הרלב''ג [רבי לוי בן גרשום] מבאר בפירושו לתורה מהן אותן תכונות הנדרשות מהשופט בישראל על פי התורה בפרשת יתרו.
מדובר בפירוש הפסוק י''ח בספר שמות, בו מציע יתרו למשה – ''ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע'', להיות שופטים בישראל בערכאות הנמוכות מהשיפוט העליון של משה רבנו.
להלן ביאורי הרלב''ג בדבר התכונות הנדרשות:
אנשי חיל:א. ''שיהיה להם אבירות לב ולא ייראו מאדם, כדי שלא יעוותו המשפט מפני היראה''.
ב. ''ותהיה יראת השם יתעלה על פניהם, כי כמו אלו [א + ב] ראוי שישפטו דין אמת''.
אנשי אמת:א. ''שיהיו אוהבי האמת כי בכאן תכונות לקצת האנשים לאהוב השקר יותר מן האמת''.
ב. ''והנה אוהבי האמת יחקרו בריב הבא לפניהם חקירה שלמה, לדון דין אמת לאמיתו, לרוב אהבתם האמת''.
שונאי בצע:א. ''שונאים הגזל והעושק. אלא שכבר יקשה לזה הפירוש, מדוע התנה זה התנאי. כי אחר שהם יראי אלוהים, אין ספק שהם שונאים הגזל והעושק. ולזה ידמה שיהיה ''בצע'' מעניין תועלת הממון''.
ב. ''האדם תמצאהו על הרוב אוהב יותר קצת האנשים מקצת. ולזה תמצא שהיו מריבים שני בני אשם ויבחר הרואה אותם שינצח האחד מהם יותר מן האחר, ואם לא ראה אותם קודם זה. כל שכן שראה אותם קודם ונשא ונתן עימהם, שכבר יתכן שיהיו שם סיבות מביאות לאהוב האחד הרבה יותר מהאחר. ואין ספר שכאשר יאהבהו השופט יותר, יאהב ממונו יותר. ולזה תעלים ממנו אהבת הממון אמיתת הדין, הנה יקרה מזה שלא ישפוט על נכון''.
לפי הרלב''ג, משמעות אנשי חיל היא כפולה – על השופטים להיות אמיצים לבל יפחדו מאדם כדי שלא יטו את הדין לטובת הצד המהווה איום עליהם, ובנוסף, תהיה יראה ה' על פניהם – יאמינו בה' ובתורתו. לאמור, מצד אחד השופט צריך
לקבל על עצמו את התורה כבסיס למשפט, ומצד שני עליו
להימנע מיראה מאדם.
משמעות אנשי אמת היא – ראשית,
לאהוב את האמת כפי שהיא, ולהתרחק מן השקר. יש בני אדם שנהנים מהשקרים, ואלה אינם ראויים להימנות כשופטים. בנוסף, אהבת האמת של השופט צריכה להובילו
לחקור במטרה להגיע אל האמת – לאמור, לא מדובר באהבה עקרונית בלבד או בהעדפה בלבד אלא מדובר ביישום אהבה זו בעבודת השיפוט, דבר הבא לידי ביטוי ומיצוי בחקירה השלמה הדרושה על כל הכרוך בכך.
גם משמעות שונאי בצע היא כפולה: ראשית, מי שאמון על התורה כבר שונא בצע הוא, ולכן הפירוש של הרלב''ג לשנאת בצע הוא שנאת ממון, ושנאת הממון היא כאמור כפולה –
יהא השופט שונא את ממונו שלו, [לא מחשיבו יתר על המידה ולא מעלה ערכו על ערכים אחרים של צדק ואמת], וכך יימנע השופט מלקיחת שוחד. בנוסף,
יהא השופט שונא ממון חברו, לאמור,
יימנע מלהטיב עם מי שמקורב אליו רגשית, הימנעות זו היא דרישה נפרדת משוחד, שכן על ידי הטבה עם בעל דין זה לא אמורה להיטיב כלל עם השופט. התורה מזהירה מההעדפה של בעל הדין, בין אם אותו צד לדיון הוא מוכר לשופט ממשא ומתן קודם, ובין אם ההעדפה היא פרי היכרות חדשה המתרחשת בבית המשפט ואין לה כלל היסטוריה קודמת.
• • •
יש הטוענים כי דרישות אלו הן דרישות לשלמות מעל כוחו של אדם רגיל, ובימינו הרי עורך דין מהשורה נבחר לכהן כשופט מבלי שייבחנו תכונות היושרה שלו עד כדי דרישה, למשל, של שנאת ממון זולתו. דרישה זו היא נקיון מחשבה ושיפוט ללא פניות באופן מוחלט. אין כאן רק אזהרה מפני היכרות קודמת העלולה להשפיע על פסק הדין, אלא יש כאן אזהרה אפילו מפני היכרות ואהדת יתר המתרקמת לראשונה במשך ההליך השיפוטי, וזאת בצד דרישות נוספות כמבואר לעיל.
נראה לי כי אדם ישר דרך ובעל כישורים ראויים יכול לנהוג לפי דרישות אלו, יש משפטנים מתאימים. כל הבעיה היא במנגנון בחירת השופטים – האם יש חתירה למינוי שופטים כאלה, או שמא שיקולים אחרים קובעים מי ישפוט בישראל.
תכונות שופטי העם על פי הרלב''ג
