הגולם שקם על יוצרו

לפי האגדה היהודית, הגולם היה יצור מלאכותי בעל כוחות אדירים. רבי יהודה לב מפראג, המהר''ל, יצר אותו מחומר והעניק לו חיים כשתחב אל מתחת ללשונו פתק, ועליו השם המפורש.

הגולם עזר ליהודים להגן על עצמם מפני הפורעים האנטישמים, אבל באחת השבתות קם על יוצרו. הוא זרע סביבו חורבן והרס, עד שברגע האחרון הצליח הרב להוציא את הפתק מפיו. הגולם חזר להיות גוש של חומר.

אריאל שרון איננו רב, וסודות הקבלה אינם נהירים לו. אבל הוא יצר גולם: מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים.

היה נדמה לו שהגולם יסור למרותו תמיד. המתנחלים הרי חייבים לו את הכל. היה זה הוא שטיפח אותם במשך עשרות שנים, העביר להם תקציבים אדירים, ניצל לטובתם את כל העמדות הפוליטיות שבהם החזיק בזו אחר זו: משרדי החקלאות, הביטחון, החוץ, השיכון-והבינוי, התעשייה-והמסחר, התשתיות ולבסוף – משרד ראש-הממשלה.

אני זוכר שלפני 25 שנים ביקרתי את שרון בביתו, במסגרת תחקיר לשם כתיבת מאמר ביוגראפי עליו. רחל ואני ישבנו במטבח עם לילי שרון, שהגישה לנו ממטעמיה, כשהבחנתי שראשי המתנחלים יושבים בסלון הסמוך. שרון עצמו עבר בין שני החדרים, הלוך וחזור, כשהוא מחלק את זמנו בין המתנחלים ובינינו. כבר אז היה ברור שהמתנחלים מתייחסים אליו כאל פטרונם.

במשך כל השנים האלה, עוד מימיו כאלוף פיקוד הדרום, הוא הטריד את כל מי שפגש, ישראלים וזרים, בהטפה למען ההתנחלות, פרש לפניהם מפות (תמיד יש לו מפות), תבע מהם פעולה. הקמת ההתנחלויות הייתה חיונית בעיניו כדי להפוך את ארץ-ישראל כולה למדינה יהודית, לחתוך את השטחים הפלסטיניים רצועות-רצועות ולמנוע את הקמת המדינה הפלסטינית, שבה הוא רואה מכשול היסטורי להגשמת הציונות השלמה.

כמו דחפור חסר-בלמים דרס שרון כל התנגדות. הוא דאג להעביר להתנחלויות עשרות מיליארדי דולרים (אין כל אפשרות לגלות אותם במחבואי-הסתר שלהם בתקציבי המדינה), לכופף למענם את החוקים, לגייס למענם את הפקידים בכל משרדי-הממשלה ואת המפקדים בכל זרועות הצבא. כך קמה רשת צפופה של התנחלויות וכבישים עוקפים, ובהם אולי 250,000 מתנחלים (מי סופר?)

כשטבע את סיסמת ה''התנתקות החד-צדדית'' לא עלה על דעתו שהמתנחלים יתנגדו ברצינות. האם הם לא חייבים לו? הם אינם בני-טיפוחיו? האם אינם חייבים לו תודה ללא-שיעור?

שרון הציע להם עסקה שנראתה לו הגיונית – כשם שנראתה הגיונית ליוסי ביילין, שהמציא אותה, ולאהוד ברק, שניסה לבצעה: תוותרו על התנחלויות מבודדות, ובהם כמה עשרות אלפי נפשות, ותמורתם יסופחו לישראל כל גושי-ההתנחלות הגדולים, ובהם 80% של המתנחלים. תקריבו כמה אצבעות, כדי להציל את הגוף כולו. כך נציל לא רק את מפעל-ההתנחלות, אלא גם את מרבית הגדה המערבית, שלפי תוכנית-שרון תישאר בידי ישראל.

אבל הגולם, משנתחב הפתק מתחת ללשונו, יש לו הגיון משלו. הוא לא התכוון לוותר על עשרות ההתנחלויות הקטנות, שבהן נמצאים דווקא הגרעינים הקשים ביותר של קנאים משיחיים. הוא גם הבין שפינוי ההתנחלות הראשונה תיצור תקדים, העלול להתנקם אחר-כך בכל האחרות. המתנחלים יכולים לבוז בלבם לכדאיניקים של גוש-קטיף, אבל הם מבינים שהקרב על גוש-קטיף הוא מבחן מכריע.

אבל שרון, כמו המהר''ל, זילזל בגולם שלו. הוא התייחס אליו כאל משרת. וכי איך יכבד יצור שיצר במו ידיו? עכשיו הוא לומד שהרבה יותר קל ליצור גולם מאשר לשתק גולם.

