מיהו אריאל שרון, עולם המושגים שלו ודרכי פעולתו בדרך למשאל ההתנתקות.בשל המיתוסים שנקשרו לשמו של אריאל שרון, טועים רבים במחנה הימין בהבנת עולם המושגים שלו ודרכי פעולתו.
אם נרצה לתאר בצורה סמלית את אישיותו הפוליטית של שרון, לא עולה על הדעת דמות אחרת מאשר תדמיתו של הגולם מפראג, להבדיל, אותו כזכור, הקים המהר''ל מפראג כדי שיגן על היהודים מרדיפות הגויים.
אם נזכור את המציאות הפוליטית של שנות החמישים, משה דיין ודוד בן גוריון הם שיצרו מרס''ן אלמוני את שרון המיתולוגי, כדי שיציל את ישראל מתבוסות חוזרות ונשנות מול הטרור הפלשתיני שלאחר מלחמת העצמאות.
כך צמחה תהילתו של האיש, מלווה במחלוקות ציבוריות קשות על דמותו, ככתוב בדברי הימים של הקמת יחידה 101, בקרבות המיתלה, אבו עגילה במלחמת 6 הימים, חיסול הטרור בעזה במלחמת ההתשה, קרב הצליחה במלחמת יום הכיפורים, ולאחריהם הסכמי השלום עם מצרים, בהם בלטו לראשונה תכונותיו ההרסניות של האיש, שהצטיין בהרס ימית ויישובי סיני. אף כי שנים טיפח האיש את מפעל ההתנחלות ושינה את מפת ההתיישבות בארץ ישראל השלמה מן הירדן לים, ההרס והבנייה מהווים פנים משלימות של אישיות קונטרוברסלית.
ועם כל אלה, מלחמת לבנון היא שיצרה את תדמיתו הכוחנית בתודעה העולמית, ואף הציבה אבן דרך ביחסיו המורכבים עם הציבוריות הישראלית לאורך היכרותה הארוכה עמו.
אמת, עוול עשו עמו מסקנות ועדת כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה, שגזרו עליו גלות פוליטית ארוכה, מלווה בשנאת השמאל מצד אחד והערצת הימין מצד שני, אך שרון כאופורטוניסט, לא טרח לגלות ברבים מהן דעותיו האמיתיות.
במהלך השנים הארוכות בהן ישב כפסול לתפקיד שר ביטחון באופוזיציה, הוא הפנים את כישלונו הקולוסאלי במלחמת לבנון, והבין, אף כי במאוחר, כי ללא הסכמה לאומית, ובלא הכנה של הצבא למלחמה (כפי שאכן נתגלה בכישלונות הצבאיים כשלעצמם), כישלון זה היה בלתי נמנע.
עם השנים בשלה בו ההפכפכות האידיאולוגית, עליה הצביע יוסי שריד, כשסיפר לימים כי לאחר המהפך של 1977 הציע לו שרון להקים תנועה משותפת שתפעל לכינון מדינה פלשתינית בשטחים. היום מבינים רבים כי אריאל שרון של 1977 היה כבר אז ''איש שמאל בארון'' ונץ ימני קיצוני מתוך אופורטוניזם אישי.
חילופי השלטון ועליית נתניהו לכס ראש הממשלה ב-1996 סללו את דרכו לתפקיד שר החוץ. וכאן נתגלתה ראשיתה של הותרנות המפליגה שהפגין בעת שיחות וואיי, והיא הייתה כאות אזהרה לשינוי בדרכו. נפילת נתניהו סימלה לאיש שהדרך פנויה להשתלטות על הליכוד, בדרך להפיכתה ממפלגת ההוד וההדר הז'בוטניסקאית למפלגת מרכז ואף שמאלה מכך.
שנים הכינו מקורביו ובני משפחתו את שיבתו לפסגת הפוליטיקה הישראלית תוך הכשרתו לקראת המפנה הגדול בחייו – הפיאסקו של ממשלת ברק – ראשית אינתיפאדת אל אקצה – והעלייה להר הבית ערב ראש השנה תשס''א.
מי שמנסה להבין את עולמו הרוחני של שרון, מניעיו ודרכי פעולתו מן הראוי שילמד את הביוגרפיה שלו
1.
נעוריו של אריאל שרון–שיינרמן עוצבו בתקופת המאורעות של שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה. הוא היה בן למשפחה שנדחתה חברתית במקום מושבה בכפר מלל. דמותו של האב, שהיה חלוץ ציוני נלהב, אך בעל אישיות כפייתית וחוסר גמישות לסובבים אותו, השפיעה על אופיו של הבן. הביוגרפיה שלו מספרת על אם שנאלצה להיכנע לשיגיונותיו של האב, שהתעקש לעסוק דווקא בגידולים שלא התאימו לארץ, אלא לשאיפותיו האידיאולוגיות.
