''זהו סכסוך שרק מונטי פייתון יכול להבין, או אולי וולטייר, כמו בליגלוגו המפורסם על צרפת ואנגליה כאחת, שביזבזו משאבים כה רבים על אותה ''קנדה לעתיד''.

''אף אחד לא חי על האי האנס; למעשה, שום דבר לא צומח שם מלבד חזזיות וקרעי מכוות-קור. במשך הקיץ הארקטי הקצרצר, נראים ארבעת הקמ''ר של האנס יותר ממאדים מאשר מכדור הארץ[...] אך הן קנדה והן דנמרק חושקות בו[...]

[...]איש עוד לא הכריז על פעולות איבה - נכון לעכשיו, בכל אופן - אך פריגאטות דניות מסיירות בקביעות לאורך חופיו הסלעיים של האנס, ולעתים אף מנחיתות מלחים על-מנת לשוטט בסביבה ואף לתקוע דגלים. קנדה עושה רעשים של הכנות למשלוח ספינה, גם כן, ברגע שתהיה מוכנה ספינה עם צוות מלא[...]

[...]התעלומה האמיתית, כמובן, היא כיצד שתי אומות מהיותר שלוות בעולם - מצחצחות חרבות סביב סלע קפוא. אמנם נכון שהיוונים והטורקים עוסקים באותן הפעולות, אבל שם לפחות הסלעים שהם מתקוטטים עליהם נמצאים בים האיגאי, ולא בארקטי[...]''

כך הולך וממשיך ומתפייט לו מאמר המערכת של ה''גאזט'' הקנדי מהאחד באפריל 2004...

אלא שלא מדובר במתיחה. כבר למעלה משלושים שנה מתקוטטות דנמרק וקנדה על הסלע הזעיר והקפוא הזה, שנמצא באמצע הדרך בין האי אלסמר לגרינלנד, במיצר נארס (Nares).

הטלויזיה הקנדית מדווחת מה-‏27 במרץ 2004 על ''מתיחת שריר'' קנדית בדמות תמרון צבאי משולב, הכולל ספינת קרב, טייסת מסוקים, ומאתיים חיילים באותו האזור.
קולונל נוריס פטיס, מפקד הכוחות באזור הצפוני, אמר שהמבצע הוא ''מסר שאדמה הזו חשובה לנו... שאנחנו יכולים לגייס חיילים, מטוסים וספינות על-מנת להגיב על כל מה שניאלץ להתמודד איתו''.

והשגריר הדני - מה הוא אומר? ''הסכמנו שלא להסכים''...

אכן, מה מוזרות הן דרכיהם של האנשים המשונים הללו - הרחק בקוטב הצפוני... כמה פרימיטיבים הם הויקינגים הפראים, יחד עם הקרחוניים הללו מהצפון, עד כדי כך שהם מנהלים קטטה שבטית מגוחכת על סלע קטן ועלוב.

הפטישיזם הזה, של חזזיות, קרח ואבנים, כל כך מנוגד לרוח הקידמה הליברלית, לחזון האחווה האנושית. כמה נלעגים הם הפראים הללו - שבעבורם ריבונות על אדמה (סליחה - אפילו אדמה אין שם) וכבוד לאומי - חשובים עד כדי השקעות בתמרונים צבאיים בזבזניים ומיותרים.

אז בפעם הבאה שהדנים או הקנדים יטיפו לנו, ליהודים - שארץ-ישראל איננה אלא נדל''ן - ושאל לנו להתעקש לתקוע דגלי כחול-לבן על כל גבעה - הבה נצקצק בלשוננו - נקהה את שיניהם ונגיד להם:

מה האי האנס הזה לכם? מה העבודה הזרה הזאת לכם? האם זהו ''סלע קיומנו''? האם שם עקד ביורן אבינו את בנו סוון, בעודו שומע את איל הצפון קורא: ''אל תשלח ידך אל הנער''?

האם בנקיקי הסלע הקפוא ההוא התחבא ג'יימס הנביא, בהימלטו מפני רשעותה של מדלן - המלכה הכופרת?

האם שם בנה יורגן השני גוסטב את מקדש הקרח השמיימי לאלה ברונהילדה?

האם בראש הצוק החשוף ייסד ג'ושוע פישנזון את מדינת היהודים?

אז שלא יספרו לנו סיפורי-סבתא. כל אחד וסלע קיומו. נכון - מודה הכותב הציניקן מה''גאזט'': אם כבר להתקוטט - אז עדיף על סלעים בים האיגיאי.

אז קל וחומר בן-בנו של קל וחומר - על אדמת אבותינו, אדמת ארץ-ישראל.