פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_2544

אנשים על יד מיתוסים
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 30/11/2004 שעה 15:00)


אנשים על יד מיתוסים


ד''ר דוד סיון




סיפורן של עשר המשפחות אינו אלא מיניאטורה היסטורית של מסכת היחסים בין הישוב לבין עולי תימן. לפנינו התנגשות בלתי נמנעת בין חברה מאורגנת, אידיאליסטית, מפלגתית ובעלת רקע זהה של תרבות וארצות מוצא לבין עולים חסרי אירגון, נטולי אידיאולוגיה חברתית או מפלגתית. יהודים ''סתם''. לפנינו מאבק בין אלו שבאו ב''סוד הברית והיחד'' לבין יהודים שבאו לחיות את חייהם בארץ-ישראל ללא חלומות לשנות את פניה של החברה, לא שינוי ערכים ולא שינוי תרבותי, לבד מחלום גאולה1.
בחייו של עם, לצערנו ישנן הרבה מאד מיניאטורות היסטוריות – בני אדם שחייהם לא נועדו ואינם יכולים ''...לפרנס לא אתוס לאומי ולא מיתוס לאומי'' (יהודה ניני, 1996, עמ' 15). דומה שלא אטעה אם אומר שספרי ההיסטוריה ממעטים להזכיר את המיניאטורות הללו שהן רוב מניינו של המין האנושי.



מימוש האידיאלים בחיי היום-יום היה תמיד מלווה בחריגות לא פעם של המנהיגות עצמה. לפני מספר חודשים הצגתי כאן מבט אישי מאד על המפגש הזה. החינוך החלוצי בתנועת הנוער בגולה היה רק שער הכניסה למפגש עם המציאות. חלק ניכר מזמנם של החלוצים היה מוקדש לדיונים רעיוניים כדי לבסס את הקשר בין האידיאלים שהביאו ממזרח אירופה והמציאות האפורה והקשה. בתוך כור ההיתוך הזה הניחו את היסודות למהפכה הלאומית, הציונות, והחיים בקיבוץ על פי השקפתם. התסיסה הזאת הפילה חללים רבים אבל אלו ששרדו היו חזקים ומגובשים כדי להשפיע על סביבת חייהם (נצחון הבנימינאים). אלא שאז הדגשתי את הנצחון, את המיתוס ואת המנצחים. לא סיפרתי על החריגות הקטנות מהאידיאלים בחיי היום-יום.

לצד הריקודים עד אור הבוקר והחברותא היו גם החריגות הקטנות והגדולות. חלק מהן, כמובן, נבע ממלחמת הקיום וההישרדות אבל החלק היותר חשוב נבע מהחולשות של האנשים. היכולת להקריב צרכים ורצונות על מזבח האידיאלים, יום יום, היא שונה מאדם לאדם. היחד מאד עזר לעמוד בפיתויים השונים, אבל לא כולם עשו זאת בהצלחה מלאה. החינוך סיפר לנו על שיתוף ועל סולידריות מעמדית אבל מבט אל חיי המבוגרים הציג תמונה מאד שונה. הסתירה הפנימית הזאת קיימת, כנראה, בכל חברה אנושית. יחד עם זאת, ההצלחה והנצחון של הבנימינאים התאפשרו משום שהאידיאלים (שיתוף, שוויון....) לא ננטשו.



פרשת עולי תימן מאירה באור בוהק את ההתנגשות בין האידיאלים, מיתוסים, עם המציאות בחיי היום-יום. אלא שבסיפור הזה התימנים היו מעבר למתרס – מעבר לקיר. כמו שפרופסור יהודה ניני אמר בהרצאתו ''אין תימנים בהעלייה השנייה''2, אבל הם היו גם היו בין העולים. במהלך שהותם בחוות כנרת הם היו הגורם היציב היחידי במקום, למשך זמן רב, בעוד האידיאליסטים נעו ונדו ברחבי הארץ.

כפי שספרו של פרופסור יהודה ניני מראה, התימנים לא התאימו למיתוס המתהווה של התחדשות העם היהודי בארצו. הם גם לא התאימו כל כך לספרדים בני היישוב הישן של ירושלים, בראשית העלייה הראשונה (יהודה ניני, 1996, עמ' 205). באותה צורה הם גם לא היו בעליה הראשונה. הם היו נוכחים-נפקדים. המיתוס של קיבוץ הגלויות היה רחוק מן המציאות של ימי הציונות הראשונים.

הסיפור החל בגטאות שהוקמו עבורם במושבות וביחס שקיבלו מן האיכרים. אם נרצה, באופן יחסי, מצבם של התימנים אז היה כנראה גרוע ממצבם של הפועלים התאילנדים בימנו אנו. אבל הם לא היו פועלים זרים – הם היו יהודים שעלו לישראל בגלל החלום הלאומי הישן והטוב. הם שוכנו בשכונות נפרדות, אם לא ברפתות, וזכו ליחס גס ומשפיל מאיכרי המושבות (שם, עמ' 35). בחלק מהמושבות לא התביישו האיכרים והיכו את הפועלים שעלו מתימן. לעיתים נמנעו מהשכונות של התימנים שרותים אלמנטריים של רופא או אחות.

כאשר כל זה ברקע מתחיל הסיפור של תימני כנרת, סיפורן של עשר משפחות. משפחות אלו היו חלק ממאות היהודים שעלו מתימן למרות שידעו על קורת אחיהם במושבות מפי היורדים. אבל בארץ התהוותה בעיה חמורה. הפועלים האידיאליסטים שעלו ממזרח אירופה חדורי רוח של שליחות לא עמדו במשימה הפשוטה שהוצבה בפניהם: כיבוש העבודה. היה צורך בפתרון שיתאים למשימה. על הרקע הזה נשלח שמואל יבנאלי, ממנהיגי העלייה השנייה, לתימן כדי לשכנע אנשים לעלות לארץ ולהשתתף בהפיכת החלום למציאות ובכיבוש העבודה מידי הפועל הערבי.

רוב רובה של ''עליית יבנאלי'' התיישב אז במושבות החקלאיות. חלקים ניכרים מאותם אנשים זכו לגורל דומה לזה בו זכו אחיהם מהעלייה הראשונה. בניגוד לעולים ממזרח אירופה הם לא יועדו להקים ישובים של קבע. על הרקע הזה התארגנה הקבוצה של עשר המשפחות מעולי תימן שהגיעה בשלהי 1912 לחוות כנרת. הם קיוו למצוא גורל טוב יותר ובדיעבד אנחנו יודעים שהגורל, ואנשי העליה השניה היתלו בהם.

אם הסולידריות היהודית לא עזרה להם כל כך להיקלט במושבות הרי הסולידריות המעמדית לה טענו עולי העלייה השנייה מאירופה הייתה צריכה ליישר את ההדורים. הם כנראה קיוו למצוא יותר סולידריות בין חלוצי העלייה השנייה. הרי אלו באו מרקע סוציאליסטי והאמינו בסולידריות מעמדית. אבל מסע הסבל נמשך ונמשך – הסולידריות המעמדית לא ממש הופיעה. גם בחוות כנרת המשיכה האפליה בנושא שכר העבודה – הפועל האשכנזי קיבל שכר כפול.

בחוות כנרת בלטו עוד כמה הבדלים יותר מהותיים בין עולי תימן והעולים שנכללו ב''סוד הברית והביחד''. שותפי הסוד, ברובם רווקים, זכו לגור בתוך החווה במיטב התנאים של המקום והתקופה. את משפחות התימנים שיכנו מחוץ למחנה בבית ''המוטור'' ליד ביצה נגועה בקדחת – עשר משפחות בשני חדרים. בעוד שותפי הסוד לא ממש התמידו במקום הרי קבוצת התימנים היו הגורם הכי יציב בחווה במשך תקופה ארוכה. זה כמובן לא שיפר את התייחסות המוסדות המיישבים אליהם כאל גורם ארעי; תנאי השיכון שלהם הלכו והתדרדרו עם הגידול במשפחות. אני אומר זאת למרות שניבנו עבורם חמישה בתים בני חדר אחד לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה.

גם התוכנית להקים מושב מעורב סוכלה על ידי אותה קבוצה של פועלי כנרת שותפי הסוד. במר סבלם פנו התימנים לעזרה לארגונים שונים, התאחדות התימנים, התאחדות עולמית של היהודים הספרדים ואחרים. דבר לא עזר ואחרי שנות סבל רבות, בשנת 1930 נאלצו לעזוב. ''לדידם היה זה נישול, נישול שנעשה בהערמה ובהתשת כוחות'' (שם, עמ' 210).



החיים ואנשי הקבוצה המאורגנת בחוות כנרת ובמקומות אחרים התאכזרו לאותם אנשים שלא התאימו להיות שותפי הסוד. כדי שלא נטעה ונחשוב שהבסיס להפליה היה עדתי מביא פרופסור ניני כדוגמה את סיפורה העצוב של פועלת זמנית שפוטרה מחוות כנרת. מרים גרינפלד גם סולקה מחוות כנרת בעיצומו של משבר כלכלי ורעב שהביאה בחובה ממלחמת העולם הראשונה (שם, עמ' 151).

בכל זאת הסיפור של עשר המשפחות מעולי תימן יוצר תחושה אחרת. הרי הם ישבו בחוות כנרת תקופה ארוכה – הם לא היו זמניים. בדרך כלל ההיגיון יטה את הכף לטובת בעלי הותק, הנחישות והחריצות. עבור עולי תימן מכנרת ההיגיון הזה פעל בכיוון ההפוך. במשך זמן רב, קרוב ליובל שנים, העם שחרט על דיגלו התחדשות לא קלט לתוכו את העולים מתימן למרות ההבטחה, המיתוס, לקבץ גלויות וליצור יהודי חדש. מה גרם למצב המתמשך של אפליה כלפי עולי תימן?

עולי תימן אשר באו כחלק מתהליך גאולה לא ציפו שיצטרכו לעשות הרבה יותר מלעבוד ולקיים מצוות. הם לא ציפו לשנות סדרי עולם. הם לא ידעו לעמוד על שלהם ולהיאבק למען האינטרסים הכי אלמנטריים שלהם ולא היו קולניים. המאפיינים הללו התפרשו לשלילה והיו להם לרועץ ונוצלו ביישום ההפליה (שם, עמ' 115).

בעיני המנהיגות של העלייה השנייה התימנים, אפילו תימני כנרת, לא התאימו להיות חלק מהתהליך של בבניית המיתוס של האדם החדש. הם היו מוכנים ללחום עבור עולי תימן כאשר אלו הושפלו או קופחו על ידי איכרי המושבות. יותר מכך, בפרשת כנרת היו ביניהם שקיבלו על עצמם לייצג את האינטרס של עולי תימן. אבל כאשר הועמד הסיוע שלהם במבחן הם לא היו שם עבור התימנים. מה שהכריע אותם היו הקשרים (אידיאולוגיים וחברתיים) דוקא לנפשות הפועלות מהצד השני של המתרס – נקלעו לניגודי אינטרסים בלתי אפשריים.

הממסד הארץ-ישראלי (המשרד הארץ-ישראלי) יצר את התנאים המפלים שחייבו את התימנים ללמוד להסתפק במועט ולאחר מכן נאחז בכך כדי להצדיק את הפלייתם. התימנים למדו להסתגל למחסור והמשיכו בעבודתם ובבניין ציון מחדש. כך מחוסר ברירה הם יצרו ותחזקו שני מיתוסים שהיו בעוכריהם ''הפועל הטבעי'' ו''ההסתפקות במועט'' (שם, עמ'46). כך נוצר מעין מעגל קסמים שלא היה בכוחם של תימני כנרת לפרוץ.

תימני כנרת לא הבינו שהמהפכה הלאומית יוצרת שני מעמדות, מעמד של לוחמים, של נושאים בעול, ומעמד של עסקנים. כפי שנתברר במקרה הנדון מעמד העסקנים גבר. העסקנים הם אלו שכתבו את המיתוס של ההתיישבות (שם, עמ' 127). בקרב תימני כנרת לא נוצר המעמד הזה שהיה המפתח לפתרון בעיות לכל מי שישב על אדמת הלאום באותה התקופה וגם שנים רבות אחר כך.



