מחול השדים סביב החלטתו של מזוז התחיל. תגובות בתקשורת, פוליטיקאים מכל הקצוות, בפורומים השונים וזה רק ב-24 השעות הראשונות. יש כבר לפחות שני בג''צים בדרך ועוד היד נטויה. זה כמובן לא מפליא. מזוז עשה מה שלא כל כך מקובל בעולם המשפט. הוא כתב מסמך שלא ניתן לפירושים, מסמך שלא ניתן לטשטש את חומרת מסקנותיו. זה לא רגיל בעולמם של עורכי הדין. בדרך כלל החבר'ה האלה משאירים לעצמם תמיד מוצא לשעת חרום. מזוז עשה מה שנקרא ''ללכת על כל הקופה''. קודמו של מזוז בתפקיד השתדל לא להתעמת עם המערכת, וכפי שראינו בפרשת מזרחי, נמנע מלאכוף את סמכותו והעדיף להתעלם מהפרות בוטות של החוק, שנעשו בחסותה ותמיכתה של עדנה ארבל, כדי שלא תיפגע מועמדותו לבית המשפט העליון. מזוז החליט לקרוא לילד בשמו --- ''נכון יש שחיתות, אבל היא לא של המואשמים, היא של הפרקליטות''. בכך הוא העמיד את כל הקריירה שלו על כף המאזניים (הוא כנראה כבר השלים עם כך שלבית המשפט העליון הוא כבר לא יגיע). יתכן מאוד שמעשהו של מזוז יתגלה כריפוי ע''י ''טיפול בהלם'' (Shock treatment) ומערכת המשפט במדינת ישראל תצא נשכרת.
אם מזוז צודק, אז יהיה צריך לעשות טיפול שורש בכל מוסד הפרקליטות וכן לחקור באופן יסודי את מעשיה ומניעיה של עדנה ארבל וכן את כל אלה שנתנו לה תמיכה בלתי מסוייגת. כמיצוות פוליטיקאים מלומדה, שר המשפטים כבר מנסה למצוא ''פשרה'' בין הפרקליטות לבין היועץ המשפטי. זה יהיה קצת קשה, בייחוד לאחר התבטאויותיו של מזוז בתקשורת – דברים שלא נכתבו בדו''ח.
התגובות על החלטתו של מזוז, למרות שברובן הגדול היו צפויות, מלמדות עד כמה אנשים מוכנים לברבר, להתבטא ולפסוק הלכות גם כשאין להם מושג במה מדובר.
נתחיל מהפורום כאן. מכל המגיבים פה בפורום יש לי ספק אם מישהו חוץ מרמי נוידרפר טרח לקרוא את הדו''ח במלואו. פותח הפתיל למשל, יאיר שחר, ודאי שלא קרא את המסמך (בזה קל להיווכח מתוך סמיכות הזמנים. במועד בו הוא פרסם את הודעתו המתלהמת – טוב שהפורום מציין את היום והשעה בה ההודעה עלתה – עדיין לא ניתן היה לקרוא את המסמך המלא). הוא קרא או שמע בחדשות שהתקבלה או עומדת להתקבל החלטה לסגור את התיק ומייד רץ אל המקלדת ו ... ''שחיתות בראש חוצות''. מגיבים אחרים – אותו הדבר: שחיתות, שחיתות, שחיתות. על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, שחיתות. מה שברור מקריאת ''תוכן'' התגובות הוא שאף אחד מהאנשים האלה לא קרא את הדו''ח למעט הכותרת והמסקנות, ושכל המידע שעמד לרשותם התבסס על הדיווחים המגמתיים של סמרטוטונים כמו ''ידיעות אחרונות''. מאחר והדו''ח המלא מכיל קרוב ל-80 עמודים, משימה לא קלה ליכולת האינטלקטואלית של המגיב השמאלני המצוי, אפשר אולי להבין שאצה להם הדרך.
בפורומים אחרים זה לא שונה בהרבה. אצל ידידנו, רפי גטניו, אותו הפיזמון: ''שחיתות ביום, שחיתות בליל, שחיתות עליך כל עם ישראל''. מה שמעניין, ואותי אפילו הפתיע, זה שרפי גטניו בעצמו, כמו רמי נוידרפר, דווקא כן קרא את הדו''ח המלא והגיע בדיוק לאותן מסקנות אליהן הגענו רמי ואני. הוא שפך קיתון של צוננים על כל המתלהמים בפורום שלו. ורפי איננו בדיוק מחסידי שרון.
