אחרי המבול או אחרי – המבול

זה זמן רב שהמערכת הפוליטית אצלנו סוערת מאד, ולאחרונה נראה שהסערה גברה עד לכדי סופה של ממש. בדרך כלל, אל הסערה מתלווים גשמים; וכאשר הגשמים רבים וממושכים, משתמשים במונח 'מבול' כדי לתאר אותם.

בעברית, 'מבול' מתאר כל שיטפון שלילי, גם אם אין שום קשר לגשם. מקובל הניב 'אחרי – המבול' לתאר הלך נפש של אדם הנוקט מהלכים הנוחים לו ברגע נתון, תוך התעלמות מתוצאות שליליות אפשריות בטווח הארוך והבינוני.

לדעתו, כשיתגלו התוצאות השליליות של מעשיו הבלתי אחראיים, הוא כבר לא יהיה כאן כדי לטפל באותן תוצאות. או שמא הוא מניח כי הוא נצחי ותמיד יוכל לטפל בתוצאות. ואם ישלחו אותו הביתה – מגיע להם. שיתמודדו הם עם המבול שהמיטו על עצמם בכך שנפטרו ממנו.
דומה כי זו ההתנהלות המאפיינת את המערכת הפוליטית בשנים האחרונות, ואין אנו מדברים על שנתיים שלוש.

היו כבר כמה תוכניות כאלו שבוצעו, ומתוצאותיהן סבלנו כבר רבות ועדיין סובלים; ע''ע לבנון כמשל, ומחלקן אנו צפויים לסבול ח''ו, בעתיד.

התכנית המכונה 'התנתקות', שזה שם מכובס לעקירת אלפי יהודים מבתיהם והריסת מפעל חייהם, היא מסוג התוכניות הנ''ל. מתכנניה מניחים כנראה כי התוצאות של ביצוע תכנית ההרס יהיו בדיוק כפי הרצוי להם; הם ידאגו לכך שזה מה שיקרה. ואם זה לא יצליח להם, או אם יזרקו אותם מתפקידם – אחריהם המבול.

וכדי למנוע אי הבנות נאמר ברורות: אין לנו אפילו צל צלו של חשד כי זו מחשבה מודעת אצלם; אנחנו בטוחים שכוונותיהם טובות והם באמת חושבים שביצוע תוכנית ההרס והעקירה יניב תוצאות טובות ליהודים.

אבל מה לעשות, בכוונות טובות לא די. הן צריכות להיות מגובות במעשים טובים. וכבר אמר מי שאמר: הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות.

כִּי-מֵי נחַ זאת לִי

בפרשת השבוע אנו קוראים על המבול ועל ההצלה של נח ומשפחתו עם כל מי שהיו אתם בתיבה. ההצלה של נח באה בעקבות:

א וַיּאמֶר ה' לְנחַ בּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה כִּי-אתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:

אשתקד עמדנו על הביטוי צַדִּיק לְפָנַי; הראינו כי צדיקותו של נח התבטאה בעניינים שבין אדם למקום ופחות בעניינים שבין אדם לחברו. הפעם נעמיק מעט יותר בנושא זה, בתקוה שנוכל גם להסיק מסקנות אישיות מפרשת השבוע, כראוי לנו.

המבול מוזכר בתנ''ך אצל הנביא ישעיהו (פרק נ''ד) כמופת שלילי שלא ישוב עוד. אלא שהוא אינו מוזכר בשמו, מבול:

ט כִּי-מֵי נחַ זאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבר מֵי-נחַ עוֹד עַל-הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר-בָּךְ:

מדוע ''זכה'' נח שהמבול ייקרא על שמו, מֵי נחַ? מישהו מאשים אותו בכך שירד המבול? הרי הוא היה הצדיק היחיד שבזכותו וממנו ממשיך להתקיים העולם, אז מדוע קוראים למבול מֵי נחַ?

הזוהר משיב על כך בעריכת הקבלה בין משה רבנו לבין נח:

בוא וראה מה בין משה לשאר בני העולם; בשעה שאמר לו הקב''ה למשה (שמות ל''ב י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, מיד אמר משה וכי אניח משפטם של ישראל בגיני? כעת יאמרו כל האנשים בעולם שאני הרגתי את עם ישראל כמו שעשה נח, שכיון שאמר לו הקב''ה שיציל אותו בתיבה, דכתיב וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, וכתוב וּמָחִיתִי אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַהֲקִמתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל-הַתֵּבָה; כיון שאמר לו שינצל הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם, ואבדו. ובגין כך נקראו מי המבול על שמו; שנא', כִּי-מֵי נחַ זאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבר מֵי-נחַ. אמר משה כעת יאמרו בני עלמא שאני הרגתי אותם כי ה' אמר לי וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל; מוטב לי שאמות ולא ייפגע עם ישראל.

