פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 04/08/2004 שעה 20:17)


אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ

נסים ישעיהו



אף פעם לא משעמם אצלנו, כבר אמרנו? נו, זה בטח לא נהיה פחות נכון מאז. עכשיו זה הפינג פונג המגוחך בין ובתוך המפלגות על הרחבת הקואליציה, כך שאולי האנשים שם יזכו לכמה דקות של תהילה וצרור הטבות, והממשלה תזכה לעוד כמה חודשי חיים. רק לעקוב ולצחוק. או לבכות; תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.

שר החוץ דואג מאד לדמותה של הקואליציה העתידית, שלא תיראה אנטי דתית או משהו כזה, אז הוא מארגן לעצמו מפגני כח; שלא יעזו להזיזו מכסאו הנוח.

שר המשפטים חרד לדמותה של מדינת היהודים; לא מזמן הוא לעג לאלה הלומדים לעומק את יסודות המשפט העברי בסוגיית שור שנגח את הפרה, ועכשיו הוא משקיע המון כוחות בניסיון למנוע נוכחות של פרצוף יהודי מהזן המיושן (לטעמו) ליד שולחן הממשלה. הוא בהחלט מוכן שיהיו שותפים בקואליציה ובכך ייצבו את כיסאו המתנדנד; אבל בממשלה, שהוא והם יישבו סביב אותו שולחן כשווים – עד כאן!!! יש גבול כמה אפשר להקריב עבור כסא של שר.

היו''ר הזמני(!!!) של מפלגת העבודה – לעצמו הוא לא מבקש דבר. רק עניינית בבקשה; כסא מכובד – זה לא עבורו, זה רק כדי שיוכל לקדם את העניין. לא נשאל מהו העניין החשוב שיו''ר העבודה רוצה לקדם מכסא השר, כי עד שנשיב הוא עשוי להתחלף בעניין חדש, יותר חשוב.

המפלגות המכונות חרדיות, כבר חודשים רבים הן צופות אל שולחן הממשלה בעיניים כלות; סוף סוף נראה שיש להן הזדמנות להסתנן פנימה, והמכשולים גדולים כל כך. האם יצליחו להתגבר על שר המשפטים ומפלגתו? ועל התנגדותן האידיאולוגית להתנתקות? האם יקבלו תקציבים למוסדותיהם הרבים?

ראש הממשלה מביט על כולם ומגחך, ישחקו הנערים לפנינו.

ורק טובת עם ישראל בארץ ישראל ובכלל, אינה עולה על שולחן הדיונים. כן, משלמים לה מס שפתיים, אבל לכל מתבונן מן הצד ברור לגמרי כי אין כאן אפילו (משלי יא) שְׂפַת-אֱמֶת והכל הוא לְשׁוֹן שָׁקֶר.

כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ:

באופן כללי נראה שאנחנו, העם היושב בציון, מתנהגים כמו ילדים מפונקים. ילד מפונק בטוח שהכל מגיע לו בלי שהוא יצטרך להתאמץ כדי לקבל את מה שלדעתו מגיע לו. וכאשר העניינים אינם מסתדרים לשביעות רצונו – כולם אשמים חוץ ממנו.

בד''כ גישה כזאת נובטת וצומחת על מצע של חינוך קלוקל; מגיל צעיר מקבל הילד כל מה שהוא רוצה עוד לפני שטרח לבקש. אפילו מקפידים למעט בילודה כדי שהמעטים הנולדים יזכו לקבל את המקסימום האפשרי. משקיעים בילד כדי שיתפתח וירכוש כלים להתמודד בהצלחה, בסביבה המשתנה במהירות שקשה לעקוב אחריה.

עד כמה שאפשר, נמנעים מהשימוש במלה 'אסור'. (כמעט) הכל מותר לבן יקיר. וכאשר הוא מגיע לגיל בו מוצגות בפניו דרישות, מתגלה פתאום שאינו מוצא את עצמו והוא מתמרד; 'אתם לא תגידו לי מה לעשות'. גם הוא לא בדיוק יודע מה לעשות, ומכאן קצרה הדרך להתמכרות לסיפוקים מיידיים-הרסניים.

ומה שנכון לגבי הילד שלא מצליח להתבגר, נכון במלואו גם לגבי העם שלא מצליח להתגבש, כי גיבוש מותנה בבגרות. ילדים אינם עשויים להתגבש; הם אנוכיים מדי.

אבל הילדים אינם אשמים; אשמים ההורים שלא חינכו אותם. ובהשאלה, ההורים הם מנהיגי המדינה והילדים זה כל אחד ואחת מאיתנו, כולל אלה המצויים (זמנית) בעמדת מנהיגות וכל עניינם הוא לשמור לעצמם את הצעצועים שקיבלו או להתאמץ להשיג צעצועים אם עוד לא קיבלו.