כישלונותיו הכלכליים של האיכר שיינרמן גרמו לעוני ומחסור, שהיו מנת חלקה של המשפחה באותם ימים. הוא היה אדם מסוגר שלא השכיל ליצור קשר עם חבריו למושב, והדבר הובילו לריבים ולמחלוקות קשות עמם.
שרון הבן גודל בידי אביו לתוך סביבה כוחנית. הוא הוכרח על ידו לשאת אלה כבדה ולשמור בכל מחיר על הגידולים החקלאיים של המשפחה כנגד התנכלויות שכניו. שרון החל להתבלט בכשרונותיו הצבאיים בעת שהצטרף לגדנ''ע ולארגון ההגנה. הביוגרפיה שלו באותם ימים כוללת מאפייני אופי מובהקים שלו, כגון התיאורים בהם זרק רימון לחדר בו היו חבריו ליחידה בגדנ''ע, או כאשר היה יורה לידם, כדי להפחידם.
יחד עם אלה, תוארו כשרונותיו הצבאיים של שרון, תכונותיו האישיות כלוחם, קור הרוח שלו במצבים קשים, נחישות והבנה טקטית של שדה הקרב.
שרון הוערך כראוי על ידי מפקדיו, ובפרוץ מלחמת השחרור, ובלא שעבר קורס קצינים, מונה למ''מ בחטיבת אלכסנדרוני. בכוח הלוחם של מלחמת השחרור, הפך שרון מנער של משפחה דחויה, בן לאב סוציומט וקשה יום, למפקד שדה מוכשר, הנערץ על לוחמיו.
כשרונו הצבאי הטבעי של שרון העמיד אותו, ובצדק, בראש השורה של הבכירים במפקדי השדה של צה''ל בכל הזמנים. שרון, אם תרצו, המגלם את ''הגולם'' הסמלי של בן גוריון ודיין, היה האיש שהטמיע את רוח יחידה 101 ותרם יותר מכל ליכולתו של הצבא במלחמת ששת הימים.
בן גוריון שאל פעם את אריאל שרון, אותו העריץ מצד אחד, אך חשש מפני שיטותיו:
האם למדת לדבר אמת?
אי אמירת אמת מצד שרון היא תכונה אותה הכירו כל האנשים בסביבתו של שרון, בצבא ובחיים הפוליטיים גם יחד. הטיית האמת הייתה אחת הדרכים של אריאל שרון להשגת מטרותיו. יש שיראו בהן תכונה חיובית, ואף דרך שאפשרה לו לעקוף מכשולים חיוניים, כגון ההוראות האבסורדיות שקיבל במלחמת יום הכיפורים מגורודיש, בר-לב או דדו.
שרון ראש הממשלה, המשקר לעמו, מהווה סכנה איומה ותוצאותיה עלולות להיות קשות מכל מה שהכרנו בעבר.
קשיחות, נחישות ואכזריות שגילה בתקופת ההקמה של יחידה 101, ובמיוחד בפעולות קיביה ועזה, רוסנו בהמשך הקריירה הפוליטית שלו בידי הדרג הממונה עליו בשל הנזק שגרם, אך נותרו חרותות לעד בדרכי הפעולה שלו כפי שנתאר להלן.
שרון מתייחס לעולם האזרחי והמדיני בו הוא חי כמו לעולמו הפרטי ולעסקיו, באותה תפיסת עולם שהנחתה אותו בשדה הקרב הצבאי:
תכנון מדויק של הקרב ויעדי הניצחון, הגדרת האויב והאיומים, הכנת הכוח, ובעיקר גיבוש צוות נאמן הסומך על כשרונו הצבאי ואשר מוכן ללכת עבורו באש ובמים. מי שהכיר כיצד ניהל שרון את מפקדת אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים, מבין כיצד מצליח האיש ליצור סביבו אחדות מטרה, נחישות ודבקות בהשגתה, תוך קיום נאמנות מלאה למוביל אותה.
שרון יוצר בקרב אנשיו מוטיבציה שנובעת מהאמונה שהוא לא משאיר פצועים בשטח. החוויה בה נותר פצוע בקרב לטרון וחולץ על ידי אחד מחייליו עיצבה תפיסת עולם זו (אף כי ניתן לראות בפרשת רון ארד והנעדרים חריגה מאמונתו זו, תוך הפקרת הנווט השבוי לגורלו הבלתי נודע).
