''בביתו לא ראה סנדריל חיים טובים. אשתו היתה שוררת בביתו והוא התענה תחת ידה; היא היתה מטלת עליו אימה ומחלקת לו פעמים מכות באפה, והוא מרכין ראשו ומקבל אותן באהבה. בימים שלפני החג היתה מעמידתו לסייד את הבית בסיד, ומכסה את ראשו במטפחת וקושרתה מתחת לזקנו. הוא היה קולף לה בולבוסים, מגלגל ופותת את ''הלוקשין'', עוסק במלואת דגים, נוטל גזרי עצים ונותנם במערכה בתנור ומצית בהם אש, כאורח הנשים, ובשביל כך היו קוראים לו ''סנדריל-האשה''.
הציטוט לקוח מ''
מסעות בנימין השלישי'' של מנדלי מוכר ספרים, סיפורם של דון קישוט וסנצ'ו פנצה יהודיים שעוזבים את השטעטעל שלהם בכדי לנדוד בעולם. שלא כמו דון קישוט הרומנטיקן הגדול – גיבור הספר, בנימין, וכמוהו גם רעו למסע, סנדריל המכונה ''האשה'', מתייחסים אל המין הנשי בפחד עצום, פחד פיזי ממש. סנדריל ''האשה'' הוא גבר מוכה פשוטו כמשמעו, אך גם זלדה, רעייתו של בנימין, רודה בו, וכאשר היא שומעת מסנדריל על כוונת בעלה לעזוב אותה היא מפטירה כלפיו ''לך למיתה אתה ובעלי שניכם יחד!''. השניים כבר עומדים לצאת למסע שלהם ומתחבקים בהתרגשות – אלא שאז מגיעה אשתו של סנדריל:
– תפח רוחך! הביטו נא את הנאהבים והנעימים האלה, את געגועם וחבתם הגדולה! עומדים הם שם ומחבקים זה את זה, ופה בבית עומדת עז ואוכלת את הבולבוסים, יאכלו תולעים את בשרך מעליך! – נשמע פתאום קול צעקה.
הקול קול זוגתו של סנדריל. היא כועסת וחמתה בערה בה כאש להבה, ידה האחת נטויה אל העז וידה השנית לסנדריל, שולחת אצבע ורומזת לו לבוא אצלה. סנדריל מרתית ופוסע פסיעה קטנה אבל וחפוי-ראש כתינוק שסרח ועשה מעשה ואומרים למתחו על העמוד וליסרו בשוטים.
בקיצור, הבנתם את הרעיון. האם מקרה הוא שמנדלי מוכר-ספרים בחר בדמויות גבריות כל כך פתטיות להיות גיבורי סיפרו האלגורי? סבורני שלא. האם מקרה הוא שמחזותיו של חנוך לוין שזורים בווריאציות שונות על הבנימינים, הזלדות והסנדרילים של מנדלי? לא. האם מקרה הוא שכל כך הרבה בדיחות יהודיות עוסקות בדמות האם המזרח אירופאית השתלטנית, מטילת האשמה והאימה? לא. זה חלק מהותי ועמוק מהאופי הגלותי שלנו. לכן זה גם לא מקרי שדווקא בנות העם שלנו – בטי פרידן, גלוריה סטיינם, בלה אבזוג ורבות אחרות מבין כוהנות תנועת הנשים – הן שפיתחו עבור העולם את אידיאולוגיית שליטת-הנשים המודרנית הקרויה פמיניזם.
דווקא במדינת ישראל חוקקו החוקים האנטי-גבריים הקשים ביותר בעולם: בשום מדינה אחרת אין חוק כדוגמת חזקת הגיל הרך, המעניק לנשים חזקה אוטומטית על ילדיהם בעת גירושין, ובשום מקום אין חוקי ''הטרדה מינית'' כה דרקוניים ובלתי הוגנים כמו במדינת הסנדרילים. בשום מקום אחר לא חולשות האמהות של החיילים על בסיסי הצבא כמו כאן, ושום עם אחר לא היה מקבל הכרעות אסטרטגיות כמו ההחלטה על הנסיגה מלבנון בגלל לחץ של ארגון הקרוי ''ארבע אמהות''. בשום מדינה אחרת, אדם שהתוודה כי אמו רחצה אותו באמבטיה עד גיל 21 – כפי שהודה פעם יוסי שריד בתוכנית רדיו – לא היה יכול להיבחר לפרלמנט. רק במדינת הסנדרילים, כל זה מתקבל כטבעי איכשהו, ודווקא מי שמצביע על המחלה מתקבל בקריאות ''מטורף!''.
הכניעות והרפיסות הגבריים, ההתבטלות מול דמות האם והאשה, משפיעים על כל תחומי חיינו וגלשו במדינתנו אל העולם הפוליטי, אל העתונות, אל תחום המשפט ואכיפת החוק, ואפילו אל תחום הביטחון. זה לא בריא, זה אפילו חולה מאוד. אין שום סיבה שגברים ירגישו רע עם היותם גברים. אין שום הצדקה בעולם לכך שהזהות הגברית תלווה בתחושות אשם או בושה. אין שום הצדקה לריסון האגרסיביות הגברית הנורמלית ואין מקום להגביל את האסרטיביות הגברית, התחרותיות הגברית, הגאווה הגברית, הכבוד הגברי והכעס הגברי: לכל אלה יש מקום בחברה נורמלית ובריאה. אפילו לאלימות גברית יש מקום – במקרים של הגנה עצמית, הגנה על הזולת או במסגרת שירות בכוחות הביטחון. עלינו לגבש מחדש את זהותנו הגברית, ולא לפי תכתיב נשי כלשהו. לצורך כך מותר ואף רצוי שניפגש בקבוצות של גברים ונעשה חושבים עם עצמנו.
זה הרעיון מאחורי יום העיון הראשון של ''השדולה למען המשפחה בישראל'', ארגון גברים שיש לי הכבוד לעמוד בראשו. יום העיון ייערך במלון רמת אביב ב-23/7, בשעה 10:00, ולוח הזמנים מפורט ב
הזמנה זו. ראו עצמכם מוזמנים.