יש לי חלום על מדינת ישראל החדשה

אין לי ספק, שאף אם ינצח ביום ראשון הקרוב אריאל שרון במשאל ההתנתקות, שאנו מצויים בתחילת הספירה לאחור של קץ המשטר הישן ברפובליקה הראשונה של מדינת ישראל, זו שנוסדה לפני 56 שנים בה' אייר התש''ח.

המשטר הישן במדינת ישראל נוצר יש מאין, מתוך מבנה חברתי ופוליטי רעוע על בסיס מוסדות החברה היהודית הגלותית בארץ ישראל ובתפוצות. על יסודות שלטוניים א-פורמליים אלה צמח הממסד הציוני והסוציאליסטי החדש בארץ ישראל, שהיווה את הבסיס הפוליטי להקמתה של מדינת ישראל ומוסדותיה.

הממסד הציוני שהתפתח בארץ בלא מסורת של ריבונות טריטוריאלית, וללא אחריות ממלכתית, הוא המקור והסיבה להיווצרותה של התרבות הסקטוריאליות, העדתית והפוליטית אשר פוררה את החברה היהודית לרסיסים.

דוד בן גוריון, שהטיף לממלכתיות, ואף פעל לשיטתו, למניעת פלגנות פוליטית בנושאים לאומיים, נכנע בסופו של דבר לתהליך האנטי ממלכתי, שאת תוצאותיו ההרסניות אנו רואים בהפיכתה של החברה במדינת ישראל לערב רב של סקטורים חברתיים, קבוצות לחץ כלכליות ובעלי אינטרסים פוליטיים המושכים איש לכיוונו ויוצרים סחף שלילי, אף בנושאים קיומיים המשותפים לכולם.

המשטר הישן, היה משטר ריכוזי טוטאלי בראשיתו, והוא שלט ללא מיצרים על מכלול חייו של האזרח הקטן במדינה. משטר זה החל בשנים האחרונות לשמוט מידיו לא רק אחריות בנושאים כלכליים, חינוכיים וערכיים, אלא נושאים שהם ממלכתיים מעצם מהותם:

הביטחון האישי לחיי האזרח ברחוב ובתחבורה, שוב אינם נתונים בלעדית בידי המדינה, אלא הועברו לידי גופי אבטחה פרטיים, שומרים ומאבטחים אזרחיים, המהווים חגורת ביטחון בפני המחבלים המתאבדים.
זהו תסמין לפשיטת רגל של משטר מדינת ישראל ולא רק הוא.

המשטר הישן שהתגאה במערכת סוציאלית של עזרה ומגן לחלש ולנדכא, שוב איננו רוצה או אף איננו מסוגל לדאוג לנזקקים לפת לחם ומחסה, פעולה שמאות ארגוני סעד ותמחוי פרטיים נטלו מידי המדינה.

המשטר הישן במדינת ישראל רואה באזרחי ישראל נתינים לכל דבר ולא אזרחים הזכאים לשירות מהמינהל הציבורי ומשרדי הממשלה.
הכנסת, הממשלה, הממסד הצבאי, המשפטי, הכלכלי ומגזר השירותים הממלכתי כולו – הוא ממסד שנטל לעצמו סמכות עליונה להחליט בכל דבר ועניין, אבל מנגד, אחריות למעשיו אין.

מעולם לא זכה אזרח ישראלי לשמוע או לחזות בפוליטקאי ישראלי מהמשטר הישן, שיבקש סליחה על מעשיו, ואף אם ביקש, עשה סליחה זו כדי לקבל גמול פוליטי ויחסי ציבור שנתנו לו טובת הנאה מיידית עבור חרטתו זו.

לפיכך, המשטר במדינת ישראל, למרות יומרותיו, איננו משטר דמוקרטי. זוהי לכל היותר דמוקרטיה צולעת וצבועה האדישה למחאות הציבור על עוול פוליטי, אטומה לרשעות כלכלית, ואפילו מעשים נפשעים של המשטר אינם מהווים עבורו, סיבה לחזרה ממעשים אלה, לחרטה או לתיקון העוולה.

ראשי ממשלה במדינת ישראל ואף נשיאיה ושופטיה העליונים, רואים עצמם במשטר הישן שלנו, מורמים מעם, נעלים מעל החוק והחוקה, המינהל התקין והשכל הישר. ''אלוהים לשלטון בחרנו'' - כך חשו והתנהגו ראשי מפלגת השלטון הישנה – מפא''י האדומה, ונספחיה, והיום ראשי הליכוד הם מפא''י ב' בלבוש תכלת לבן.

המשטר הישן של מדינת ישראל הולך ומתפורר, הולך ומאבד את דרכו מעשור לעשור, משנה לשנה ומתקדים מדיני אחד למשנהו. ישראל איננה חייה בחלל ריק. העולם כולו, ובמיוחד אויביה הקרובים משקיפים עליה בשבע עיניים. סורקים את חוסנה הלאומי ומעריכים כיצד ומתי לעבור לשלב הבא בהתשת כוחה ובנטילת הישגיה מידיה. ישראל של 2004 חיה על זמן שאול. עד מתי תתקיים?

יש למנהיגים הפוליטיים של המשטר הישן ראייה דיאלקטית של האזרחים במדינת ישראל. הם מזלזלים באזרח ורואים אותו כדמות כנועה, הניתנת לקנייה בשוחד ובהטבות, ברייטינג ובדמגוגיה כלכלית וחברתית; ומצד השני הם פוחדים ממנו ויראים מתגובותיו הבלתי צפויות, לדעתם.