עולמו הוא עולם של מנהיג טוטליטרי, שבו יש ידיד או אויב, ואל כל השאר הוא מתייחס בחשדנות כאל יריב פוטנציאלי.
שרון נוהג בשדה הקרב לבדוק את השטח באמצעות סיורים ומודיעין. קודם לתחילת ההבקעה הוא פותח במהלכים אוגפים, כגון פשיטות קומנדו שנועדות לחסל את הארטילריה או את ריכוזי השריון (כמו פשיטת הצנחנים במסוקים על מתחמי הארטילריה המצרית בקרב אבו-עגיילה 1967, או ההשתלטות על אזור התפר בתעלה ב-9 אוקטובר 1973 – דבר שהוציא את הרמטכ''ל דוד אלעזר משיווי משקלו הנפשי).
כמפקד אוגדה הוא ידע לקרוא את תמונת הקרב מהדיווחים הסתמיים של מפקדי הכוחות, ולתכנן בעזרת מידע זה את המהלך הבא בזירה האוגדתית.
אורי שני, דב וייסגלס, אייל ארד, אדלר, בניו, נאמניו בקרב שרי הממשלה, ובמיוחד אהוד אולמרט, בגיבויו של טומי לפיד, הם – לצורך דיוננו הנוכחי – הכוחות אותם מפעיל בתבונה רבה לשיטתו, ראש הממשלה אריאל שרון. זירת הקרב שלו היום היא החברה הישראלית כולה ואנו עלולים להיות קורבנותיה.
המתנחלים והימין, אותו בנה שרון האופורטוניסט לצורך שינוי פניה של מדינת ישראל לשיטתו, הם ''האויב'' אותו מנסה שרון לאגף ולהכריע בקרב הגורלי של ''אוקי קוראל'', שיערך בצהריי היום של השניים במאי 2004.
שרון שמכיר את הזירה ואת ''האויב'' בדרך למטרתו, פעל ופועל על פי שיטותיו הידועות:
שרון הטקטיקן הבין שלמתנחלים עורף כלכלי והסברתי העלול לשבש את תוכנית הקרב שלו. על כן החלו הוא ונאמניו – אהוד אולמרט, טומי לפיד, דב וייסגלס ועומרי שרון – לפעול לריסוק התשתית הכלכלית של המתנחלים באמצעות אפליה של יצוא המתנחלים לאירופה, איסור על גורמים כלכליים לפרסם בערוץ 7, ולסוגרו לאחר 15 שנים בהם פעל ללא הפרעה תחת ממשלות שמאל קיצוניות.
בנוסף לאלה ניתק שרון, בעזרת אולמרט, את הישובים מהטבות מס, הורה לרסק מאחזים בכוח אלים ופינה בעזרת נאמנו, שר הביטחון שאול מופז, מחנות צבאיים מרכזיים בבקעת הירדן שנתפסו על ידי הערבים. מופז, נאמנו האישי של שרון, שלו הוא חב חוב של כבוד, את משרתו כשר הביטחון, עשה מהלכים ששום שר ביטחון לא העז לעשותם, כמו פינוי מסיבי של מאחזים, הרס בתי כנסת בהתנחלויות ומעצר מינהלי שרירותי של יהודי היושב כשנה במעצר ללא משפט, תוך רמיסת זכויות האדם בהתעמרות וברגל גסה.
שרון הבטיח ''צעדים כואבים'' של עקירה ונטישה, הן בחזית הטרור של ערפאת והן בחזית הצפון אל מול החיזבאללה. כשרונו למשוך אש אף מצא אותו מעורב חלקית בפרשת טננבוים, בקשר שקיים לכאורה עם גיסו של האיש, תוך רמיזה שיתכן שקשר זה השפיע על נחישותו לקיים את עסקת טננבוים.
כאן חייבת להישאל השאלה: האם צורת החשיבה, ויותר מכך, דרך קבלת ההחלטות בפרשת סוחר הסמים השבוי, איננה עדות מוצקה לסכנות שבקבלת תוכנית ההתנתקות של שרון?
האם הנחישות לעשות עסקה זו, ולו אף אם שרון חף מכל קשר עם טננבוים או מקורביו, איננה מציינת כשל דומה, ואף חמור ממנו בפרשה הגורלית של תוכנית ההתנתקות?
