פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
תיקון החטא הקדמון
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 05/11/2003 שעה 21:19)


תיקון החטא הקדמון

נסים ישעיהו



(אבות ה, ב): עֲשָרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם עַד נחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָרָה דּוֹרוֹת מִנּחַ עַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְכַר כֻּלָּם.
עשרת הדורות הראשונים נכחדו במבול ולא כתוב ש-'נח קיבל שכר כולם'; לכאורה, כי לא היה שום שכר לחלק. כפי שראינו ברשימה הקודמת, החטא של אנשי אותם דורות היה בתחום היחסים הבינאישיים, אנוכיות צרופה שהתבטאה במעשי חמס וגזל; לכאורה, בנסיבות כאלה – גם אם מישהו עשה משהו טוב בטעות – זה מתגמד אל מול הרוע הכללי השולט בכול. אבל קצת מוזר לחשוב כך, ובע''ה ננסה לברר זאת בהמשך.

עשרת הדורות הבאים, דוקא שמרו על אחדות ופעלו תוך סיוע הדדי. אמנם מרדו בה', אבל לא פגעו איש באחיו ואף עשו חסדים. לזכותם הצטבר שכר שלא יכלו לקבלו עקב המרידה ב-ה', אז בא אברהם וקיבל את השכר של כולם.

ככה זה, לכאורה בפשט של המשנה; אבל לא ממש ברור כאן, אברהם קיבל שכר על משהו שאחרים עשו? היתכן?! והרי הקב''ה (פסחים, קי''ח/א) אינו מקפח שכר כל בריה, אז איך יתכן שאברהם יקבל מה שנצבר לזכות מישהו אחר?

ועוד דבר, יכול להיות שהביטוי/קביעה וְקִבֵּל עָלָיו שְכַר כֻּלָּם מתייחס גם לעשרת הדורות שמאדם עד נח, אלה שנכחדו במבול? הרי היו ביניהם כאלה שעשו מצוות, ואפילו אם היו מיעוט מבוטל – הקב''ה אינו מקפח שכרם. גם לא סביר שיעביר את השכר למישהו אחר אפילו אם הוא אברהם אבינו.

ואולי המפתח נמצא בניסוח המשונה משהו, לא כתוב: 'וקבל שכר כולם' אלא וְקִבֵּל עָלָיו שְכַר כֻּלָּם; המלה 'עליו' רומזת לקבלת עול יותר מאשר לקבלת שכר. מה ההסבר?

עשרה שלבים של תיקון

ראינו כבר כי הדורות הראשונים המשיכו במסלול של החטא הקדמון, חטא עץ הדעת – מודעות עצמית השוללת את מציאותו של כוח עליון המשגיח בהשגחה פרטית על כל הנבראים.

עשרת הדורות הראשונים עשו זאת באופן פרטי כאשר כל אחד היה האלוקים של עצמו בבחינת 'אני ואפסי עוד'. בא המבול, טיהר את הארץ מן החמס ומאנשי החמס וגם הוכיח כי אלוקים יש רק אחד.

עשרת הדורות הבאים עשו זאת במאורגן תחת שרביט הניצוח של מלך – נמרוד – שעניינו היה ''לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ'' (בראשית י, ח) מתוך כפירה במלכות ה' ובאחדות ה'. העונש היה חלוקה לעמים רבים תמורת היותם ''עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם'' (בראשית יא, ו).

עד כאן ראינו שני מחזורים של אנושות אשר החריבה את עצמה, לאחר שהשתמשו לרעה באותם כוחות שהבורא העניק לאדם לטובתו. הם סגרו את המעגל של החטא הקדמון בכך שהשתמשו בכל עשרת כוחות הנפש שהעניק הבורא יתברך לאדם – כדי למרוד באותו בורא; האם זה אומר שאין עוד סיכוי לקיומה של אנושות חיובית? האם זה אומר שמכאן ואילך יהיו רק מחזורים של חטא בלתי נמנע ועונש בהתאם לחומרת החטא?

אולי במשנה הבאה נמצא רמז שיעזור לנו למצוא תשובה, זוהי המשנה העוקבת לזו שהבאנו בפתיחת דברנו:
(אבות ה, ג): עֲשָרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
עשרה דורות ועוד עשרה דורות ש- הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין. אברהם אבינו פותח את הדור העשרים ותפקידו לתקן את מה שקילקלו קודמיו; הם קילקלו בכל עשרת כוחות הנפש והוא עומד בעשרה נסיונות – כל נסיון כנגד אחד מכוחות הנפש – ואינו נפרד מבורא העולם ומנהיגו אפילו לרגע קט.

צריכים עוד לברר מה זה נסיון ואיך עמידה בו מתקנת פגמים.

