נוסעי האוטובוסים ויושבי בתי הקפה בישראל צריכים להיכנס לכוננות. ההתנקשות האחרונה בעזיז שאמי, פעיל הג'יהאד האיסלאמי בעזה, הניבה כבר הבטחות לפעולת נקמה. בהתנקשות זו נהרג ילד בן 14 ולא מעט אזרחים עוברי אורח ניפצעו. הילדים הפלסטינים לא נימצאים במקומות הנכונים, כפי שאמר פעם בציניות קצין ישראלי. אני מניח כי הערה צינית דומה ניתן לשמוע בצד הפלסטיני לאחר שילדים ישראלים ניפגעים מהתפוצצות של טיל אנושי, ''שההורים ישמרו עליהם בבית במקום לנסוע באוטובוסים''. העובדה שעזיז שאמי הוא גם קרוב משפחה של מנהיג הג'יהאד עבדאללה שאמי, בוודאי מגבירה את המוטיבציה לפעולת תגמול עם ניפגעים רבים.
איש מאיתנו לא יודע היכן תתבצע פעולת התגמול, על כן כל אחד מאיתנו חי במתח גואה, האם הוא או בני משפחתו ייפגעו. שרון דואג לנו שחס וחלילה לא ניתקף ברוגע ושלווה.
העובדה שטייסי המסוקים מצליחים שוב ושוב לפגוע בפעילי הארגונים הפלסטינים שעה שהם נוסעים בריכבם, היא ללא ספק ביטוי למודיעין מוצלח הנימצא בידי הצבא. מי שעוסקים בניתוח מלחמות גרילה בוודאי שואלים עצמם, מדוע מגלים פעילי הארגונים הפלסטינים חוסר זהירות כה מופלג, ממשיכים לנסוע ברחובות בריכבם שעה שהם יודעים כי סביבתם שורצת משת''פים וכל תנועותיהם ידועות לאויביהם. אני משער שפלסטינים רבים מתוסכלים מכמות המשת''פים שישראל הצליחה לגייס מקרב בני עמם. ההצלחה הישראלית היא בבחינת בומרנג השמור לרעתנו, כי כל אותן הוצאות להורג של ממשלת ישראל וצבאה מטילי המסוקים, הן עילה לשלוח עוד ועוד מתאבדים ולזרוע מוות ברחובותינו.
דומה, כי זהו אינטרס של שרון, לשמור כל הזמן על מאזן הדדי של רציחות. כל עוד זה קיים, אפשר להמשיך ולדקלם את הסיסמא ''אין פרטנר לשלום''. ככל שהדבר אמור בשרון, במתנחלים, בחמאס ובג'יהאד, זו סיסמא נכונה.
פינוי התנחלויות ברצועת עזה
איש איננו יודע אם ההצהרה המפתיעה של שרון על החלטתו לפנות את מרבית ההתנחלויות ברצועת עזה, היא סתם מסך עשן שנועד להסיט את תשומת הלב מהחקירה בה הוא נתון, או נסיון לרצות את הראיס בוש לקראת ביקור בוושינגטון, או להוריד את הלחץ הבינלאומי מפינוי כולל וכך להמשיך בכיבוש ובאפרטהייד או שמא מדובר בתכנית שיש בכוונתו לממש במסגרת אותו רעיון חסר שחר של ''התנתקות חד צדדית''.
הצד החיובי בכל הנושא הוא ששרון מסייע להשאיר על סדר היום את הרעיון של פינוי התנחלויות. אם יפנה אותן, מה טוב, כי כל פינוי של התנחלות, אפילו הוא נעשה במסגרת מדיניות שבכללה היא שגויה, היא עדיין נקודת אור בחשיכה.
כמובן, המצב הרצוי הוא לפנות את כל ההתנחלויות במסגרת הסכם שלום, אבל זה בדיוק מה ששרון לא רוצה. על כן גם אם יממש את פינוי התנחלויות במסגרת אותה ''התנתקות חד צדדית'', לא יביא הדבר מנוחה ורגיעה. הכיבוש בגדה יימשך, עזה תמשיך להיות מחנה מעצר אחד גדול המונה למעלה ממיליון תושבים שחיים בעוני ובמצוקה, ישראל תמשיך לשבת על קו הגבול בין הרצועה למצרים וחיל הים הישראלי ימשיך במצור ימי על עזה. הפלסטינים בוודאי יראו באותה נסיגה חד צדדית הישג במסגרת מאבקם, והם יגבירו אותו בתקווה כי כך ישיגו נסיגה מוחלטת כמו בלבנון.
