אונס באיזור מוכה אסון

אתייחס במאמר-זה, למה שיכול להיראות, לדעת אנשים מסויימים תופעת-שוליים של אסון הצונאמי, אבל בשבילי הוא עיקר האסון.

לפני מספר ימים פורסם בחדשות על נערה בת 17 שנאנסה על ידי ששה גברים, כמדומני בסרי-לנקה, אם כי הן המיקום או הפרטים לא ממש משנים לעניין זה – תופעות כמו זו, כך דווח, נפוצות באותם אזורים מוכי אסון הטבע.

השאלה המתבקשת, לפחות על-ידיי, היא – כיצד ניתן למנוע מקרים כאלה.
ולא, אני לא מתכוון, במקרה הזה, לדבר על הטלת עונשים חמורים, על משטרה הפרוסה בכל חור ועל עונשי סירוס (כימי?), מלקות, מאסרי עולם או מיתה – לא כאן.
השאלה היא – איך ניתן לגרום לאנשים (במיוחד הזכרים שבהם) להימנע מלעשות דברים כאלה, כאילו לא היה איסור מפורש בחוק על כך... שהרי אין האיסור שווה, במקום שאינו נאכף – ובמקום שאין ראיות וסדרי דין – הדין הפלילי הופך לדיספוזיטיבי לכאורה.

פעם סברתי, כסברה בודדה, שמגיל מאד צעיר, נניח לעניין זה גן חובה או אף קודם, ננחה את הילדים לשחק במשחקי תפקידים – הבנים או הבנות ''יאלצו'' לקחת החלטות שמקובלות להיות של בני המין השני (לדוג' בנושא של בובות – וכדי למנוע דעות קדומות ואפליה – ניתן שיעשו זאת הבנים למשל, פעם כדמות של בן, ופעם כדמות של בת – שלא תשוייכנה בובות לבנות)
אבל ככלל הרעיון – לתת לילד/ה יהודי להיכנס, אגב משחק-תפקידים, לתוך נסיבות חייו של בדואי במאהל, לאישה ערביה בכפר מסורתי, לנער חרדי או לבחורה הרוצה להיות דוגמנית ומתמודדת אם שאלת הרזון וה''הצלחה'' מול הצורך הטבעי לאכול (ודאי שאין כוונתי לתת לילדים בני 5 להתמודד עם קושיות אלו, אלא לתת קושיה המתאימה לגיל – ולהמשיך עם ה''פרויקט'' – כל שנות בית הספר.)
סברתי שרעיון כזה יקטין מקרי תקיפה, מכל סוג, שהרי אדם ילמד לכבד את זכויותיו של חברו (או חברתו) – כשהוא יבין שהם בדיוק כמוהו, וכואבים את אותם-כאבים.
כמו כן יש להוסיף לכך אקט חינוכי של ''הצבת גבולות'' ויכולת ריסון עצמי תוך כיבוד הילד (ועל כך דובר הרבה, ולדעתי העניין די נהיר, וקצרה היריעה מלהרחיב על כך כאן)

היום אני מניח שזה לא מספיק, בשיחה עם ידידה טובה ושותפה לחלק מהגיגי, הסכמנו כי הרעיון שהובע על-ידי הינו טוב, אך לא מספק.

אמנם לא בדקתי ולא חקרתי, ורחוקה דרכי עד סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, אך אני חושב שאונס, מבלי התעלם מהיותו זלזול ברגשות המותקף, הינו הבעת אקט של אלימות-שליטה באמצעות יצר המין, שיש בו הרבה עונג וצורך (ולכן הוא ''כלי קיבול'' טוב לביטוי של אלימות). אני באמת מאמין (וסליחה על חוסר המקצועיות) שבהעדר אלימות, ולפחות בהפחתתה, הטמעת אלימות לתוך יצר המין תפחת, ומכך – ויפחתו מקרי האונס.

הסכמנו, כי תמיד יהיו חולי נפש וסוטים – אך המצב כיום, בו רוב התוקפים הינם ''אנשים מהישוב'' הוא בלתי נסבל.
אני באמת מאמין ובמקווה – שתוך שילוב של חינוך לכיבוד הדדי והזדהות ברגשותיו של האחר, תוך הרגעת בני האדם – והוצאת אלימות מנפשם – בין ע''י מדיטציה, טיפול כלשהו, וכמובן ע''י אקטים מונעים של הפחתת האלימות בסרטים ובספורט – יקטנו מקרי האונס – אל תשכחו רבותי שזהו לרוב משחק שליטה – לא צורך בלתי נשלט במין.

וכמובן יש לשלב את הדוקטרינות הנ''ל בהעמדת מערכת יעילה של ענישה וכן של שיקום, הן של העבריין (זאת לא תהיה סיבה לשחרור מוקדם שלו!) וכמובן של הקורבן, שלעתים, מרוב מודרניות וליברליות, שוכחים את זכויותיו.

ומן המותר לציין, שכל תקיפה מכל סוג – פוגעת בכולם – הן האדם התוקף יכול שיעשה אלים או ''בהמי'' עוד יותר באין מערכת שתשים לו גבול, והן הקורבן – שעלול לפתח התנהגויות אלימות כלפי עצמו או כלפי הזולת, וכן התנהגות א-סוציאלית, וכן צער לסביבתו.