השמחה של רבים בעולם למראה תמונתו של סדאם השבוי עובר בדיקת שיניים, כמו חמור לפני העברת בעלות, צריכה להיות מהולה בדאגה.
שלא נתבלבל ביחסי הכוחות.
אתמול ראינו את סדאם נתפס במחבואו עם כסף אמריקני ולא את נשיא ארה''ב נתפס במחבואו עם כסף עיראקי.
ההשפלה של הצגת תפיסתו של סדאם לא היתה מישגה. מול גורמים בעולם האיסלם המשלים עצמם שהם יכולים באמצעות טרור לנצח את המערב באו התמונות והמחישו לעולם את האשליה שלהם.
מנגד, התמונות שהטרור האיסלמי מספק לעולם הם של הרס ומוות. תמונות אלה חוזרות על עצמן ללא הרף.
אך אין תמונות של כניעה. רק תמונות של אנשים חסרי מזל שרצה הגורל והם היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ברולטת הטרור.
תחושת השפלה בוודאי תיתן לגורמים מסויימים בארצות מוסלמיות מוטיבציה נוספת לפעולות טרור נגד מטרות מערביות – אך האלטרנטיבה, תחושה של ''ניצחון בדרך'', היתה עושה זאת יותר, ומביאה ''יושבים על הגדר'' בעולם המוסלמי להצטרף לשורותיהם. השורות של תומכי הטרור מלאות גם ככה.
תומכי סדאם בעיראק היוו רק חלק קטן מגורמי הטרור הפועלים שם נגד מטרות מערביות בכלל ואמריקניות בפרט.
גורמים אלה, השייכים ברובם לאירגונים בחסות אל-קעידה, הסתננו באופן עצמאי לעיראק ממדינות שכנות.
הם בוודאי לא יפסיקו את הטרור בגלל שסדאם נתפס.
האמריקנים, למרות האבידות בנפש בעיראק, ממשיכים במאבק בטרור בנחישות.
סוריה, למשל, שהיוותה מקור חשוב של תמיכה בטרוריסטים ''מטופלת'' ע''י ארה''ב בכמה מישורים:
במישור הפוליטי - רק בימים האחרונים חתם בוש על חוק המסמיך אותו להטיל סנקציות על סוריה.
במישור הצבאי – יחידות מיוחדות אמריקניות העורכות מצוד אחרי גורמי טרור המגיעים מסוריה לעיראק אינן נעצרות בגבול אלא עושות זאת גם בצד הסורי.
העברה מואצת יותר של סמכויות שלטוניות לעם העיראקי נראית עכשיו צעד מתבקש ומכובד יותר מהרושם העצוב של התקפלות אמריקנית תחת לחץ הטרור.
גורמי הטרור בעיראק ינסו, כמובן, לפגוע במגמת העברת הסמכויות כדי לסכל את התוכניות האמריקניות. פיגועים. התנקשויות במועמדים.
הם לא ''יריצו'' מועמד מטעמם חס וחלילה. הם בקטע של להרוס. לא לבנות.
עוד לפני תפיסת סדאם התפרסמו דיווחים על פעולות טרור מתוכננות כגון: פיגועים ''חגיגיים'' בעולם הנוצרי בזמן חג המולד, בנוסף להתרעות מתמשכות לגבי כוונה להפיל מטוסי נוסעים, או לבצע פיגועים בנשק לא קונבנציונלי.
הטרוריסטים מתחבאים רוב הזמן. במקום מחבואם מתכננים פיגוע. באים, מפוצצים, מתפוצצים בעצמם, וחבריהם ממהרים להתחבא עד לסיבוב הבא.
ככה מנצחים את המערב?
לכל צד בסכסוך עולמי זה יש מאות מיליוני בני אדם. איזה אידאולוגיה יכולה להתמודד עם נתון כזה?
הכרעה פיזית? ברור שלא. גם לטרוריסטים זה ברור.
שינוי תודעה? מילה יפה אשר במקרה הטוב מביאה תוצאות בלוח זמנים של שנות דור. או דורות.
הטרור מפעיל מספר מצומצם של אנשים. אם להם לא יהיה שינוי בתודעה אז הטרור ממשיך. לא עוזר לנו שלרוב הדומם בעולם המוסלמי התחלפה התודעה.
וגם זה עדיין לא קרה. אולי תפיסת סדאם תתרום משהו בכיוון. אולי.
מה נותר לנו, האזרחים, לעשות?
להיזהר בכל דבר שאנו עושים ופשוט לחכות לתקופה המחורבנת הזאת שתעבור מהעולם בשלב כלשהו. אינני יודע כמה זמן זה יקח. בהיסטוריה תקופות רעות וטובות באות והולכות. שום דבר לא נשאר לנצח.
השלכות תפיסת סדאם
