פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_2436

כשאורי צבי גרינברג בכה
מיכאל שרון ז''ל (יום שישי, 01/10/2004 שעה 7:35)


כשאורי צבי גרינברג בכה

מיכאל שרון

פורסם בחדשות מחלקה ראשונה ובליטרטורה
גירסה מוקדמת יותר פורסמה כאן.




כיום, בעוד לא מזמן צמנו והִכִּינו על חטא, יש רבים בינינו, למשל 1,370,000 אזרחים הנמצאים מתחת לקו העוני, שכל השנה היא להם מבחינת צום, דלות והתייסרות. מתי הונף הגרזן על הרוח החופשית בארצנו? מתי כל זה החל - האטימות, הרישעות, הקירבון, החסימה והבלימה והדרדור לאשפתות, הצדקתנות ההרמטית, החושך?
''לפני שנים אחדות'', מספר הסופר פנחס שדה ב-‏1985, ''ראיתי את אורי צבי גרינברג עומד ובוכה''.
אבל לפני שנרחיב את הדיבור על כך, יש לשאול במלוא הבוטות והבהירות, האם כהתה ונאטמה הרגישות לצלם אנוש במקומותינו, דבר המתבטא באלף ואחת צורות, ומתי ארע הדבר? כיום, בעוד לא מזמן צמנו והִכִּינו על חטא, יש רבים בינינו, למשל 1,370,000 אזרחים הנמצאים מתחת לקו העוני, שכל השנה היא להם מבחינת צום, דלות והתייסרות. וכי בעצם, האין זאת המשכיותה של אותה דלות והידחקות לשוליים שנגזרה שנים רבות על כל אלה שלא החזיקו בפנקס אדום? אם הרוח נשלטה כאן שנים רבות על ידי קומיסרים פוליטיים קנאיים שהניפו גיליוטינה על כל אנוש שראה את הדברים בשונה מפקודותיה השרירותיות של שררה שחצנית והרמטית; אם הרוח החופשית, זו השואפת לאור, הושבקה שנים כה רבות בידי צפידות דכאנית, מדוע נתפלא? וכי דווקא בישראל, מוכַּת העוני ויובש הבינוניות הרוחנית והקרתנות הנוראה לא הושבק הגניוס היהודי - אותה תבונת ענק של עם עתיק יומין, תוסס ורגיש, שבכל מקום על פני הפלנטה יזם, חולל תהפוכות והניע את התפתחות הכלכלה, המדעים והרוח? אם 25 אחוז ממקבלי פרס נובל הם יהודים, מה חלקם של תושבי ישראל המהווים כיום כמעט כמחצית יהודי העולם? האם פרס הנובל לשלום הדמים שהוענק לשני פוליטיקאים ישראלים והארכי טרוריסט ערפאת הוא המייצג את התרומה הישראלית היחודית להתקדמות הרוח בעולמנו?

''ראיתי את אורי צבי גרינברג עומד ובוכה'', מספר פנחס שדה. היה זה כאשר בהיותו בן שמונים שנה, והוא אז המשורר הגדול ביותר בשפה העברית מאז ביאליק, על במה בבית ביאליק בתל אביב בתוך הקהל, הפרסים, המעריצים, הלהג, נזכר והעלה את דמותה של המשוררת הנפלאה אלזה לסקר שילר שהגיעה ב-‏1934 לירושלים. הממסד הסוציאליסטי התעלם ממנה לחלוטין, שכן בשיריה לא היללה את גאון המהפכה הבולשביקית. היו אלה שירים אודות האדם ורוחו, השזורים בקסם וציוריות מופלאה שאין להם מילים. וכך הושלכה לחדר דל ונידח באיזו שכונה ירושלמית, ועד מהרה החלה לשוטט ברחובות העיר - שנראתה בדמיונה חלומית וקדושה - במגבעת משונה, פרחים מנצים בשערה, כשדעתה הולכת ונטרפת עליה. ילדים פורעים צעקו אחריה ''משוגעת'' והישליכו עליה אבנים. וכך, לאט לאט, מספר פנחס שדה, הלכה ונזדקנה, הלכה ודעתה נשתבשה עליה, עד שנקברה באדמה הסלעית, תחת השמש הנוראה, האכזרית, של הר הזיתים.

