ראש חודש טבת חל בתוך חג החנוכה. ראש חודש זה קובע בחלק מקהילות ישראל חג לעצמו - הוא מכונה עיד אל בנאת בערבית או - חג הבנות, או ראש חודש הבנות בעברית.
הקהילה שבה החג התפתח ביותר היא תוניס. אבל קיימות עדויות שהוא נחוג גם בלוב, אלזי'ר, קושטא וסלוניקי.
עיקרו של החג הוא התכנסות הבנות ואכילת מאכלי חלב ולפעמים גם שתית יין במקום שבו החנוכיה דולקת.
היו קהילות שיום זה היה חג לרווקות דווקא והאמינו שהוא סגולה לשידוך מהיר במהלך השנה. בקהילות אחרות עשו בת מצוה משותפת ביום זה לכל הבנות שהגיעו למצוות באותה שנה. היו מקומות שהיה נהוג שהחתן הוזמן לבית ארוסתו לחגוג שם את היום. במקומות אחרים היום שימש למעין ''גיבושון'' של כל נשות הקהילה מכל הגילאים שחגגו אותו יחד בשירה וריקודים. במקומות אחרים חדרו לחג מוטיבים של יום הכיפורים ובו היו הבנות מבקשות מתפייסות זו עם זו ומתפללות יחד.
מקורו הראשון של החג הוא כנראה בימי עזרא הסופר. בעזרא פרק י' פסוק טז' מסופר שביום אחד לחודש העשירי, הוא ראש חודש טבת, החל עזרא בגרוש הנשים הנוכריות ולפיכך בנות ישראל הכשרות חגגו את אותו היום. מאוחר יותר יום זה הוא גם היום שבו הובאה אסתר אל המלך אחשורוש והוא המליכה תחת ושתי כמסופר באסתר ב' טז'.
כמו כן מקובל שביום זה ארע מעשה יהודית.
סיפור יהודית אינו מוזכר לא בתנ''ך ולא בדברי חז''ל אבל הוא כבר מוזכר בקיצור בימי הגאונים בשאילתות רב אחאי גאון ובראשונים רבים. הספר במלואו הוא ספר חיצוני הנמצא בתרגום התנ''ך ליוונית, הקדוש לכיתות נוצריות שונות - תרגום השבעים. למרות שכנראה לשונו המקורית היתה עברית, הרי כבר בתקופה קדומה לא נותר שום שריד לגירסה העברית שלו. רבותינו הראשונים לא ידעו יוונית כלל, אבל הכירו את הספר בגירסא אחרת שלו - בסורית. הסורית היא ענף של הארמית. כמה כיתות נוצריות מקדשות את הנוסח הסורי של התנ''ך הקרוי הפשיטתא -בארמית, הפשוט בעברית. הפשיטתא היא תרגום של התנ''ך וחלק מהספרים החיצונים לארמית בניב סורי. רבותינו הראשונים, שידעו היטב ארמית, הכירו את הסיפור בנוסח זה.
ההוצאה הטובה ביותר של ספר יהודית בתרגום לעברית היא של יהושע מ. גרינץ, הוצאת מוסד ביאליק, תשמ''ו.
בעקבותיו של פרופ' גרינץ נוטים היום רוב החוקרים לשייך את הספר לא לתקופת החשמונאים אלא לתקופה הפרסית.
תמצית הספר היא שהולופרנס, שר צבא נבוכדנצר, יצא לדכא את המרד שמרדו בו כל תושבי האזור. כל אומות האזור הוכנעו בשדה הקרב או נכנעו לו מעצמן ואז הוא ניסה לפרוץ ליהודה מכיוון עמק יזראל. על המדרון האחרון של רכסי השומרון היתה העיר היהודית בתוליה והוא שם מצור עליה. לאחר שהגברים אמרו נואש להמשיך להחזיק מעמד מולו, הרי אישה אצילה יהודית בת מררי חיזקה את ידיהם לא להיכנע. היא יצאה מהעיר עם שפחתה והסגירה את עצמה. הולופרנס ערך משתה לכבודה שבו אכלו מאכלי חלב כי יהודית לא אכלה בשר מטעמי כשרות. הולופרנס השתכר עד אובדן החושים ואז עזבו כל הלוחמים את האוהל והשאירו את יהודית לבדה עם הולופרנס. יהודית הוציאה את חרבו, כרתה את ראשו וחזרה עם שפחתה לבתוליה. בבוקר יצאו היהודים למלחמה ואילו האויבים, כאשר ראו שמפקדם נופל על מיטתו וראשו כרות, ברחו על נפשם.
כך הפכה יהודית לגיבורה לאומית.
לא ברור באיזו תקופה בדיוק ארע הארוע הזה וכן לא ברור התאריך שלו אבל הוא נקשר לחנוכה. ובעוד הגברים חוגגים את חגם של החשמונאים חוגגות הבנות את חגה של יהודית.
נימוק נוסף לחג ביום זה העלה הרב מאיר מזוז שליט''א, מרבני תוניסיה היום. שהיות וראש חודש בכלל הוא חגן של הנשים. חג שניתן להם מפני שלא נכשלו בחטא המרגלים - בעוד הגברים בכו מפחד המלחמה בכניסה לארץ, הרי הנשים דוקא עודדו אותם להילחם (ממילא ברור שאין הוא יכול להיות חגן של ארבע אימהות שברחו מלבנון) הרי ראש חודש טבת הוא ראש החודש היחיד שבו אומרים הלל שלם מצד הדין ולא מצד המנהג היות שהוא חלק מחנוכה שבה אומרים הלל שלם. ולכן הפכו את ראש חודש זה ליום חג לבנות.
במשפחה של אישתי נהוג שהגברים קונים לבנות הבית מאכלי חלב ועוגות חלב לכבוד היום.
חנוכה שמח.