בתקשורת ''הרשמית'' המצב לא שונה בהרבה. מרדכי גילת מ''ידיעות אחרונות'' וחנה קים מ''הארץ'' פרסמו, כל אחד מעל הבמה שלו, תגובות ארוכות ומפורטות. למקרא התגובות שלהם יש ספק רב אם גם הם טרחו לקרוא את הדו''ח המלא. מה שברור מעל לכל ספק זה שהם סומכים על כך שציבור הקוראים שלהם לא קרא את הדו''ח המלא. עיתון ''הארץ'' מגדיר את עצמו כ''עיתון לאנשים חושבים''. אחרי קריאת המאמר של חנה קים על הדו''ח של מזוז היה מעניין אותי לראות איך מוגדר המונח ''חושבים'' במילון בו משתמשת מערכת עיתון ''הארץ''. בדרנים מהרדיו כמו יחימוביץ' הצטרפו לחגיגה, הם אפילו לא מרגישים עד כמה הם עושים צחוק מעצמם בתגובות האידיוטיות שלהם.
אצל הפוליטיקאים גם כן חגיגה. יוסי שריד קפץ עם בג''ץ עוד לפני שמזוז סיים את המשפט הראשון בהודעתו. אחרים, כולל הגוף הקיקיוני המגדיר את עצמו כ''תנועה לאיכות השילטון'', החרו אחריו. אחרי קריאת הדו''ח המלא, קשה לי לראות מה יכולה להיות העילה להגשת הבג''ץ, אבל מאחר ואינני עורך דין, לא אתיימר לפסוק כאן הלכה. אני יודע מנסיוני שעורכי דין אמונים על מציאת פירכאות אמיתיות או מדומות בכל חוזה או מסמך שתתן להם. מה שאין לי כל ספק זה שיוסי שריד, כשהודיע על החלטתו להתבג''ץ על מזוז, עשה זאת לפני שקרא את הדו''ח של מזוז. הוא הגיב על ההחלטה לסגור את התיק מבלי שהיה לו מושג מה הנימוקים שהתלוו להחלטה.
כשאנחנו מגיעים לספירות העליונות של בית המשפט העליון הישראלי מתעוררות שאלות מעניינות. נניח לצורך הדיון שבית המשפט העליון לא ידחה את העתירות על הסף, ויחליט שאכן יש מקום לדון בסוגיה (מה שסביר שיקרה בעולמו של ברק, בו ''הכל שפיט''). מי יישב בדין? ארבל בעצמה? ואולי בייניש או ברק? והשופטים האחרים – הם לא מודעים למערכת היחסים ההדוקה בין השלישיה הזאת? הרי מבלי שזה נאמר במפורש, הדו''ח של מזוז הוא כתב אישום לא רק נגד ארבל אלא גם נגד בייניש ולא פחות ממנה נגד ברק עצמו. איך אפשר להרכיב צוות של שופטים שיוכל לדון בעתירה כזאת בלי משוא פנים? דיון כזה, אם באמת יתקיים בבית המשפט העליון, יהיה לא יותר מאשר בדיחה תפלה. אם הדיון יתקיים ובית המשפט יחליט לדחות את העתירות ובכך לאשרר את ממצאיו של מזוז זה יהווה הרשעה עצמית (מישהו מאמין שדבר כזה באמת יכול לקרות?). אבל גם לקבל את העתירות ולפסול את ממצאי מזוז זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע, כי ארבל לא תוכל להתכחש לעובדה שרק לפני חצי שנה, בדצמבר 2003, היא בעצמה הגיעה למסקנה אליה הגיע מזוז בימים אלה והחליטה לסגור את התיק. מטעמים השמורים עימה היא שינתה את דעתה, אבל זה לא נבע מממצאים חדשים שהתגלו לה לפתע. את העובדה האחרונה הזאת למשל לא יודעים לא קוראי ''הארץ'' ולא קוראי ''ידיעות אחרונות'', כי לא חנה קים ולא מרדכי גילת אינם מזכירים אותה במאמרים שלהם. לא נראה לי גם שמי שהוא מבין המגיבים כאן בפורום מודע לעובדה הזאת.
בקיצור, הסתבכנו. ליצחק רבין המנוח היה מזל ומעלליו של אשר ידלין התגלו כמה ימים לפני שהוא נכנס לתפקיד של נגיד בנק ישראל, וכך נחסכה לו בושה. לטומי לפיד ולברק, לא היה מזל כזה.
אני סומך על ברק וחבריו שהם ימצאו ניסוח מתאים לצאת מן הבוץ. לא לחינם נאמר ''ק''ן טעמים לטהר את השרץ'' (ק''ן בגימטריה 150). אצל עורכי דין זה לא 150. אצל עורכי דין זה 1,500.
נראה לי שצפוייה לנו תקופה מעניינת בעליון.
האם מה שהוא יזוז?