האזרח הקטן במדינת ישראל מכיר היטב את הפוליטיקאים של המשטר הישן. הוא לא הכיר על פי רוב משטרים טובים מאלה בארצות טוטליטריות, ומהעולם השלישי; גם האליטה שמוצאה מארצות מערב, החלה רואה בתחלואיו של המשטר הישן במדינית ישראל גזירה משמיים, בעיה בדומה למזג האוויר: אפשר לדבר עליו אבל אי אפשר לעשות כלום נגדו.

זוהי הרעה החולה שפשתה בקרב אזרחי ישראל באשר הם – ימין, שמאל,דתיים,חילוניים, יהודים ואחרים.

אני רוצה לומר לכם חבריי: יש לי חלום, והוא יתגשם ביום בו מנהיגים ישלטו בעמם – לא פוליטיקאים. היה רגע לאחר מלחמת יום הכיפורים שבו כמעט והתעורר מרד עממי נגד משטר מפא''י – אך הוא דוכא מיידית. אסא קדמוני ומוטי אשכנזי מראשי המרד הזה ירדו לתהום הנשייה.

גם המהפך של הליכוד בשנת 1977 לא הביא לתמורה, אלא אדרבא, לשקיעה ולהתנוונות. ''מהפכני'' הליכוד לא רצו שינוי – הם רצו להמשיך את דרכו של המשטר הישן של מפא''י בידיים שלהם. הם התאהבו בשררה ובשחיתות של מפא''י, הם לא רצו לשנות דבר – רק חיפשו שלטון ושררה. הם נכשלו: בגין, שמיר, נתניהו, שרון – כולם נפלו והפילו את מדינת ישראל לתהום – בגיבוי מפא''י בלבושה החדש – מפלגת העבודה.

הם לא רק המשיכו את דרכה החברתית והפוליטית הכושלת של מפלגת מפא''י היסטורית בגלגולי ''העבודה'' בראשות רבין, פרס, ברק וביילין, אלא שהם אמצו גם את דרכה האידיאולוגית של תנועה כושלת זו, וכישלונו של הליכוד להנהיג את המדינה - הוא גם אסונה של המדינה. 11 שנות טרור של תוכנית אוסלו, מפולת מפת הדרכים, ובעיקר תוכנית ההתנתקות הנוראה, הם השלב הסופי בהרס יסודות הביטחון הלאומי של ישראל בסביבתה הגיאופוליטית החדשה. ישראל של תוכנית התנתקות היא ישראל בה צפוי לקרוס החוסן הלאומי, לכידות הצבא תתערער, והמצב הבלתי אפשרי בגירוש כפוי של רבבות אזרחים, צפוי להוביל את ישראל אל סף של מלחמת אחים.

יהיו התוצאות במשאל אשר יהיו, מפלתו של אריאל שרון תהיה לא רק מפלה כואבת לדרך כושלת וחסרת סיכויים בראייה כוללת של גישתה המדינית והאסטרטגית, אלא ניצחון גדול ורב משמעות של עם ישראל כולו בדרך לדמוקרטיה אמיתית במדינתו היהודית.
זהו החלום שאני חולם, חברי!

אזרחי ישראל הוכיחו, בדרך המאולתרת שנחשפה לעיני כל בקמפיין ההתנתקות של שרון, שהם אזרחים בני חורין הרשאים וזכאים לחשוב ולהבין דברים למרות המסך הכבד של השקרים שהפיצו אריאל שרון ומקורביו, למרות ההונאה, למרות התייצבותה של התקשורת הממלכתית בעד התוכנית, למרות ההתקרנפות של שרים וחברי כנסת חסרי יושרה מדינית, שהתייצבו לימין תוכנית שיסודותיה בדבר עקירה של אנשים מביתם, מנוגדת ניגוד גמור לרוח מגילת העצמאות ולחוק היסוד של מדינת ישראל בכלל, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בפרט. מי שאמר לא לתוכנית הטרנספר הכפוי של יהודים, לתוכנית שהיא בגדר פשע נגד האנושות, לתוכנית שעלולה בגלל רשעותה להביא למלחמת אחים ולהתפוררותם של הצבא והמשטרה – אמר כן לסולידריות היהודית ונתן פתח תקווה להקמתה של מדינה יהודית דמוקרטית על חורבות המשטר הישן.

הצבעתם של חברי הליכוד, תהיה אשר תהיה, מסמנת את ראשית צמיחתה של דמוקרטיה ישראלית אותנטית, דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר – דמוקרטיה של דיבור מלב אל לב, סולידריות שבה הולכים מבית אל בית, מאיש לאישה, ממשפחה לקהילה, ומבקשים מהאנשים להיות יהודים, לפעול בסולידריות יהודית. זו דמוקרטיה שבה פונים בתחינה ובתפילה ללבות האנשים, כדי שלא יהרסו פוליטיקאים חסרי מצפון אנושי את חייהם ואת חלום עמם, דמוקרטיה שבה מבקש אדם מחברו לנהוג דרך ארץ, בכבודם, ברכושם ובנחלתם.

זהו החלום, אחי, שאני מתחיל לראות בהתגשמותו. קול המון כקול שדי, דמוקרטיה של הרפובליקה השניה של מדינת ישראל, על קברו של המשטר הישן במדינת ישראל.
מפא''י והליכוד הולכים לעולמם ואיש לא צריך להזיל עליהם דמעה.

---