לימים, נאומו של הסופר ש''י עגנון בטקס קבלת פרס הנובל לספרות ב-‏10 בדצמבר 1966 זכה לתהילה רבה כנאום מופת יחיד בסוגו. אלא שנראה שהמוטיב המרכזי והמפתיע בו נלקח הן משירתה של אלזה לסקר שילר (''נולדתי בתבן (מצרים) הגם שיצאתי לאוויר העולם באלברפלד בארץ הריינוס...'') והן ממאמר ב''דבר'' משנת 1926 של אורי צבי גרינברג על אודות המשוררת. מעשה פלגיאט, אם תרצו, של אדם עתיר כיבודים, יוקרה ואמצעים כלפי המשוררת (וכלפי אצ''ג) שחיתה בעוני והשפלה מחרידים, כשעגנון אף לא איזכר את שמה.

קישורים:


הִנה, לפני פתוח הספר ''החיים כמשל'' בקטע בו מתאר הסופר הגדול פנחס שדה (שהוא אולי הדבר הטוב ביותר שאירע לספרות העברית בתקופה האחרונה) את הגיליוטינה שהונפה עליו ודנה את יצירתו להתעלמות ואותו למחסור, תוך שימוש במערפת האטומה וההרמטית של הצדקתנות הסוציאליסטית. כל חטאו היה שנקט בגישה השמה את הדגש על האינדיווידואל וצמיחתו הרוחנית, האמונה באלוהים ותחושות הקודש (בספריו האחרונים אף עסק בחיי גדולי החסידות), בניגוד לספרות דור הפלמ''ח על תהיותיה הקולקטיביסטיות (האם אפרים יחזור לאספסת? צריך לברר מה אומרים החבר'ה).

אני מצטט מ''החיים כמשל'':
בינתיים היה מונח אצלי כתב-היד של שירת ירושלים החדשה - שלחתי מכתבים לכמה בתי הוצאה. מהם לא טרחו כלל להשיב לי תשובה. הנחתי איפוא את כתב היד הצידה.

והנה באותה עת פנה אלי עורכה של הוצאת ''עם עובד'' [כנראה המדובר בראובן קריב. מ.ש.], וביקשני שאשלח אליו את כתב-היד - נעניתי לו (האיש שהיה מתווך בין העורך לביני המליץ עליו בפני כעל ''אינטלקטואל''), ושלחתי את כתב היד. מקץ איזה שבועות, בהזדמני לתל-אביב, סרתי אל העורך.

האינטלקטואל קידם את פני בהיסטריה; הוא הבריק לעומתי בעיניו, והטיח, בקול פרוע, דברים על אנטישמיות ועל נצרות, על פוגרומים, אינקוויזיציה, עלבונם של מבקרי ספרות ורציחת ששה מליונים יהודים אשר לא היתה לי כלל יד בה.


אין עלית רוחנית בארץ הזאת

מתי הונף הגרזן על הרוח החופשית בארצנו? מתי כל זה החל - האטימות, הרישעות, הקירבון, החסימה והבלימה והדרדור לאשפתות, הצדקתנות ההרמטית, החושך? אביא כאן תאור מדהים משנת 1962 של המשורר דוד אבידן אודות שורשי ''שילטון החושך'' הבולשביקי במדינתנו, בשירו ''אין עלית רוחנית בארץ הזאת''.
הדברים המובאים בין הקטעים הינם הערותי ופרשנותי המסתברת. אנסה לפשט את הדברים בפני הקורא. מתוך ''שירים חדשים, 1962-1964'' כשתחת כותרת הקובץ הזה מובא ציטוט: ר' מאיר היה קורא לסופו של דבר ראשו (ירושלמי סוטה; קוהלת רבה).

