בחירות אישיות לכנסת

מאות שנים אחרי בטול הרפובליקה ברומי העתיקה עוד הוסיפו הקיסרים לקים את מוסדותיה. מדי שנה בשנה נערכו בחירות לקונסולים ולשאר נושאי תארים. שלש פעמים בכל חודש התכנס הסנט. למראית עין, נבעו כל סמכויות הקיסר מידי הסנט, וכל מעשי הקיסר נעשו כדי למלא אחר הוראות הסנט. כדי לשמר את האשליה שבני רומי נותרו חפשים כמו בימי הרפובליקה, הוגבל השמוש בתואר אמפרטור (קיסר) אל מחוץ לאטליה. ברומי היה תארו 'פרינקפס', האזרח הראשון, שבחר בו הסנט. במציאות היה הקיסר שליט יחיד שרכז בידו את כל הסמכויות שהיו בידי הקונסולים והטריבונים ועוד ('הממשלה' בימי הרפובליקה) והכתיב לסנט (בית המחוקקים בימי הרפובליקה) את החלטותיו. לנבחרים בבחירות לא היו תפקידים של אמת ולא סמכויות. אף על פי כן לא חסרו מועמדים שרצו אחר הכבוד.

גם אנו משתתפים בהתלהבות בבחירות לכנסת וממתינים בנשימה עצורה לתוצאותיהן. ובאותו הזמן, אנו הולכים ומבינים כי הבחירות הללו הן הצגה בלבד והכח עבר מן הכנסת והממשלה למרכזים אחרים. כת מצומצמת, אשר יאה לה השם טפילית, ולא עלית, מחלקת לחבריה, הרחק מעיני הצבור, נתחים בכלכלה הישראלית, ומבטיחה את שליטתה בבג''ץ ובפרקליטות ובתקשרת הכתובה והמשודרת. בג''ץ אשר תפקידו להשגיח כי רשויות השלטון לא יפעלו בנגוד לחוק ולהגן על זכויות המעוט מפני שרירות לב הרוב, מציב עצמו כרשות על, שאינה עומדת לבחירה, היוצרת את החוק בשם ערכיהם של חבריו. ולאחרונה נענה לעתירה של בני אוכלוסית אויב שאינם אזרחי המדינה ופסק כי רוחתם שקולה כנגד חיי אזרחים ישראלים. השולטים בתקשרת ה'ממלכתית' מסננים את הידיעות המובאות לידיעת הצבור, מעלימים הרבה מן הידיעות על מעשי האויב והצהרותיו ומבליטים ידיעות אחרות וקובעים את סדר היום בדיון הצבורי. הם מדכאים את חפש הדבור של הרוב ומציגים את דעותיהם הקיצוניות כאלו אין בלתן, ותכניות החדשות בטלביזיה הממלכתית נשמעות כעין דיונים פנימיים של קבוצת המעוט הזאת. שרים וראשי ממשלה תלויים ברחמיה של התקשורת וסרים למרותו של בג''ץ יותר משהם נשמעים לרצון הכנסת.

חולשת הכנסת ומעמדם הנמוך של חברי הכנסת נובעים בחלקם משיטת הבחירות לכנסת על פי רשימות. במאמר זה נראה כי הרבה מגרעות בחיינו הצבוריים ובממשלנו הן תולדות של שיטת הבחירות הנוכחית, ונשוה אותה עם שיטת הבחירות האישיות שהיא גם אזורית, הנהוגה לפרלמנט הבריטי הידוע בכנויו 'אם הפרלמנטים'.

בשיטת הבחירות הקימת אוספת כל מפלגה את קולותיה מכל הארץ. כל חבר כנסת מיצג להלכה את כל מיליוני הבוחרים, ולכן אינו מיצג אף אחד מהם. בשיטה הקימת מצביע הבוחר עבור רשימה של מועמדים ולא עבור מועמד מסוים. הצורך ההצבה של מועמדים ברשימה משותפת מדורגת מולידה להתפלגויות למפלגות יותר קטנות, בגלל מחלוקות על מקומות המועמדים ברשימה. באותו אפן מעכבת השיטה הזאת אחוד בין מפלגות קרובות בדעותיהן – כי מיד מתעוררת השאלה על דרוג המועמדים, מי יעמוד במקום הראשון ברשימה המאוחדת ומי יעמדו ביתר המקומות.