את המושג מיתוס אפשר להגדיר כדמות או ארוע שבתודעה העממית הוענקה להם הילת זוהר שהפכה אותם לאגדה; הדימוי הגדול מהחיים של דמויות או של ארועים כאלה בעיני הכלל. ככזה, המיתוס הוא כלי המשמש לעיצוב החברה והיחיד. כדי שיכנס לתודעה כמיתוס ארוע צריך שיהיה ייחודי ואחיד ואי-אפשר לכלול בו דברים חריגים שלא מפארים אותו.

חוות כנרת ובית ''המוטור'', מקום מגוריהם של תימני כנרת במשך שנים רבות, הפכו עם השנים לחלק נכבד במיתוס (שם, 298) של ההתיישבות העובדת השיתופית. זה אותו המיתוס שהיה לו מקום של כבוד בין המיתוסים וסימני דרכה של התנועה הציונית במשך שנים רבות. זו אותה התנועה שיעדה את עצמה ליצירת התשתית להתחדשות העם בארץ.

מנהיגי העלייה השנייה, ובמיוחד אלו המקומיים (בעמק הירדן), היו עסוקים בכתיבת המיתוס שלהם ובהשארת רישום על פני העמק. בעיני רוחם התימנים של כנרת נשאו מאפיינים שעשויים היו לשבש את היצירה. ומשלא נכללו במיתוס הפכו עשרת המשפחות הללו למתחרים על השימוש באדמת הלאום שיועדה להתיישבות חקלאית.

כפי שאמר פרופסור יהודה ניני התימנים לא היו בעלייה השניה. אבל הם גם לא היו בעלייה הראשונה. יחד עם זאת, בל נשכח שגם אנשים כמו מרים גרינפלד ננטשו לגורלם. החברה החלוצית, במיוחד בהתיישבות הכפרית, הייתה אכזרית גם כלפי מיטב אנשיה. אם נבדוק את הנתונים הדמוגרפיים לאורך השנים נמצא שמספר אלו שעזבו או סולקו היה רב יותר ממספרם של הנשארים. זהו כמובן מחיר כבד ששולם למען המטרות של אותה חברה, במיוחד עבור אלו שאולצו לעזוב אך לא רק הם.



מקורות:

  • יהודה ניני, ההיית או חלמתי חלום, תימני כנרת – פרשת התישבותם ועקירתם – 1912-1930, עם עובד, 1996.


הערות:
  1. הקטע הוא ציטוט מתוך הכריכה האחורית בספרו של פרופסור יהודה ניני.
  2. ''אין תימנים בעלייה השנייה'', הרצאה בכנס עמק הירדן כנוף הייצוג של העלייה השנייה, 2 לנובמבר 2004.







http://www.faz.co.il/thread?rep=54625
מאמר מרתק - על נושא חדש לי
רמי נוידרפר (יום שלישי, 30/11/2004 שעה 15:21)

ידוע גם ידוע על היחס המשפיל לתימנים על ידי איכרי העליה הראשונה. היחס היה גרוע בהרבה מאשר לעובדים הערבים שהיו רוב העובדים באותה תקופה, אולם הסיפור על תימני כינרת חדש עבורי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54666
כיצד? היאך לא ידעת על תולדותם של עולי תימן?
פראנץ אפלפרוינד (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 18:02)
בתשובה לרמי נוידרפר

פערי ידע גדולים כלכך מבלבלים את רוחו של האדם.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54626
תוך כדי חיפוש נתקלתי בעובדה המפליאה שהיו
רמי נוידרפר (יום שלישי, 30/11/2004 שעה 15:26)

אלה דווקא התימנים, בניגוד מוחלט לרוחו של המאמר של סיוון, שהקימו את ארגון הפועלים הראשון בארץ ישראל, ולא זו בלבד אלא שהיה זה ארגון פועלים ציוני ודובר עברית:
להלן תקנון האגודה:
תקנות חברתנו הן תקנות פנימיות הנוגעות ליחס החברים ביניהם לבין עצמם ואחדות מהן:
א) תחיית שפתנו;
ב) להישאר נאמנים לארצנו ולא נעזבנה לעולם;
ג) להשתדל ולהתקרב אל כל אחינו הן בחומר הן ברוח;
ד) להשתדל ולמלאות את מקום הערביים בכל העבודות;
ה) כל היכולים מאתנו ישתדלו לכל הפחות לשקול את השקל הציוני השנתי ולהימנות על איזה עתונים ועוד ועוד.

והעיקרית היא עבודתנו בכל לבנו ונפשנו להחיות עפרה ולקומם הריסותיה.

ומשימתם :''לכן ביקשנו במכתבנו הראשון ונבקש גם בזה, כי תתנו ידיכם להעביד את כל אחינו במושבות במקום הערביים עד כמה שיכולתכם מגעת, ללמד את ידיהם אחוז באת ובמחרשה במעדר ובמשדדה אשר זאת היא תקוותנו ותקוותכם לעתיד, והננו מחכים לתשובתכם, קבלו נא ברכתנו להצלחת ישובנו, אמן''.


http://www.faz.co.il/thread?rep=54638
העליה השניה, עליה אסונית.
בנימין- נכד לאנשי עליה ראשונה (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 5:42)

העליה השניה, הסוציאליסטית היתה מורכבת מסטודנטים סוציאליסטים וקומוניסטים .

הם הגיעו כבר לקרקע החרושה שחרשו אנשי העליה הראשונה והקימו את הישובים פתח תקווה חדרה, גדרה, רחובות,זכרון יעקב, ראשון לציון, תל אביב, בינימינה, גבעת עדה, ראש פינה, כנרת צמח, בני יהודה, מטולה, ירושליים החדשה והיציאה מהחומות הינה המשך ישיר לעליה זו.

אנשי העליה הראשונה היו אנשי עמל, בילויי''ים, ישרי דרך
אנשים יראי שמיים ושומרי מצוות.

אנשי העליה הראשונה הקימו את התשתית האמיתית והרצינית לייסוד המדינה וליחסים טובים ונורמליים עם השכנים הערביים.
הערבים קידמו בברכה את היזמות היהודית והתברכו בכל יישוב יהודי שהוקם כמקום בו ניתן להתפרנס ולחיות

לא היו מעשי איבה בין אנשי העליה הראשונה לבין הערבים מסיבות לאומניות או דתיות היה כבוד הדדי,
אנשי העליה הראשונה השתלבו בעולם הערבי דאז באופן מושלם
רובם דברו ערבית שוטפת בנוסף לאידיש ועברית .
היו אמנם מעשי גניבה של תוצרת חקלאית אולם הענין נפטר
ע''י שמירה של אנשי השומר במקומות מסויימיםואנשי שבטים בדואים במקומות אחרים.

אנשי העליה השניה היו נטע זר.
הם רצו ''לכבוש'' את העבודה אבל היו פועלים עלובים .
הם רצו ''לכבוש'' את השמירה אבל היו שומרים גרועים.

הם היו סטודנטים,אידיאולוגים שחצנים, שלא היו מוכשרים
פיסית ומנטלית למעשה ההתיישבות האמיתי ולעבודה הקשה אליה היו מורגלים בני המושבות שאובם היו איכרים בני איכרים מרומניה ומבסרביה שם עסקו יהודים בחקלאות מדורי דורות.

מאחר ולא היו טובים בחיי מעשה ועבודה השתלטו על המוסדות ופנו לעסקנות, היו שטלתנים, תאבי שלטון..
הם השתלטו על מוסדות היישוב, הם יזמו סכסוכים עם הערבים
כדי לנשלם מעבודתם ולארגן את העבודה לאנשיהם הם היו תאבי שלטון.

אנשי העליה השניה הסוציאליסטים יצרו את המתח עם הערבים.
מהרגע שהגיעו התחילו סכסוכים עם הפועלים הערביים.
עסקני העליה השניה השתלטו על המקורות הכספיים של היישוב ובהמשך על השלטון.
משהשתלטו, התחילו הסכסוכים והמלחמות עם הערבים.
תחילה על מה שהם כינו ''כיבוש העבודה'' ואחר כך ''כיבוש השמירה''

במקום השומרים החכמים, אנשי השומר, שידעו את מנהגי הערבים וזכו אצלם לכבוד ולתהילה באצילותם ובכוחם הם

הקימו ארגון אלים ורוצחני שנקרא הגנה.
הם ריסקו את ארגון השומר, העמידו פוליטרוקים קומוניסטים
כמו גולומב ודומיו
הם קבעו את הקודים המלחמתיים ביננו וביו העולם הערבי ששרירין וקימים עד היום הזה.

השתלטות אנשי העליה השני העל מוסדות היישוב ובהמשך על מוסדות המדינה היא גם האסון של מדינת ישראל
עסקני העליה השניה עסקו בבנית מיתוסים לא בבניה ממש.
הקיבוצים היו והנם עד היום חממה לבנית בסיס כח.
גוף פרזיטי, שמחנך ועסוק בשליטה ומציצת לשד וכספי האומה.

אבדן הערכים היהודיים, ביזיון המורשת היהודית, בעיטה בדת ובמסורת היהודית והקמת דורות של אנשים ששונאים את מורשתם הלאומית והדתית.

הם שיצרו את סכסוך הדמים עם העולם הערבי,
האנשים שהחינוך שייסדו אנשי העליה הראשונה הם הם שיזמו את אוסלו והאסונות שבעקבותיהם.

סביר שאם אנשי העליה השני ההיו נשארים במקומות מושביהם
בפולין ורוסיה, היו נבלעים במנגנונים הסובייטים מטוהרים אח''כ ע''י סטאלין וכך היתה קמה לה מדית יהודה תוך שיתוף פעולה של שלום עם בני דודינו והערביים, ללא המיתוסים הלוחמניים של הסוציאליסטים שהביאו את תרבותם הלוחמנית
והרצחנית ממזרח אירופה .
ברוחו חזונו הפציפיסטי של הרצל וחכמתו המדינית של זבוטינסקי.
''ושם יגורו בנחת ובאושר, בן ערב, בן נצרת ובני.''

http://www.faz.co.il/thread?rep=54639
צודק לחלוטין
jhho ayhhi (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 6:04)
בתשובה לבנימין- נכד לאנשי עליה ראשונה


http://www.faz.co.il/thread?rep=54647
מה צודק לחלוטין, חיים שטייו?
מנשה אבי-חן (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 12:41)
בתשובה לjhho ayhhi

הוא לא כתב שגם בן גוריון היה סוכן רדום של ה-נ.ק.וו.ד.?

וברצינות - הוא כרגיל מקצין את פרשנותו לאירועים ההסטוריים. זה נכון שמצד אחד העליה השניה, שהיתה העליה הציונית הראשונה, ניתקה את עצמה מהעבר היהודי של ההתיישבות בארץ ישראל והפחיתה מתרומת העליה הראשונה והישוב הישן לבניין הציוני- אבל אין ספק שתרומתה של העליה השניה היתה מכרעת בבניית כוח יהודי שהיווה בסיס למדינה יהודית בארץ ישראל. בתוך העליה השניה (וכל העליות אחריה) אני כולל אנשי שמאל וימין, דתיים וחילונים, שעלו ארצה, אם מתוך אמונה ואם מתוך כורח.

אתה גם מקצין את פרשנותך למשבר שחל בין היהודים לבין הערבים על ארץ ישראל. הוא היה קורה גם אם ההנהגה היהודית היתה מהישוב הישן וגם אם היתה ז'בוטינסקאית. היישוב הישן לא היווה איום על הערבים, כי הם נהגו כפי שנהגו היהודים לכל אורכה של הסטורית הגלות. הם ישבו בערים ועסקו בתורה ובמסחר, אבל לא כבשו קרקע ולא ביקשו להקים מדינה עצמאית. גם מספרם הקטן יחסית לא היווה איום על גורמים אחרים בארץ ישראל.

הגדלת הישוב היהודי בהגירה גדולה יחסית מחו''ל, השתלטות על קרקעות, בניית מערכת כלכלית עצמאית (אפילו שהיתה היולית וקטנה) ומנגד הצהרת בלפור, העירו התמרמרות ערבית כנגד בניית עצמאות יהודית בארץ ישראל, והביאה מאוחר יותר לבניית מנגנוני טרור (1929, 1936-1939 ועד ימינו). את זה גם ז'בוטינסקי לא היה יכול למנוע. ועובדה היא התנהלותו של ז'בוטינסקי מאוחר יותר כנגד פעילות הטרור הערבי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54641
הרבה מילים בלי בסיס
דוד סיון (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 8:42)
בתשובה לבנימין- נכד לאנשי עליה ראשונה

נבחר היבט אחד מאוסף המילים שלך:

''אנשי העליה השניה הסוציאליסטים יצרו את המתח עם הערבים. מהרגע שהגיעו התחילו סכסוכים עם הפועלים הערביים''.