דוד אבידן
דוד אבידן
אין עלית רוחנית בארץ הזאת
בשלהי קיץ 1962, ספק על סף
סדרת חמסינים מעודדת וספק ערב
עונת הגשמים הקרובה, אני מסתכן בהצהרה, שלא
תאדיר כנראה את פופולריותי:
והוא יודע מן הסתם על מה הוא מדבר...
אין
עלית רוחנית בארץ הזאת.
אין עלית רוחנית בארץ הזאת, ואיני יודע מה
יש לנו במקומה. אני כותב ''לנו'' בתוקף ההרגל העריץ, ויודע אגב כך בברור, שאני
מרמה את עצמי פעם נוספת, ממש כשם שרימיתי את עצמי בעשר השנים האחרונות --
האם אבידן מרמז בעניין ה''לנו'' שעניין ''כלל העם'' ''שלנו'', ''לנו'', ''כול-ם'' - הוא אחיזת עיניים ושמדובר בשליטה, הנאה ושיתוף מנעמי יתרונות הכוח מצד קומץ, תוך נישול רבים מהשתתפות במערכות החברתיות והכלכליות במדינה?
אין עלית רוחנית בארץ הזאת, ואינני יודע, מה
יש לי במקומה, מה יש לי במקומי ובמקומה.
''במקומי'' – במקום הזה. אך גם במובן, מכיוון שאני כפי שאני, ובהמשך נראה מה ''הבעייה'' איתי, אין לי כלום (''מה יש לי''?), כאשר אני במקומי, ואיני יכול להציג ''אני חילופי'' במקומי. לשונו של אבידן מורכבת אך מדוייקת עד לכאב.
מתי זה קרה לי? קשה לציין את הרגע המדויק, לא משום שאין בנמצא רגעים מדויקים, אלא משום
שאין בנמצא ציונים מדויקים, לא במקום, לא בזמן ולא
בנוף, בעיקר לא בנוף. הנוף,
הנוף.
האם אבידן מתכוון לנוף האנושי בקירבתו, שהביאו להכרה זו, והמשמעותי יותר מסתם זמן ומקום פיזיים? נוף אנושי קרוב שאינו קשור כלל לניתוחים הסטוריים וחברתיים למדניים שהיו שגורים על האינטלקטואלים דאז והיום - המתייחסים ''לזמן'' או ל''מקום'' - דהיינו בניגוד להם מדובר במשהו כלל אנושי מעבר לזמן ולהיסטוריה ולמקום המסויים, כמו מאבק הרשע בטוב למשל? הדברים מתבהרים בהמשך.
איני משלה את עצמי - זוהי אחת מבעיות -המפתח שלי
האם ''בעיית המפתח'' שלו היא ראיית המצב לאשורו מעבר לרטוריקה הרווחת, כך שהדבר מציב בעייה להתברגותו של המשורר באיזה ג'וב שררה אינטלקטואלי ששכרו בצידו?
וברור לי, כמו שברור לי, שאין,
אין עלית רוחנית בארץ הזאת, כן ברור לי, כי
כבר בשלב מגשש זה של הצהרתי הכתובה והנכתבת אני מסתבך כמעט ללא תקנה ---
אבידן, שהכיר את ''הנוף'', ידע כנראה היטב עם מי יש לו פה עסק...
--- אבל מה לעשות? יש פזמור, אותו שמעתי לפני עשרים וחמש שנה או יותר מפי סבי מצד אבי, איש צנום, דק שפם, כמעט רגיש, כמעט גבוה, ליד
חלון פתוח ברחוב פיינקנה, בוורשה שלפני השואה, כאשר לרגליו שוטטו כחיות בסוגר שני נגני-רחוב יעילים ונפנפו בעוז מסורתי מגבעות פעורות, רעבות, כלפי מעלה. זה היה, לא זה שהם זימרו, אלא זה, שהוא זימר, זה היה
פזמור עברי מוזר, בהברה אשכנזית מקסימה, והוא ניסר
בזהירות, בחמלה, אך בבטחה אבהית, את הרפרטואר היגע,
שטיפס לאיטו מלמטה. זה היה
מין פזמור כזה, ובשנים האחרונות
התעצמות הרשעות, השטניזם או שלטון החושך?
הוא מזדמזם באזני בתוקף תמוה דווקא ברגעי
הרווחה הנדירים. אין בו
לא ישועה, לא מרפא ולא ראייה מצילה, אבל
יש בו מה שיש בו:
שושנת המים
יפת העיניים,
קמלה בצידי הרחוב