אחד מבעלי הטורים בעיתונות הישראלית טען כי הנסיגה החד צדדית מעזה היא חלק מתכנית שטנית של שרון, להביא להתפוררותה המוחלטת של הרשות הפלסטינית ולהשתלטות החמאס הפונדמנטליסטי על הרצועה. כך יקל עליו למכור את הרעיון שאסור למסור לפלסטינים הקיצונים את יתר השטחים הכבושים בהם מחזיקה ישראל.
בהחלט ייתכן.
באחת – התכנית של שרון לא תביא מזור ושלום, אלא המשך מעגל הדמים.
האם הגיע הזמן להחליף את הדיסקט?
האם הגיע הזמן שציבור התומכים בפתרון של שתי מדינות, יתחיל לחשוב מחדש באשר לרלבנטיות של הפתרון. האם אחרנו את המועד? האם הרעיון של חזרה לגבולות שביתת הנשק מ-1948 (הקו הירוק) ופירוק ההתנחלויות הוא עדיין ישים? האם מישהו רואה באופק ממשלה שתוכל לפנות רבע מיליון מתנחלים יהודים מהשטחים הכבושים? ואם כך, האם הפתרונות המסתובבים בשוק, החל מעקרונות נוסייבה-איילון וכלה בהבנות ז'נבה אינם יותר מאוננות פוליטית ועיסוק בוירטואליה?
אם ההנחה כי פינוי ההתנחלויות מהשטחים הכבושים אינו תסריט פוליטי בר מימוש, אז מה האלטרנטיבה של אנשי מרצ-יח''ד וחד''ש תומכי פתרון שתי המדינות? מה הם מציעים אל מול תכניות המתנחלים המתניידות בין טרנספר ברוטלי וגדול שיפטור אותם ואת מדינת ישראל אחת לתמיד מנוכחותם המטרידה והמאיימת לדידם של הפלסטינים, ועד להמשך המצב הקיים של שלטון כיבוש ואפרטהייד תוך כדי השלמת חומות וגדרות ויצירת שורה של בנטוסטנים פלסטינים, הקשחת הדיכוי ו''עידוד הגירה'' פלסטינית ל''שיפור המאזן הדמוגרפי''?
מי שלא מקבל את תכניות המתנחלים ובעלי בריתם הפוליטיים, חייב להציג תסריט אחר, ודומה כי מי שמתנגד לטרנספר ותומך בעקרון שיש להחיל על כולם את זכויות האזרח, צריך לומר למתנחלים ולעם בישראל: או.קיי, אמנם לא התכוונתם לכך אבל אתם כופים עלינו פתרון דרום אפריקני. אנחנו מקבלים את העובדות החדשות שנוצרו בשטחים כבלתי הפיכות, אבל לא מוכנים להשלים עם האפרטהייד והכיבוש. זו תרומתכם לסופו של החלום הציוני בדבר ''מדינה יהודית דמוקרטית''. אין מנוס אלא לאגד את כל תושבי ארץ ישראל-פלסטין, כ-10 מיליון תושבים המתחלקים כמעט חצי בחצי בין יהודים לערבים, ליחידה מדינית חדשה, שאין לנו עדיין שם עבורה, והיא תיבנה על עקרונות חוקה דמוקרטית חילונית שתאמץ את המיטב מהחוקות הדמוקרטיות בעולם.
המדינה החדשה תכבד את זכויות כל האזרחים להתיישב בכל רחבי הארץ. שכם , ג'נין וטול כרם יהיו פתוחות ליהודים ואריאל, אפרת ועופרה פתוחות לפלסטינים. כל הפיתוח שנעשה בשטחים, שכבר לא יהיו כבושים, ישרת את כל אוכלוסיית האזור. לא יהיו יותר כבישי אפרטהייד ולא חומות הפרדה. חוק השבות וזכות השיבה יהיו בתוקף שווה ובעיית הפליטים תבוא אף היא על פתרונה בהליך מבוקר ומוסכם.
