עושר השפה

עושר השפה העברית

בהשוואת עושר השפה העברית ביחס לשפות אחרות, רבים זוכרים את עובי המילון כקריטריון להערכה; נדמה כי ככל שהמילון יותר עבה, כך השפה היא יותר עשירה. בהשוואה כזו, העברית יוצאת בשן ועין מול רוב השפות ובעיקר מול השפה האנגלית. ידוע שהחלק האנגלי במילון עברי-אנגלי ואנגלי-עברי, החלק השני [אנגלי-עברי] עב כרס פי 2 בערך מהראשון. במחשבה שנייה, אין הדבר מראה על עושר שפה, אלא רק על מספר מלים רב יותר. יתכן כי דרושות יותר מלים באנגלית מאשר בעברית כדי לבטא אותו רעיון, ואם כך הדבר, הרי דווקא השפה העברית, המאפשרת ביטוי הרעיון בפחות מלל היא היותר עשירה. השוואה כזו אפשר לעשות על ידי מקור [בעברית] מול תרגום [לאנגלית] כשהתרגום הוא מקצועי וחסר פניות, לאמור, המתרגם אינו מודע כלל למבחן שייעשה בעקבות עבודתו, וכך הם פני הדברים כמעט בכל תרגום. יצא לי לכתוב ספר בעברית ולתרגמו לאנגלית, זמן רב לפני העלאת הרעיון המובא במאמר זה. הספר בו מדובר שמו ''תבונת העדות'' [שתי מלים] ובתרגום לאנגלית - ''The Wisdom of Testimony'' [ארבע מלים], ובהשוואת מספר המלים בעברית ובאנגלית הדרושות לשם ביטוי רעיון כלשהו, מסתבר כי מספר המלים באנגלית רב יותר, ולהלן טבלת השוואה מדברי הפתיחה לספר שנכתבו על ידי רם אורן כדלקמן:

מספר סידורי של המשפט	מספר המלים בעברית	מספר המלים באנגלית
1	26	34
2	13	21
3	7	9
4	24	37
5	24	26
6	10	16
7	75	117 [כאן נדרש בתרגום יותר ממשפט אחד]
8	18	27
9	8	11
10	15	23

עינינו הרואות כי השפה העברית מאפשרת לנו לבטא רעיונות במעט מלים בהפרש של עשרות אחוזים מאשר בשפה האנגלית עתירת המלים. מהיבט זה, הייתי קובע כי העברית היא דווקא השפה היותר עשירה.

להלן כמה דברים על ניגודים בתנ''ך, שהוא וודאי מקור השפה העברית ואבן שואבת לה, והקורא מוזמן לנסות לתרגם כמה מהביטויים המובאים מן המקורות לכל שפה שהיא, ולהסיק מסקנות. בטרם הכניסה לניגודים, יוער כי אין עוד תקדים לכך ששפה נשמרת, מובנת ומדוברת במשך אלפי שנים כשפה העברית.

ניגודים

בפרשנות התנ''ך, יש לעתים סברות שונות, ויש אפילו סברות נוגדות זו לזו. לעתים מפורשת אותה המילה כדבר והיפוכו, ודוגמא לכך אפשר למצוא בפרשת יהודה ותמר; לאחר שנודע ליהודה כי כלתו תמר הרתה לו, נאמר - ''ולא יסף עוד לדעתה'' [בראשית פרק ל''ח פסוק כ''ו] ורש''י מפרש - אפשר כי לא הוסיף עוד לדעתה, ואפשר כי לא פסק מלדעתה.

התופעה של מלה אחת בת שני פירושים סותרים - כבר ידועה לנו בשפה העברית. על פי מילון אבן שושן [הוצ' קריית ספר, ירושלים, 1965] - לפועל ''ברך'' יש לא פחות מאשר שישה פירושים, שהראשון בהם הוא ''דרש טוב לפלוני, איחל לו כל טוב'', והאחרון שבהם הוא ''קילל, גידף, חרף (בלשון נקיה)'', ואכן בספר איוב מציעה אשת איוב לבעלה המתייסר להיגאל מסבלו בדרך מקורית ואומרת לו - ''ברך אלוהים ומות'' [איוב, פרק ב' פסוק ט'].

לאות כי פנים רבות לתורה, [לתנ''ך], יש ופסוק מסוים מתפרש בשני אופנים שונים, ויש גם מצב בו הפסוק מפורש בשני אופנים מנוגדים בתכלית - דבר והיפוכו. כך קורה לפסוק מפרק קי''ט בספר תהילים - ''מכל מלמדיי השכלתי'', [פסוק צ''ט] ובהמשכו, אף הוא פסוק המפורש בשני אופנים נוגדים, ''מזקנים אתבונן'' [פסוק ק'].
פירוש ראשון - בו דוגל רד''ק [רבי דוד קמחי] ורבים נוהים אחריו - הוא: מכל מלמדי למדתי חכמה, הם לימדוני דעת, ובהמשך, מהזקנים אתבונן - מהם אלמד בינה ודעת. לפי הראב''ע [רבי אברהם אבן עזרא] ואחרים - ''יותר השכלתי מכל מלמדי'', ובהמשך, ''מזקנים אתבונן - יותר מהזקנים''.
בפרק קי''ט בספר תהילים יש 176=22x8 [קע''ו] פסוקים, כאשר לכל אות מוקדשים שמונה פסוקים המתחילים באותה האות. בין הפסוקים של האות מ' מצוי גם ''מאויבי תחכמני מצוותיך'', דבר המעיד על יתרון לפרשנותו של הראב''ע, כי ברור שדוד המלך לא ביקש ללמוד מאויביו אלא ביקש שה' יחכים אותו מאויביו.

לא כל פסוק ניתן כמובן לפירוש והיפוכו, וכשההיפוך נדרש, הוא יכול להופיע בשני פסוקים סמוכים, וראה משלי פרק כ''ו פסוקים רצופים ד' ה' - ''אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה. ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו''. לא מדובר כאן בסתירה מבלי משים, אלא בשני פסוקים צמודים זה לזה ומנוגדים זה מזה - תוך הנמקה ברורה לגבי שניהם...

---