הסיכסוך החל עוד בימי העליה הראשונה:

המושבות היו נתונות להתקפות של שבטים בדואים, איכרים ערבים וכנופיות שודדים על רקע של סכסוכי קרקע, מים, מרעה ונקמת דם'' (http://www.jafi.org.il/education/100/hebrew/action/1...).

http://www.faz.co.il/thread?rep=54642
הרבה מילים בלי בסיס
תפסיק לבלבל את המוח (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 10:09)
בתשובה לדוד סיון

בין השנים 1881 עד 2012 לא נהרגו יהודים כתוצאה מפעילות

לאומנית.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54643
מר סיוון אתה שבוי במיתוסים
תפסיק לבלבל את המוח (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 10:27)
בתשובה לתפסיק לבלבל את המוח

נכון.

היו הרוגים, בקדחת,היו שנרצחו ע''י שודדים או הותקפו ע''י שכנים כתוצאה מסכסוך מקרקעין.

אולם מקרים אלה היו ספורים ונפתרו בדרך כלל בסולחות.

ראה רשימת ההרוגים החל משנת 1860.

www.izkor.gov.il


http://www.faz.co.il/thread?rep=54644
מעט מילים בלי היגיון
דוד סיון (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 11:03)
בתשובה לתפסיק לבלבל את המוח

מי שטוען שבין 1881 עד 2012 לא נהרגו יהודים
כתוצאה מפעילות לאומנית, כנראה לא מבין כמה
דברים פשוטים:
1. על עתיד (2012) לא מדברים בשפת עבר.
2. איך קוראים עובדות היסטוריות.

לכן לא פלא שגם בחרת להתחבא תחת כינוי.....

http://www.faz.co.il/thread?rep=54645
מעט מילים בלי היגיון
תפסיק לבלבל את המוח (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 11:06)
בתשובה לדוד סיון

אם אתה צודק זה 1881 1912

נא להסתכל באתר :www.izkor.gov.il

http://www.faz.co.il/thread?rep=54646
אפילו לא הייתי צריך לחפש
דוד סיון (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 11:35)
בתשובה לתפסיק לבלבל את המוח

שעהנבוים (עץ-הדר), ישראל חיים (http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=0&am...):

''בליל שבת, ביום ג' בניסן תרמ''א (2.4.1881) פרץ פורע ערבי לתוך השכונה, גבר תחילה על שומר השכונה והגיע לבית האופה גדליהו בקר. האופה הופתע מבואו ..... , ביום י' בניסן תרמ''א (9.4.1881) הוציא את נשמתו''.

ישנו גם המקרה של הרשלר אהרון משנת 1873 (http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=1&am...).

גם את המקרה של חדד הלוי, רחל משנת 1886 אפשר להזכיר

וכמובן שודאי ישנם כאלו שאין עליהם דיווח באתר.

הערה נוספת. היום אפשר, אם רק חשקה נפשך, להציג את כל הסיכסוך כסיכסוך על מקרקעין שמידי פעם מצאו לו פתרון על ידי סולחות..... אבל זה יהיה סילוף.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54648
מרתק
מגי (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 12:55)
בתשובה לדוד סיון

איך מאמר הבא לנפץ מיתוסים גורם לפתיל המצביע על קיום מיתוסים ועד כמה רבה האחיזה בהם.
לתגובתו של בנימין- דומה שאין עליה שלא האשימה את זו שאחריה על היותה פחותת ערכים מקודמתה והטלת האשם בה על גרימת נזק לקיים.
עתה משגדול חלקם של ילידי הארץ במי נתלה את האשם על ה''קילקולים''?

http://www.faz.co.il/thread?rep=54653
אולי מרתק אבל בשביל לנפץ מיתוס צריך יותר
דוד סיון (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 13:51)
בתשובה למגי

אני חושב שהמאמר שלי בסך הכל הפנה את תשומת הלב לכך שהמיתוס מלוכלך - זה לא ניפוץ. כדי להתחבר למציאות כדאי להבין שבמיתוסים החשובים שלנו יש חורים....

אלו שמחפשים על מי להפיל האשמות, והם רבים מספור, ימצאו קורבן. בדרך כלל להם זה קל כי גם העובדות לא ממש מעניינות אותם.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54655
אתה ממשיך לשקר סיוון!!!
תפסיק לבלבל את המוח (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 14:21)
בתשובה לדוד סיון

בשנים המדוברות נרצחו פחות מ10 אנשים וגם זאת על ידי סכסוכים שכמותם קורים בכל מקום בעולם.

תתבייש מסלף עובדות שכמותך

http://www.faz.co.il/thread?rep=54657
עברת להשמצות ישירות
דוד סיון (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 14:53)
בתשובה לתפסיק לבלבל את המוח

אם זה מחזק לך את האגו, אז מותר לך להאמין בשקרים שאתה מייצר.

סכסוכים כמו זה שיש לנו עם הערבים, אכן קיימים (והיו קיימים) בהרבה מקומות בעולם. זה שלנו החל מזמן (לפני 1881).

יש לא מעט אנשים, מלומדים מאד, שיגידו לך שכל הסיכסוך הוא סיכסוך על מקרקעין. אני דוקא חושב שזה סיכסוך בין
שני עמים על אותו חבל ארץ - פיסת מקרקעין. משום כך, אני חושב שאפשר להגדירו כסיכסוך לאומי.

בשביל לשכנע לא מספיק לקרוא שקרן למי שמביע דעה אחרת.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54665
אני לא מקבל את התיזה שלך
פראנץ אפלפרוינד (יום רביעי, 01/12/2004 שעה 18:01)
בתשובה לדוד סיון


http://www.faz.co.il/thread?rep=60036
משל הכסאות
מוטי דיסקין (יום שני, 06/06/2005 שעה 13:02)
בתשובה לדוד סיון

כסא אחד לשני ישבנים

האחד יושב השני

זה עתה הגיעה ועומד האם יש מקום פה לנימוסים

במיוחד שהמושב

הוא ממש צורך חיים

לשני הישבנים

הצורך גַאָה

הרג העומד

את היושב וכי מה ההייתה לו בררה?

אין מקום פה לנימוסים! משל לקורה פה בין שני עמים

האחד ישב ולבסוף נבהל עזב ישב עומד בכסא הנטוש ולי בראש מכרסם יתוש אני נותרתי עם חידה ומי שפיתרון ימצא יחסוך כאן גם צער וחיים ובכל זאת נראה לי שהבעיה יותר סבוכה מזאת הדוגמא אולי נלך אל השכנה ומשם נשאל כסא

http://www.faz.co.il/thread?rep=54684
אבי מספר שכשהוריו עלו לארץ ב-‏1920, קיבלום הערבים
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 4:17)

בנמל יפו בחום רב ואהבה ונשאום ממש על כפיים. דומה שהחלוצים בני העלייה השנייה היו אנשי ססמאות ומלל ומחרחרי מדון, וככאלה יזמו את הסכסוך עם הערבים. אילו נשארו ברוסיה, היו בודאי מנהלים את הצ'קה והנ.ק.וו.ד. ואת הגולגים. ממילא רוב הגולגים הגדולים - בראשיהם עמדו יהודים. היחס לתימנים מראה על כך שאנשי העלייה השנייה היו ברובם מסואבים ואכזריים רוחנית. ראו גם את עניין גרוש רחל המשוררת מכנרת כאשר חלתה.

קראו את ההודעה הבאה: פילסתין.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54688
יש אנשים שהעובדות לא מפריעות להם
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 8:53)
בתשובה למיכאל מ. שרון

קצת מצחיק וגם עצוב שאנשים שוכחים מה הם סיפרו אתמול.

קודם מספרים לנו שלא היו כאן ערבים כאשר באו היהודים. אחר הם מספרים שלערבים לא משנה מה אנחנו (עשינו או) נעשה כי כל עוד (חיינו או) נחיה כאן הם יחפשו דרכים לסלקנו. זה היה אתמול....

היום באים ומספרים אגדה חדשה – ''הכל בגלל העליה השניה''. אחר כך מוסיפים הערות מרושעות שאין להן על מה לסמוך..... מדוע שהעובדות יפריעו לאנשים בכלל ולאלו שמחליפים אגדות בפרט.

גם אתה מיכאל השתתפת בסיפור הזה שהציג אינפורמציה רבה על כך שבעצם לא ''היו פה ערבים במספר משמעותי'' כאשר באו היהודים. כעת אתה גם קופץ על העגלה-אגדה חדשה: ''הכל בגלל העליה השניה'' – למה שיפריעו לך העובדות ההיסטוריות:

1. הסיפור של התייחסות רעה לעולי תימן החל עוד הרבה לפני שאנשי העליה השניה נולדו בכלל. כדאי שתקרא מה מספר פרופסור יהודה ניני (שאי-אפשר לחשוד בו כמעריץ של העליה השניה) על היחס הרע שהיה מנת חלקם בירושלים (הישוב הישן).

2. כדאי לך גם לקרוא על ההתייחסות של אנשי העליה הראשונה לעובדים התימנים. אלו קיבלו יחס גרוע: עלבונות, השפלות ומכות מידי המעבידים שלהם. יחס גרוע יותר מאשר קיבלו העובדים הערבים.

3. מי שקורא את העובדות (שמספר פרופסור יהודה ניני) יודע שמתוך ''עלית יבנאלי'' רוב האנשים הגיעו למושבות. בכל מושבה היה גטו: שכונה מרוחקת בה הדלות וחוסר השרותים היה מובהק. רמת השרותים היתה נמוכה בהרבה מאשר בחלק בו גרו האיכרים.

לך מיכאל, העובדות ההיסטוריות לא מפריעות כלל אתה תמשיך לכתוב אגדות ותזות על ההיסטוריה כאשר יש הררים של תעודות וספרים.

זוכר פעם קודמת שזה קרה לך? אז כתבתי את ''כשלים בקריאת ההיסטוריה של ארץ ישראל?'' (http://www.faz.co.il/story_1361) כדי להבהיר לך זאת. כלום לא יצא מזה אתה ממשיך להתעלם מן העובדות.

אחר כך תכתוב במקום זה או אחר שאתה חוקר רציני......

מי מסואב בסיפור הזה....?

http://www.faz.co.il/thread?rep=54689
משהו התקלקל כאן
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 9:43)
בתשובה לדוד סיון

הערבים היו לא רבים, הארץ היתה דלילה ונחשלת, והערבים ראו ביהודים מקור ברכה. השאלה היא מדוע לפתע ניצתה השנאה הערבית כלפינו. אין בעולם הערבי, בניגוד לאירופה, מסורת של שנאת יהודים.

כך למשל, מדוע ערביי חברון ביצעו ב-‏1928 טבח ביהודים, איתם היו מיודדים מאז 1850 בערך? מדוע ב-‏36 היה כה קל למופתי הירושלמי להצית את המרד הערבי הגדול? כמה יהודים כבר עלו בין השנים 1917- 1928 ? 150 אלף או פחות?

דומה שבני העלייה השניה נקטו בגישה פטרנליסטית, מתנשאת ושחצנית כלפי ערבים כפי שנהגו כלפי התימנים. די לקרוא את תאוריו של חיים ברנר מ-‏1916 בערך להווכח בגזענות הקשה והרעה הנודפת מכל שורה.

היו אלה אנשים בעלי גישות מאד אוטוריטריות. זאת אולי משום שחשו עצמם כחלק מהאליטה האינטלקטואלית הרוסית, וברוסייה היתה מקובלת גזענות חריפה - עד היום אגב, כלפי בני הרפובליקות האסייתיות.

אני מציע כאן כוון פורה למחקר.

אנו רואים את הסכסוך כעניין מובן מאליו. אך אין הוא כה מובן מאליו. ישבו פה בירושלים למשל, ערבים ויהודים ביחסים נפלאים מאות שנים.

