היה לי ויכוח לוהט בימים אלה עם בן משפחה אשר מצדד באופן נמרץ במדיניות ההינתקות של שרון, אך נמנה עם אלה שחרדים מאוד למה שעלול לקרות לנו בפנים, אם וכאשר ההינתקות תתבצע. להערכתי, הוא נמנה עם קבוצה לא קטנה בציבור שכבר נפלו קרבן למסע האיומים של מתנחלי יש''ע והסביבה הציבורית הקלריקאלית־לאומנית שסובבת אותם.
פרשנים צבאיים, מומחים לפסיכולוגיה חברתית ומנתחי אסטרטגיה של פעילות טרוריסטית מזמן הגיעו למסקנה כי הטרור, בצד היותו מסוכן לעצמו, כפי שהעולם ראה וחווה ב-11 בספטמבר, הוא מסוכן לא פחות בפן הפסיכולוגי שלו. לוחמה פסיכולוגית היא חלק אינטגראלי במלחמה, ואפשר הפן הקרדינאלי במערכת טרור. ככל שפעולת טרור מתמשכת וחשופה לתקשורת, ובאמצעותה לציבור הצופים, כך המסר מצד יוזמי הטרור חד יותר, מכיוון שתוך כדי הפעילות עצמה (כמו החזקת בני ערובה, אינתיפאדה, ירי טילים וכיו''ב מעשים עוינים) הטרוריסטים והמטרה שלהם זוכים לתהודה, שהיא לא רק ערך מוסף, אלא ערך העומד בפני עצמו, לעתים עד כדי הצדקת הטרור בידי חוגים מסוימים או לחץ ציבורי להיכנע לתכתיב הטרוריסטי.
אחד מחלוצי הל''פ היה וויליאם דונובן (Wild Bill), אבי המודיעין האמריקני אשר במסגרת ה-
OSS (
Office of Strategic Services) הקים, לאחר התבוסה האמריקנית ב''פרל הארבור'', יחידה ללוחמה פסיכולוגית אשר פעלה בזירות אסיה ואירופה. יחידה זאת, שהיתה מורכבת ממגוון של אנשים בעלי מקצועות וכישורים שונים, הצטיינה בחזית זאת של תעמולה מלחמתית. אצלנו בראש וועדת הל''פ (בשנות ה-70), שאני נמניתי עם חבריה במסגרת שירות המילואים, עמד אלוף (מיל) חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה, קצין בכיר במודיעין הבריטי במלחמה ובמסגרת תפקידיו הצבאיים בצה''ל כִּהן, בין היתר, כראש אמ''ן.
הל''פ (לוחמה פסיכולוגית) אינו בהכרח פועל יוצא מפעילות טרוריסטית ממש. לפעמים כוונתו להיות תלוי מעל לראשינו כחרב דמוקלס כמו איום של ''מלחמת אזרחים'', ''מלחמת אחים'', ''שפיכות דמים'' ודומיהם, הלקוחים מילקוט של משנה סדורה של הויג'ילנטים מקרב המתנחלים. אלא שלוחמה פסיכולוגית כזאת, עד כמה שהיא יעילה (ושמענו את ההתבטאות האומללה, של מפכ''ל המשטרה משה קראדי, איש ותפקיד שאמורים לסכות בנו ביטחון, כי התנגדות תקיפה מצד המתנחלים עלולה לסכן את הנסיגה מעזה) והיא פועלת על חלקים שונים של הציבור, היא גם חרב פיפיות.
היא מעוררת זעם בקרב הציבור, בעיקר כאשר הוא שומע שמיעוט שבמיעוט מקרב העם מדבר על המרדה ודווקא בשם נורמות של משטר דמוקרטי. אם אלה חסידיו של משטר דמוקרטי, רבים יגיעו למסקנה שראוי להחליף אותו. אחרים, מיושבים יותר, יגיעו למסקנה שצריך לעקור את השורש הרע הזה שפורה ראש ולענה בעודו באיבו. לא לחכות עד שיצמח וירעיל את הסביבה. גם אלה שראו בתותח שירה על ''אלטלנה'' תותח לא קדוש ובפרוק הפלמ''ח דבר נורא ומסוכן, יגיעו למסקנה שאלמלא פרוק הפלמ''ח והאצ''ל על ידי בן גוריון, כולל חיסול אניית הנשק אלטלנה, היו לנו כאן צבאות כמו בלבנון או באפגניסטן.
הדוכס מוולינגטון – העיקר לא לפחד
ציור של פרנציסקו גויה, 1812ארתור וולסלי – הדוכס מוולינגטון שניצח את נפוליון בקרב ווטרלו ב-1815 – אמר: ''הדבר היחיד שמפחיד אותי זה הפחד עצמו'' ועל המנטרה הזאת חזר הנשיא ג'והן קנדי בנאום הכתרה שלו. let us not fear but fear itself. מתנחלי יש''ע מהלכים עלינו אימים. שיהלכו. אולם מרגע שהם ייהפכו לפורקי עול הנורמות הדמוקרטיות החוקיות ובהתאם למידת החומרה שלהם, יש לנהוג כלפיהם כמורדים או כפושעים, ללא כל היסוס או עכבות מוסר. שימוש בסמלי שואה (כמו טלאי מגן הדוד) הוכיח עד היכן האנשים הללו מוכנים ללכת ולהוביל אחריהם את העם לתהום. ''שנית מצדה לא תיפול''. היא לא קיימת. היא נפלה פעם אחת בגלל אבותיהם הרוחניים של אנשי יש''ע, אשר בהרג העצמי שלהם העמידו בצל את גבורתם במערכה נגד הרומאים. מי שרוצה להתאבד שיעשה זאת לבד, ולא יגרור אחריו את העם. כל מה שלעם דרוש כרגע, ועוד יותר למנהיגיו, הוא קור רוח והעדר פחד. זהו האמצעי היעיל ביותר כנגד המפחידים.
ההפחדה כלוחמה פסיכולוגית