אכן דילמה, והזמן שנותר להתחמק מעיסוק בנושא הולך ומתקצר.
לקראת שיחרורו של מרדכי ואנונו
לקראת שיחרורו של אסיר המצפון מרדכי ואנונו באפריל הקרוב, הוקרנה בערוץ 10 התכנית ''פצצת ואנונו''. בתכנית הופיע שבתאי שביט, מי שהיה ראש המוסד, שגילה כי בשנת 1986, שנת החטיפה של ואנונו, נימנה עם החוטפים והיה אחראי על צוות החוטפים. הוא אישר כי נישקלה אז רציחתו של ואנונו. שביט לא השאיר מקום לספק כי היה מבצע הוראה זו, אילו התקבלה. הודעתו של שביט כי לקח חלק בחטיפה, היא עילה להעמידו לדין, בין באיטליה או באנגליה, שתי המדינות בהן פעלו סוכני המוסד במהלך החטיפה. אולי אף ראוי למסור את שמו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שהרי חטיפות הן אחת ממכות הטרור שהקהילה הבינלאומית מחוייבת להילחם בהם. שיטות רצח וחיסול שסוכני המוסד והשב''כ מוכנים ליטול בהם חלק, צריכה להטריד כל שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם, ואני מקווה שאחד מחברי הכנסת המעטים שזכויות אדם עדיין חשובות להם, יעלה את הנושא לדיון בכנסת.
התכנית לא חידשה הרבה, בעצם לא חידשה דבר, באשר לידוע זה מכבר על גודלו של הארסנל הגרעיני בישראל, שמגיע לכמות המטורפת של מאות פצצות אטומיות ומימניות.
המשדר היווה עוד סוכן פרסום לתכניות המתרוצצות עתה בקרב המימסד הבטחוני והמשפטי בישראל להטלת הגבלות על ואנונו עם שיחרורו. הגבלות אלה, כמו איסור ראיונות בעיתונות או איסור יציאה מהארץ, בנוסף להיותן ביטוי למגמות הטוטליטרות הקיימות בממשל הישראלי, מייצגות גם את רמת הכסילות של מי שרואים עצמם אחראים על מה שמותר לנו לדעת.
הגבלות אלה רק מעצימות את מעמדו של ואנונו ומחזירות את נושא החימוש הגרעיני הישראלי למרכז הבמה הדיונית בארץ ובעולם, ועל כך אנחנו, מתנגדי הנשק הגרעיני, בוודאי לא רשאים להתלונן.
אילו עזבו את ואנונו במנוחה ללא התנכלויות, הוא היה מהווה מוקד התעניינות לזמן מה, ולאחר מכן חוזר לאלמוניות, שהרי ואנונו רוצה קודם כל לשקם עצמו מטראומת 18 שנות המאסר, מהן 11 וחצי שנים בבידוד מלא.
האיוולת שבהטלת המיגבלות על ואנונו באה לידי ביטוי גם בכך שאין לאיש כל מידע חדש על חימושה הגרעיני של ישראל. אנו יודעים היום יותר ממה שהוא ידע אז, ומה שידע מסר בשעתו לעיתון הלונדוני ''סנדיי טיימס''.
המתנכלים לואנונו טוענים כי הוא אוצר בקרבו מידע אותו לא מסר בשעתו. על כך בוודאי לא צריך להעניש אותו. להיפך, אם יש לו מידע שלא מסר אז, כמו למשל שמות עובדי הכור, אותם לא גילה בכוונת מכוון כי אינו רלבנטי לנושא אותו חשף, יש לצ'פר אותו על כך. נוצר כאן מצב אבסורדי. בתחילה הענישו אותו על מידע שמסר, ועתה, לאחר שריצה את עונשו, רוצים להעניש אותו פעם נוספת על מידע שלא מסר.
אני משער שמרדכי ואנונו, שהוכיח כושר עמידה מופלא, הוא לא חזר בו ממעשהו ומעמדתו המתנגדת לנשק גרעיני על אף 18 שנות המאסר בתנאים אכזריים, ימצא את הדרך להתגבר גם החבורה הנקמנית שרוצה להמשיך ולהתנכל לזכויותיו.
אנחנו בכוננות
סמרטוט אדום מתנופף אל מול עיני הפלסטינים