משהו התקלקל. וזה לא היה הכרחי. אם בשטח קטן כסינגפור יושבים כ-‏10 מיליון, מה כבר שינה הדבר, עוד כמה מאות אלפי יהודים שהביאו ברכה לארץ נחשלת? בפרט שאז לא היה גידור ממשי בין ארץ ישראל המערבית לעבר הירדן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54693
באמת לא כדאי לך להתבלבל עם העובדות
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 10:48)
בתשובה למיכאל מ. שרון

יש נתונים, יש ספרים ויש תעודות ואתה בשלך מתעקש לנסח תיזה תוך התעלמות מהעובדות והעדויות.

לך בקר בין דפי היזכור וראה את העדויות (http://www.izkor.gov.il/izkor40.htm). יש שם קצת אינפורמציה על איך מתו יהודים. הסיפור שם מתחיל עוד לפני העליה הראשונה. ראה באיזה ארוע נהרג הרשלר אהרון בשנת 1873. אחרי כן ראה את הבאים בתור. אם תעשה זאת בכנות של חוקר שמחפש את האמת, תתחיל לראות ש''התיזה'' שלך היא לא רצינית.

אולי בכל זאת לא כדאי לך להתבלבל בגלל העובדות......

http://www.faz.co.il/thread?rep=54709
לא מדובר במרי לאומי שיטתי אלא בחוליגניזם של יחידים
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 18:19)
בתשובה לדוד סיון

עולה בליבי תחושה עמומה ש''ציד'' מעשי רצח בודדים של יהודים בידי ערבים במאה ה-‏19 הינו חלק מזריעת דיסאינפורמציה שמטרתה ''להראות'' שהערבים והאיסלאם מאז ומתמיד התנכלו ליהודים, ו''למשוך'' את המרד הערבי המאורגן שפרץ בשנים 1928 1936 ואילך אחורה בזמן תוך יצירת הטעייה צינית.

יש להבחין בין מעשי רצח פליליים ובין מרי לאומי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54718
מיכאל מ. שרון יצרן ההטעיות
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 22:12)
בתשובה למיכאל מ. שרון

דיסאינפורמציה היא המלאכה שאתה מתמחה בה במהלך השנים האחרונות. אינני יכול לעשות יותר מלהציג את העובדות. אתה מתעלם ובוחר לקרוא למהלכים מאורגנים של קבוצות ערבים נגד יהודים במקומות שונים, ''חוליגניזם של יחידים''.
ובכן נחזור עוד פעם עבורך על המקורות והנתונים:

א. התיעוד על מותה של רחל חדד הלוי (http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=1&am...) הוא הוא עדות על התארגנות של רבים בצד הערבי על רקע ''סיסכוך מקרקעין'' שהחל לפני בוא העליה השניה. כדי להאיר את התירצים שלך באור בהיר אני מביא כמעט את כל הפרטים שישנם בעדות:
[בת יעקב. מהמתיישבות הראשונות באם המושבות, פתח תקוה. אשת יוסף הלוי מהורודנא ואמו של השומר האגדי סנדר חדד. מתיישבי פתח תקוה היו נתונים זמן רב להתנכלויות של שכניהם הערבים מבני שבט אבו קישק ותושבי הכפר הערבי יהודיה שטענו לחזקה על חלק מאדמות המושבה. באחד הלילות העלו ערביי יהודיה את עדרם על השטח הזרוע של פתח תקוה. שומרי המושבה ובראשם סנדר חדד ויהודה ראב ארבו להם, הפליאו את מכותיהם ולקחו את העדר. למחרת יצאו כמעט כל הגברים של פתח תקוה יחד עם העדר והוליכוהו ליפו, אל המושל התורכי. ערביי יהודיה ניצלו את העובדה שפתח תקוה התרוקנה מגברים ופשטו על
המושבה, שברו והשחיתו וזרעו הרס רב. רחל שניסתה להתנגד להם, הוכתה מכות קשות. היא הובאה כשהיא גוססת לבית חולים בירושלים ושם נפטרה ביום כ''ו באדר ב' תרמ''ו (2.4.1886).

נסיבות מותה נתפרסמו בעתונים ''הצבי'' וה''חבצלת'' וב''ספר היובל לפתח תקוה''.]
21.7.2002
ב. כעת לעמדות של החוקר המהולל מיכאל מ. שרון על עמדות הערבים בקשר לזכויות שלנו היהודים. המקור הוא מאמר בשם ''דמוגרפיה ואלימות.... '' (http://www.faz.co.il/story_595) מתאריך 21.7.2002. אני מביא שני ציטוטים:
[1. גם תודעתם ותרבותם של תושבי פלסתינה הערבים ומאות אלפי המהגרים הערבים התפתחו בסימביוזה איתנו, אך הדבר לא מנע מהם להתייחס בחוסר כבוד הולך וגובר אלינו כפרטים ולשאיפתנו לריבונות כאן.
2. ניתן להסיק על מרכזיות השיקול הדמוגרפי בעיני האליטות וההנהגה הפלסתינאית על פי הסמיכות בין גלי ההגירה היהודית המרכזיים לכאן ובין הפרעות והפוגרומים הערבים: אלה ארעו ב- 1928 ו- 1936 במקביל ל''עליית גרפסקי'' (על שם גזרותיו הכלכליות של שר הפנים הפולני) מ- 1928, והעלייה מגרמניה בזרם גובר החל מ- 1933. הפרעות האלו נועדו, מן הסתם, להרתיע מהגרים יהודים מלבוא לכאן מאירופה, וכן להביא את משרד המושבות הבריטי להגביל את ההגירה.]

ג. בקיצור לא מדובר ב''חוליגניזם של יחידים'' אלא באמירה שלך כדי ליצר דיסאינפורמציה. כנראה, ש''תחושה עמומה'' מוליכה אותך לטעויות בקיראת העובדות בגלל שיקולים זרים (הפעם זה בגלל הרצון שלך להשמיץ את חולצי העליה השניה).

מסקנה די ברורה מכל המידע היא: זה לא התחיל בגלל העליה השניה......

http://www.faz.co.il/thread?rep=54728
נו, אבל מהציטוט שהבאת עולה בברור שהיה
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 1:47)
בתשובה לדוד סיון

כאן סכסוך קרקעות מקומי ומוגבל, ולא מרי ערבי כלל ארצי.

פסקה 2 במאמרי דווקא תומכת בדברי: השאלה היא מדוע החלו הערבים להתנגד לגלי העלייה בסביבות 1928, תופעה שלא היתה קיימת ב-‏1905, 1882 או אפילו ב-‏1920. מה גרם לערבים להתחיל לפתע לשנוא את היהודים איתם היו ביחסים טובים מאות שנים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54732
על הציטוטים והטענות שלך...
דוד סיון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 8:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הציטוטים שהבאתי מראים על התארגנות מתוכננת של ערבים
לפעולה אלימה נגד יהודים. אתה כתבת במפורש על כך כי
הם לא קיבלו את זכותנו על הארץ. כעת אתה בא ומעלה תיזה, בלי שום אסמכתא. להזכירך מאחרר ומדובר על ארועים מלפני עשרות שנים הרי שבודאי יש תעודות ואף ספרים על הכוונות והסיבות.

למשל במכללת תל חי יש חוקר בשם מוסטפה עבאסי שחקר את נושא ההגירה הערבית לארץ ישראל. אתה יכול לנסות ולשאול אותו למשל. אבל ודאי שישנם עוד חוקרים - גם הם רציניים - שישמחו לעזור לך לפענח את החידה.

בנתיים לכל היותר יש לך תיזה ''פוליטית''. להזכירך פוליטיקה לא בדיוק מסתדרת עם חקר האמת.
מדיונים בהם אתה משתתף כבר למדנו שהאמת היא לא בדיוק נר לרגליך.....

http://www.faz.co.il/thread?rep=54764
מכאל, אתה לא מנתח נכון את המאורעות
דבֵק בצדק (שבת, 04/12/2004 שעה 12:27)
בתשובה למיכאל מ. שרון

בתחילת הציונות. בעקרון רק אומר, שמרגע שהחלה לצמוח ההתיישבות היהודית בארץ ישראל החלה במקביל לצמוח גם זהות ערבית חדשה שהתנגדה לציונות. אז בודאי שבתחילת הדברים, גם שהתנגדות זו היתה לאומית-קיומית, הרי הביטוי שלה היה נמוך בשטח, משום שמערכות ומנגנונים חברתיים-ציבוריים מתפתחים לאט יותר מאשר התנגדות יחידים או קבוצות אד-הוק.

לכן, כל המאורעות האלה נתפסים אצלך כהתנגדות מוסא או איברהים לחלוץ משה או אברהם שרק במקרה רבו על מיחר ליטרת החלב. אבל זה בהחלט לא זה. ההתנגדות צמחה לאור האיום שראו ערביי ארץ ישראל וערביי האזור בהתחדשות הציונית. אני מאמין שאם היתה לפלסטינים ארגוני חבלה בשנות ה-‏20 כי אז אין ספק שזו היתה מלחמה מקיפה יותר שהיתה מנוהלת דרך הארגונים האלה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54754
בסינגפור גרים בקושי ארבעה
סתם אחד (יום שישי, 03/12/2004 שעה 22:05)
בתשובה למיכאל מ. שרון

מיליון אנשים

http://www.faz.co.il/thread?rep=54692
אם לך העובדות מפריעות אז אתה בבעיה
פראנץ אפלפרוינד (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 10:40)
בתשובה לדוד סיון


http://www.faz.co.il/thread?rep=54694
ביזיון והטעיה קשה. אין ניתוח מגמות - כשניתוח מגמות
מלווה מלכה (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 11:37)
בתשובה לדוד סיון

אני מפריך בנקל את מסקנת המאמר. גיבוב המילים עד הטבלה אינו מהווה
1) לא טעון
2) לא הנמקה
3)לא הצגת בעיות
4) אף לא הנחות

המאמר אינו מזהה מגמות ואינו משווה בין נתונים בטבלה המוצגת. אין הבנה אלמנטרית של התהליכים עליהם מצביעים הנתונים בטבלה, ויש שימוש בנתונים גלובליים מעבר ל- 26 שנות המנדט, תוך היעדר חלוקה לתת קבוצות - לה ניזקק כאן כל ניתוח תקף. הנתונים הגלובליים הללו מטעים ומקנים משמעות הפוכה לזו עליה מורים התהליכים המקרו-כלכליים המרכזיים עליהם מצביעים נתוני הטבלה.

בנוסף, אין קשר בין משפטים שונים בטקסט.
המסקנות אינם נובעות לא מהנתונים ולא מהנחות אפשריות, שכן אין הנחות כאלה בטקסט.

דוגמא:

סוף דבר

אפשר להגדיר את התקופה שבין שתי מלחמות העולם כהתפתחות דרמטית של המפעל הציוני. עד תום המנדט האוכלוסייה והכלכלה היהודית בארץ ישראל צמחו בשיעורים מהירים. מבט על נתוני 40 השנה האחרונות במדינת ישראל, * מעלה שאלות דומות לגבי קצב הפיתוח הכלכלי*.

אילו שאלות? דומות למה? המשפטים הינם תקינים מבחינה תחבירית ומצלצלים קוהרנטיים, אך אין קשר בין משפט לקודמים לו.

דוגמא נוספת:

המוסדות הציוניים גם קיבלו את הרעיון שההגירה לארץ ישראל תיקבע לפי יכולת הקליטה הכלכלית1. לפי חלמיש, גם הבריטים קיבלו את העיקרון הזה, במסגרת מחוייבותם להצהרת בלפור, והוא נשמר במשך התקופה שבין שתי מלחמות העולם. כמובן שהצדדים היו חלוקים לגבי הפרשנות. לקראת סוף התקופה, כאשר העליה שינתה את המצב הדמוגרפי באופן משמעותי, נטשו הבריטים את העיקרון הכלכלי ועברו לעיקרון הפוליטי.

זו הבאת עובדות המשתרעת על מספר פסקאות ללא קשר לטעון כלשהו. אין כל התייחסות בהמשך הדברים ל''עקרון יכולת הקליטה הכלכלית''.

ואם אכן ההתפתחות הכלכלית היתה כה מרשימה כפי שמסיק בטעות הכותב מהנתונים, אזי מדוע הבריטים הגבילו את ההגירה לפני 1939 אם ''העקרון הכלכלי'' היה מקובל עליהם עד אז?