הנזק הגדול של שיטת הבחירה לפי רשימה הוא לאוירה הצבורית ובהחלשת הממשלה. השרים בממשלה הם יריבים עזים במאבק על אותם קולות בבחירות. המאבק הזה כפול ומכופל - בין המפלגות השותפות הממשלה, בתוך המפלגות בין הסיעות המרכיבות אותן, וחשוב מכל – בבחירות המקדימות של כל סיעה. בבחירות האלה מתמודדים השרים אלה כנגד אלה על מקומם באותה הרשימה. האם נוכל להאמין כי שרים שהתקוטטו בשצף קצף בבחירות יפעלו יחד למען המדינה מיד כשיתישבו לשלחן הממשלה וישכחו את הבחירות הבאות? בדרך הזאת נבחרים לתפקידי שרים לא רק בעלי תכונות ועקרונות, אלא גם אלה העסוקים בהתגוששות על דרוגם ברשימה ומתעלמים מכל עקרון.

בשיטת הבחירות האישיות האזוריות מחולקת הארץ לאזורי בחירה ובכל אזור נבחר חבר אחד לכנסת. השיטה מזכירה את הבחירות לראשי מועצות מקומיות. כל מועמד פועל באזור אחד, ומבקש לקבל קולות רק באותו אזור. חברי הכנסת של אותה מפלגה פועלים איש איש באזורו והם שותפים למאבק ולא יריבים. מכיון שמספר הבוחרים בכל אזור יהיה קטן, כמספר התושבים במועצה מקומית קטנה, ידע כל בוחר מי מיצג אותו וידע כל נבחר למי הוא חיב את מקומו, לבוחרים באזורו. גם לאחר הבחירות ימשך הקשר עם המצביעים באזור. הנבחר יקים מפגשים קבועים עם מועצת הסניף המקומי של מפלגתו ויטה אזן קשבת לרחשי לב הצבור באזורו.

כיום מתחיל חבר הכנסת לחשוב על הבחירות המקדימות הבאות ומקומו ברשימת המפלגה כמעט מיד לאחר שנבחר לכנסת. בשיטה האזורית, ידע חבר הכנסת כי הסניף לא יחליף מועמד זוכה אלא בתנאים חריגים. היציבות במעמד חברי הכנסת תאפשר להם להתרכז בעבודתם בכנסת ולא ירדפו אחר שיטות להבטיח את עתידם הכלכלי בהתקשרויות לא הגונות כמו שאנו רואים כיום לפעמים. הבוחרים יכירו היטב את חבר הכנסת שלהם ויעקבו אחר מעשיו הצבעותיו. מי שלא ימלא את צפיות הבוחרים יפסיד בבחירות הבאות.

מערכת הבחירות תהיה קצרה בלי צרך בבחירות מקדימות וכל מועמד יפעל באזור מסוים ולא בכל הארץ והוצאותיו תהיינה קטנות ולא יזדקק לחסדי בעלי ממון. אישים מעולים שאין את נפשם להתמודד בשיטה הדורסנית הקימת של הבחירות המקדימות, יציגו את מועמדותם בשיטה החדשה ויעלו את רמת בית המחוקקים.

כיצד תפעל שיטת הבחירות האזוריות באופן מעשי? כמו בתחרות ריצה, כאשר הרץ המגיע ראשון לקו הגמר הוא הזוכה, כך גם בבחירות הללו המועמד שמקבל את המועמד שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר באזור מסוים, ולו ביתרון של קול אחד, הוא שיזכה ויהיה לחבר הכנסת מטעם אותו אזור. האם יצליחו בבחירות רק נציגי המפלגות הגדולות ולא יהיה יצוג למפלגות הקטנות? נוכל ללמד את התשובה מן הנסיון בבחירות הישירות שהיו לראש הממשלה. בהתמודדות על ראשות הממשלה, נערכו המפלגות בשלשה גושים - גוש לאומי, גוש אוסלו, והגוש הקיצוני ה'פלסטיני'. הערכות המפלגות בבחירות לכנסת תקבע מתוך ידיעה כי ה'מנצח לוקח הכל' והקולות עבור המועמדים האחרים יורדים לטמיון. באופן טבעי, תחול בכל המדינה התמזגות של המפלגות הקרובות בדעותיהן לגושים. בגוש הלאומי יתמזגו הלכוד והמפד''ל והאחוד הלאומי ויהדות התורה וש''ס, ולעמתו יתמזגו העבודה ומרץ ושנוי ברובם בגוש אוסלוני.

