מצרים, מאז ועד בכלל

עיון שטחי בפרשיות השבוע האחרונות עשוי לעורר את השאלה, בשביל מה התורה מספרת לנו את כל זה? האם סיפורים אלה אקטואליים עבורנו לאחר שהעבדות מוגרה כמעט כליל וגם התערבות גלויה של הבורא יתברך בהנהגת העולם אינה חזון נפרץ? או בלשונו של בעל השפת אמת:

הנה בעשרה מאמרות נברא העולם, ורק פרשה אחת של בראשית שנשלם על ידה כל [הסיפור של] מעשה בראשית; ולהוציא בני ישראל ממצרים נצרך כל כך [הרבה] פרשיות על זה.

מה עלינו ללמוד מסיפורים אלה בכלל ומאריכות הפירוט בפרט? משיב על כך בעל השפת אמת:

כי לתקן מעשה רשעים הוא עבודה רבה יותר מלברוא חדשות; כי הוא [יתברך] כל יכול, אבל מה שניתן הבחירה לבשר ודם והוא מקלקל – לזה צריכין עצות. לכן תיקון הבריאה וקיומו [מבחינה ערכית] הוא יותר גדול מגוף [עצם מעשה] הבריאה; והבריאה היה בכלל, ויציאת מצרים הוא תיקון הבריאה בפרט, ונשתנו כל הנבראים, אור ואש ורוח, שמים וארץ, יבשה וים כו', בכל דבר נעשה שינוי בעשר מכות, כי הוא תיקון הבריאה כנ''ל. והוא בבחינת פרט, לכן כתיב ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', ולא אשר בראתיך, כי יציאת מצרים יותר פלא, והוא מיוחד לבני ישראל שהוציאנו מארץ מצרים להיות מיוחד אליו יתברך.

ובכל זאת, איך הדברים קשורים אלינו היום? האם נוכל להקביל את שיעבוד מצרים לאיזושה תופעה בחיינו, כדי שנוכל ללמוד משהו אקטואלי מסיפור השיעבוד, המכות והגאולה?

(תורה אור, וארא): שכל בחינות הגלות הוא בחינת גלות מצרים.

הנחת היסוד היא כי אנו מצוים כיום בגלות קשה ביותר; קשה אף מזו שהיתה במצרים ועל כן סיפורי גלות וגאולת מצרים אקטואליים מאד עבורנו.

עבודת פרך

שיעבוד בני ישראל בגלות מצרים מתואר כך:

(שמות א): יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: יד וַיְמָרֲרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:

(בעל הטורים): וארבעה מיני עינויין בפסוק: וימררו את חייהם בעבודה קשה; בחומר ובלבנים; ובכל עבודה בשדה; את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

(רש''י): בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

אבל יש עוד פירושים למלה הזאת. במסכת סוטה (יא/ב) אומר ר' אלעזר כי הפירוש למלה בפרך – בפה רך. כלומר, היו שם מלים יפות אבל הן הסתירו מאחוריהן שיעבוד קשה. נו, איזה סוג של שיעבוד יכול להסתתר מאחורי מלים יפות? יש כמה:

(רש''י): מלאכה שלא לצורך. [לדוגמא] אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה כאשר אינך צריך; עדור תחת הגפן עד שאבוא.

הדוגמא השניה של רש''י מתיחסת למלאכה שאין לה קיצבה; שאינה מוגבלת בזמן או בשטח ידועים מראש, אלא משכה נתון לשגיונותיו של המעביד. והנה פירוש נוסף:

(סוטה יא/ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. ולמאן דאמר נמי [גם ר' אלעזר שסובר] התם בפה רך, הכא ודאי בפריכה.

ארבעת הפירושים מבטאים ארבע רמות של שיעבוד:
א. בפרך כפשוטו; שעובדים עד שמגיעים לסף קריסה.
ב. עבודות מיותרות רק כדי שלא יוכלו לנוח.
ג. עבודה שאין יודעים את סופה.
ד. מלאכת האנשים לנשים ומלאכת הנשים לאנשים.

לדעת חז''ל, זו האחרונה קשה מכולם. שכן כאשר אין הבחנה בין מלאכת האנשים למלאכת הנשים – זה תוהו ובהו מוחלט.

שיעבוד מצרים בימינו?

המשותף לכל ארבע רמות השעבוד הוא שלא הותירו למשועבדים זמן וכח לעסוק קצת גם ברוחניות, בעבודת ה'. לכן מכביד פרעה את השיעבוד מיד כאשר מוגשת הבקשה (שמות ה, א): שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר:

והוא עצמו מנמק צעד זה (שם, שם, יז) במלים: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל-כֵּן אַתֶּם אמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לה':

(תורה אור, שם): וכמו שהיה גלות מצרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו', כך בכל בחי' גלות – אף שאין דוגמתן ממש בגשמיות – מכל מקום יש בחי' עבודה קשה בחומר ובלבנים.