דוגמא נוספת:

הציונות גרסה שנחוצה פעולה חברתית מאורגנת בכדי להביא להתחדשות העם היהודי בארצו. עובדה די נפוצה היא כי ''הזרם המרכזי של הציונות שהגשים את האידיאולוגיה שלה הלכה למעשה היה חילוני, סוציאליסטי, מהפכני ובעל גישות שיוויוניות ואוניברסליסטיות.'' (סואן, עמוד 29). אכן, הציונים המגשימים התכוונו לעצב את המציאות היהודית בארץ-ישראל.

זהו גיבוב מילים נוסף שאינו מתקשר כלל לטעון כלשהו.
בפרט מיותרת הפסקה:

אכן, הציונים המגשימים התכוונו לעצב את המציאות היהודית בארץ-ישראל.

אף אחד לא טען שהציונים המגשימים לא התכוונו לעצב את המציאות היהודית בארץ-ישראל.

דוגמא נוספת:

''לכן השלכותיו הכלכליות והדמוגרפיות של עקרון יכולת הקליטה הכלכלית, לטוב ולרע, נזקפות באופן כמעט בלעדי לזכותה או לחובתה של מדיניות ההגירה המנדטורית'' (חלמיש, עמוד 216).

המשפט המצוטט עמום, מעתיר מילים בעלות מיעוט אינפורמציה, וגם מכיל סתירות פנימיות:

1) אילו השלכות כלכליות יכולות להיות לעקרון ההגירה בהתאם ליכולת הכלכלית?

2) האם מדובר בהשלכותיו של העיקרון הזה? או ב*ישומו* של העיקרון הזה על ידי הבריטים, כאשר הכותב התבלבל במילותיו והחליף בין ''השלכות'' לישום''?

צריך לקרוא את המשפט הזה שוב ושוב כדי להאמין שהוא ניכתב על ידי אדם בעל השכלה אקדמאית.

וכך הלאה והלאה. איני בטוח, הגם שביצעתי היום חישובים במשך למעלה משעתיים, שאני רוצה להתעסק עם הדבר הזה.

סליחה על הלשון הבוטה, אך מדובר בפישול ומריחה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54700
החכם בלילה מעתיק מאחרים
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 13:29)
בתשובה למלווה מלכה

אין צורך לנמציא את ההשמצה הפרטית שלך.
נכון מישהו עשה את זה קודם.

בכל מקרה הטענות הופרכו בהמשך להודעת המקור אותה העתקת.
הנה חלק (http://www.faz.co.il/thread?rep=29186) מאותה הפרכה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54727
טענותיו של דוד הופרכו על ידי בהודעות רבות מכמה כיוונים
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 1:36)
בתשובה לדוד סיון

אבל בסדר, דוד כרגע חופשי להקליד כל מה שהוא רוצה, ולהפוך את הדברים ברוח האנציקלופדיה הסובייטית: ''טרוצקי לא היה ולא נברא'' וכיוצא באלו. מי יטרח כיום להתעמק ולברר מה באמת עלה מהויכוח הזה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54733
איסטרא בלגינא - קיש קיש קריא
דוד סיון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 8:30)
בתשובה למיכאל מ. שרון

כמו תמיד הבלון שלך, מיכאל מ. שרון שוב התפוצץ,.... פוף...

זוכר את העכבר ששאג......?

http://www.faz.co.il/thread?rep=54748
דוד, כה לחי! חזוק, חזק והתחזק
ישתאל הפרתי (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:17)
בתשובה לדוד סיון

מול המתקפה הממוקדת בך. אתה פשוט מעיר את הפורום.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54818
שים לב לשינוי בגישתו של דוד לשרון
חידקל הכנעני (יום ראשון, 05/12/2004 שעה 17:32)
בתשובה לישתאל הפרתי

בדיון המקורי מחודש אפריל 2003 ניתן לראות בברור את התגובה המתונה והמנומסת (אולי המפויסת משהו....) של דוד לנוכח ההתקפות של שרון שהטילו דופי ביושרו האינטלקטואלי של דוד ואפילו בטיב לימודיו האקדמאיים ואיכות עבודותיו. עושה רושם שמאז עבר דוד מטמורפוזה קיצונית ביחסו לשרון - הן בדיון הנ''ל והן בדיונים קודמים מהחודשים האחרונים. ממגננה עבר דוד להתקפה מאסיבית על מבקריו - מעל ואם צריך גם מתחת לחגורה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54880
שים לב לשינוי בגישתו של דוד לשרון
אליצור סגל (יום שני, 06/12/2004 שעה 21:19)
בתשובה לחידקל הכנעני

לק''י
לכל אחד יש איזו נקודת שבר שאחריה הוא מגיב בתקיפות זה נכון בענין הזה ונכון בעוד ענינים.
אליצור

http://www.faz.co.il/thread?rep=54881
זה נכון אבל גם כאן התאפקתי כדי לא לפגוע ....
דוד סיון (יום שני, 06/12/2004 שעה 21:30)
בתשובה לאליצור סגל


http://www.faz.co.il/thread?rep=54740
מיכאל, תרשה לי לחזק את ידך במאבק מול הניאו-בולשביזם
חיים (יום שישי, 03/12/2004 שעה 14:42)
בתשובה למיכאל מ. שרון

שמצא לעצמו קרקע פוריה להפצת משנתו בפורומים השונים ברשת.

הלהיטות הזו לא יודעת כל גבול, הדחף הזה לא מכיר מגבלות. הכל מותר להם. חתירה מתמדת נגד כל דבר שמזוהה עם הימין וערעור מעמדו - לפי האמרה הבולשביסטית הנודעת: ככל שיהיה רע יותר לעם כך יהיה טוב יותר לאנשי השמאל ולמנהיגיהם. לדידם, שלטון השמאל מובטח מאליו ודי להם לסלק כל דבר שעומד לנגד דרכם בדרך אל המטרה הנכספת.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54710
מדובר בטקסט ביקורתי שלי כלפי מאמר של סיוון
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 18:27)
בתשובה למלווה מלכה

מכל מקום, המעניין הוא כי סיוון ''הישאיל'' את מתודת הביקורת שלי לעצמו, ומטיח בי את אותם מילים בדיוק. אלא שדומה שמדובר ב''ביקורת'' המושאלת ממני של סיון בחקיינות מילולית, מילים המותזות בעלמא, שאין להם כל קשר למושא ה''ביקורת''.

זוהי תכופות אכן הבעייה של העתקת טקסטים מאדם אחר - ה''משאיל'' עושה שימור נלוז בחומר שהישאיל מהזולת.

חומר מושכל וטוב שהושקע מאמץ ביצירתו, והינו מוכוון מטרה ואפקטיבי, הופך למלל ריק בידי ה''נוטל''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54712
חומר ''מושכל'' ולא טוב שהופרך בעבר
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 19:04)
בתשובה למיכאל מ. שרון

מי שהשקיע בכתיבתו לא התעניין בביקורת אלא בהשמצה. בין השאר התגובה המפריכה (http://www.faz.co.il/thread?rep=29186) המקורית והמשכה ידגימו את כוונותיו
של ''הטוען לכתר'' המופרך.....

http://www.faz.co.il/thread?rep=54685
פילסתין
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 4:21)

עדנאן מחג'נה

פילסתין
*******

אתם מדברים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח ותרבות -

בכל אלה אי אפשר לגעת.

אנו ואבותנו ואבות אבותנו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.

כאן בנינו בידינו את בתינו.

הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין.

עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב. והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין. והים והחול וסירות הדייגים.

ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ. הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.

הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.

קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.

וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים. בגליל, בירושלים.

באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה.

את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.

אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד.

________________________

מי הוא עדנאן מחג`נה?

האם ניתן להגיע לאמפתייה מוחלטת עם מוחו וליבו של אדם אחר המייצג קבוצה אתנית או לאום אחרים?
היכולת לאמפתייה הינה כורח הנידרש מאד בסיטואציה פסיכותרפויטית טיפולית.

זוהי יכולת המאפיינת תכופות, אולי עוד ביתר שאת, סופרים מעולים, רבנים גדולי רוח, כמרים ומוודים, אנשי רוח גדולים וכיוצא בזה.

סעדאת למשל הבין היטב את הראש שלנו, ולכן עשה מהלך כה חלוצי.

הבנת האחר, גם אם הוא יריבך, הינה הדרך להבנת המציאות סביבך באופן תקין. היא גם מאפשרת עשייה אפקטיבית, ללא קשר לשאלה מהן מטרותיך האסטרטגיות.

הניגוד לכך, הינה מינוריזצייה (הזערה) של האחר, ``הבנה`` מדומה, כלומר רדוקצייה (הפחתה שלו) שלו לסכמות סטראוטיפיות. דהיינו, היפוכה של ההבנה - העוורון לנסיבות.

דוגמא לרדוקצייה ועוורון קולקטיבי: ``המניע של השהידים - סקס עם 70 בתולות`` (בתחילה המספר שננקב היה 36 בתולות, ולפני כן -18...).

הסיפרות והשירה הערבית הם עשירים ויפים, דבר שהתוודעתי אליו בזמן שרותי הצבאי (ראו למשל ספריו האלוהיים והחודרים ללב ולהוויה של הסופר המצרי נג`יב מחפוז).

האדם הרגיש והחושב יכול ליצור הבנה די מדוייקת של האחר.

מאידך האטימות וקוצר הרוח מביאים לכשלים חוזרים ונישנים. לכן האדם האטום ניזקק לאחרים שיתקנו את שגיאותיו, ושואף תכופות להגיע לעמדת מנהיגות, בה אחרים יובילו אותו על גבם: הוא ישגה והם יתקנו...

אם כן - עדנאן מחג`נה - הוא אני שראה וחש בשעת כתיבת הדברים הללו את עדנאן הדימיוני, אך האמיתי יותר מאמיתי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54701
קראתי בענין רב
אליצור סגל (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 14:26)
בתשובה למיכאל מ. שרון

לק''י
קראתי בענין רב, לא הגבתי כי לא היה מה להגיב ועל מה שכן היה לי אני עדיין חושב.
אז למה אני מגיב?
כי מרבית התגובות לא מצאו חן בעיני אז לפחות שדוד ידע שמישהו אחד קרא וחשב על המאמר מעבר לחשבונות מעמדיים אישיים ועדתיים ומפלגתיים.
אליצור

http://www.faz.co.il/thread?rep=54704
תודה לאליצור
דוד סיון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 15:58)
בתשובה לאליצור סגל

אחת הסיבות שעסקתי בנושא היא אתה ויועזר.
אתם בעצם הערתם את תשומת ליבי לבעית העולים
מתימן בשלבים המוקדמים של הציונות. זה היה בעקבות מאמר שלי ''האתוס והמציאות בארץ ישראל'' (http://www.faz.co.il/story_1406).

מכל מלמדי השכלתי.....

http://www.faz.co.il/thread?rep=54707
דוד
יועזר (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 16:58)
בתשובה לדוד סיון

מאמר חשוב, אעיר את שיש לי להעיר מאוחר יותר. תודה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54711
התימנים הם הם מלח הארץ
שמעון מנדס (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 18:30)

ראשית לכל, תתי לך על הרשימה ההיסטורית המצויינת. מקובל
אצלנו תמיד להשתמש במטבע הלשון ''מלח הארץ'', כאשר אנו רוצים להדגיש את איכותו של האדם אצלנו. אבל כאשר מדובר
בקבוצה של אוכלוסין, אכן התימנים הם הם מלח הארץ.

מבחינתם, כאשר הגיעו לארץ ''ימות המשיח'' באו יחד אתם. מי
היה מאמין שיזכה לעלות חארץ-ישראל ? וכאשר באו, היכן
שזרעו אותם, הם ניסו לנבוט. מעולם לא התלוננו על כי
הרחיקו אותם ממרכזים עירוניים כאלה ואחרים.

מנסיון חיים אתם, וגם מתוך העובדה שזוגתי היא תימניה,
אני יוכל להעיד עליהם: ענווים, צנועים אוהבי-אדם ואוהבי
הארץ. עם כל התלאות שעברו, לא יללו כאחרים ותמיד אמרו
יש אלהים בשמים.