חברי כל גוש יתלכדו בכל אזור בתמיכה במועמד אחד כדי לתת לו סכוי לנצח. התלכדות דומה מתקימת כיום בבחירות לראשי ערים, אבל שיטת שני השלבים מובילה לרבוי המועמדים ולסחר קולות. הבחירות לכנסת תתקימנה בשלב אחד והזוכה לא יצטרך לקבל אחוז מסוים מן הקולות. לא תהיה בררה לכל אחד משלשת הגושים כי אם להעמיד את האיש או האשה אשר להם הסכוי הרב ביותר לנצח באותו אזור. נוכל להניח, למשל, כי הגוש הלאומי יעמיד בשכונות – או אזורי בחירה -בירושלים ובבני ברק, מועמדים החברים כיום ביהדות התורה ובש''ס.

בשיטה היחסית מתחילה לאחר הבחירות תקופה של דיונים ליצירת מזוג (קואליציה) להרכבת ממשלה ממפלגות שפעלו האחת נגד אחותה בבחירות. בשיטה האזורית יחול המזוג לפני הבחירות והבוחר ידע מראש לאיזה גוש משתיך כל מועמד.

בשיטה האזורית תהיה מערכת הבחירות יותר קצרה ויותר פשוטה. לא יהיה צרך בקיום פנקס בוחרים כלל ארצי, אלא יתקים רשום של הבוחרים בכל אזור ואזור – למשל על פי רשימת משלמי הארנונה לעיריה. לא יהיה צרך בתהליך של רישום מפלגות, ולא תהיינה עוד בחירות מקדימות כלל ארציות. הבחירות הללו השחיתו את המערכת הפוליטית במדינה והפקיעו את זכות הבחירה של המועמדים מן האזרחים והעבירוה לידי 'מתפקדים'. בשיטת הבחירות הכלל ארציות מתערבת המדינה - מפלגות צריכות לקבל אשור והמדינה מפקחת מי חבר במפלגות. בשיטה האזורית יוכל כל מי שירצה להציג את מועמודותו. נניח כי סניף של מפלגה מסוימת החליט לבחור מועמד לא ראוי בגלל שיקולים זרים. מיד יוכל לעמוד מועמד אחר מול המועמד הרשמי של המפלגה.

באותו הזמן יתחזק מעמדה של הכנסת. כל חבר כנסת ישאב את כחו מתושבי אזורו שבחרו בו, ולדעתו יהיה משקל בזמן מחלקת עם הממשלה או בג''ץ. בשיטה זאת המפלגה שיש לה האחוז הגבוה ביותר של מצביעים תזכה לרוב בכנסת והיא תרכיב את הממשלה. לאחר מערכת הבחירות הקצרה תקום ממשלה חדשה מיד ולא תהיה עוד תקופה ארוכה של ממשלת מעבר חסרת רוב בכנסת. ראש הממשלה יהיה חבר הסיעה הגדולה שזכה באמון חבריו בכנסת. הוא יזכה לחפש פעולה מלא בהרכבת הממשלה ויפטר שרים ויצרף שרים – אבל יהיה קשוב לדעות חברי הסיעה למען לא יפסיד את אמון סיעתו ויודח מתפקידו.

המבקש להבחר כיום לכנסת משפיל עצמו בעסקות של קולות ('דילים') שאינן קשורות בדעות או השקפות ומחזר אחרי בעלי הון בבחירות המקדימות. כשהוא נבחר לכנסת הוא נתבע לפרוע את חובו לספסרי הקולות והממון. אין הוא מחויב לעקרונות ואינו חיב דבר לאזרחים והוא מזלזל בדעותיהם והם גומלים לו בזלזול. שיטת הרשימות גם הרבתה פצול לסיעות קטנות ויצרה ממשלות חלשות שחבריהן יריבים ולא שותפים לדרך.

