במילון אבן שושן ההגדרה הראשונה של ''הרג'' היא: ''רצח, המית, היכה נפש''.
ההגדרה למילה ''רצח'' היא: ''הרג,המית (בעיקר מתוך כוונת זדון)''.
משפטית ההגדרה בסוגריים היא שמבדילה בין ''הרג'' ל''רצח'', שכן מעשית אדם נהרג בידי אדם אחר, בין בכוונה תחילה (שיש בה זדון), ובין מתוך הגנה עצמית, רשלנות וכיו''ב, שאין בהם כוונת זדון.

משטרת ישראל האשימה את המתנחל יהושע אליצור מאיתמר בהרג. לפי עדותם של נוסעים שהיו ביחד עם ההרוג סאאל ג'בארה, שנהג ברכבו כאשר נתקל באליצור, לא היה שום מעשה התגרות, או כוונה של דריסה, וכי אליצור שלף אקדחו והרג את ג'בארה בדם קר, כלומר מתוך כוונת זדון, אליבא דמילון אבן שושן והטרמינולוגיה הפלילית.

כאשר המשטרה מאשימה אדם בהרג, שופטת השלום בכפר סבא, ניצה מימון שעשוע, לא נעתרת לבקשתה לעצור את אליצור עד סיום תהליכי החקירה וקובעת שהוא יהיה במעצר בית למשך 6 ימים. זאת מכיוון שאין חשש שהוא יפגע בבריות, שהרי כל האירוע הוא איזו טעות טראגית, רשלנות וכיו''ב. הפרקליטות ערערה בפני ביה''מ המחוזי וזה השאיר את הפסיקה על כנה וקבע בין היתר כי מכיוון ש''אליצור נמצא במעצר בית בבני ברק אין חשש שהוא ישפיע על עדים''.

לפי הדיווחים, המשטרה לא האמינה לגרסת אליצור שהוא ירה בגלגלים. אם מישהו יורה בגלגלי רכב, הנהג והנוסעים שנמצאים בו לא נהרגים אלא אם כן כתוצאה מן הירי המכונית מתהפכת והנוסעים מוצאים בה את מותם. זה לא קרה. אם כן מדוע מלכתחילה לא האשימה המשטרה את אליצור ברצח? כך היא היתה מעמידה את הערכאות בפני דילמה הרבה יותר קשה, תוך הנחה סבירה כי במקרה כזה בית המשפט היה נעתר לבקשת המשטרה ומאשר את מעצר אליצור עד תום ההליכים.

מכל בחינה שהיא יש דין ויש דיין אך נראה שיחד עם אליצור גם הצדק נמצא ''במעצר בית''. נוכח ריבוי המקרים של ירי יהודים בערבים, בעיקר מצד פראי אדם, אנשים שאיבדו את צלם אנוש (ולא מיצגים את הציבור הגדול של מתנחלים), קשה שלא להסיק את המסקנה שיש כאן הפלייה בין דם לדם, כמעט בכל המישורים.

זה מזכיר את משל קרילוב על הזאב והכבש. כאשר כל טעוני הכבש לא הועילו, והוא טען את הטענה האולטימטיבית: איך אני יכול לזהם את המים כאשר אתה עומד למעלה במוצא הנחל ואני למטה במורד, ענה לו הזאב גם כן אולטימטיבית ''אני זאב ואתה כבש ודי בכך''.