דומה כי רק בארץ ישראל, בבית, אנחנו מעזים להתנהג כילדים מפונקים. הח''מ לא מצא מקבילות להתנהגות כזו מצד יהודים באיזשהו מקום בעולם ולא שמע על כך. אבל, מה לעשות, גם בבית התנהגות כזו הנה הרסנית בעליל ועל כך מזהיר אותנו משה רבנו בפרשת השבוע.
(דברים ח) ה וְיָדַעְתָּ עִם-לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ:

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן-יִפְתֶּה לְבַבְכֶם

הקיום האנושי מבוסס על מערכת חוקים של מותר ואסור שביסודם ההבחנה בין טוב לרע, והקיום היהודי בארץ ישראל ובכלל מותנה בשמירה על מערכת חוקים כזאת. זה מה שאומר לנו משה רבנו בפרשת השבוע, ועל יסוד אי שמירת מערכת החוקים הזאת ניתן להסביר את התרופפות אחיזתנו בארץ חמדת, שאחד מביטוייה של התרופפות זו הנו הממשלה שמחליטה לנתק את אחיזתנו בארץ ישראל ובינתיים מתרופפת עד כדי ניתוק, אחיזתה השלטונית.

ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ כדי לעורר אותנו ולהזכיר לנו את האיסורים שחייבים לשמור. זה נכון בכל מקום בעולם ונכון שבעתיים בארץ ישראל. האבא שבשמים מעמיד בפנינו מערכת מדויקת ומושלמת של חוקים והם כוללים איסורים במספר גדול יותר ממצוות עשה שעלינו לקיים.
(דברים יד) א בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם (...) ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה:
הארץ הזאת היא הבית שלנו; כך קבע מי שברא אותה ואותנו, ובבית – האבא מקפיד על התנהגות בניו הרבה יותר מאשר הוא מקפיד כאשר הם מחוץ לבית.
(דברים ח) יא וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: יב אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ; כל צעד נצפה וכל מהלך זוכה לתגובה; לא תמיד התגובה מורגשת מיד, כפי שהראינו בשבוע שעבר, אבל תמיד יש תגובה. והעיקר, בהסתכלות זו על ארץ ישראל, משפיע ה' ית' את כל הדרוש לקיום כל הבריאה, וכל השפע הזה עובר דרך ארץ ישראל ועם ישראל. הסתכלות זו, הממשיכה את השפע לכל העולם דרך ארץ ישראל, גם מסבירה היטב את הקשר בין המצב בארץ ישראל לבין המצב בכל העולם. אין כאן המקום להאריך בסוגיא זו, אבל בין אם נודה בכך ובין אם לאו, בנו תלוי הכל.

דבקות שלנו בדרך שמתווה לנו משה רבנו בפרשת השבוע, מבטיחה לנו חיים טובים בארץ ולכל העולם חיים של שקט; בלי מלחמות ובלי טרור. ומכלל הן אתה שומע לאו.

וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת- הַחֶסֶד

שמה של פרשת השבוע הוא עֵקֶב;
(דברים ז) יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת- הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ:
הברית והחסד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ, זו הברית על הארץ. ויש כאן התניה ברורה: אם תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם, אז וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת- הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ.

מצד שני, בהמשך הפרשה יש הבטחה מוחלטת לירושת הארץ, ללא תנאים.
(דברים ט) ה לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב:
איך זה מתיישב? ואיך מתיישבת ההתניה הנ''ל עם העובדה שבדורנו מי שאינם שומרי מצוות דוקא, הם שזכו להוביל את שליטתנו בארץ?

משיב על כך בעל פירוש אור החיים:
כניסתם לארץ היתה בשביל (לקיים) שבועת האבות. ותנאי הוא הדבר, אם ישמרו ויעשו – ישמור ה' הַמַּתָּנָה לעולם ועד, והוא אומרו כאן וְשָׁמַר ה'; ואם לא ישמרו – תהיה קיום השבועה בזמן המועט שנכנסו לארץ וישלחם לנפשם:
בקבלה ובחסידות כתוב בפירוש שאין עוד גלות אחרי הגאולה השלישית; אז מי שחושב (משלה את עצמו) שאנחנו כבר בגאולה – מובן העיוורון בו הולכים לחורבן; הרי בטוחים שלא יהיה עוד חורבן כי זו כבר הגאולה. אבל האמת המרה היא שאשליה זו עצמה היא הגורם לחורבן.

אשליה זו מונעת אותנו מלעשות תשובה שלמה אשר בעקבותיה תבוא הגאולה האמיתית והשלמה.

נוכחות פיזית בארץ אינה מבטיחה דבר. רק הזדהות רוחנית עם הארץ, מודעות שעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, רק היא תשחרר אותנו מעונשם של מנהיגים שכל עניינם בעצמם ותגלה לנו את משיח צדקנו מיד ממש.

ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי