הנרקוד Shall We Dance ?

ידוע כי לפני הקמת ארצות הברית של אמריקה כמדינה, בעת שישבו על המדוכה בדבר בחירת השפה הרשמית למדינה החדשה, בין ההצעות שנשקלו הייתה גם הצעה לאמץ את שפת התנ''ך - עברית, כשפה הרשמית של ארה''ב.

בסופו של דבר נבחרה השפה האנגלית, והאנושות יצאה נפסדת בכך.

השפה העברית כמובן שלא נפגעה מהבחירה, אלא התפתחה וחודשה בארץ ישראל, ועל אף חידושה, קוראים כיום הזה בעברית את מה שנכתב לפני אלפי שנים ומבינים את הנכתב - מצב דברים שככל שידוע לי לא קיים בשום שפת אנוש אחרת.

ממבט ראשון אפשר לטעות - הרי בבחינת כל מילון עברי-אנגלי + אנגלי-עברי מגלים כי כמות המלים באנגלית גדולה מהכמות של המלים בעברית, ובעת כתיבת דברים אלו אני בוחן את מילון אוקספורד בהוצאת קרנרמן-לוני כהן בעריכת יעקב לוי, ומוצא כי מספר העמודים בכיוון של עברית-אנגלית הוא 310 ומספר העמודים בכיוון ההפוך, המעיד על מספר המלים באנגלית [המתורגמות לעברית] הוא, כצפוי, רב יותר –584.

האם הדבר מעיד על עושר השפה האנגלית ביחס לשפה העברית?

חד משמעית - לא; ההיפך הוא הנכון.

השפה נועדה להעביר מסרים, לבטא רעיון, הגות, מחשבה. האמנם יש יתרון כלשהו לשפה אשר בה נדרש להשתמש בהרבה מלים כדי להביע אותו רעיון, אשר בשפה אחרת אפשר לבטאו ביתר-קיצור?! מהו אותו יתרון ברוב הדברים?!

היתרון מצוי דווקא בשפה בה אפשר לקצר. עושר השפה מצוי ביחס הפוך לכמות המלים הדרושה לשם התבטאות.

בבחינת המילון, לא ניכרת תופעה המלמדת כי יש איזה שהוא קושי לשפה העברית בתרגום מאנגלית לעברית, כשם שלא ניכרת תופעה הפוכה. לאמור, הביטויים והמלים בשתי השפות מתאימים לייעודיהם. אלא שיש מלים רבות בעברית אשר כדי לתרגמן לאנגלית - אי אפשר להסתפק במילה אחת, ולהלן דוגמאות:

''הנרקוד?''
''הכצעקתה?'' [בראשית, י''ח, כ''א].

ובעניין זה, אי אפשר שלא ללמוד מרבי לוי בן גרשון, מדען ומפרש התורה הידוע בכינויו הרלב''ג. בפירושו לפרשת מקץ, הוא מתייחס לדברי יוסף בעומדו לפני פרעה, ראה בראשית מ''א פסוקים ט''ו ט''ז: לדברי פרעה ''חלום חלמתי ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמור: תשמע חלום לפתור אותו'', עונה יוסף: ''בלעדיי, אלוהים יענה את שלום פרעה''. והרלב''ג מבאר:

''התועלת השני הוא במידות. והוא שראוי לאדם שיוכרח לדבר לפני גדולים שיהיו דבריו מעטים. ולזה תמצא שענה יוסף לפרעה זה המאמר הנפלא, אשר כלל מהשלמות הרבה, במילות מועטות. והוא מה שאמר לו ''בלעדיי, אלוהים יענה את שלום פרעה''. והנה בפתרו החלומות בא מאמרו גם כן בתכלית הקיצור והתיקון, ומבואר זה מדבריו שם''.

ראה עד כמה העריך הרלב''ג את מיעוט המלים בדברי יוסף. לך ונסה לתרגם את דברי יוסף לכל שפה אחרת, אנגלית או שפות דומות - וראה כמה מלים יידרשו כדי להביע את הרעיון הגלום בשש המלים הנ''ל. יובהר כי לא נעשה במשפט המודגש מאמץ כלשהו במטרה לקצרו, כי הרי אפשר היה להשמיט את המלה ''את'' מבלי לגרוע דבר מהתוכן.

ואכן, בהשוואת דברים כתובים בעברית עם תרגומם לאנגלית, מסתבר כי מניין המלים באנגלית גדול בשיעור ניכר ממניין המלים בעברית, כמו גם מניין האותיות באנגלית – אף הוא גדול ממניין האותיות בעברית, וכן אורך המסמך באנגלית אף הוא מתפרש על פני שטח יותר גדול [יותר שורות כתובות, עמודים מודפסים] מאשר בעברית.

השוואה חלקית נעשתה ביחס לספרי תבונת העדות שתורגם לאנגלית, בה נדרש לספר שם כפול במניין המלים – ''The Wisdom of Testimony”, ולהלן תוצאת ההשוואה של דברי הפתיחה לספר שנכתבו על ידי עו''ד רם אורן ותורגמו לאנגלית על ידי מומחה אקדמי:

מספר סידורי של המשפט	מספר המלים בעברית	מספר המלים באנגלית
1	26	34
2	13	21
3	7	9
4	24	37
5	24	26
6	10	16
7	75	117 [כאן נדרש בתרגום יותר ממשפט אחד]
8	18	27
9	8	11
10	15	23

התוצאות מדברות בעד עצמן, והקורא מוזמן לבחון תרגומים נוספים המזדמנים לו.

מיעוט המלים בעברית במילון כמבואר לעיל, מביא לידי הסקה מתמטית כי למלה העברית יש בממוצע יותר משמעויות, וכמובן שצריך לזהות תכונה זו כעושר השפה. ראה בעניין זה מאמרי עושר השפה העברית הכולל התייחסות לכך תחת כותרת המשנה ''ניגודים'' – לאמור, לא רק מלים נרדפות, אלא גם מלים בנות משמעויות שונות ואף נוגדות, ומלים ומשפטים הדורשים עיון ותבונה כדי לעמוד על טיבם ומשמעותם; לדבר עברית זו פעולה של יצירתיות וחשיבה.

ממה נחסכת השפה העברית? ראוי להביא לעניין זה את דברי הרמב''ם ולהלן יובא פרק מתוך ספרי דבר תורה ע''פ הרמב''ם שראה אור בהוצאת ''קרטוב'':

לשון הקודש

בספר שמות פרק ד' פסוק י''א כתוב:

ויאמר ה' אליו, מי שם פה לאדם או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור, הלוא אנוכי ה'.

ובהקשר זה מסביר הרמב''ם במורה הנבוכים (5) חלק ג' פרק ח', כי ה' חנן את האדם בדיבור, ולכן ראוי כי האדם ישתמש בלשונו לטובה בלבד, אף שיש מושחתים וסכלים העושים שימוש לרעה בלשונם, הרי אלה ניצלו את הטובה שה' השפיע עליהם כדי למרוד בה' וזו חרפה.

ועוד, הטעם לכינוי השפה העברית לשון הקודש אינו התפארות ואף לא טעות, כי אם אמת, והא ראייה כי בלשון הקודש אין כלל מלים לתיאור איברים או פעולות של המשגל או כיוצא בזה, אלא באמצעות שפה אחרת או בדרך של דימוי, והרמב''ם מביא מספר דוגמאות וביניהן –

ועצם הפעולה המביאה להולדה אין לה שם כלל, ומכנים את זה ישכב או יבעל או ייקח או יגלה ערווה.

והרב קאפח מוסיף בפירושו שם גם: יבוא וידע. (דוגמאות נוספות לניקיון הלשון העברית מובאות שם).

והנה לא רק שלתיאור פעולת הרבייה מנינו לעיל מספר רב של מלים, ברור כי לכל מלה מהמלים הללו יש פירושים נוספים – בין ישירים/עיקריים ובין על דרך המליצה, כגון פירושי צמד המלים ''יגלה ערווה''.

אין זאת כי עושרה של השפה העברית הוא אשר אפשר לחכמי ספרד וביניהם הראב''ע לחוד חידות בלשניות ייחודיות שאי אפשר כלל לתרגמן לכל שפה אחרת, ודי אם נזכיר את חידודי הלשון בשיר החידה הבא, שפתרונה מצוי בספר אמר אברהם המחבר [בהוצאת ''אקדמון'']– ולהלן שיר החידה ככתבו:

חידת אבן עזרא

חידה יפה.
זכה וצרופה.
להחכם אבן עזרא.
ובן מאיר נקרא:
חברה במשקל השיר.
הנני את דרכה איישיר:^*

את דבר חידתי שמעו נבונים נפלאו.
אך דעו כי כל חכמי לב להגידה לאו:^**

אב בהאדמה הוליד ארבעה האחים,
לא כבדים לא קלים לא יבשים לא לחים.

בם ירוצון אופניהם: והם שוקטים נחים.
בם דמות ארבע החיות בשחק נבראו.
כי פעמים יסתרו גם פעמים יראו.

ראתה עינכם את נראה. דברי מה נורא.
כי בכורם לקח חלק ושם רב בבכורה.
גם שמו נוסף על שני ובסתר נקרא.
השלישי בשמו כפול חכמים קראו.
הרביעי גם כן כפול במשקל מצאו.

הבכור זכר ונקבה ואח שני אחריו:
בנקבה הוא. ושלישי ידעתו בזכוריו.
את פני הרביעי זכר. נקבה באחוריו.
מדינים עושו באו ואולי תמצאו.
שאלו מלך ישראל לבלתי תחטאו:

מבכור ימצא שוכן בגלגלים ששה.
אחריו יבוא השני ולו שם בשלשה.
משכנות השנים בשנים ודבתם קשה.
בקשו מעל ספר האלהים וקראו.
יום ברוא אדם אלה ארבעה נבראו.

מספר הרובע על אחיו בנוסף יש יתרון.
כאשר שני על ראשון יהי לזכרון.
סוד שני אחים תיכונים כראשון עם אחרון.
משקלי הארבעה אם במאזנים באו.
יהיו בהם וכמו כל נשואים ישאו.

ראש ורגל וזרוע עם גויה לקדמון.
גם שתי צורות לשני ואחיו כאגמון.
הרביעי כחצי גלגל והוא בעל המון.
רחצו עם מי חכמת לב בתוך מים גאו:
אל תפרשו את חידתי עדי תתחטאו.

---

* הקדמת ר' אברהם בן הדיין.
** הקדמה של הראב''ע לשיר-חידתו.

ראוי לסיים הדברים בשיר החידה של הראב''ע, וכל המעונין למצוא את הפתרון – ימצאנו בספר הנזכר.