הניתוח שלך מתאר את השתלשלות הדברים במדויק. זה נכון,
הם לא באו לבנות כאן חברה חדשה. האופקים שלהם מהבחינה
הזאת היו אופקים צרים. כי הם לא ראו בחברה שלהם, מסגרת
הטעונה שיפור. עצם החיים בארץ-ישראל היו בעבורם האידיאל
אליו הם שאפו מני דורות. לא היו להם הרבה סופרים או
משוררים. אבל המעט שהיה, והמפורסם שבהם היה רבי שלום שבזי, נווטו אותם לארץ הבחירה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54713
כבר נכתב בעניין עולי תימן ובני העלייה השנייה דבר או שתיים
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 02/12/2004 שעה 19:14)

בעקבות דיון סביב מאמר של ד''ר אורי מילשטיין על רחל, באפריל 2004 . זאת בפרט סביב האידאולוגיה הרומנטית ועניין רטוריקת הכמיהה לטבע של בני העלייה השנייה, שביחס לה עולי תימן ניראו כ''לא שייכים'' (נושא האידאולוגיה של ''האדם החדש'' שדנתי בו כאן במספר מאמרים, ודוד מתייחס אף הוא אליו)

ומאמרי אודות האידאולוגיה האטומה של ''האדם הציוני החדש'':

מיתוס ביתנייה וזרע הבגידה במציאות

http://www.faz.co.il/thread?rep=54738
גם יהודה ניני יודע
יועזר (יום שישי, 03/12/2004 שעה 13:38)

כי היחס המחפיר שזכו לו יוצאי תימן לא החל עם העליה השניה. כבר בתרמ''כ ''אעלה בתמר'' יחסם של היהודים אל יהודי תימן היה רע. התחילו בכך יהודי הישוב הישן בירושלים שלא קיבלו את התימנים שנאלצו להתגורר בסילואן בקרב ערביי המקום. אחר כך היחס הרע שזכו לו מאת האיכרים בני העליה הראשונה במושבות. וגם אם ההתעללות היתה בימי העליה השניה, עדיין האחראים לה היו האיכרים.
''פרשת כנרת'' היא כנראה אחת העגומות ביחסם של בני העליה השניה לתימנים. כאן אני חש שניני דייק בהזכירו שהיתה זו החמצה.
אני חקרתי בזמנו את יחס האיכרים לתימנים בתקופת העליה השניה וכך כתבתי בסיכום:
תקופת העליה השניה היתה תקופה סוערת. בתקופה זו הגיעו האנשים שהניחו את היסודות שעליהם בנויה התחיה היהודית בארץ ישראל. אם אלה החולמים הצעירים ממזרח אירופה עם הרעיונות ה''מוזרים'' ליהדות המסורתית של אז (במושבות). ואם אלה התימנים שהגיעו בשנותיה האחרונות של העליה השניה (משנת 1911). יהודים אלה שבאו מתימן אמנם לא הביאו רעיונות סוציאליסטים, אך היו חדורי להט משיחי שעוצמתו שקולה כנגד הלהט המשיחי של החולמים הסוציאליסטים. שני שבטים אלה: הסוציאליסטים ממזרח אירופה והתימנים מדרום חצי האי ערב (מעליית יבנאלי) נראים לי כשווים בעצמת האמונה שלהם. אלה צירפו ללהט זה תפילה לבורא עולם ועשוה כלי עבודה, ואלה קידשו את החולין ואת מעשה היומיומי. גם אלה וגם אלה הגיעו למושבות וזכו ליחס דומה מן האיכרים, לגלוג והתעללות. אף אלה ואף אלה נלחמו על נתח עבודה במושבות מול הפועל הערבי, ושניהם היו צריכים לכבוש את העבודה והשמירה מידי הערבי שהיה אהוב על האיכרים ביום וגונב מהם בלילות.
והיו כמה הבדלים בין שני פועלים אלה: החלוץ היה מאורגן, רווק ואחראי רק לגופו ונפשו.אם התגלה איזשהו קושי נשא רגלים ועבר למושבה אחרת לחפש בה את מזלו. לא כן הפועל התימני שהיה בודד לנפשו, בלתי מאורגן, מטופל במשפחה שחייב הוא בפרנסתה, ונתון לחסדי האיכרים. הוא לא יכול היה לעזוב את המושבה ולחפש לו מקום אחר, מי יאכיל את ילדיו?
מול הפועל הערבי שהיה מגובה ע''י האיכר העמיד התימני את כושר עבודתו, את חריצותו ואת הכרח ההישרדות. באותה עת ממש יכול היה החלוץ הסוציאליסט להביא את הארגון שהוא היה חלק ממנו כמגן, ארגון שבמקרים רבים היווה תחליף למשפחה שנותרה ברוסיה. ארגון שעד מהרה נטל על עצמו את הנהגת שיבת ציון חדשה זו. שהעמיד עצמו ככח שווה ואף חזק מכל האחרים שכבר היו בארץ ישראל. חזק מן האיכרים, חזק מן הישוב הישן, חזק אפילו מן השלטון הזר שהיה אותה שעה בארץ ישראל.
רע היה מצב התימנים בכל הארץ, אין לאף מושבה זכות מיוחדת על היחס הרע. אך מדוע זכו התימנים ליחס זה? שתי סיבות עולות בדעתי: האחת, האיכרים שנאו את הערבים אך גם פחדו מהם והיו תלויים בהם. והנה נזדמנו להם יהודים משונים, כמו ערבים, אך בני דת משה, ואפשר לעשות להם את מה שאי אפשר לעשות לאלה שהם ערבים ממש. חיזוק לדברים אלה נמצא לי בראיון שנערך עם שולמית לוי ז''ל שהגיעה לזכרון יעקב בהיותה בת 7 בשנת 1914: ''הם ראו בנו אומה זרה, אומה משונה הם ראו בנו.. ואף אם חסר היה לאיכרים עשירי למניין לא הסכימו לצרף תימני לתפילה.'' (הראיון הוקלט בוידיאו ב1988 ע''י שאול דגן מנהל המוזיאון ההיסטורי של ז''י ונמצא בארכיונו של מנחם לדני בזכרון יעקב)
סיבה שניה שמצאתי בזכרון יעקב וכך היה בכל הארץ: לא היה לתימנים מגן והם היו תלויים בחסדי אנשים טובים.

בביקורי האחרון במוזיאון לתולדות חדרה ''החאן'' ראיתי כי בביתן העליה השניה יש מקום של כבוד לחלוץ התימני מעליית יבנאלי, וזו כבר התחלה טובה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54743
מספר שאלות ליועזר
דוד סיון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 17:14)
בתשובה ליועזר

1. כמה זמן נמשכה מסכת ההתעללות במושבות?
2. האם בסופו של דבר התימנים נשארו במושבות, כמו שולמית לוי בזכרון?

היה מאד מעניין לקרוא את דבריך בעיקר הקטע על ''המדוע''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54747
מדובר כמובן בשנת תרמ''ב
רמי נוידרפר (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:11)
בתשובה ליועזר


http://www.faz.co.il/thread?rep=54744
כמה זמן?
יועזר (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:03)

על השאלה הראשונה קשה לענות. אני סבור שזה עניין סובייקטיבי, כי הרי כל אחד מגיב אחרת להלמות המלמד על גבו. לדעתי אפשר היה ששני כוחות פועליים אלה: הסוציאליסטים והתימנים היו מתארגנים יחד ומשלימים זה את זה כדי שהמפעל הציוני ישתבח עוד יותר. הצרה היא שחלוצי העליה השניה ראו בעצמם את גואלי האומה ולא הניחו לאף אחד לשנות את עמדתם. ראה את האגדה בדבר הפועל הטבעישמסתפק במועט ושמח בחלק מועט זה. אגדה זו נהגתה ע''י המשרד הארץ ישראלי שבראשות רופין. וכה אמר רופין: ''תכנית ההתיישבות.. טעונה שינוי לגבי יהודי ארצות המזרח (תימן, פרס, סוריה הצפונית) מפני שרמת חייהם נמוכה יותר ומפני שהם רגילים באקלים ארצות המזה''ת ובחיי ארצות המזרח.. מספיק לו ליהודי שבא מן המזרח השכר המועט שהוא מקבל לפרנסת המשפחה, ועתים הוא חוסך מעט.. לפיכך העיקר לגבי יהודי הבא מארצות המזרח.. לקשור אותו למקום עבודתו מיד אחרי עלותו ארצה ולהשרישו בה. (ארתור רופין בתוך ניצה דרויאן.''באין מרבד קסמים 117)
בעיתון הצבי משנת תרס''ט גל' 89 כתוב כך על התימנים: ''אין ספק שהיסוד של הפועלים האלה הוא היותר נאות לישובנו והוא גם היותר מועיל. מועיל אפילו יותר מפועלינו האידיאלים הרעננים.. זהו הפועל הפשוט, הטבעי, המסוגל לעבוד הכל, בלי בשת, בלי פילוסופיה וגם בלי שירה, - והאדון מרקס - ודאי שאינו לא בכיסו ולא במחשבתו..'' ומוסיף אהרונוביץ' עוד מנהיג בעליה השניה שרחובות ארוכים קרואים על שמו בערינו המודרניות: ''התימנים עומדים על מדרגה תרבותית נמוכה מאד ואין להשוותה כלל בנידון זה עם הפועל האשכנזי, צרכי חייהם הם כמו של הערבי.- אפשר להגיד כי הם הינם אותם ערבים רק מבני דת משה..''
אז ככה, משפסקו האיכרים במושבות להתעלל ביהודי תימן בעבודה קשה וכשלמדו התימנים להסתדר עם עצמם בקהילותיהם, אפשר לומר שיצאו למעין גאולה. אלא שאז חלוצי העליה השניה, נוטלים את ההגמוניה על הישוב המאורגן והםממשיכים בהשרשת הסטיריאוטיפים המעוותים לגבי יהודי תימןכגון מסתפקים במועט, עובדי עבודה קשה ושרים אהווה כשמרביצים להם. מה הפלא שרוב בני העדה התימנית בחרו ללכת לארגוני הפורשים?
שאל את יהודה ניני איש ההגנה מאילו ארגונים הגיעו אליו אנשי מחלקת השחורים של הפלמח.
קרא מה הוא עצמו כותב ב''הרהורים על החורבן השלישי'':''יחידה מיוחדת, מחלקה מיוחדת, שליחויות מיוחדות. סמכו עלינו. היינו נאמנים שבנאמנים. שבע בדיקות בדקו אחרינו ונמצאנו כשרים. שבע בדיקות לשליחויות, לתפקידים שמהם נאים ומהם מאוסים- אף לא בדיקה אחת אם טובים אנו להסב עמם, כלומר עם האשכנזים, לכוס תה, ואכילת עראי כלשהי.. הרגשתי את העלבון הצורב לאחר קומזיץ שהסתיים עם שחר..עלבון על שהללו אהבו לבוא ולראות בשמחתנו, לשמוע לשירתנו, לאכול מפיתנו לשתות מאותו קפה עז ומתובל שבישלנו...יביאו עמם נערותיהם, כבאים לחזות בקרקס, לא יפייחו ידיהם, עשן לא ידמיע עינם, שמיכתנו תינתן להם.. סיימו אכילתם- נעלמו בתוך החשכה, ההצגה נסתיימה.
ואת זה כותב איש הפלמ''ח יהודה ניני, השנה אודותיה מדובר-‏1947 1948. אז מתי פסקו? אינני יודע. האם הסטיריאוטיפ הסתיים ב2004? אתמהה.
לשאלתך השניה כמה נשארו במושבות? התשובה מאד פשוטה: לך אל המושבות וראה: בכל אחת מהן תמצא את שכונת התימנים, זו שראשיתה בעליית יבנאלי. בחדרה, בראשון, ברחובות, בנס ציונה בתל אביב בפתח תקווה וכו'.
סיפורה של העליה מתימן אינו שולי ואינו הערת שוליים. הזמנים משתנים, המחקר מתרחב והידע הנאגר מלמד אותנו דברים חדשים. אעז ואומר: לולא עליית יבנאלי מי יודע כיצד היתה מסתיימת ההרפתקה הציונית החדשה. לא שאני שאנן לגבי העתיד, אך יתכן בהחלט שלא היינו מגיעים עד הלום. שבת שלום.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54749
עוד כמה פרטים
דוד סיון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:31)
בתשובה ליועזר

אהרונוביץ (תרס''ח): ''... והמצב הרוחני אין צורך לומר, שהוא למטה מבינוני, והאנשים האלה ודאי יכולים להתחרות עם הערביפ בצורכיהם הקטנים. אבל אם יוכלו בכוחותיהם, הנני בספק גדול; ואם גם נניח, שיוכלו להתחרות בכוחותיהם, אצלי עוד שאלה גדולה אם רצוי לנו הדבר. אנחנו צריכים להשתדל להרים את המצב הקולטורי, להיטיב את חייהם, ולא לעשותם כלי זין למטרתנו''.

