיח'').
הרב עובדיה יוסף, למשל, תמיד דגל בהחזרת שטחים תמורת שלום מסיבה של פיקוח נפש (מניעת מלחמה).
יכול אדם אחר להסיק מכאן שמי שלא מחזיר שטחים מסכן חיי יהודים ואז חל עליו דין רודף, לא? לטימטום הרי אין גבולות.
נחזור לרצח רבין
המשא ומתן עם הפלשתינאים על הסכמי אוסלו לווה לראשונה בטרור מתאבדים. זה התחיל בפיגוע הכפול בחיילים בצומת בית ליד ב-21 בינואר 1995 עם 21 חיילים הרוגים. בהמשך היו פיגועים נוספים על ידי החמאס והגי'האד האיסלמי במהלך אותה שנה. כל זאת במקביל לשיחות עם ערפאת. פעולות אלה הביאו לחיסולו של מנהיג הג'יהאד האיסלמי, פתחי שקאקי, ע''י המוסד במלטה ב-26 באוקטובר 1995, זמן קצר לפני קיום עצרת ההזדהות עם הממשלה. הג'יהאד האיסלמי איים לרצוח את רבין כנקמה.
אני זוכר שהלכתי עם חבר לעצרת בכיכר מלכי ישראל בחשש שאולי מישהו ינסה לפגוע בו. ערבי או יהודי. בזמן העצרת אפילו הסתכלתי על גגות בניינים בקרבת הכיכר וחשבתי על אפשרות שאולי מסתתר שם איזה צלף.
מייד לאחר תום העצרת מיהרנו דרך רחוב בלוך לאוטובוס ברחוב ארלוזורוב. כשהתקרבנו לארלוזורוב שמענו שמישהו ירה ברבין. החששות התגשמו. באוטובוס שמענו את דיווחי הרדיו הדרמטיים על פינוי רבין לביה''ח איכילוב. כשהגעתי לגבעתיים, שם גרתי בעת ההיא, כבר שמעתי ברחוב את הודעת איתן הבר על מותו של רבין.
האם הרצח השיג את מטרתו הפוליטית?
אני יודע שרבים מסתכלים אחורנית מה עבר עלינו מאז הרצח ועד היום ונעצבים מאד מהמחשבה שהרצח השיג את מטרתו הפוליטית. יכולנו להשיג שלום וזה סוכל.
אני כלל לא בטוח בנכונות הגישה הזאת. אם נבחן את התנהגות הצד הפלשתינאי, ובמיוחד את ערפאת, נוכל להסיק שדרך הטרור לא רק שלא ננטשה ע''י הפלשתינאים אלא היא מהווה עבורם כלי אסטרטגי יחיד להכרעת הסיכסוך.
לאורך ההיסטוריה של המדינה שלנו קמו מנהיגים ערביים שחשבו וניסו להכריע צבאית את ישראל, אך בשלב מסויים הם הבינו שזה לא אפשרי ו''נרגעו''. דוגמאות לכך הן נאצר וחאפז אסד. אך לא ערפאת. בספטמבר 2000 הוא חזר מועידת שלום בקמפ-דייויד, לאחר שסירב לויתורים מפליגים תמורת חתימה על סוף הסיכסוך, ופתח מייד במערכה חדשה של טרור. אותו הלך-מחשבה שליווה אותו למעלה מ-30 שנה.
אפשר לטעון שהויתורים בקמפ-דייויד לא היו מספיקים. אפשר לטעון שעלייתו ההפגנתית של שרון להר הבית היתה פרובוקציה שדירדרה את המצב.
בשום אופן לא מתקבל על הדעת שלא ניתן היה להתגבר על כל אלה אלא רק בדרך של טרור בלתי פוסק למעלה משלוש שנים, כאשר לא בטוח אפילו שהגענו לאמצע המערכה הזאת.
האם בתקופתו של רבין ערפאת היה אדם אחר?
האם רבין היה מעלים עין מהפרות הסכמים ומעשי טרור? שונאיה המובהקים של מפלגת העבודה היו יכולים להאמין זאת על פרס אך לא על רבין. אחד ממאפייני רבין, שעשו אותו לאהוב כל כך, היה יושרו ה''מחוספס'' ופשטותו. בהחלט יתכן שרבין נרצח בטרם הספיק לראות שערפאת לא קיבל הכרעה אסטרטגית בדבר הקמת מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל.
רצח רבין הציב סימן שאלה גדול וברור סביב עתידה של מדינת ישראל.
אם זה קרה פעם, מדוע שזה לא יקרה שוב? אנו רואים שישנם בקרבנו אנשים קיצוניים שלא למדו לקח מהרצח ואפשר להניח שבנסיבות מסויימות הם ינסו בעתיד לסלק ''בוגדים'' באמצעות רצח. אפשר גם לטעון כי הרצח של רבין מהווה את יריית הפתיחה במלחמת אזרחים. אני לא פסימי עד כדי כך. רוב הרוצחים הפוליטיים בהיסטוריה קיוו לשינוי אסטרטגי והתאכזבו. אנשים נוטים להתעשת מהלם הרצח ולנקוט צעדים מיוחדים למניעת התופעה יותר מאשר ''לזרום'' עם האירוע ולהמשיך לעשות את מה שהרוצח היה רוצה להשיג.
יצחק רבין נרצח בגלל שבאחרית חייו הפך ל''חייל של שלום''.
כך נזכור אותו כולנו.
רצח רבין
