וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ: אִם-יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים, לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. יא וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.

מלכים א' פרק כ' פסוקים י' י''א

...הרי בן הדד מלך ארם היה משוכנע בכך שיוכל להביס את צבא ישראל במחי יד, ובטרם מעשה הוא התרברב ו''הסביר'' כי כל עפר השומרון לא יספיק אפילו לכדי הכמות הנדבקת בסוליות הנעליים של צבאו, אלא שאחאב מלך ישראל לא כל כך התרגש מהאיום והעמידו במקומו, והתוצאות ידועות.

מה שייעץ אחאב לבן הדד, יפה גם למקרים רבים אחרים. הביטחון המוקדם בניצחון הוא לפעמים מהווה את הסיבה לכישלון.

כך ארע בפרשה המתגוללת בע''א 4801/04 חסן אלג'ול נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - ירושלים ואחרים, בית המשפט העליון, בפני הרשם עודד שחם, החלטה מיום כ''ד בחשוון תשס''ה - 8 לנובמבר 2004.

תחילה חסן תבע את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ואת אגף הרישום והסדר מקרקעין - לשכת הסדר זכויות במקרקעין, בעניין בעלות על מגרש לה טען התובע, ובהיותו משוכנע כי פסק הדין יינתן לטובתו, הסכים לוותר על הנתבעת השניה [לשכת הסדר זכויות במקרקעין].

שאלת הבעלות הייתה במקרה זה חשובה, כי התובע תבע את הוועדה על פיצויים בגין נזקי תכנון, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.

מן הסתם מדובר בתכנית מתאר שהסבה נזק ממוני לקרקע שבבעלותו-לכאורה של התובע. מכאן ברור כי אם הוא אינו הבעלים של אותו קרקע שנפגעה, ממילא אין לו שום זכות לקבלת פיצויים כספיים.

בית המשפט המחוזי בו התנהלה תביעת הפיצויים קבע כי לא הוכחה בעלות התובע על הקרקע הנדונה. דבר זה השמיט את הקרקע מתחת לתביעה. לפני קבלת פסק הדין, התובע כאמור ביטל את תביעתו נגד הלשכה האמורה, ובדיעבד הסתבר כי זה היה בעוכריו. נסיונו להחזיר את הגלגל אחורנית [אולי כדי לדון מחדש בבעלות - נושא שאינו כלל במישור היחסים עם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה] - לא התקבל על ידי בית המשפט העליון.

ההתנהלות מתוך ביטחון מופרז בתוצאות, גרמה לדחיית הבקשה, ולהלן ציטוט מפסק הדין:

לטענת המערער, ההסכמה האמורה [למחיקת הנתבעת מס' 2] ניתנה נוכח הערכתו כי בית המשפט קמא עומד לפסוק לטובתו. המערער מוסיף, כי בניגוד מוחלט למהלך העניינים בבית המשפט המחוזי, נדחתה תביעתו בבית המשפט המחוזי, ואף נקבע כי המקרקעין שבמחלוקת שייכים למדינה, בניגוד לעמדת המדינה לפיה אין לה כל עניין בהליך. המערער מבקש, במצב זה, להאריך את המועד להגשת הערעור כנגד הנתבעת 2 [בפועל - המדינה], ולחילופין מבקש לצרף את הנתבעת 2 או את היועץ המשפטי לממשלה, כבעל דין דרוש בערעור בשל טיבו של הסכסוך ונוכח הענקת בעלות במקרקעין למדינה, אשר הפכה לבעל עניין בהליך.

[ההדגשה אינה במקור]

מיותר לציין כי הבקשה הנ''ל הייתה נחסכת לו לא מיהר התובע לוותר על הכללת הנתבעת בדיון על סמך זכייתו בדין שלא התממשה.