קשה להחליט מדוע, בשלבים מוקדמים (לפני נסיעת יבנאלי), הוא ספקן גדול ''שאלה גדולה אם רצוי לנו הדבר''). האם זה בגלל שהוא מעריך שהם חלשים פיזית או בגלל שהרעיון (להשתמש באחרים למען מטרותיך) לא טוב, או בגלל סיבות אחרות?

אני כמוך חושב שהשילוב שהוחמץ היה יוצר השבחה של המעשה הציוני.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54751
עוד כמה פרטים
ישתאל הפרתי (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:58)
בתשובה לדוד סיון

שכונות התימנים - 'משכנות', 'כפר-השילוח' ו'נחלת-צבי'
שתי שכונות נוספות שקמו בירושלים בזמן מקביל לערך להקמתן של 'מזכרת-משה' ו'אהל-
משה' הן שתי השכונות הראשונות של התימנים : 'משכנות' ו'כפר השילוח'. מבחינת גודלן
היו אלו שכונות קטנות. במיוחד הראשונה שבהן. חשיבותן העיקרית היתה כמובן בייחודן
כשכונות של עולי תימן הראשונים[21]. הידועה והגדולה שבהן היתה זו של 'כפר-
השילוח', אם כי ראשונה הוקמה דווקא השכונה הקטנה, הידועה כ'משכנות התימנים',
אשר נבנתה ליד שכונת 'משכנות-ישראל' (ראה מפה 5).
לאחרונה נתפרסמו שני מכתבים המתייחסים לנושא של הקמת בתי התימנים בירושלים.
המכתב הראשון משנת תרמ''ד מתאר את מצבה של העדה התימנית בירושלים. הכותב
מציין כי רוב בני העדה תמכו בו בהתנגדותם לתוכנית של יישוב התימנים בכפר-השילוח,
ולרגל ריחוקו של המקום מיישוב ישראל, וכי יוסף נבון נדב קרקע בשכונת 'משכנות-
ישראל' להקים עליה י''ג בתים ליהודי תימן. המכתב השני מופנה לנדבנים בלונדון וקשור
בבניית ג' הבתים בשכונה. במכתב מודה הכותב לנדבנים מלונדון על פעולתם ומבקש
מהם להוסיף על מעשיהם הטובים ולבנות בתים נוספים, ובמיוחד בית-כנסת החסר להם.
מן המכתב אנו למדים גם על מצבם הקשה של יהודי תימן בירושלים באותן שנים[22].
גם עיתון 'הצבי' משנת 1885 מוסר בכמה מגיליונותיו פרטים על הקמת בתי 'משכנות-
התימנים'. העיתון מוסר כי הוועד של אנשי לונדון בירושלים קנה קרקע בשכונת 'משכנות-
ישראל' על מנת לבנות עליה שלושה עשר בתים בעבור התימנים. יתרונו של מקום זה
מבניית שכונה על קרקע שיכלו להשיגה חינם ליד קבר שמעון הצדיק וקבר רחל היה בכך,
שהקרקע נמצאה בקרבת שכונות יהודיות, ורבים מן התימנים עבדו בשכונות אלו. בניית
שלושה עשר הבתים נסתיימה בשנת 1885 וחלוקתם היתה כדלהלן: שנים עשר מהם ניתנו
למשפחות, והבית השלושה עשר נקבע לשמש כבית-תפילה. הבתים ניתנו לתימנים על פי
גורל לזמן קצוב של שנתיים, ורק לכאלה שיש להם פרנסה ועלו עד שנת תרמ''ד ואשר
הודיעו בראשית שנת תרמ''ה כי הם חפצים בבתים. חלק מן המשפחות התיישבו עוד לפני-
כן באוהלים מול השכונה היהודית, ודבר זה הביא לזירוז בניית הבתים[23].

http://www.faz.co.il/thread?rep=54752
עוד כמה פרטים
ישתאל הפרתי (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:59)
בתשובה לישתאל הפרתי

מצוקתם של עולי תימן הראשונים שהגיעו לירושלים בראשית שנות השמונים. מעניין כי
גם במקורות לא יהודיים מסופר על מצבה הקשה של העדה. עיתון קרן החקר הבריטית
משנת 1887 מוסר את הפרטים הבאים על עולי תימן: לפני חמש-שש שנים בקירוב, החלו
באים לירושלים יהודים רבים על משפחותיהם מתימן. יהודים אלה היו כמעט כולם עניים
ביותר ונזקקו לנדיבותם של יהודים ונוצרים. הקושי העיקרי היה מציאת מקום מגורים
לאיכסונם. בקיץ גרו בחוץ. לקראת החורף קנו בעבורם מספר תושבים יהודיים קרקע
סלעית מדרום לסילואן שממזרח לנחל קידרון וגניו בשליש מדרון הגבעה. עד לכתיבת
הדברים, מציין העיתון, כבר נבנו בעבורם כעשרים חדרים המיועדים כל אחד למשפחה,
אבל הצפיפות שם רבה עד שלעתים גרות שתי משפחות בחדר אחד. מעל הכניסה של כל
חדר כתוב בעברית שמו של הנדבן או הבונה שלו. לראשונה נבנו החדרים כשהסלע
החשוף משמש להם קיר רביעי, והכניסה ממערב. במשך הזמן הוסיפו קומות שניות. כאשר
בהן הכניסה ממזרח ליד כל חדר הושארה חלקת קרקע קטנה המיועדת לסוכה בחג. מים
מגיעים לישוב מביר איוב. הבנייה לא תמיד סימטרית - יש בניין שבו שלושה חדרים
בקומת הקרקע ושלושה מעליהם. ויש בניין ששני חדרים מצויים בקומת קרקע וארבעה
מעליהם. ישנה דרך המובילה מהישוב לעמק[24]
בכתביו של י''ד פרומקין, שנערכה של-ידי קרסל לפי הדיווחים בעיתון 'החבצלת', אנו
מוצאים גם כי העלייה של יהודים תימניים חסרי-כל היוותה בעיה רצינית בירושלים, שכן
אלה לא היו זכאים לכספי ה'חלוקה'. הוצעו שלוש הצעות עזרה למענם: בנימין יחזקאל
יהודה התנדב לתת למספר משפחות את שדותיו במושבה קולוניה, עליהם יהיה רק למצוא
כסף לשם בניית בתים שם. ויטנברג נדב מגרשים מחוץ לעיר, שיכלו להספיק לעשר
משפחות. וכן עשה ר' בועז אשר נדב קרקע לבניית שמונה עשר בתים למשפחות על
מורדות הר-הזיתים. גם כסף נדבו להם לצורך בניית הבתים על הקרקעות שקיבלו[25].
באחד ממכתבי התימנים שנתפרסמו לאחרונה אנו למדים גם בקשר לקרקע בכפר השילוח
שנדב בועז הבבלי. כמה יחידים מבין העולים התימנים החלו בונים בתים במקום עוד
בשנת תרמ''ד, אלא שניסיונם נכשל. רק בכ''ו כסלו תרמ''ה התקיימה החנוכה הרשמית של
הבתים הראשונים שהוקמו לתימנים במקום בסיועה של חברת 'עזרת-נידחים' [26].
ביטוי לניסיון ההתנחלות 'הפרטיזני' הראשון של התימנים בכפר השילוח ניתן למצוא
בדבריו של ר' יוסף בן שלמה מסעוד בעיתון 'החבצלת מאייר תרמ''ה: 'אח''כ נתוודענו
ח''י בעלי בתים מחברותינו ויצאו חוץ לעיר מקום ששמו סלואן אשר על מי השילוח, לקחו
קרקע במתנת גביר א' ששמו בועז יצ''ו ואמרו כי הם יעשו לעצמם בנין דירת ארעי מרוב
דחקם והתחילו לעשות במלאכה ולא יכלו, כי הוא קשה עד מאוד, ואח''כ מהם ישבו
במחילות ומערות ומהם עזבו והלכו להם'[27].
לעזרתם של התימנים בירושלים באה החברה שציינו אותה קודם, היא אגודת 'עזרת
נידחים'. החברה הוקמה על-ידי קבוצה ממשכילי ירושלים בראשות י''ד פרומקין. בן-
יהודה, נסים בכר ואחרים. מטרתה היתה לסייע לנזקקים, ובמיוחד שלא יזדקקו לסיועו של
המיסיון הנוצרי[28]. כמו שכבר ראינו, עורר מצבם הקשה של עולי תימן בירושלים
תשומת לב גם אצל הקהילה הנוצרית ובמיוחד הפרוטסטנטית שבעיר, ונציגי המיסיון
שלה החלו כנראה לדוג ב'מים עכורים' אלה. אנשי 'המושבה האמריקאית', שהחלו
מתבססים בירושלים בשנות השמונים, מספרים גם הם על קשריהם עם עולי תימן ועל
הניסיונות שהם עשו לעזור להם[29].
לונץ מציין בקשר לחברת 'עזרת-נידחים', כי מטרתה העיקרית היתה אך להציל את
הנלכדים או העומדים להילכד ברשת המיסיון בשלושה דרכים אלה: (א) לעזור לאלה
מהעולים לשוב לארצם ולמולדתם; (ב) להושיע לאלה אשר יכלו להתפרנס פה מיגיע
כפם, על-ידי מלאכה ומסחר; (ג) לדאוג בעד נערים עזובים ללמדם מלאכה המחיה את
בעליה. אבל לאט לאט התפשטה עזרתם גם לשטחים אחרים[30].
על בועז הבבלי, שתרם את המגרש הראשון לשכונת התימנים בכפר השילוח, מספר
גראייבסקי בספר הישוב, כי היה בין החובבים הראשונים גואלי הארץ שרכשו להם
נחלאות, לא לשם עושר וכבוד, אלא לשם חיבת ציון. 'לא עשיר גדול היה ר' בועז אבל
חובב ארץ-ישראל בכל רגשי ליבו ובשנת תרמ''ד כשנתעוררה שאלת התימנים בירושלים
והדאגה לבתים בשבילם ויהי הראשון ר' בועז בנדבתו; מחצית מנחלתו מסר לכולל
הספרדים לבנות בתים לשמונה עשרה משפחות של אחינו התימנים. אמנם שטרי המקנה
אשר לו לא היו מקוימים כראוי אך מנהלי כולל הספרדים הוציאו עוד 16 לירות טורקיות
וקיימו שטרי המקנה כדת כך שמחצית הנחלה עברה לו ומחציתה לידי כולל הספרדים
שנתנה לבניין בתים לתימנים'[31].
גרייבסקי וגם אחרים טועים בקובעם את שנת תרמ''ט כשנת ייסודה של שכונת השילוח.
נראה כי בניין הבתים הראשונים בשכונה הסתיים כבר בשנת 1885. בחודש טבת באותה
שנה מוסר העיתון כי ועד עזרת-נידחים חנך שלושה בתים במקום, וכי הונחו יסודות
לבניית עוד שני בתים[32]. ועיתון 'הצבי' מאדר שנה זו מציין ששני בתים חדשים אשר
נבנו במקום נחנכו, וכי הונחו יסודות לשבעה בתים נוספים[33].
בשנת 1886 מוסר עיתון 'החבצלת' על בניית בתים במקום ומציין כי 'בשבוע הבא ייחנכו
אי''ה 8 הבתים החדשים אשר נבנו מאת החברה ''עזרת-נידחים'' על הבתים אשר בנתה
קודם לצלע הר-הזיתים על עין מי השילוח. הבתים האלה יחולקו בגורל לשלוש שנים
לשמונה משפחות ממשפחות התימנים[34].
לשנת 1886 מוסר עיתון 'הצבי' כי מספר עולי תימן בירושלים הגיע כבר למאתיים
משפחות. הם מצטופפים בעיר ופרנסתם בדוחק. גם הנשים והילדים שלהם עובדים:
בבניין, כמשרתים, כובסות, בוררות חטים וכד'. בעייתם הקשה היא הדיור. אין בם תועלת
רבה לעיר, רק תוספת עוני[35]. וב-‏1888 מוסר אותו עיתון כי באותו שבוע עלו שלוש
עשרה משפחות תימנים נוספים לירושלים, וכי ישנן עוד מספר משפחות בדרך[36].

