''מלחמת כיפופי הידיים בין שר הפנים, אברהם פורז, לשר האוצר, בנימין נתניהו, עולה שלב. לאחר שנתניהו סירב לתביעת פורז להוסיף לתקציב משרדו עוד כ-1.2 מיליארד שקלים - ותקציב המדינה ל-2005 אושר תוך קיפוח משרד הפנים ....... החליט פורז לפגוע בנתניהו בבטן הרכה שלו: עצירת כספי הסיוע המיוחדים לתושבי ההתנחלויות''.
''חסידי חב''ד קיבלו בתחילת החודש מתנה חגיגית ממינהל מקרקעי ישראל, לקראת השנה החדשה: מלאי קרקעות זמינות לבניית 171 יחידות דיור בכפר חב''ד, המוצע רק להם ובמחיר אטרקטיווי''.
משב רוח מרענן מכיוון הממשלה, שר הפנים ''המקופח'' מאיים על שר האוצר ''בעונש'' כואב: פגיעה בהטבות הניתנות למתנחלים. לא שמענו שרים אחרים מאיימים שאם לא יקבלו תוספות לתקציבי המשרדים שהם מנהלים הם יעצרו תקציבים להתנחלויות. ברור שיש היגיון להעדיף ישובים או אוכלוסיות שונות בחלוקת התקציב – זהו הטבע העיקרי של המערכת הציבורית. מצד שני, ברור ששר הפנים בחר נקודת תורפה ראויה כדי להעלות את מצוקותיו הבוערות ביותר לדיון תכליתי.
היום, שוב, מסתבר שקיום חוק חובת המכרזים, לא ממש מפריע לרשויות ציבוריות לעוקפו. הפעם מדובר במינהל מקרקעי ישראל.
גם פורז מאיים
נכון, הדיון בממשלה ''קיפח'' את משרד הפנים והאיום, הפעם, הוא רק על חלק שולי מהיקפי הדרישות של משרד הפנים (1.2 מיליארד ש''ח). הסיבה שהנושא בכל זאת תפס את תשומת ליבי היא שסוף סוף מישהו בבית השליט מנסה להשתמש באיום כדי שיטופלו בעיות של אנשים-אזרחים ללא קשר לעמדה הפוליטית שלהם. אין כל הצדקה להלנת השכר המתמשכת ברשויות המקומיות והגיע הזמן שמישהו ידאג באמת לחיסול הפרשה. האיום לפגוע בבטן הרכה של הליכוד, הטבות להתנחלויות, עשוי להשפיע על שר האוצר שירצה להיבחר בקרוב בבחירות פנימיות. האיום הזה הוא כלי לגיטימי בהחלט כדי למחוק את החרפה.
למען הגילוי הנאות עלי כמובן להבהיר שהדברים נכתבים כאשר העמדה שלי היא לצמצם מאד את היקפי הפעילות הממשלתית. פרוש הדבר הוא שעדיף לא לגבות מהאזרחים כספים כדי שלא יהיה צורך לחלקם. ממשל ''נכון'' לא צריך לעסוק ולהסתבך בחלוקת תקציבים וליצור אוכלוסויות תלויות. הרי הגידול המתמשך בתקציבי הרווחה בעשורים האחרונים, חוץ אולי מהשנתיים האחרונות, לא הביא לפתרון הבעיות אותן הם היו אמורים לפתור (
על האשליה שבמדיניות הרווחה). אבל אם כבר גובים ומחלקים, הקריטריון הקובע צריך להיות אובייקטיבי, שקוף ולא על פי ההשתייכות הפוליטית. מצד שני, כל עוד שולטת השיטה ''הפסולה'' הרי שיש היגיון ציבורי לתת תוספות שונות ומשונות לחלקים כאלו ואחרים של האוכלוסיה – גם על פי השתייכות פוליטית.
על הרקע הזה ברור שיש היגיון לתוספות הספציפיות שמקבלות הרשויות ''מעבר לקו'' אבל זה לא עולה על ההיגיון שדורש תוספות תקציביות לטיפול במצוקות של הרשויות ש''בתוך הקו''. טיפול במצוקות שקשורות במצב הביטחוני ביש''ע לא עולה בחשיבותו על הטיפול בהלנת שכר עובדי הרשויות המקומיות - בשני המקרים הנושא הוא כושר שרידות. יתכן אפילו שבהקשר הזה מצבם של תושבי הרשויות ''מעבר לקו'' טוב יותר. הרי הם שם בגלל אידיאולוגיה ואידיאליסט אמיתי לא ממש זקוק להטבות תקציביות כדי לפעול לאורה של האידיאולוגיה .....
מינהל תקין?
רק לפני מספר ימים שמענו וקראנו על מעשיות השר לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, וכאילו הופתענו. כעת אנחנו קוראים גם על רשות ציבורית, מינהל מקרקעי ישראל, שפועלת בצורה דומה. המינהל, כנראה, לא ממש חושש לפעול תוך ''עקיפת'' חוק חובת המכרזים שנחקק כדי לתת לכל אדם הזדמנות שווה לרכוש מקרקעין מידי המדינה. הפעם המינהל ניתלה בפטור מחובת המכרזים לגבי אוכלוסיות מיוחדות. אבל המחוקק סייג את הפטור לאזורים ''..... שבהם היצע המקרקעין עולה על הביקוש, או שיש בהם למדינה עניין מיוחד לעודד התיישבות'' (
האפליה של המינהל).
האם באזור כפר חב''ד יש עודף היצע של קרקעות?
האם יש למדינה עניין מיוחד לעודד התיישבות בסמוך לכפר חב''ד - במרכז הארץ?
מאבקי תקציב ומינהל
צחי הנגבי הוא השר לבטחון פנים