זה שנים שאני מתכונן לשאול את דב סדן [מבקר ספרותי נודע באותה תקופה] מנין צמח חרוז עגום זה, מי הרה וילד אותו, מי נטש אותו ומי הוליך אותו, ביד לא מדריכה, אל עבר רחוב פיינקנה, אל החלון הגבוה שמעל לנגני הרחוב - אך משום מה, משום מי לא נזדמן לי.
משום מי: רמז לאופיו המאפס והחדלוני של הרע. כבר אפלטון אמר שהרע הוא היעדר. ''משום מי'' בעטיים של מישהם או מישהו שהינם גם ''שום אנוש'' ''שום דבר'', היעדר.
''וורשה שלפני השואה'' - בטרם יגדום את גדימתו הרשע שאין לו גבול, השטניזם העוין לפריחת החיים, ונותן לגילוייהם היפים והמרוממים, למים החיים שהם נושאים, לגווע ולקמול בשוליים כלאותה ''שושנת מים יפת עיניים, שקמלה בצידי הרחוב'', בחנק ההרמטי
מוזר, מוזר:

שושנת המים,
יפת העיניים,
קמלה בצידי הרחוב.

אין בו
לא ישועה, לא מרפא ולא
ראייה מצילה, אך יש בו
מה שיש בו, מה
שאין בי. אין עלית רוחנית בארץ הזאת.
שכן הרע בא במקומה ומדביר אותה או גורר את קמילתה.
ואשר למה שאין בי - לי מאידך, קשה יותר ''להשלים'' ולנסות לשמור נפשי מפגעי הרע, לעומת ''הזהירות, החמלה'' וההשלמה שבהם השמיע הסב את ''הרפטואר היגע''. כאמור זו ''בעיית המפתח'' שלי, ראה למעלה.
ויש פזמור נוסף, איטלקי, אם אינני טועה, אחת הסיבות הנדירות לפתיחת מקלט-רדיו, ''ג'וליה'' שמו, פזמור שהייתי מוכן להאזין לו ברציפות במשך שנים, וכרגע זה הוא נשמע לי דווקא כך:


ג'וליה,
מדוע שכחת אותי,
מדוע השכחת אותי
בבוקר הזה?
ג'וליה,
יש יער רחוק מאד,
ורק עוד כמה מאות
שנים בו נחזה.
ג'וליה,
בבוקר רחוק אחד
תביני, כמה מושחת
הזמר הזה.
ג'וליה,
סלחי לי, אם לא אפחד,
אפילו בבוקר אחד,
מרגע כזה.
ג'וליה,
מדוע זכרת אותי,
מדוע הזכרת אותי
בזמר המר?
ג'וליה,
מדוע נשארת אתי,
מדוע נגמרת איתי
בקץ המוגמר?
ג'וליה,
יש יער קרוב מאד,
ורק עוד כמה מאות
שעות בו נאבד.
ג'וליה,
אולי עוד נזכה להיות
הרחק מאדם וחיות
,
הרחק ולבד.
סביר שהכוונה היא לחיות טרף אנושיות בהקשר זה ונוכח האסוסיאציה המציעה עצמה כאן ישירות ובהקשר מקום השורה, דבר המתקבל גם מהסמיכות ''אדם וחיות''.

וכותב אורי צבי גרינברג ב''אנקראון על קוטב העצבון'' (בעיבוד קל של פנחס שדה)

אני שומע קול ענות, בוכים.
בוכים בני-אדם מקטנם ועד גדולם.
פעם שמעתי רק חדוות הזוכים
לכמה וכמה שילומים בעולם.

אין צורך לשאול: למה בוכים? מובן.
אם נשים בוכות – זה אות לסאובן.
אם גברים בוכים – סימן לאבדן
כל האמונות הגדולות בכובדן.

הנפשות שיצאו לדרכן עדויות
חזרו מרופטות וגשומות בשובן.







http://www.faz.co.il/thread?rep=52658
רוח מתנשאת
יחיאל (יום שישי, 01/10/2004 שעה 10:57)

אני באמת לא רוצה להיגרר לרמת הכתיבה של מר שרון, במיוחד בימי הרחמים והסליחות. עם זאת חשוב לי להביע את רגשות הדחייה כשקראתי את המאמר וגם מאמרים אחרים פרי עטו. במיוחד מקוממת הציניות בה הוא מתייחס לנושאים רגישים ונפיצים בחברה שלנו. בפעם המי יודע כמה נראה שעולמו הוירטואלי של מר שרון עומד על שלושה דברים: שרון, שרון ושרון. מרוב שכותב המאמר מסתגר בעולמו המתנשא הוא אינו מבחין ברוח חדשה הנושבת מן העם, רוח רעננה ואיכפתית ולא רוח מתנשאת.

המשך מר שרון להעלות על צג המחשב את גיבובי הפנטזיות שלך והשאר לנו, לעם הפשוט, את חירות המחשבה הלאומית וחשיבה יצירתית.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52660
טביעת אצבעות של משרד פירסום בשכר ?
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 11:25)
בתשובה ליחיאל

במספר מאמרים אחרונים פה ובמקומות אחרים ניכרת טביעת יד של משרד פירסום בשכר, הפועל בשיטות שונות לנטרל את המסרים שמציג הכותב, תוך מאמץ להבאשת ריחו:

שיטה א': מכונה ''הרחקה'':
*************************

הצגת הכותב כמנופח, מתנשא, נוקט במילים גבוהות וכיוצא באלה. בקיצור, איש זר ורחוק. לא אחד מאיתנו..יש לשים לב כי החזרה על המילים הללו שוב ושוב, שיטה פירסומאית מוכרת, הופכת דברים חסרי שחר למעין אמת...

שיטה ב' - ''הסגנון'':
********************

סגנון הכותב מוצג ככבד, או לחילופין, ''מדבר במילים גבוהות''. גם כאן נינקטת טכניקת ההרחקה. ''בקיצור - לא אחד מהחבר'ה''.

יש לשים לב כי פירסומאים נמנעים מפולמוס ועיסוק בתוכן עצמו, אלא רק בסגנון או בגופו של האדם ולא בגופם של הדברים.

שיטה ג': איפוס.
***************

הכוונה היא שמשיטה א' ו-ב' כבר לא רחוקה הדרך להציג את הנאמר כדברים ריקים, חסרי ממשות, ואת כותבם - כ''פסאודו אינטלקטואל'' שעניינו עשיית רושם.

המעניין הוא שזהו ההיפוך מהמציאות, אבל כנראה משלמים טוב, תנו לבעלי מקצוע בנושא הפירסום לעבוד...

שיטה ד': היפוך משניא.
*********************

הכוונה להפיכה בהבל פה של כותב ימני, כזה שתרם למחשבת הימין בנוסף לכל - להפכו למה?

ל--שמאלן...

וכיוצא באלה... השאלה היחידה שיש להציג כאן היא לא אם יש אמת בדברים חסרי השחר האלה, אלא אם מעבירים את הבוכטות ביורו או בדולרים...

ב''ביקורת'' כאן, יש לשים לב, גם העלה הכותב האנונימי בטון שגב מזועזע את נושא הרחמים והסליחות - כאילו חטאו של הכותב כבד מנשוא. למה לא לעשות שימוש גם במועדי ישראל? קופירייטר בעל רעיונות תמיד קופירייטר...

http://www.faz.co.il/thread?rep=52669
התקרנפות
סתם אחד (יום שישי, 01/10/2004 שעה 13:43)
בתשובה למיכאל שרון

אולי באמת הגיע הזמן שתקרא את הקרנפים של יונסקו ואז אולי תבין שהמושג התקרנפות מתיחס לביטול המחשבה העצמית והאימוץ ללא תנאי של מה שהסביבה חושבת. דוגמא טובה היא מספר הרשימות שלך בפורום זה שהן כשלעצמן והתגובות להן מפגינות אחידות רעיונית מדהימה.

הפגנת חוסר ידע ורגישות במגוון תחומים יכלה להיות מופגנת בצורה כה משכנעת רק על ידי הפסאודו אינטלקטואלים ופסאודו אנשי ספר שטורחים בלי הרף להפגין את בורותם.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52671
קרא את הרומן ההיסטורי: המברברים. ואת המחזה של או'ניל ''הבהמה''..
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 14:18)
בתשובה לסתם אחד

עליך לקרוא זאת שכן כבר ססמת האקדמייה האתונאית של אפלטון היתה: דע את עצמך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52673
דווקא היוצרים החשובים ביותר בהיסטוריה כתבו אלפים רבים של עמודים
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 14:37)
בתשובה לסתם אחד

גוטפריד לייבניץ, אריסטו, ניוטון, פרויד ורבים אחרים. באך, גדול הקומפוזיטורים, חיבר אלפי יצירות. ככה זה, או שיש לך את זה (איין ראנד קראה לזה: כמעיין המתגבר) או שאין.

יוצרים יכולים להפיק מאות רבות של עבודות באיכות גבוהה כל אחת. נכון, יש סתם דלי כשרון ומרוששי יצירתיות בונה.

למה לך להשתלח בי? אולי תקח איזה קורס לשיפור תפקודי המוח - איני שולל על הסף את האפשרות שזה יכול לעיתים לעזור - ואל תהפוך אותי למושא תסכולך. לא אני המצאתי אותך, וגם אינני אחראי למוחך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52676
זאת ועוד
צביקה (יום שישי, 01/10/2004 שעה 14:53)
בתשובה למיכאל שרון

הכתיבה של איין ראנד מאופיינת בחלוקת העולם לרעים וטובים דבר שמתמסמס אצל רובנו עם חלוף השנים. ספר אחר של ראנד, ''מרד הנפילים'' רלוונטי מאין כמוהו דווקא למציאות בה אתה חי. התמרדות היצרנים והמועילים בחברה כנגד ''עלוקות'' שניזונות מפעולותיהם.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52677
בדיוק כך. עוף ממני עלוקה.
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 14:56)
בתשובה לצביקה


http://www.faz.co.il/thread?rep=52661
כתוב יפה מיכאל
עמיש (יום שישי, 01/10/2004 שעה 11:49)

ומעניין, עם הסתכלויות מעמיקות ואבחנות דקות.

חבל שנפשך מתענה כל כך על איזה ממסד שטרף או לא טרף את אצ''ג וחבריו, בסופו של דבר כל הקבורים בהר הזיתים נקברו בסלע הקשה תחת השמש הקופחת והמשוררת לסקר שילר לא הופלתה לרעה.
המשך לכתוב

http://www.faz.co.il/thread?rep=52668
תודה. אני רואה שקראת גם את הסיפא של המאמר ב''הארץ''
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 12:33)
בתשובה לעמיש


http://www.faz.co.il/thread?rep=52662
שושנה
יועזר (יום שישי, 01/10/2004 שעה 11:59)

יש שיר באידיש של אליקום צונזער ששרה אותו בעברית נחמה הנדל, יתכן שאף תורגם ע''י צונזער עצמו. אינני יודע את תאריך כתיבת השיר, ואין בידי את המלים המדוייקות אך מצאתי כאןhttp://morshem.free.fr/index1.htm
משהו שיכול להעיד שהרעיון שעליו אתה מדבר מתגלגל כנראה כבר די הרבה זמן. לא הייתי ממהר להטיל דופי בעגנון דווקא בעניין זה.

ובעניין שדה:
ב 1968 בהיותי חייל,ניהלתי איתו מספר שיחות בכמה לילות הזויים ושטופי עשן. (אני עישנתי נלסון והוא נדמה לי עישן פליירס וגם מקטרת.) זה היה ברמת גן, ברחוב יהונתן אם אינני טועה. מכל הדיבורים שנזכרו בהם משה,ישו, מוחמד ונביאים אחרים שפנחס שדה אמר לי שהוא משיב להם, אני זוכר את הלדרלין ואת סלין שנערצו על ידו אז. וכשדיברנו על הסיפרות העברית בת ימינו, האדם היחיד שעליו היו לו מלים טובות היה עגנון.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52663
שושנה
יועזר (יום שישי, 01/10/2004 שעה 12:03)
בתשובה ליועזר

לא התליח לי הקישור. בהגיעך אל האתר לך לאות ש= ''שושנה'' או נ= ''נחמה הנדל''

http://www.faz.co.il/thread?rep=52665
שושנה - לא לשיר זה הכוונה אלא ''נולדתי בתפן/י-ם הגם שיצאתי לאויר
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 12:21)
בתשובה ליועזר

העולם בארץ הריינוס''. ראה נא בנושא זה הקישור למאמר בה''ארץ'' המפרט בעניין. אצל סבו של דוד אבידן מדובר בשיר אחר לגמרי, שיר עממי ביידיש שסביר שהמשורר האידי עיבדו מהמקור העממי ושעבר גילגולים שונים עד שהיגיע לנחמה הנדל. הדבר מראה עד כמה המוטיב המופיע בשיר חזק וקולע במקומותינו - ודוד אבידן בשירו הרחיב בעניין תוך הסבר בעזרת התימה שבשיר מדוע אין עלית רוחנית אמיתית בארץ הזאת והנושאים המשיקים לזאת.

אך תודה לך על הפנייה לאתר השירים המופלא הזה, אלא שחפצי לא עלה בידי.

יש שיר שאני אוהב במיוחד עוד מתקופה שאימי היתה עלמה צעירה בשנות ה-‏50 (היא ילדה אותי בגיל מאד מוקדם) הנשמע בערך כך

סתיו בחלונות ובלבבי,
לו אך לא נתתי לו ללכת,
פעם החמה זרחה גם לי
ועתה נותרתי בשלכת -

שיר קסום, מופנם, נוגה ומופלא באופן שאין שני לו בעברית, לטעמי -

האם תוכל לאמר איזו זמרת שרה אותו? אסתר עופרים בתקופה שהיתה עוד אסתר רייכשטאט? מי? ואיפוא מוצאים ביצוע שלו, אם אתה יודע במקרה?

http://www.faz.co.il/thread?rep=52681
בשביל זה יש אינטרנט
יובל רבינוביץ (יום שישי, 01/10/2004 שעה 16:03)
בתשובה למיכאל שרון

השיר נקרא ''סתיו בחלונות'' מאת אמיתי נאמן.

