בזמן כתיבת שורות אלה נראה כי ערפאת חולה מאד. אולי גוסס בדרך להתפגרות.
אם לפלשתינים היה את חוש ההומור הסחבקי של הפלמ''ח הייתי מייעץ למבקרים של ערפאת לפעול לפי הבדיחה הישנה:
פלמ''חניק בא לבקר את חברו השוכב על ערש דוי ואומר לו: ''גוססים. מה?''
אבל אני לא נתקל בחוש הומור מצידם. לא רק בגלל מצבם העגום, אלא שבחברות לא דמוקרטיות חוש הומור יכול לקצר פלאים את תוחלת חייו של הבדרן. הומור בחברה כזאת נהוג להיות מופנה רק נגד אוייבים חיצוניים.

אז מה בעצם אנו רואים כאן?
יש לנו איזה ערפאת שלא מינה סגנים, לא מינה יורשים, לא מינה שותפים ולא מינה מחליפים. קראתי היום בעיתון שאפילו סירב לבקשת אשתו לכתוב צוואה.
הוא מזכיר לי את ברז'נייב, ששנים רבות תקע את בריה''מ בפיגור עד שהתפגר בעצמו. הבדיחה אומרת שכאשר היה על ערש דוי שמע קולות מחוץ לבית החולים. הוא שאל את הסובבים מה פשר הקולות.
הם ענו לו: ''העם בא להפרד ממך''
וברז'נייב שאל: ''לאן הם הולכים?''

ערפאת שלט לבד בתקציבים ולמעשה כל מקבלי המשכורות ברשות הפלשתינית קיבלו שיק חתום ממנו. מה שאומר, שאת המשכורת של אוקטובר הם יקבלו רק אם מישהו ילמד לזייף את חתימתו של הגוסס.
גם בעלי תפקידים הקרובים לצלחת מבינים שערפאת לקח את הצלחת איתו לצרפת.
ומה לגבי חשבונות הבנק עם סכומי עתק שרק לערפאת יש גישה אליהם?
גם אם יש עוד מישהו המוסמך למשוך כספים או לפתוח כספות – לבטח התנאי עם הבנק הוא שיש אישור מפורש בחתימת ערפאת.

קחו בחשבון שמספר מוגבל מאד של אנשים ברשות יודעים מה יש בחשבונות ובכספות – ועכשיו לא רק שאין להם שליטה על זה (תמיד לא היה להם שליטה) אלא שגם לבעל השליטה עכשיו אין שליטה על זה. זה אומר: מאבק מר על כספים בשווי של מאות מליוני דולרים במקרה הממעיט. מעניין למה סוהא רוצה נואשות צוואה.
עכשיו אתם מבינים מדוע מצבו של ערפאת מופץ לתקשורת רק דרך האנשים המסוגלים לעשות לו הנשמה מלאכותית בהבל פה ללא הגבלת זמן?

במצב זה, אם אפשר היה להציע לרופאים ולשלטונות צרפת עמלת שתיקה שמנה כדי שימשיכו לטפל בפגר הם היו עושים זאת. אולי כבר עשו זאת. כך אפשר להמשיך להפיץ לתקשורת דיווחים מרגיעים בנוסח: חש בטוב... מזהה את הסובבים... התבדח עם רופאיו... התבדח עם בוראו... אופס!
מישהו זוכר את הסרט היפני ''קגמושה''? שם, מסיבות פוליטיות, הביאו כפיל רק כדי לשמור על אחדות השורות. והפלשתינים פחות יעילים מהיפנים. גם יצפן לא יסכים לעזור להם.

מה יקרה אחרי שהפלשתינים יודו ויודיעו על מותו?
ברור שיווצר ואקום שילטוני אשר יהיה חייב להתמלא. יהיה מאבק מי ימלא אותו. אתפלא אם המאבק יהיה ללא שפיכות דמים.

האפשרות האופטימית אומרת כך:
ערפאת היה הגורם ומתחזק של האינתיפדה ולכן יש סיכוי לדעיכת האינתיפדה לאחר הסתלקותו. אולי גורמים מתונים יתפסו מנהיגות ויתנהל סוף סוף דיאלוג מדיני עם ישראל. ההנחה היא שהפלשתינים התעייפו וסבלו מספיק מבחינתם מדרך הטרור. דרך שאין בה תקווה.

האפשרות הפסימית אומרת כך:
המתונים מעטים מדי וחלשים מדי. גם אם יהיה להם אומץ לקבל אחריות - יש להם יותר מדי אוייבים המדברים באמצעות הרובה.
גם אימוץ דרכם של המתונים יתפש כ''חילול'' זכרו של ערפאת. הוכחה לטעות נוראה של המנהיג שהביא אסון על עמו.

מלבד זאת אנו צריכים לזכור שגורמים חיצוניים יכולים בקלות להבעיר את השטח.
עם החיזבאללה עדיין לא נערך העימות הבלתי נמנע.
גורמי אל-אלקעידה רק התחילו ''לחמם מנועים'' בסיני.
ומה עם איראן? ועוד גורמים קיצוניים.
אף אחד מהם לא מתכוון לשנות מדיניות עקב הסתלקותו של ערפאת. להיפך.
במצב של שליחת כספים רבים לפעילי טרור שהפסיקו לקבל משכורת מישהו יכול לצפות לרגיעה?

ודבר אחרון:
כשלון נמהר של הגורמים המעוניינים לסיים את הטרור לא יאפשר להם להראות לפלשתינים שניתן להגיע להישגים במו''מ מדיני יותר מאשר בטרור. תוכנית ההתנתקות של שרון שאושרה בכנסת יכולה להיות אומנם מוצגת גם כהישג לדרך הטרור אך מדובר כאן (מלבד עצם התקדים של פינוי ישובים באזור פלשתיני) בהישג עלוב למדי: כמה יישובים קטנים חוזרים ''הביתה'' המצוי במרחק הליכה מהגבול הבינלאומי, וזאת לאחר מלחמה של 4 שנים עם אלפי הרוגים. ואין כרגע באופק שום כוונה להמשך הנסיגה. כמו בלבנון זוהי נסיגה ממקום שמלכתחילה לא היה לנו מה לחפש שם. תיקון טעות שמתבצע אצלנו, למרבה הצער, רק תחת אש.

במו''מ יעיל, לעומת זאת, משיגים פי כמה יותר שטח, ללא הרוגים ובתקופה קצרה בהרבה. גם התוצאות אמורות להאריך ימים.
השאלה הגדולה מכולן היא האם יקום מנהיג לפלשתינים שיהיה גם מציאותי וגם יצליח להשאר בחיים מספיק זמן כדי להתחיל באמת לטפל מהשורש בבעיית הסיכסוך הישראלי-פלשתיני.

אולי כמה מאיתנו יראו אור בקצה המנהרה אך זאת עלולה להתגלות כרכבת שבאה ממול.
אני ממש לא אופטימי.