בעברית פשוטה, שיעבוד מצרים זה מצב בו האור האלוקי אינו מתגלה לאדם, כי האדם שקוע מדי בעניינים המסיחים דעתו מהתבוננות שעשויה להוביל אותו לגילוי האור האלוקי. זה המצב שהיה קיים במצרים של אז וזה גם המצב מאז; לא מצליחים לחוות את גילוי האור האלוקי; להגיע למודעות שה' הוא האלוקים, למרות שהמציאות חושפת עובדה זו לעיני כל. וכאמור, לא מצליחים כי משועבדים.

כל אחד יכול להתבונן בארבע רמות השיעבוד שהבאנו לעיל ולנסות להשליך אותן על ימינו אנו. זה יכול להיות תרגיל מעניין מאד.

אנחנו מעוניינים לברר מדוע, למרות שלכאורה אין עלינו שיעבוד חיצוני מסוג כלשהו, אנחנו אפילו לא מנסים לצאת משיעבוד מצרים?

(תורה אור, שם): והנה המעכב בחי[נת] הולדה והתגלות אור ה' לצאת מהעלם והסתר שבמוחו [של כל אדם] אל גילוי הלב, הוא בחי' גלות מצרים שהוא בחי' מצר הגרון שהוא האמצעי בין מוחין שבראש ללב.

ככלל, האדם מונע ע''י רגשות ורגישויות שמקורן בלב; הלב מפעיל את השכל שבמוח, שימציא תחבולות כיצד למלא את תאוותיו; כאשר השכל מבין שעניין מסויים אינו רצוי – הוא אמור להשפיע על הלב לשנות עמדה ולסלוד מאותו עניין בלתי רצוי, אבל זה לא בדיוק מה שקורה. במציאות המוכרת לנו, הלב ממשיך בשלו גם אם השכל מורה לכיוון הפוך לחלוטין, וזהו השיעבוד.

משיעבוד לגאולה

ההנחיות שהשכל מנסה להעביר אל הלב נתקעות במצרי הגרון ואינן מגיעות אל הלב, וזה מה שיוצר את שיעבוד מצרים שלנו; מצרי הגרון. מדוע ההנחיות נתקעות בגרון?

(שם, שם): ושם [במצרי הגרון] הוא בחי[נת] שר המשקים שר האופים ושר הטבחים שהוא בחי' וושט וורידין שהם הם בחי' כל תענוגי עוה''ז (עולם הזה) ומחשבותיו ועסקיו ותחבולותיו אשר ישתמש בהם כל אחד לפי ערכו; והם הם המונעים ומעכבים, וּמְסָכים המבדילין בין אור ה' שבמוח ובין גילוי הלב.

או במלים פשוטות, טוב לנו עם מה שיש לנו; עם תענוגות העולם הזה, ההרגלים, ההווי המוכר. מספרים לנו על איזו גאולה, טוב עתידי שלא ברור מה טיבו אבל ברור לגמרי שבדרך אליו חייבים להיפטר מכל מיני הרגלים מוכרים ונוחים יחסית. או בלשונו של אחד מגדולי הצדיקים לפני כמאה ועשרים שנה: רבש''ע, הבטחת לנו טוב נפלא אבל עתידי בעוד את תענוגות העולם הזה חווים מיד; אילו רק עשית הפוך, שהטוב האמיתי היה מתגלה מיד והרע המתחפש לטוב היה הבטחה עתידית...

(תורה אור, וארא): וכן ענין הגאולה, כתיב (מיכה ז, טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת:

בסופו של דבר הרי אין ברירה; כמו במצרים המקורית כך גם בימינו, כשמגיע זמן הגאולה – נגאלים. ואם לא יוצאים מרצון וצריכים ח''ו לספוג את מכות מצרים, סופגים אבל יוצאים. לא נשארים בגלות. אמנם, בשונה מגלות מצרים, קיצה של גלותנו לא נתגלה, אבל הסימנים ניתנו לנו ואלה מלמדים כי כבר באה העת.

העיכובים קיימים רק מצידנו; אנחנו אלה שזכינו לשוב בהמונים אל ארץ חמדת והחלטנו כי לא נשתף את תורת ישראל בניהול חיי עם ישראל בארץ ישראל. בכך ניתקנו עצמנו מאלוקי ישראל אשר נתן לנו את הארץ ואת התורה והבאנו את עצמנו אל סף חורבן.

את המהפכה הדרושה ניתן לחולל ברגע אחד; נחיל על עצמנו את משפט התורה בעניינים שבין אדם לחברו ובין הרשות לאזרח, ומיד ניגאל בעזרת ה', גאולה אמיתית ושלמה.

ואז יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.