השיטה היחסית היתה טובה לקונגרסים הציוניים ולראשית ימי המדינה. הבחירות היו מעין מדגם סטטיטי שבדק את מספר מצביעיה של כל מפלגה והעניק לה חברי כנסת ביחס מדויק. חברי כנסת כאלה אינם נציגים של הבוחרים, אלא שליחים של המפלגה שנבחרו מטעמה, וכולם מיצגים אותה דעה. התפטר אחד, או חס ושלום נפטר, מיד תפס את מקומו בן דמותו, הבא אחריו ברשימת מפלגתו. ואולם כיום נכללים בכל רשימה מן הרשימות בעלי דעות מנוגדות ויריבים מרים אשר מתחילים להתגודד ביניהם לאחר הבחירות ולאחר שלא נותרה למצביעים הזכות לבחור ביניהם. בכנסת הקודמת השתנו הסיעות בלי הרף, הרשימות של הלכוד והעבודה בלעו ופלטו ושבו וקלטו סיעות, מפלגות יותר קטנות התחברו והתפצלו, מפלגת המרכז נעה ונדה ימינה ושמאלה ולבסוף נבלעה בלכוד וכל זאת בלי שנשאלו הבוחרים לדעתם. הפתק שהטיל הבוחר לא היה אם כן ציון לבחירה בדעה או במפלגה כי אם המחאה שקבלו פוליטיקנים לסחור בה ולזכות בכספי מימון מפלגות ולעבור מסיעה לסיעה ומן התומכים בממשלה למתנגדים לה.

בכנסת הנוכחית גדלו הבקיעים בתוך הסיעות והיו לפרצות שאין לגדור אותן. סיעת הלכוד מחולקת בין התומכים במסורת הלכוד ובין אלה שעברו לאמונות המר''צות, המפד''ל מפולגת בין המתנגדים והתומכים בממשלה, וסיעת העבודה מפוצלת בין המבקשים לחבור לשרון בממשלה ובין הקרובים ליוסי בילין ולמפלגתו. ובכל אותו הזמן הוטל על המצביע לבחור ברשימה אחת בכללותה ולא ניתנה לו הזכות לבחור בין האישים ובין בעלי הדעות השונות. מי שהטיל פתק עבור הלכוד, קולו התקזז בין הנאמנים לזכות עם ישראל על ארץ ישראל ובין המבקשים לגרש ישראלים מבתיהם. אם כן, כאלו לא הצביע בבחירות לכנסת. ההודאה כי ההצבעה לכנסת עבור רשימה כלשהי חדלה לשקף את רצון בוחריה נתאשרה בצורך שנתעורר לקים משאל בין חברי הלכוד על דרכו המדינית. באותו האפן, מי שהצביע עבור שנוי קולו נתחלק בין יריבים מרים כפי שהתגלה בימים אלה. בשיטת הבחירות האישיות יבחר המצביע בכל אזור במועמד אחד ולא ברשימה של מועמדים. אפשר שמועמד ראוי יביא קולות רבים למפלגתו וחברו שיעמד באזור אחר יביא לה הפסד קולות.

שיטת הבחירות האישיות נהוגה בבריטניה גם בבחירות לרשויות המקומיות. כל עיר מחולקת לשכונות ובכל שכונה נבחר חבר מועצה אחד או שנים שלשה לכל היותר. המפלגות מעמידות מועמדים בשכונות השונות אך עומדים לבחירה גם מועמדים ברשות עצמם. אם זכתה מפלגה כלשהי ברוב בין חברי המועצה הנבחרים, בוחרים חבריה במועצה את 'מנהיגם', המנהל את העיריה (מבין חברי הסיעה הגדולה נבחר גם כל שנה נושא בתאר 'ראש עיר' שתפקידו טקסי בלבד, כמו תפקיד נשיא המדינה אצלנו). אם כן כל תושב בעיר הפונה לחבר מועצה המיצג את שכונתו, יודע כי ישמע לדבריו כי חבר המועצה נבחר בקולות של אלף מצביעים לכל היותר. לעמת זאת, בשיטה הנהוגה אצלנו, איזה ערך לקולו של אזרח בודד הפונה לראש עיר כמו תל אביב הנבחר בהצבעה בקרב מאות אלפי תושבים?