וַיְחַל משֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו

משה אינו מסתפק בשלילת הרעיון שמציע הבורא יתברך: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל,
הוא גם מתפלל לה' שיסלח לנו ומשתמש בלשון קצת תמוהה כדלהלן מהמשך מאמר הזוהר:

מיד, יא וַיְחַל משֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו וַיּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: ביקש רחמים עליהם והצליח לעורר רחמים על העולם.
ואמר רבי יצחק בתחילת בקשת הרחמים עליהם מה אמר – לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ; וכי מלה זו, 'למה' איך אמר אותה משה? והרי עבדו ע''ז; כמו שכתוב עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ (...) וַיּאמְרוּ אֵלֶּה וגו', ומשה אמר למה?!
אלא זה מה שלמדים ממשה: מי שֶמְרַצֶה את זולתו, לא צריך להציג את החטא כמשהו נורא, אלא יקטין אותו בפניו; ואח''כ, יציג את מלוא חומרתו בפני החוטא; דכתיב אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדלָה. ולא הניח לקב''ה עד שמסר עצמו למיתה; דכתיב וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְת. והקב''ה מחל להם, דכתיב יד וַיִּנָּחֶם ה' עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ:

ונח לא עשה כן, אלא ביקש להינצל והתעלם משאר העולם. ומאז, בכל זמן שמדת הדין שורה על העולם, רוח הקודש אומרת, ווי, על שלא נמצא כמשה (שילמד סניגוריא).

כמובן, גם על נח מלמדים זכות; מזכירים שלא היתה לו זכות אבות ולא יכול להגיד כמו משה:

יג זְכר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (...)

וזכות עצמו אינה יכולה להספיק כדי להציל את כולם. חוץ מזה הוא חי בין רשעים שהיו עלולים לפגוע בו. אבל ככלות הכל, לא ניתן להתעלם מן העובדה שלא היתה לו מסירות נפש על טובתו של הזולת. תופעה זו התחילה אצל אברהם אבינו ושיאה מתבטא אצל משה רבנו.

וַיִּנָּחֶם ה' עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ

לאור הנ''ל, קשה עד בלתי אפשרי להבין את המתיימרים להנהיג את עם ישראל בעשורים האחרונים; זה שאינם נוהגים כמשה, זה ברור ונדמה כי איש כבר אינו מצפה מהם למשהו כזה. אבל זה שאפילו כנח אינם נוהגים, שאפילו יושר אישי נהיה קשה למצוא אצלם, זהו חידוש עצוב ביותר.

בשונה מן הדורות שהקבלנו כאן, הדור של נח והדור של משה, בדור שלנו הבעיה היא במנהיגות, לא בעם. וכאשר אנחנו אומרים מנהיגות, אין אנו מדברים על צמרת הפירמידה הפוליטית בלבד; אנחנו מדברים על המנהיגות לכל רבדיה וגווניה.

העם נוטה להיסחף עם הזרם; זה מתבטא היטב בשבשבת הרוחות המכונה סקרי דעת קהל, וכתבנו על כך משהו בעבר. במצב כזה, לכל מי שנמצא בעמדת מנהיגות כלשהי, יש השפעה על המקורבים אליו.

מוזר בעינינו שיש מנהיגים אשר עד היום לא השמיעו קולם בעניין תהליכי ההרס המתחוללים כאן.

כל אחד צריך לקחת דוגמא חיובית ממשה רבנו, או לפחות דוגמא שלילית מנח. והכוונה היא 'כל אחד'. לא רק מי שמוכר כמנהיג בקהילתו. שהרי התורה ניתנה לכולנו וכולנו אמורים לקחת הנחיות והוראות מפרשת השבוע.

המצב בו אנו מצויים בעשורים האחרונים נחזה מכבר ע''י נביאינו; אולי בעתיד נמצא זמן להביא מדבריהם בהרחבה יחסית. כרגע נסתפק בהבטחת ה' יתברך לעם שנקלע למצוקה קיומית ותוהה אם יש עוד תקוה. ובכן יש ויש. הנה מה שאומר לנו הנביא ישעיהו בהפטרת השבוע:

ב הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל-תַּחְשׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדתַיִךְ חַזֵּקִי: ג כִּי-יָמִין וּשְׂמאול תִּפְרצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: ד אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד: ז בְּרֶגַע קָטן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדלִים אֲקַבְּצֵךְ: ח בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גּאֲלֵךְ ה':

ואת פסוק ט' קראנו כבר לעיל.

ושיהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.

---