הפטרון העיקרי של שכונת התימנים בכפר השילוח היתה אגודת עזרת-נידחים' שבראשה
עמד י''ד פרומקין. בנו גד פרומקין מספר בספר זיכרונותיו על שכונת התימנים זו. הוא
מציין כי פעם בשבוע או פעמיים השבוע היה אביו יוצא רכוב על חמורו לכפר השילוח
בצלע הר-הזיתים לפקוד את עדת התימנים, שראו בו את מיטיבם ואיש חסדם[37].

לונץ מעריך לראשית המחצית השנייה של שנות השמונים את הבתים שנבנו על-ידי חברת
'עזרת-נידחים' בעבור עניי התימנים בעשרים בית, אשר ישבו בהם חינם שלוש שנים
חליפות[38]. בתאריך מאוחר יותר, במורה הדרך שלו לארץ-ישראל (1891), כבר מעלה
לונץ בהרבה את מספר הבתים בשכונת התימנים בסילואן. הוא מציין כי במקום כחמישים
בתים קטנים, שנבנו לעניי התימנים בהשתדלות חברת 'עזרת-נידחים', וכי כעת יושבים
בהם גם עניי שאר הקיהלות, חינם, שלוש שנים חליפות[39].

נראה כי לאחר שלב ההקמה הראשון של השכונה בעזרתה של חברת 'עזרת-נידחים',
החלו גם יחידים מעדת התימנים בונים בתים במקום. כמו-כן הוקמו במקום עשרה בתים
מנדבת הברון משה הירש. במיפקדו משנת 1897 כבר קובע לונץ את מספר הבתים במקום
במאה ושלושים. שישים וחמישה בתי החברה 'עזרת-נידחים', השאר - עשרה שנבנו מנדבת
השר משה הירש, ואחרים בהשתדלות רבנים ונדיבים אחרים. בה יושבים עניי כל העדות
שלוש שנים חינם. כמו-כן בנו להם יחידים בתים רבים אצל בתי החברה ובמקום נמצאו גם
שני בתי-כנסת[40].
על בניית עשרת הבתים מכסף הברונית הירש מוסר עיתון 'החבצלת' משנת 1898. העיתון
מציין כי כלתה בניית עשרה בתים במקום בין בתי חברת 'עזרת-נידחים' ונמסרו לעשר
משפחות עניות: חמש ספרדיות וחמש אשכנזיות, לגור בהם שלוש שנים[41]. גם דוד ילין
מספר על בניית בתים אלה, ומציין שהברונית שלחה כחמישה עשר אלף פרנקים לבניית
עשרה בתים מעל לגגות בתי עניי התימנים, אשר הקימה חברת 'עזרת-נידחים' על הר-
הזיתים אצל הכפר סילואן, 'ולהושיב בהם עניים מבני כל העדות השונות... ואף בור גדול
ייכרה להם שמה ולא יוסיפו עוד להתעשק עם שכניהם האיכרים הערבים על אודות מי
השילוח אשר החלו הולכים בשנים האחרונות לאט עוד יותר מאשר בימי ישעיהו,[42].
לסיכום פרשת בנייתו של כפר השילוח נוכל לציין כי עד לסוף שנות השמונים הוקמו
במקום חמישים בתים בקירוב. מבחינת משפחות סביר להניח כי מספרן היה אף רב יותר
וכנראה הגיע אף עד לשמונים (מיקום השכונה ראה מפה 5).
במאורעות שנות השלושים של המאה העשרים ניטש המקום מתושביו היהודים מטעמי
בטחון, על פי דרישתם של השלטונות הבריטיים[43].
שכונת תימנים שלישית שקמה בירושלים, אם כי קצת מאוחר יותר, היא 'נחלת-צבי'. לונץ
מוסר בשנת 1889, כי היא מצויה בצד מאה-שערים, והינה בת שלושים בתים קטנים
שמחיר כל אחד שמונה מאות פרנק. הללו נבנו בעד עניי התימנים שישלמו את מחירם
בתשלומים נמוכים של פרנק אחד לשבוע. השכונה נבנתה בכספי הנדיב הברון מ''ד הירש
בהשתדלות האדון נסים בכר. כן סייעה למתיישבים חברת 'עזרת-נידחים', על-ידי מתן
הלוואות בתנאים נוחים מאד[44]. גראייבסקי מציין אף הוא, כי השכונה נוסדה בכסף
הברון משה ד' הירש, על מנת לשלם בתשלומים קטנים במשך חמש עשרה שנה, והכסף
שנגבה נועד לבניין בתים אחרים בשביל עניי העדה. הוא מוסיף כי בשלב הראשון נבנו
במקום רק שלושים דירות, אך לאחר מכן הוסיפו התושבים עוד ארבעים וחמש דירות, כך
שמספר כלל הדירות הגיע לשבעים וחמש. הוא אף מציין כי נמצאו נדיבים שהקדישו
במקום בתים וחצרות לכולל 'ארץ-תימן', לתמיכה בתלמידי חכמים שתורתם אמנותם. כן
בנו בשכונה הזאת בית מדרש לתורה ולתפילה. אחד הנדיבים, ר' יעקב אריה ד''ר
סאלאוונדי מדירקהיים, הקדיש בשנת התרנ''ו שלושה בתים ובור מים לבית תלמוד
התורה, 'תורה אור' בשכונה הזאת. על בור המים נחקק הדבר במצבת אבן שנקראה 'באר-
יעקב' על שמו(45). בשלב השני של בניית הבתים בשכונה מתייחסים ככל הנראה,
הדברים של אחד המקורות המסכמים, המציין כי 'בשנות תר''מ - תר''ן התעוררו אחדים
מיהודי תימן שהתגוררו לא רחוק מן הכותל המערבי במקום הנקרא ''מיידאן'', ויעבירו
קול במחנה לעלות ולבנות. ויקנו שטח אדמה מערבה למאה-שערים מחברת ''כל-ישראל-
חברים'' ויחלקוהו לארבעים ואחד מגרשים בן 175 אמה כ''א במחיר 100 נאפוליאון
בתשלומים שבועיים של חמישה גרושים במשך 40 שנה ויסדו את השכונה (בשנת תרנ''ד)
ויקראוה בשם נחלת-צבי. כמובן שסגנון הבנייה היה תימני. רחובות ופרוזדורים די צרים,
עליות בתים ומרתפים, הכול בצפיפות רבה, מקור זה מוסיף כי בשכונה הקטנה נבנו מספר
רב של בתי-כנסת - חמישה, ואחת הסיבות לכך היא תמותת הילדים הרבה ששררה
בתקופה, וכתוצאה, בנייה של בתי כנסת על-ידי המשפחות האמידות לזכר בניהם
הנעדרים, או לשם סגולה(46).
לונץ מסכם ביחס לשכונת 'נחלת-צבי' לשנת 1897, כי בה שבעים וחמישה בתים, שלושים
בתים נבנו בכספי השר הברון משה ד' הירש ז''ל לשלם את מחירם בתשלומים הקלים מאד
במשך חמש עשרה שנה! ארבעים וחמישה בתים נוספים בנו אחר כך המתיישבים
עצמם(47). מבחינת שלב דיונינו אנו נראה, כי בסוף שנות השמונים נמצאו במקום חמישים
בתים בקירוב, אותם שנבנו על-ידי הברון הירש וחלק מן הנוספים.

התרחבות אזור מאה-שערים והקמת שכונות בתי הקדש! - שערי-פינה שערי-משה (כולל
ורשא), בית-ישראל
הקמתה של שכונת התימנים השלישית שצוינה על ידינו, נחלת-צבי, בקרבה רבה לשכונה
הוותיקה ''מאה-שערים'' מצביעה על תופעה בולטת שהיתה אופיינית בהתפתחותה של
ירושלים היהודית שמחוץ לחומות. שכונות קטנות רבות נבנו בצמידות לשכונה גדולה זו,
אשר הפכה להיות מרכז מוקד יישובי בתחומיה של ירושלים החדשה.
שכונה קטנה נוספת שנוסדה בשנות השמונים ליד מאה-שערים היא 'שערי-פינה' גרייבסקי
מוסר על בנין שכונה זו כדלהלן: בשנת תרמ''ז - תרמ''ח התעסקו רבים ב'בניינה של
ירושלים'. מי לשם מסחר ומי לשם מצווה. בהם ר' בצלאל לאפין ור' מאיר שמעון
ליבראכט! הם עם חבריהם ר' אליהו גודל ור' זאב ספיר יסדו אז 'חברה לבניין בתים ע''פ
תוכנית', שנתנה את האפשרות לכל אחד לרכוש לו בית בתנאים נוחים על ידי תשלומים
לשיעורים. הם הצליחו אמנם להקים שכונה, בין מאה שערים לבית-ישראל, והיא שכונת
'שערי-פינה', בת ארבעים דירות הקיימות עד היום, בתוספת דירות מספר של יחידים,
רובם ככולם תימנים. מייסדיה, שרצו לייסדה על בסיס מסחרי, לא הצליחו והפסידו הרבה
מכספם[48]. נראה כי קרבתה של שכונה זו לשכונת התימנים 'נחלת-צבי' הביאה לכך
שבחלק מבתיה וכן בבתים נוספים שניבנו התנחלו בני העדה התימנית. אחד מספרי
הסיכום מציין כי השם 'שערי פינה' ניתן לה משום שבפינת השכונה היה מבוא , כעין
שער. במשך הזמן איבדה השכונה את ייעודה הראשוני כשכונת מגורים מסחרית, ובין
המשפחות הרבות שגרו בה נוצר מיעוט בולט של תימנים בתוך רוב אשכנזים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=54935
אני תמה תמהון רב, מדוע מאמרו המאלף
רמי נוידרפר (יום חמישי, 09/12/2004 שעה 10:08)

הצנוע, ומאיר העיניים של דוד סיוון , שאינו בא להתפלמס עם איש, זכה כאן לאותן תגובות פבלוביות של האשמת השמאל החילוני בכל צרה מחד, ולפרץ התגובות המוזרות והטופחות על שכם עצמו של מיכאל מם שרון , ושלל הכינויים הנוספים בהם בוחר הוא להתכנות בהם מאידך.

כלום אין חברי הפורום מסוגלים לרסן עצמם לדיונים ענייניים?

http://www.faz.co.il/thread?rep=54945
ומי מדברר? ידידי עז היחץ
עמיס (יום שישי, 10/12/2004 שעה 10:55)
בתשובה לרמי נוידרפר

וללא הרסן!!!

http://www.faz.co.il/thread?rep=54940
סתם אחד (יום חמישי, 09/12/2004 שעה 21:21)

צצצצצצצצצצצצצ

http://www.faz.co.il/thread?rep=57562
עבודת שורשים
עדי (שבת, 26/03/2005 שעה 7:49)

אני מכינה בימים האלו עבודת שורשים ורציתי לדעת אם תוכלו לתת לי עוד כמה מקורות מידע על העלייה התימנית השנייה.
הדואר האלקטרוני שלי: adiddas@walla.com

http://www.faz.co.il/thread?rep=57563
עבודת שורשים
דוד סיון (שבת, 26/03/2005 שעה 9:59)
בתשובה לעדי

נסי להציץ בספר של יהודה ניני המוזכר בסוף המאמר בראש הפתיל

http://www.faz.co.il/thread?rep=57961
• האתר של תימני כנרת •
דוד סיון (יום שישי, 08/04/2005 שעה 20:46)

מסתבר שיש תועלת בפירסום מאמרים בפורום. אנשים בלתי צפויים מגיעים וקוראים אותם ואחר כך מוסיפים את האינפורמציה שלהם.

היום קיבלתי מייל מאישה שאמא שלה נולדה בבית המוטור של חוות כנרת (הסבא שלה גדל שם...). היא ובן דודה הקימו אתר שנקרא ''תימני כנרת'' (http://metzer.org.il/kineret/). שווה לבקר באתר וללמוד את נקודת המבט שלו.

אני כמובן מקווה שהם יצטרפו לדיון עם נקודת המבט שלהם על ההיסטוריה של המשפחה והקבוצה שגם הקימה את מרמורק.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.