כזכור לקוראי ''ארץ הצבי'', עמותת ''אני ישראלי'' עתרה לבג''צ וביקשה לאפשר ל- 38 העותרים להירשם כבני הלאום הישראלי. הדיון בעתירה ייערך עם תום פגרת בתי המשפט. כנגד העתירה טענה פרקליטות המדינה כי הרישום ''ישראלי'' במירשם האוכלוסין ''חותר תחת יסודות הקמתה של מדינת ישראל''.
ברצוני להראות כי ההפך הגמור הוא הנכון. הרישום ''ישראלי'' בתור לאום הוא הרישום היחיד המסתבר לפי מגילת העצמאות. לא רק עקרונות האו''ם שמגילת העצמאות נכתבה ברוחם, לא רק העקרונות הנהוגים במשטרים הדמוקרטיים של מדינות המערב, אלא ממגילת העצמאות עצמה ניתן לראות זאת: המגילה מבטיחה ''שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין'', אבל המגילה אינה מזכירה כלל ''בלי הבדל לאום''. מדוע? - כי לפי עקרונותיה כל אזרחי ישראל הם בני ''הלאום הישראלי'', כנהוג בדמוקרטיות המערביות.
במדינות המערב – כל אזרח שייך ללאום המשותף האחד, הוא ''לאום המדינה'', גם אם האזרחים אינם בני אותה דת או בני אותו מוצא אתני, או אם בפיהם שפות שונות. הלאום הוא כלל האזרחים של המדינה. שום תכונה אחרת של האזרח, שום דת, מוצא, שפה או גזע אינה נרשמת ברישומי המדינה. זהו פשר שוויון האזרחים: כל האזרחים הם ''בני הלאום''. ושום אדם לא יהא מופלה על פי החוק בגלל מינו, דתו, מוצאו, גזעו, צבע עורו או השקפותיו. ניתן לשער איזו שערורייה הייתה פורצת מצד היהודים יושבי ארצות הברית אילו היו מנהיגים שם את שיטת רישום ''הלאום האתני'' הנהוגה אצלנו...
אנו העותרים טוענים עוד להראות כי זה הצעד הראשון בדרך למנוע את הקיטוב הקשה ואת האפליה הקיימים היום בישראל, קיטוב ואפליות בין ה''מיגזרים'', בין דתיים וחילוניים, בין ערבים ויהודים, בין ''גרוזינים'', ''רוסים'' ו''לא רשומים''. מבקשים אנו להראות כי כולנו, כל העותרים, ובינינו הרשומים כ''יהודי'', ''ערבי'', ''דרוזי'', ''גרוזיני'', ''בורמני'', ''רוסי'', או הרשומים כ''לא רשום'' - כולנו חוסים תחת קורת גג משותפת וכולנו בעלי ערכים משותפים של ''לאום''.
לאום משותף אינו מונע מן המשתייכים אליו להשתייך גם לקבוצת התייחסות אחרת, פנימית. גם חלק ניכר מיהודי אמריקה או יהודי צרפת חושבים את עצמם ליהודים אף על פי שהלאום שלהם הוא הלאום האמריקאי או הצרפתי. גם רישום הלאום ''ישראלי'' לעותרים אינו מונע מהם להוסיף ולראות עצמם שייכים לקבוצה אתנית זו או זו. יהודי ישראלי יכול לראות עצמו בן העם היהודי לא פחות מיהודי אמריקאי או צרפתי, גם אם מבחינת ההשתייכות ללאום אי אפשר להכחיש כי יש הבדל ביניהם. המונח ''לאום'' יכול להיות מכוון - וברשימות משרד הפנים הוא אכן מכוון ברוב המקרים - לתפיסות המודרניות של המושג ''לאום'', ועל פי ההגדרות בנות ימינו ל''לאום'' ראוי הלאום הישראלי להתקבל במירשם התושבים לא פחות מלאומים אחרים.
ועוד טענה הפרקליטות כי ''לאום מוגדר במילון 'עם, אומה; קיבוץ גדול של בני אדם המתייחסים למוצא אחד, לגורל משותף בתולדותיהם ועל פי רוב גם ללשון מדוברת אחת' ''. אמנם יש שקיבוץ אתני הופך ללאום, אבל רוב הלאומים בעידן המודרני נוצרו בדרך אחרת - מכוח ישיבה משותפת על אותה הטריטוריה. המילון האמריקני המפורסם Random House נותן ארבע משמעויות ל''לאום'':
- קבוצת אנשים הקשורים לטריטוריה אחת שחשובה להם אחידותה או שהם מבקשים לקיים עליה ממשלה.
- קיבוץ אתני של בני אדם, לעיתים קרובות מדברים אותה לשון או לשונות קרובות. (שתי משמעויות נוספות אינן חשובות לענייננו: 3. הטריטוריה או המדינה עצמה, 4. שבט אינדיאני.)
משרד הפנים מדבר על הגדרה מס' 2 ומסרב לקבל רישום ''ישראלי'' על יסוד הגדרה מס' 1, אבל כלפי 120 לאומים אחרים משרד הפנים מכיר ומקבל את ההגדרה הראשונה. למשל ידוע שהלאום הבלגי מחולק לשלוש קבוצות אתניות, אבל אדם (לא יהודי) המחזיק בדרכון בלגי משרד הפנים שלנו רושם אותו כ''בלגי'', ולא כ''ולוני'', או ''פלמי''. גם מי שהוא דרום אפריקאי, אם אין הוא יהודי – רושמים אותו כ''דרום אפריקאי'', ולא בשום רישום אחר, אף על פי שכמובן הוא יכול להיות שחור או לבן או צבעוני, בורי או אנגלי.
תשובת משרד הפנים מצטטת באריכות יתרה פסק דין משנת 1972 שניתן בעתירתו של ד''ר טמרין, אבל בעתירה שלנו הגישה היא אחרת: אין המונח ''ישראלי'' בא במקום המונח ''יהודי''. ''ישראלי'' הוא ''לאום המדינה'', ואילו ''יהודי'' הוא ''לאום אתני''. בן הלאום הישראלי יכול להיות יהודי או ערבי או דרוזי, או שומרוני וכדומה. העותרים מבקשים להשוות את זכותם לזכות כל אדם היושב בישראל ורשום לפי ''לאום המדינה'' שלו: משרד הפנים מכיר בלמעלה מ- 120 רישומים של ''לאום מדינה''. מדינתנו היא ישראל, והלאום שלנו הוא ישראלי.