הסוגיה שהגיעה אל פתחו של בית המשפט העליון, מתוארת באופן ציורי בדברי הפתיחה של כב' השופט מ' חשין בפסק הדין כדלקמן:

הכנסת מחוקקת חוק וקובעת בו כי פלונים שירכשו דירה או שירחיבו דירה בירושלים זכאים לקבל מענק בן כך-וכך עשרות אלפי שקלים. תחילת החוק היא, כרגיל, ביום פירסומו ברשומות. זמן קצר - כשישה שבועות - לאחר התפרסם החוק, מתעשתת הכנסת ומחליטה - גם זו הפעם בחוק - לדחות את תחילת תוקפו של החוק. עד כאן הכל אתי שפיר, אין פרץ ואין צווחה. אלא שהכנסת מבקשת להעניק לחוק השני, לחוק הדוחה-תוקף, חָלוּת לא אך לעתיד לבוא - חלות פרוספקטיווית - אלא לעבר גם-כן, חלות רטרואקטיווית, למן יום תחילתו של החוק הראשון, החוק המיטיב. פירוש: החוק השני מבקש להתלות מלמפרע את חלותו של החוק הראשון, החוק המיטיב, למן יומו הראשון. ומכאן הקושיה: מה דינם של מי שרכשו דירה או שהרחיבו דירה בירושלים באותה תקופת ביניים של שישה שבועות, בין יום פירסומו של החוק הראשון לבין יום פירסומו של החוק השני? הרשאית היתה הכנסת לשלול מהם בחוק השני - על דרך של התליה - את שהעניקה להם בחוק הראשון? תחולתו הרטרואקטיווית של החוק השני - העומדת היא במיבחנים שקבע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? זו השאלה שהציגו העותרים לפנינו ולשאלה זו חייבים אנו בתשובה.

מדובר בבג''ץ 9098/01 ואחרים, בפני הרכב מורחב בן שבעה שופטים, ילנה גניס ואחרים נגד משרד הבינוי והשיכון ואחרים.

אכן סוגיה בת חשיבות מכרעת עמדה בפני בית המשפט העליון להכרעה – לאו דווקא העניין המהותי, אלא השאלה, האם מוסמך בית משפט לפסול חוק של בית המחוקקים?

לו הייתה מתקבלת הגישה כי המחוקק רשאי לחוקק חוק שני הפוסל את קודמו רטרואקטיבית, אשר מן הסתם זו הייתה גישת המשיבים [משרד הבינוי והשיכון], הרי במקרה כזה יוצא שבית המשפט היה נמנע מלהתערב בהליך החקיקה המצוי מלכתחילה מחוץ לתחומו. כך סברו השופטים – א' מצא [המשנה לנשיא], י' טירקל וא' ריבלין. אלא ששלושתם היו בדעת מיעוט, מול הדעה ההפוכה שהתקבלה – היא דעת הרוב של השופטים: הנשיא א' ברק, מ' חשין, ד' ביניש וא' פרוקצ'יה.

השופט מ' חשין אשר ניסח את דבריו בתחילת פסק הדין, מנמק שנית לאחר שקרא את דעת חבריו שהתנגדו לפסק דינו. להלן ציטוט המעיד יותר מכל על הבדלי התפישות:

כשאני לעצמי, תמיהה גדולה אחזה בי, ושאלתי עצמי מהי אותה יִרְאַת-מחוקק שאחזה בחבריי כך לפתע, שמא יֵיאמר עלינו, חלילה, כי פרצנו גדר ועברנו את ''גבולות האפשר והמותר'' (כלשונו של חברי השופט ריבלין בפיסקה 3 לחוות דעתו). והרי בפעילות מעין-זו של ''מחוקק'' עוסקים אנו מפקידה לפקידה. הנה היא הכרעת חבריי כי הוראת הרטרואקטיוויות שבסעיף 20 לחוק ההסדרים, הוראה בטלה היא מעיקרה. וכי פעילות נורמטיווית זו של הכרזה על הוראת-חוק כהוראה בטלה מעיקרה אין היא ''פעילות של חקיקה''? אכן, בית-המשפט אומר להחליט את שהוא מחליט מכוחו של חוק-יסוד, ואולם אין בטעם זה כדי להפיג את טעמה של ההחלטה כהחלטה של מחוקק המבטל חוק. והנה היא החלטת חבריי להשעות לשישה חודשים את תחילתה של הכרעתם בדין. וכי החלטת השעייה זו אין היא החלטה שניחוח חקיקה עולה ממנה ונישא אל-למרחוק? הנה-כי-כן, האמירה כי פעילות נורמטיווית פלונית של בית-המשפט פעילות של ''חקיקה'' היא - קרא: פעילות המסיגה את גבולה של הרשות המחוקקת - אמירה זו, כשהיא לעצמה, אין בה כל קסם ואין בה כדי להטיל עלינו מורא. שומה עלינו לבדוק בקפדנות ובדקדקנות החלטות שאנו מחליטים, ונקבע אופיה של פעילות נורמטיווית לגופה ולא בהדבקת תוויות מוכנות מראש.

כללו של דבר, נקבע על ידי בג''ץ כי החקיקה הרטרואקטיבית אינה צודקת ואם המדינה חוקקה חוק הכולל הקלה או הטבה, הרי היא אמנם רשאית לשנות את החוק, אולם לא באופן שהשינוי יבטל הטבה שכבר ניתנה ואולי בגינה אזרחים השקיעו משאבים או לפחות תלו תקוות. המדינה אינה רשאית לבטל חוק רטרואקטיבית.

וכה קבע הנשיא א' ברק בפסק דין חשוב זה:

בעתירה שלפנינו סמכו העותרים, על פי טענתם, על תיקון מס' 5. ברכישת הדירה בירושלים בתקופת הביניים הם לקחו בחשבון כי יינתן להם מענק כספי, וכלכלו צעדיהם על בסיס הסתמכות זו. בהסתמכות זו שלהם יש להתחשב. זהו אינטרס חברתי ראוי להגנה. כמובן, יש להוכיח את קיומה של ההסתמכות; גם אם זו קיימת היא יכולה להיות בדרגות שונות של עוצמה. אין לו לאינטרס ציבורי זה משקל מכריע. עם זאת, הוא מצדיק את ההבחנה בין זכאי שהסתמך לבין זכאי שאינו מסתמך. אכן, הבחנה זו מקובלת היא על כולנו. חבריי המשנה לנשיא א' מצא והשופטים י' טירקל ו-א' ריבלין, מוכנים לראות בהיעדר של הבחנה זו עילה להצהרה על אי חוקתיותו של סעיף 20 לחוק ההסדרים, בכל הנוגע לתקופת המעבר. כמו חברי השופט מ' חשין, גם אני מציע לתת לאינטרס זה תפקיד שונה, שעניינו מובנו של החוק ולא תוקפו. לאור גישתי זו, אין לי צורך לבחון את ההיבט החוקתי לעומקו, ואמנע מכל נקיטת עמדה בעניין זה.

...ומה באשר להתנתקות?