בסדרה האינסופית של ראיונות, שהעניק שרון בסוף-השבוע האחרון, ציין שהמתנחלים אינם אלא חלק קטן בעם. ואכן, אפילו לפי ספירתם שלהם עצמם, הם מהווים פחות מארבעה אחוזים של אזרחי ישראל. אבל המספרים היבשים אינם משקפים את כוחם האמיתי. בחברה דמוקרטית, מיעוט קנאי קטן בעל מוטיבציה חזקה יכול לנצח גם רוב גדול, שהוא אדיש ורפוי.

שרון סמך על העובדה שהמתנחלים אינם פופולריים בישראל. הם פרועים ואלימים, מדברים אחרת, לבושים אחרת, מתנהגים אחרת. אפילו שפת-הגוף שלהם שונה. הישראלי המצוי רואה בהם כת תמהונית. בסופו של דבר קלט הישראלי גם שההתנחלויות בולעות את המיליארדים וגורמות להידרדרות הכלכלית והחברתית.

אך במשך עשרות השנים הקימו המתנחלים מנגנון גדול של שליטה והסברה. במאמץ סבלני הם הסתננו לצה''ל, וכעת הם תופסים בו את עמדות-המפתח שהיו פעם בידי הקיבוצניקים. כלי התקשורת העצמאיים שלהם הולכים ומתפשטים, בעוד שהשמאל ויתר במרוצת השנים על כל כלי-התקשורת העצמאיים שלו, ללא יוצא מהכלל. לרשות המתנחלים עומדים מקורות כספיים אדירים, רובם סמויים – לא רק התקציבים הממשלתיים הזורמים אליהם במאות צינורות, ולא רק תרומות המולטי-מיליונרים היהודיים באמריקה, אלא גם כספים אדירים של הפונדמנטליסטים הנוצריים.

ניתן לשאול: איזו רוח-שטות נכנסה בשרון, כאשר הציע להעביר את המחלוקת על תוכניתו דווקא לציבור של המתפקדים לליכוד? בסך-הכל רצה לפתור בעיה רגעית במרכז-הליכוד. לא עלה על דעתו, באותו רגע, שהוא בוחר בשדה-הקרב היחידי שבו יכולים המתנחלים להוות רוב. הוא נפל בפח שטמן לעצמו.

מדוע? כרגיל אצל גנרלים שיכורי-כוח: מתוך יוהרה וזלזול ביריב. הוא לא חלם על אלפי ביקורי-הבית, על הפניות הנרגשות, על המכונה הלוגיסטית המשומנת של המתנחלים, שהוקמה בכספי המדינה.

רוב המתנחלים הם גוף ממושמע. כמו כל כת משיחית, הם סרים ללא הרהור וערעור לפקודת מפקדיהם, ''רבני יש''ע''. זהו מבנה טוטאליטרי, במובן האמיתי של המושג: אמונה טוטאלית, ארגון טוטאלי, משמעת טוטאלית.

''הראש שלי תומך בשרון, אבל הלב שלי תומך במתנחלים,'' אמר אחד מחברי הליכוד. וזה טבעי: כאשר זוג מתנחלים עם תינוק צמוד (תמיד עם תינוק צמוד!) בא אליו הביתה ושאל: ''אתה רוצה לגרש אותי מביתי?'' – איך יכול היה להצביע? מה גם שכל חייו הטיפו לו שרון וחבריו שהמטרה היא ארץ-ישראל השלמה, שהמתנחלים הם מלח הארץ, ושאפשר לצפצף על כל העולם – והנה בא זה ואומר פתאום את ההפך?

אבל צריכים לזכור כי פחות משני אחוזים של בוחרי ישראל הצביע במשאל המפלגתי הזה נגד תוכנית שרון (בבחירות האחרונות זכה הליכוד בפחות מ-‏30% של קולות הציבור. מבין אלה, פחות מרבע התפקדו לליכוד. מבין אלה, פחות ממחצית הצביעו במשאל, ומבין אלה פחות מ-‏60% הצביעו נגד התוכנית. אלה, יחד עם המתנחלים שאינם חברי הליכוד, מהווים את הגולם).

דבר אחד טוב יצא מהמשאל הזה: לפתע מתעורר הציבור ורואה את הגולם, שקם בקרבו. מהרגע הראשון הייתה הכתובת על הקיר: תנועת ההתנחלות מוצצת את לשד המדינה. היא מכשול לכל פתרון של שלום. היא סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולעתיד המדינה עצמה. עכשיו רואה גם הציבור הרחב את הסכנה הגלומה בגולם המשתולל.

עדיין לא מאוחר מדי להוציא את הפתק מתחת ללשונו. עדיין!