חטא – פירוד, תיקון – אחדות

אבל לפני שננסה לברר מה משמעות הנסיון ואיך עמידה בו מהווה תיקון לפגמים, נביא משנה נוספת מאותו פרק בניסיון לזהות קצת יותר טוב את הקשרים הסמויים הרמוזים במספר עשרה:
(שם ה, א): בַּעֲשָרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּראות? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָרָה מַאֲמָרוֹת; וְלִתֵּן שָכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָרָה מַאֲמָרוֹת.
מוזר מאד; אם ה' יכול לברוא את העולם במאמר אחד – מה אשמים הרשעים שהחליט לברוא אותו דוקא בעשרה מאמרות, שהם צריכים לשלם על עשרה מאמרות? וגם למה מגיע לצדיקים שכר על קיום הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָרָה מַאֲמָרוֹת כאשר כל השווי שלו הוא מאמר אחד?

אלא שצריכים להסתכל על העניין מן הצד ההפוך: העובדה שהעולם נברא בעשרה מאמרות, מייצבת אותו על עשרה אדנים וממילא לא ניתן להחריבו בקלות. בנסיבות אלו – בדרך כלל גם רשעות צרופה לא תצליח להחריב את העולם באיזו פעולה שלילית חד פעמית שכן יסודותיו רבים. לכן נמשך העניין עשרה דורות בפעם הראשונה ועוד עשרה דורות בפעם השניה.

ככה זה בפן השלילי, הפן של הרשעים והרישעות; ומה בפן החיובי, הפן של הצדיקים? האם די בפעולה חד פעמית של צִדְקוּת כדי לקיים את העולם? מסתבר שלא כל כך. מסתבר שמעשה חד פעמי, גם הנשגב ביותר – בדרך כלל – לא די בו.
  • כי העולם נברא בעשרה מאמרות ויש לפעול לקיום העולם בכל המאמרות, הרבדים של קיומו.
  • כי מחר זה יום חדש וגם מחר צריכים לקיים את העולם, קיום פעיל במעשים של צדקה וחסד.
לסיכום, הצטברות של חטאים מנתקת סופית, כביכול, את העולם ממקור חיותו – הבורא יתברך – בעוד שכל מצווה מחברת את העולם אל מקור החיים.

נסיון, נס להתנוסס

בהגדרת הניסיון נאמרו דברים רבים וחכמים; לענייננו, די בהגדרה שמדובר בהתעלמות האור האלוקי; מצב בו העתיד נראה לפתע מעורפל למדי עד חשוך לחלוטין, כי ההווה מתנגש חזיתית עם נסיון העבר. עד לפני רגע חשתי שה' אתי והרגשתי מצויין, ולפתע נעלמה התחושה ונדמה כי השלילה שוב שולטת.

במצב כזה, האדם עלול ליפול ברוחו חלילה ולשקוע; הוא נופל לעצבות ואף לדכאון ובכך הוא מתרחק באמת מן האור האלוקי – שאינו שורה על האדם אלא מתוך שמחה (של מצווה), כידוע.

בפרשה מסופר על אברהם אבינו די בפירוט אבל לא כתוב בפירוש מה היו הנסיונות בהם עמד; רק בנסיון האחרון – העקדה – מוזכר בפירוש נסיון וממנו ניתן להקיש על כל היתר (למרות שזה שייך לפרשה של השבוע הבא).

עמידה בנסיון אפשרית כאשר האדם ממשיך בדרכו למרות החושך האופף אותו, מתוך ביטחון מלא כי התעלמות האור האלוקי ממני הנה בעיה שלי – של יכולת הראיה שלי – וזה לא שבאמת עזב אותי ה', חלילה.

חשיבה כזאת, שאינה נותנת מקום לאפשרות של פירוד מ-ה' יתברך, היא היא עבודתו של אברהם אבינו הראשון וגם שלנו – בניו ממשיכי דרכו. לאחר שעומדים בנסיון, מתברר שנמצאים במדרגה רוחנית גבוהה יותר מזו שהיינו בה בעת שהחל הנסיון, וזהו השלב בו הנסיון הופך ל-נס להתנוסס.

מה שתיארנו כאן בעניין דרכו של אברהם אבינו, מלמד שהוא חי במודעות טבעית שה' הוא האלוקים ומלוא כל הארץ כבודו. מודעות זו הנה ההפך הגמור מאותה מודעות שהניעה את הדורות החוטאים ומאז ועד בכלל, המודעות העצמית.

אברהם אבינו החל מהלך של תיקון המודעות שהוא התיקון לחטא הקדמון, חטא עץ הדעת; מהלך זה כמעט ונשלם בימינו אלה והגיע הזמן שאנו, בניו ממשיכי דרכו, נשוב אל המודעות הטבעית של אברהם אבינו ובכך נזכה לגאולה השלמה מיד ממש.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי