פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_223

צבא והבטחת שרידות המערכת הפוליטית

אורי מילשטיין (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 8:00)

צבא הוא כלי להבטחת שרידותה של המערכת הפוליטית / מאת ד''ר אורי מילשטיין
__________________________________________________

צבא ממיר מסה אנושית, יעילה יחסית, השואפת לשרוד לאנרגיה אנטי-אנושית מכלה ובלתי יעילה, כדי למנוע התפוררות של חברות אנושיות בציוויליזציה היצרנית הנוכחית (צ''ן) ולהבטיח את שרידותן.
משוואת הזמן של צ''ן: מתקיים יחס הפוך בין מסה (איכות) אנושית לאנרגיה קולקטיבית אנטי-אנושית (צבא). ככל שצבא מתעצם, הוא מתנכר למקור כוחו, מביית, מדכא ומדלדל אותו (את האנושי) למען שרידותו ולמען שרידות ה''אחר'' (המדינה). האנושי המדולדל מסאב את הצבא. צבא מסואב מפורר את המדינה. מדינה מפוררת חדלה לשרוד, וכן צבאה ורבים מאנשיה.
זה הזמן הפנימי של צ''ן: זמן מעגלי של היווצרות וקריסה. הזמן הצבאי יוצר סינתזה של רצפי זמן שונים: הזמן הלאומי, הזמן התרבותי, הזמן הפוליטי, הזמן המדיני, הזמן הכלכלי ועוד.

בזמן הצבאי מתפוררת המדינה על-ידי ארגון שנועד להבטיח את שרידותה.

כך קורסות אימפריות. כך התפוררה אתונה במלחמה הפלפונסית, כך התפוררה רומא במשך מאות בשנים, כך הסתאבה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, כך הסתאבה והתפוררה ברית המועצות במשך עשרות שנים, כך פורר צה''ל הבלתי יעיל את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל.

הצבא מסתאב ומפורר את המדינה לא רק מכוח מבנהו והדינמיקה שלו, אלא גם מכוח אנרגיית השרידות הטבעית של האדם שתפחה מאוד בצ''ן. מטרות הארגון הצבאי אמורות להיות פוליטיות. קלאוזביץ ניסח זאת במשפטו המפורסם ביותר ב''על המלחמה'': ''המלחמה היא המשך המדיניות הלאומית באמצעים אחרים'' וכן: ''התכלית המדינית, בהיותה המניע המקורי למלחמה, תהיה קנה-המידה הן לקביעת מטרתם של הכוחות הצבאיים והן לכמות המאמץ שיש לעשותו''. לעומת זאת מטרותיהם של הפוליטיקאים ושל אנשי הצבא הן אחרות ולעתים הפוכות: הם מבקשים לשרוד. למען שרידותו ממיר כל אדם מסה אישית לאנרגיה שרידותית. המרה זו מפצלת את הסובייקט, מנכרת אותו מעצמו והופכת אותו ל''אחר'' העיקרי של עצמו. ראשי המדינות שקועים לא רק באינטרסים מדיניים, אלא, בעיקר, באינטרסים אישיים. כל סוגי האינטרסים מתערבלים אלה באלה עד שלא ניתן, מצד אחד, להבדיל ביניהם, אך לידי אחדות הסובייקט אין הם מגיעים.

הפוליטיקאים מצויים בדיסונאנס מתמיד: מדברים גבוהה גבוהה על טובת המדינה, על טובת הצבא, על אינטרסים אזוריים, גלובליים ואנושיים, ופועלים על-פי אינטרסים אישיים ולמענם. נוצר חוסר איזון בין תת המערכות במדינה לבין עצמן, ובין תת המערכות לבין מדיניות השרידות של המדינה. פוליטיקאים אמורים לייצג את טובת הכלל, אך הם פועלים על פי קודים משפת השרידות של עצמם. לפיכך אין הם מייצגים אלא את עצמם והם מתאמצים להסוות את הייצוג הזה. מתקיים אצלם פיצול אופקי בין תפקודי רגש לתפקודי הכרה. אויגן בלוילר כינה ב- 1911 את המצב הנפשי הזה: סכיזופרניה.

מסקנה: ציוויליזציה אינטליגנטית היא סכיזופרנית, צ''ן היא סכיזופרנית במודגש ואצל פוליטיקאים מתקיים פיצול רב מן הנורמאלי בצ''ן, בין עמדות לבין התנהגות. בהתאם לליאון פסטינגר (וגם פריץ היידר ותאודור ניוקומב) נוצר אצלם דיסונאנס קוגניטיבי ולכן הם אנשים בלתי מאוזנים. לפיכך יש לצפות כי הפעלת לחצים עליהם תביא לשינוי בעמדותיהם. ההיסטוריה מספקת שפע ביסוסים לטיעון זה. הסכם אוסלו לדוגמא, הוא תוצאה ישירה של הפעלת לחצים על יצחק רבין. רבין לא עמד בלחצים אלה ונטש את עמדותיו הקודמות.

פוליטיות היא אבן יסוד בצ''ן וכל אדם בה הוא פוליטי. אריסטו סבר שפוליטיות היא סימן היכר מובהק של המין האנושי וכינה את האדם ''זואון פוליטיקון''. לכן לשיטתנו, כל אדם הוא, במקצת לפחות, גם פוליטיקאי וגם סכיזופרן. גם מצביאים הם פוליטיים ופוליטיקאים, גם פרופסורים, גם עיתונאים גם פקידים בכירים, גם אנשי עסקים וגם שופטים של בית המשפט העליון.

אנרגיה שרידותית של יחידים, ובייחוד של מנהיגים ומצביאים מפוררת את הצבא. צבא מתפורר, מפורר, כאמור, את המערכת שבה הוא פועל (המדינה) וכל תת מערכת שכנה (חינוך, כלכלה ועוד), כמו מערכת חיסונית הפועלת נגד הגוף שאותו היא אמורה לחסן, במחלת אמילואידוזיס למשל.

עד לפני עשרת אלפים שנה לא היו צבא ופוליטיקאים . חברות אדם שרדו מכוח קשרים גנטיים שהתפתחו בשנות האבולוציה הארוכות, כמו נחילי דבורים או עדרי איילים. צבא, פוליטיקה, מצביאים ופוליטיקאים נוצרו בצ''ן, בתהליך התאמה (adaptation ) בין מניפולציה לבין תרבות. מניפולציה היא מותר האדם, חטאו הקדמון והקבוע; היא המנוע של צ''ן. זה מודל האבולוציה שז'אן בפטיסט לה-מרק דימה ב-Zoologique Philosophie חמישים שנה בדיוק לפני שצ'ארלס דארווין דימה את מודל האבולוציה המפורסם שלו במוצא המינים.
צבא הוא מלט (גלואון) של מגדל בבל הפוליטי. בלא צבא לא היו אנשים מפתחים תרבות אינטליגנטית, ולא היו ממצים את המהפכה החקלאית. צבא משמיד כדי שנתענג, הוא מאיים כדי שנשרוד. צבא מגלם את מערכת הביטחון שלנו כפי שעוקץ מגלם את מערכת הביטחון של הדבורים. עוקץ לדבורה הוא גם סם חיים וגם מסלול כיליונה. כך הוא לנו הצבא. אילו לדבורים היתה תרבות אינטליגנטית, הם היו מפתחים את מיתוס העוקץ. אילו לדבורים היתה השקפה פוסטמודרניסטית, הם היו שוברים את המיתוס הזה. מיתוסים וניתוצם, אינם אלא מניפולציה, וזאת כבר אמרנו. ללא כושר מניפולטיבי, לא היינו מסוגלים ליצור תת מערכות והיינו מאבדים את מותר האדם.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1289
	יחסי צבא - שלטון בשיטות משטר שונות
	אלכסנדר מאן (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 14:01)
	מר מילשטיין הנכבד, השאלה הנשאלת היא, אם כך, האם ניתן להפריד בצ''ן כהגדרתך, בין מודלים דמוקרטיים למודלים אחרים שאינם דמוקרטיים? יש לשער שבמודל הלא דמוקרטי, אשר בו הרודן אינו אמור להציג מועמדותו בבחירות חדשות, לא מתקיים גם כל צורך בנסיון שכנוע ההמון, או הפעלת אמצעים מניפולטיביים של ממש כלפיו. לפיכך אמור כל רודן לקיים בקירבו אחדות בלתי סכיצופרנית, שפירושה בשטח הנה שרצונו הוא כוחו, כוחו הצבאי במקרה זה - אותו הוא יכול להשליט בכוח הזרוע על נתיניו, למעט אספקת לחם ושעשועים במינונים נכונים. שאלה זו מתייחסת בפירוש גם לתפקידו של הצבא בחברה מודרנית, דמוקרטית או לא דמוקרטית: האם ניתן לטעון כי לצבא פונקצייה דומה בשני מערכות שילטון שונות מסוג זה? האם גורלו של רודן דומה לגורל מנהיג מדינה נבחר, אשר מועמדותו של זה האחרון ומוגשת פעם אחר פעם לאישור ציבור הבוחרים? מכיוון שאינני חושב שזהו המיקרה, אינני חושב שניתן לבצע הכללות מסוג זה במונחי צ''ן, שפירושו העמדתן של שיטות פוליטיות שונות בקו השוואה אחיד. תפקידו של הצבא שונה בהחלט לשיטתי במבנה הדמוקרטי לתפקידו במבנה הדיקטטורי, היות ותפקידו במיקרה הדיקטטורי מסתכם בשמירת כוחו ו/או כוחה של השליט היחיד ו/או החונטה השלטת, תוך חיסולם והשתקתם של מתנגדים פוטנציאלים. אולי זהו ההסבר האפשרי לאחדות תפקידיו של הרודן בבמדינתו: הוא משמש על פי רוב כראש המדינה וראש המערכת הצבאית כאחת. הצבא במבנה הדמוקרטי המוכר לנו מהמערב אינו עוסק בתחום זה, ואינו דואג להשתיק מתנגדים רעיוניים ופוליטיים. זוהי הסיבה לבעיית ההשוואה בין משטרים שונים במהלך ההיסטוריה ויחסיהם כלפי כוחותיהם הצבאיים; לשיטתי השוואת יחסי צבאותיהן של בריה''מ, גרמניה הנאצית, רומא או אתונה אל המשטר במדינות/מעצמות עבר אלו, אינו דומה להשוואת יחסי הצבא והשילטון במישטרים דמוקרטיים מודרניים, כולל הישראלי שבחבורה. בברכה א. מאן


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1293
	מדינה היא ארגון בלתי טבעי שיש להגן עליו מבפנים
	אורי מילשטיין (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 14:28) בתשובה לאלכסנדר מאן
	הפונקציה של צבא זהה במשטר דמוקרטי ובמשטר טוטליטרי: להגן על המדינה מפני אויבים פנימיים ומפני אויבים חיצוניים. מבחינת האויבים החיצוניים, אין שום הבדל בין משטר דמוקרטי ומשטר טוטליטרי. מבחינת האויבים הפנימיים המצב מסובך יותר, אך גם במקרה זה השוני לא רב. שכן, מדינה היא ארגון בלתי טבעי ורוב הפרטים מרגישים לא טוב במדינה. מכיוון שבציווילזיציה הנוכחית לא ניתן לחיות אלא במדינה, מבקשים הפרטים לשנות את המשטר ומקצתם מבקשים לעשות זאת בכוח, גם במדינות דמוקרטיות, ראה פרשת רצח רבין, רצח האחים קנדי, ופרשת המחתרת היהודית. תפקיד מערכת הביטחון הוא למנוע ולהרתיע גורמים אלה גם במדינה דמוקרטית וגם במדינה בלתי דמוקרטית.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1296
	הבדלים בצורת ההגנה הפנימית
	אלכסנדר מאן (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 15:19) בתשובה לאורי מילשטיין
	הפונקציה של הצבא אכן זהה בכל הכרוך להגנה מפני אויבים חיצוניים (1), אך לגבי אויבים פנימיים הדבר מורכב הרבה יותר; בחברות דמוקרטיות אין זה ה'צבא' שלוקח את תפקיד ההגנה הפנימי כנגד כוחות מהרסים פנימיים, כי אם המשטרה וכוחותיה השונים, כולל שירותי ביטחון שונים. כוחות שונים אלו עומדים תחת פיקוחו הישיר של מנהיג נבחר, ועומדים אף לביקורת ציבורית מתמדת (ראה פרשת קו 300). במדינה טוטאליטרית דבר זה אינו אפשרי, היות וה'צבא' ומשטרותיו השונות עומד תחת פיקוחו המוחלט של שליט בלתי נבחר, אשר מכוון אותם בהתאם לצרכיו ולרצונו, ללא כל ביקורת ציבורית אפשרית. גרוג מכך: רודן במדינה טוטאליטרית שכזו אוחז אף במספר משטרות ואירגונים צבאיים ופרה מיליטריים לשם נסיון הבטחת ואבטחת קיבוע שילטונו. נקודה נוספת: אינני יורד לסוף דעתך בקביעתך כי ''...המדינה היא ארגון בלתי טבעי ורוב הפרטים מרגישים לא טוב במדינה''. האם ניתן לבצע הכללה כה גורפת בנדון, או האם יש כלל פרמטרים ברורים ומקובלים למדידת 'שביעות רצונם' של פרטים בחברה נתונה? האם לא קיים גם במקרה זה הבדל של ממש בין נתינים הנתונים למרותה ולסמכותה של השיטה הדמוקרטית לבין אלו המצויים תחת שיטת שלטון אחרת? בברכה א. מאן (1) יש הגורסים כי דמוקרטיות אינן יוצאות למלחמות יזומות, אלא עוסקות במלחמות מגן בלבד. דעתי האישית במקרה זה מעורבת. אשמח לקבל גם בנקודה זו את חוות דעתך בנדון.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1312
	''טבעי'' משמע: מובנה בגנים
	אורי מילשטיין (יום שני, 06/05/2002 שעה 8:55) בתשובה לאלכסנדר מאן
	הטיעון שלי שהמדינה היא ארגון בלתי טבעי מבוסס על כך שעד לפני כעשרת אלפים שנה חיו בני אדם במשך מליוני שנים בחבורות של כמה עשרות אנשים. סוג זה של חיים התקבע במבנה הגנטי האנושי. המהפכה החקלאית מלפני עשרת אלפים שנה הולידה את הכפרים, את הערים ואת המדינות. התפתחות זאת, בציוויליזציה שלנו, היא תוצאה של תרבות האדם,ותרבות זאת עומדת בסתירה למבנה הגנטי שלו, ולפיכך היא בלתי טבעית.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1315
	שרידות
	לוסי (יום שני, 06/05/2002 שעה 12:01) בתשובה לאורי מילשטיין
	בהשילם את מעטפת ה''תרבות'' הלא ''טבעית'' כמה מנכבדי פורום זה יכולים לשרוד במצב ה''טבעי'' המותאם למבנה הגנטי שלהם.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1320
	אז מה?
	אורי מילשטיין (יום שני, 06/05/2002 שעה 22:56) בתשובה ללוסי


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1337
	אז ככה
	לוסי (יום שלישי, 07/05/2002 שעה 10:13) בתשובה לאורי מילשטיין
	אז אולי מדינה היא ארגון לא פחות ''טבעי'' מן הארגון שיצר הפרא האציל.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1344
	לא פרא ולא אציל
	אורי מילשטיין (יום שלישי, 07/05/2002 שעה 14:40) בתשובה ללוסי
	לא פרא ולא אציל אלא אדם ששרד תקופה ארוכה מאוד שבה הוא התפתח ליצור החי בחבורות של כמה עשרות ולא כמה מליונים.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1351
	(ללא נושא)
	לוסי (יום שלישי, 07/05/2002 שעה 16:38) בתשובה לאורי מילשטיין
	וחזרה לטענתי המקורית אדם שלמד לחיות בחבורות של כמה מליונים איבד את היכולות והכישורים לשרוד בחבורות של עשרות ללא הטכנולוגיה שהוא משתמש בה ביום יום. שהיא רובה ככולה תוצר של אירגונים חברתיים של כמה מליונים.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=1370
	הטרגדיה האנושית
	אורי מילשטיין (יום רביעי, 08/05/2002 שעה 0:09) בתשובה ללוסי
	את צודקת! בוודאי שלא ניתן לחזור היום לחיים בחבורות קטנות. התנועה הקיבוצית נסתה לעשות זאת ונכשלה. מצד שני המערכות ההמוניות אינן מתאימות לצרכי האדם מן הטעמים הגנטיים שעליהם הצבעתי. המבוי הסתום הזה שאליו נקלע מין האדם הוא הטרגדיה האנושית בה' הידיעה.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.