כאן חייבים לשאול שאלה נוספת: מדוע אין בשיח הציבורי ניסיון להפיק לקחים מהכישלונות הקודמים של ישראל, בהם הוויתור על מימי החצבאני, אובדן כושר ההרתעה, אובדן של אינטרסים חיוניים בגבול הצפון, כניעה לחיזבאללה בפרשת השבויים והסכמה שבשתיקה לקיומם של 12,000 טילים ארוכי טווח המאיימים איום אסטרטגי על מחצית משטח המדינה ומקיימים נגדנו מאזן אימה. מדוע אין לישראל תורת ביטחון סדורה ומדוע שבויה צמרת צה''ל בקונספציה שהטרור איננו איום אסטרטגי על מדינת ישראל? האם המערך המאיים של אלפי הטילים האירניים המוצב מולנו בגבול הצפון איננו איום קיומי?
כל אלה הם מחירים ששרון מוכן לשלם בשדה הקרב של שאיפותיו הפוליטיות בדרך להשגת היעד הגדול שלו: ייצוב מפה זמנית של גבולות ישראל למשך 20 שנה, בתקווה שהזמן יעשה את שלו, וכי עובדות בשטח יוכרו על ידי האמריקנים ושאר העולם כגבולות הקבע של ישראל.
פסגת שרון בוש, הוכיחה כי כל יתרון בתוכניתו על פי מחשבתו האסטרטגית של שרון נדחה בתקיפות על ידי האמריקנים: הם אמרו לא לסיפוח שטחי התיישבות בישראל, אמרו כן למדינה פלשתינית, כן למפת הדרכים, כן לשיבת הפליטים לשטחי ארץ ישראל המערבית, כן לפתיחת גבולות 1949.
למעשה ההצהרות הבומבסטיות של בוש, הן עלה תאנה שנועד לכסות על ערוות כישלונו הקולוסאלי של שרון להפיק איזושהי תועלת מתוכנית ההתנתקות.
נותרו כל אי-הוודאויות, כל החסרונות, כולל הרס 27 ישובים, טרנספר אכזרי מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו של 10,000 אזרחים נאמנים, הבולמים בגופם את הטרור.
התוכנית עלולה לגרום לקריסת אחוות הלוחמים בצה''ל בשל הצורך לערוך פעולות אלימות ביותר העלולות לגרור אחריהן מלחמת אזרחים. מדובר בתוכנית יקרה שאין מקורות למימונה ואין שום הבטחה אמריקנית לכך.
כל הסיסמאות שהפריחו השבוע מופז ושרון, ש''ההתנתקות טובה לישראל'' הן בבחינת שקר נורא, המסתיר בחובו אסון קשה ביותר למדינת ישראל בכל היבט אפשרי. מי ששמע או ראה השבוע את מקורביו, החל מהעיתונאי אורי דן וכלה בשר הביטחון שאול מופז, יכול להתרשם משפת הגוף ומהאינטונציה של קולם ברדיו, שהם לא מאמינים ולו למילה אחת מכל הסיסמאות של אייל ארד, אדלר או אהוד אולמרט.
שרון הוגדר בתקשורת כטקטיקן פוליטי מעולה, אך תוצאות מהלכיו מוכיחות כי הוא אסטרטג גרוע שאיננו מבין את המשמעויות של מהלכיו על הזכויות השמורות למדינת ישראל במשפט הבינלאומי על השטחים שהיא מחזיקה.
שרון איננו מבין שריסוק החמאס, בדומה למה שקרה בסילוק אש''ף מלבנון לתוניס, יכניס לזירה הארץ ישראלית את החיזבאללה בכוח ובעוצמה מוגברים פי כמה ממה שקורה בגבולה הצפוני. שרון של 1982 סילק את אש''ף אך חיזק אל חיזבללה ככוח מרתיע אסטרטגי בצפון, והנה האיש הזה, שרון, עושה כזאת גם במרכז הארץ ובדרומה, ומאפשר לחיזבאללה יצירת מכפיל כוח מתוך רצועת עזה וצפון השומרון.
ישראל, אולי, ''תקטין חיכוך'' קיים בעזה ובשומרון, כדברי גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי, אך במקומו ייווצר חיכוך חזק כמה מונים עם החיזבאללה במרכז הארץ ובדרומה. חשיפת חוליית החיזבאללה מקרב ערביי ישאל בצומת בית רימון השבוע היא אות למתרחש במלחמה הפלשתינית ישראלית השנייה, ולצפוי בה לאחר הבריחה מיישובי גוש קטיף וחבל עזה כולו בשנה הבאה.
כל המחדלים הללו של שרון מצטרפים לתמונה הקודרת של מאות אלפי המובטלים, לכלכלה הקורסת, לאנרכיה המדינית והכלכלית, ולשנאת-חינם גוברת הולכת בין מגזרי החברה השונים בישראל.
סימני שאלה פליליים רבים מלווים את ההתנהלות של משק ביתו של שרון בשנים האחרונות. הביוגרפיה שלו מצביעה על מניעים אפשריים להיותו מעורב בפרשיות פליליות רבות שנקשרו בשמו. זכותו של הצבור לדעת ולהבין את הסיבות להסתבכויות המפותלות של אריאל שרון, בניו ומקורביו בחשדות לפלילים.
האם גרמו לכך המחסור והעוני מהם סבלה משפחת שיינרמן? המשברים החברתיים שנבעו מיחסיו של אב המשפחה עם חבריו במושב, בתקופה בה השיתופיות הייתה לא רק צורך חברתי, אלא גיבוי כלכלי?
האם מאמציו של שרון ל''ביסוס כלכלי'' נובעים מרצונו למנוע מבניו חסך-כלכלי ומחסור כפי שחווה בנעוריו?
הבחירות שהעלוהו בראשית 2001 לתפקיד הרם של ראש ממשלת ישראל במלחמה הפלשתינית ישראלית השנייה, הובילו אותו לחצייה של הרוביקון האידיאולוגי, תוך מעבר קיצוני מתמיכה בחזון ארץ ישראל השלמה לנאום לטרון בדבר מדינה פלשתינית, ובהמשך, להתבטאויות אומללות נגד ''הכיבוש הישראלי'', להכרזה על ''צעדים כואבים'' אותם יעברו המתנחלים, שלוחי מדיניותו הקודמת. מכאן קצרה הייתה הדרך למפת הדרכים, לחזון בוש ולהחלטה הגורלית על תוכנית התנתקות.
אם תרצו, החברה הישראלית שציפתה משרון להמשיך בתפקיד הסמלי של ''הגולם'' המגן עליה מידם של הערבים, התאכזבה קשות כשגילתה שהגולם קם על יוצרו, ובד בבד הפך את עורו ואכזב את כל מי שציפה למנהיגות בעלת אומץ ונחישות, שתביא לידי סיום את פרשת אוסלו הטרגית, תחסל את הטרור ותביא שלום של ביטחון לעם ישראל.
שלא כמו בסיפור המקורי, שרון האגדי קם על יוצריו והוא פועל בדרך הפוכה מהמצופה ממנו - כניעה והשלמה עם הטרור.
האם יצליחו בוחרי הליכוד לעצור את האיש הפועל בשתי חזיתות מקבילות של שרידות אידיאולוגית ואישית?
או שמא מכין שרון מהלך דרמטי אוגף לבוחרים, על מנת ''לשכנעם'' לומר הן להתנתקות?
ואולי יפעיל שרון עוד ''פעולת קומנדו'' פוליטית בלתי צפויה, לכשיחוש כי הכוחות בזירה הפוליטית הפנימית בליכוד לא נוטים לצדו, ויורה על ביטול המשאל בדרך משפטית כלשהי?
נאומו בכנסת, לאחר שחיקת הספין התקשורתי של פסגת בוש, והצטמצמות הפער בסקרים בין התומכים למתנגדים בליכוד, מצביע בברור, ששרון לא עומד לקבל את דין התנועה אם יפסיד במשאל.
האם צפויים אנו בימים האחרונים לפני המשאל, לחיסול עוד אישיות בכירה מקרב הפלשתינים?
אך מעבר למיתוסים מתגלה לנו שרון במערומיו האישיים: תורות הניהול המודרניות יודעות להצביע על אנשים שהגיעו לשיאה של הקריירה האישית שלהם בתפקיד נתון, אבל המעבר שלהם לתפקיד חדש - התברר ככישלון מנהיגותי ותפקודי. כך קרה לעמי איילון במעבר שלו ממפקד חיל הים לשב''כ, למשל. שיאו של שרון היה בעת שירותו כמפקד אוגדה מצליח.
בכל שאר משימותיו האזרחיות, כשר חקלאות, שר ביטחון, שר תשתיות, שר חוץ וראש ממשלה - אריאל שרון הינו כישלון חרוץ ואסון למדינת ישראל.
מאמר זה קורא ומתריע לכל עם ישראל: שרון איננו עוצר באדום!
- עוזי בנזימן, ביוגרפיה של שרון (1985). שרון – לא עוצר באדום, תל אביב: הוצאת אדם. מאמר נוסף בהקשר הזה הוא, מאיפה באים מנהיגים לעולם?