יש לו מספר ביצועים שעדיין ניתנים להשגה:
האלבום ''שירים לנגה'' בביצוע רונית אופיר: http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistID=2158&Alb...
האלבום ''לאורך השדירה שאין בה איש - נשים שרות''. בביצוע שרה בדישי: http://www.mooma.com/onealbum.asp?AlbumID=8719

את המלים של השיר ניתן לקרוא בכתובת http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=1317&... וגם בכתובת http://www.micro-cosmus.com/92003.html

יצירות אחרות של אמיתי נאמן: כמלחין - http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=12877
כמעבד - http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=10936

http://www.faz.co.il/thread?rep=52686
תודה. חשבתי שאינטרנט זה רק בשביל קבצי קול
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 17:01)
בתשובה ליובל רבינוביץ

אנסה לראות אם אפשר גם להאזין.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52685
אני רואה שיובל הקדים אותי ב''סתיו בחלונות''
יועזר (יום שישי, 01/10/2004 שעה 16:46)
בתשובה למיכאל שרון

בעניין שושנה חכלילת עיניים. התכוונתי שהבתים שעוסקים בהיסטוריה של השושנה הם במהופך הדברים המיוחסים לאהובתי אלזה ל. שילר. כאמור המקור באידיש.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52666
שושנה
דוד סיון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 12:25)
בתשובה ליועזר

אם שם השיר הוא שושנה צריך להגיע לרשימה תחת הכתובת ''נחמה הנדל'' בקישור http://morshem.free.fr/nun/nun.htm.

http://www.faz.co.il/thread?rep=52667
שושנה - לשיר הזה דווקא ניתן להגיע בנקל שם
מיכאל שרון (יום שישי, 01/10/2004 שעה 12:31)
בתשובה לדוד סיון


http://www.faz.co.il/thread?rep=52672
שושנה
יובל רבינוביץ (יום שישי, 01/10/2004 שעה 14:19)
בתשובה ליועזר

הנה הקישור הישיר: http://morshem.free.fr/nun/handle/handle3.htm

http://www.faz.co.il/thread?rep=56838
שושנה
ינון (יום ראשון, 27/02/2005 שעה 22:20)
בתשובה ליובל רבינוביץ

הקישור שנתתה לא פעיל , האם אתה מכיר מקום נוסף בו ניתן לשמוע את השיר.
תודה

http://www.faz.co.il/thread?rep=56840
שושנה
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 27/02/2005 שעה 23:03)
בתשובה לינון

לשמוע? בינתיים לא.

לקרוא: http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=4469&...

http://www.faz.co.il/thread?rep=56841
שושנה
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 27/02/2005 שעה 23:04)
בתשובה לינון

אגב - כנראה שהקישור הפסיק לפעול רק לפני ארבעה ימים. לפרטים נוספים: http://morshem.free.fr/

http://www.faz.co.il/thread?rep=52691
על גרפומניה ופלגיאטורים
אליהו (יום שישי, 01/10/2004 שעה 18:09)

אבל כגרפומן מקצועי אתה מפרסם את המאמר שוב ושוב.

כמו שהוצגה כאן, הטענה שלך שעגנון הוא פלגיאטור היא קלושה ביותר. טענת ה''קרוב לוודאי שעגנון,...'' העתיק את הקטע, כפי שכותב ברוך פלח ב''הארץ'' היא לא אסמכתא שזה אכן פלגיאט. ומה אתה עושה? מוסר קישור למאמר כאילו הוא האסמכתא. זה תעלול מופרך

מעבר לכך על פלגיאטורים כדאי לך לשוחח שוב עם אורי כפי שעשיתם בדיון בעבר...

http://www.faz.co.il/thread?rep=52693
ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו
סתם אחד (יום שישי, 01/10/2004 שעה 18:39)
בתשובה לאליהו

הכסיל הוא הנהנתן והוא מאד לא אוהב לבזבז יותר מדי זמן בלהקשיב לאחרים. ולכן רק אם הוא פוגש איש שאץ בדבריו ומדבר מהר - יש תקוה שה כסיל יקשיב לו וילמד ממנו משהו...

http://www.faz.co.il/thread?rep=52694
מי הכסיל ? אפשר לקבל תרגום ?
זוכמיר (יום שישי, 01/10/2004 שעה 19:06)
בתשובה לסתם אחד



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.