מה הם חסרונותיה של השיטה האזורית? נדון באחת הטענות החשובת כנגד השיטה האזורית העולות במחו של מי שרגיל לשיטת ההצבעה על פי רשימות. הטענה היא כי שיטת הבחירות האזוריות תקנה למפלגות שונות מספר חברי כנסת שאינו עומד ביחס ישר למספר מצביעיהן ותעוות את רצון הבוחר. לצרך חדוד הדיון, נשער כי המועמדים של המפלגה השניה בגדלה במדינה הגיעו למקום השני בכל אזור. ברור אם כן כי לא תזכה המפלגה במושב לכנסת בשום אזור ותשאר ללא יצוג.
להשיב על טענה זאת נעבור מן הדיון העיוני המופשט לבדיקת מצב המפלגות בישראל למעשה כיום. כבר ראינו,
כי בנגוד לעבר אין המפלגות כיום עשויות מקשה אחת, ואין משמעות ברורה להצבעה עבור מפלגה. מן הבוחר נגזלת הזכות להצביע עבור מועמד ראוי בעיניו ולא רק עבור המפלגה שהעמידה אותו. המחשה ברורה לצרך לבחר גם באנשים ולא רק במפלגות מספקת בימים אלה המפלגה 'עם אחד' שהחליטה להתפרק. חברי הכנסת של הרשימה הסכימו ביניהם להתפצל בין שתי מפלגות יריבות. איזה ערך נותר לדעת המצביע שבחר בפתק של רשימת 'עם אחד'?

רשימת 'עם אחד' קבלה בבחירות לכנסת הששה עשר 2.1% מן הקולות וזכתה לשלשה מושבים בכנסת. רשימת המועמדים הזאת הוצגה לבוחר כמפלגה בעלת עקרונות ומצע, ועכשו נתגלה כי אינה אלא צרוף של קטבים מנוגדים שהתאחדו רק כדי להתגבר על אחוז החסימה ולאחר שנבחרו עברו למפלגת הלכוד ולמפלגת העבודה. אלו התקימו בחירות בשיטה האזורית, היו מבינים מיסדי המפלגה כי גם אם תקבל עשרה אחוזים מן הקולות בכל אזור ואזור, לא תזכה אף במושב אחד לכנסת. זה יתרונה של השיטה - הקולות עבור העומדים לבחירה באזורים שונים אינם מצורפים יחד. ולכן, קרוב לודאי כי עוד לפני הבחירות, ולא לאחריהן, היו חברי הכנסת של הסיעה מצטרפים למפלגות שבחרו היום לעבור אליהן. כל מי שמופיע ברשימה זאת היה חפשי לחפש לו סניף של אותה מפלגה שהיה מאמץ אותו למועמד. אם כן, שיטת הבחירות האזוריות תבטל את קיומן של מפלגות קטנות כמו 'עם אחד' בצורה טבעית ולא בצורה מלאכותית של הגדלת אחוז החסימה.

השיטה תקטין את מספר המפלגות אך לא תמעיט את חפש הבחירה של הבוחר – יהיו סניפים של המפלגות הגדולות אשר יאמצו להם כמועמדים אישים בעלי דעות מיוחדות או אישים בעלי תכונות מיוחדות בלי קשר לחברותם בסיעות הקטנות כיום ולעמת זאת, מפלגה שכל מועמדיה היו מגיעים למקום השני או השלישי בכל אזור ואזור לא היתה זוכה באף מושב, וכך יאה לה – כי לא הצליחה להעמיד בשום מקום מועמדים מן המעלה הראשונה שימשכו קולות בכח אישיותם.

כך קורה בבחירות בבריטניה. בשנת 2001 צברו כלל המועמדים של מפלגת העבודה בבריטניה 40.7%, וכלל המועמדים של המפלגה השמרנית צברו 31.7% ובמקום השלישי צברו מועמדי המפלגה הליברלית 18.3% מן הקולות. בחלוקת המושבים זכתה מפלגת העבודה ב- 412 מושבים ,המפלגה השמרנית זכתה ב 166 מושבים והמפלגה הליברלית זכתה רק ב- 52 מושבים. אם כן, המפלגה הליברלית שזכתה בלמעלה מחצי מספר הקולות שקבלה המפלגה השמרנית זכתה רק בשליש מספר המושבים של המפלגה השמרנית. המפלגה השמרנית שצברה שלשה רבעים ממספר הקולות שקבלה מפלגת העבודה זכתה לפחות ממחצית ממספר המושבים של מפלגת העבודה. וזאת משמעות השיטה – המצביעים בכל אזור בוחרים בין אנשים – ורק בחמשים ושנים אזורים הגיעו המועמדים הליברלים למקום הראשון וזכו במושב בפרלמנט. הקולות שזכה בהם מועמד ליברלי באזור מסוים אינם מצטרפים לקולות שקבל מועמד ליברלי אחר באזור אחר.

בגלל שיטת הבחירות לפי רשימות, אנו מתוכחים בינינו, למה כוונו המצביעים ששלשלו בבחירות את הפתק של הלכוד – האם האמינו כי טובת המדינה דורשת גרוש יהודים ומסירת בתיהם למחבלים או רצו למוטט את הרשות החבלנית ולשמור על ארץ ישראל? ומה רצו מצביעי המפד''ל ומצביעי העבודה? לא יהיה מקום לשאלות אלה בשיטת הבחירות האזוריות שהיא גם שיטת בחירות אישיות. כל חבר כנסת שיבחר יהיה נציג של המצביעים באזורו ולא רק שליח של מפלגה. הוא יצביע בכנסת על פי מצפונו וישלם את המחיר בבחירות הבאות אם לא יסכימו עמו הבוחרים באזורו.

מה יקרה אם יצטרפו לסניף כלשהו של הלכוד או העבודה ידידים של אדם מסוים שאינו מאמין בדרך המפלגה, או אינו ראוי מבחינה אחרת כלשהי ויעמידו אותו לבחירה כמועמד הרשמי של המפלגה מטעם אותו הסניף? בשיטת הבחירות האזוריות יוכל בקלות להעמיד עצמו לבחירה מועמד אחר המאמין בדרכה של המפלגה. וכפי שראינו, המועמד הנוסף הזה לא יהיה זקוק לאשור המדינה לרישום מפלגה כמו שנהוג כיום בשיטת הרשימות, ולא יהיה לו צרך להתמודד בבחירות מקדימות ולא יזדקק לבעלי ממון שיתמכו בו. כל מועמד יעמוד בגלוי לפני הבוחרים באזורו שיבחנו את דעותיו ואת אישיותו ולא יוכל להסתתר במקום השלשים ושלשה ברשימה כלשהי ולהבחר בזכות המצביעים תומכי המפלגה אשר הוא בז לרעיונותיה, כמו שקורה כיום.

דרך חלוקת המדינה לאזורי בחירה לא תהיה קלה ואולי תעבור שנויים אבל תסתמך על החלוקה לרשויות מקומיות.

יש הטוענים כי ישראל מדינה קטנה ואין לחלקה לאזורים אלא כל אזרחי המדינה יטילו את קולותיהם יחד ויבחרו בין אותם המועמדים ולא מועמדים שונים בכל אזור. טענה זאת תופרך בהשואה עם בריטניה. בבריטניה 60 מליון תושבים ו 655 חברי בית נבחרים. לישראל 6 מליון תושבים ועל פי חשבון זה ייצגו אותנו 65 חברי כנסת. היות שמספר חברי הכנסת המכהנים כשרים וכראשי ועדות בישראל אינו נופל ממספרם בבריטניה, נשער כי די לנו במאה עד מאה וחמשים חברי כנסת.

בבחירות כלל ארציות יכולות להשתתף רק מפלגות גדולות בעלות תקציבי ענק והמצביע חש חסר אונים. בבחירות אזוריות ידע כל מצביע כי הצבעתו חשובה ולא יחוש עצמו עוד חסר השפעה מול זרועות הממשל ותתחזק הדמוקרטיה. לכל אזרח יהיה חבר כנסת שיקשיב לדעתו ויתחשב במאויו. שיטת הבחירות האזוריות תיצור ממשלה של מפלגה אחת מאוחדת ולא מוטלאת מקרעי מפלגות יריבות. מעמד הכנסת יתחזק מול יתר זרועות השלטון. כל חבר כנסת ישאב את כחו וסמכותו ישירות מן הבוחרים באזורו.