וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שיכל ידיו...[בראשית, מ''ח י''ד]
מה עושים כאשר בדירה אותה רכשו דיירים מקבלן מופיעים ליקויי רטיבות קשים, אך מומחה התובעים סבור כי עלות התיקונים היא 100,000 ש''ח ומומחה בית המשפט סבור כי עלות התיקונים היא 5,000 ש''ח?
לשופט חיפאי יש פתרון מקורי בעניין זה [נא לשים לב!]:
לתת לדיירים את הסכום הכספי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, ולחייבם לתקן את ליקויי הרטיבות בסכום זה!!!אכן, מחשבה יצירתית, אך... נטולת היגיון, חסרת בסיס משפטי ובלתי ניתנת כלל לביצוע.
נטולת היגיון
התובעים טוענים באמצעות המומחה שלהם כי הסכום הדרוש לתיקון הליקוי הוא 100,000 ש''ח, ומומחה בית המשפט חלוק עליהם בעניין זה וסבור כי די בסך מזערי של 5,000 ש''ח כדי לתקן הליקויים. במקרה כזה, ''לשכל ידיים'' זה מעשה סכלות ולא מעשה משכיל. [''וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שיכל ידיו'' בראשית, מ''ח י''ד]. הנכון הוא לחייב את הנתבע [הקבלן] לתקן את הליקויים בסכום שנקבע על ידי מומחה בית המשפט [או בסכום אחר אם גם הוא חלוק על קביעתו], ואם בכל זאת יש דרך משפטית לחייב את התובעים לתקן את הליקוי שנגרם על ידי הקבלן [אין, - ראה המשך] - הרי צריך להקציב להם לשם כך את הסכום המתאים להערכתם ולשיטתם בעניין התיקון. ההחלטה לחייב את
הדיירים לבצע את התיקונים במגבלת המחיר שנקבע עי ידי
מומחה בית המשפט, בניגוד לדעתם בדבר הסכום הדרוש לכך, היא חסרת שחר ונטולת היגיון.
חסרת בסיס משפטי
אשתמש בעניין זה בדעתה של עו''ד
סמדר בן דור מחיפה - להלן ציטוט:
מבחינה פרוצדוראלית - משלא הוגשה תביעה כנגד הדייר, לא ניתן לחייב אותו בביצוע פעולה כלשהי (צו עשה?). באין תביעה כנגד הדייר - לא ניתן לפסוק כנגדו סעד כלשהו (זאת באבחנה מפסיקת הוצאות, המהווה סעד טפל לעילה העיקרית ולפיכך היא בסמכות בית המשפט).
מבחינה מהותית - אם סבור בית המשפט שהוא רשאי לחייב את הדייר לבצע תיקונים בעצמו מכוח סעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות) תשל''ג - 1973, טעות בידו. הסעיף דן באופציה הניתנת לקבלן לתקן את הליקויים [הזדמנות] אך לא מוטלת עליו החובה לעשות כן. בנוסף: סעיף זה מחייב את הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה, אולם אין הוא כולל הוראה המחייבת את הדייר לתקן בעצמו את הליקויים. הטעם לכך ברור: הקבלן מוחזק כמי שהוא בעל מקצוע ויש לו האמצעים ו/או הכישורים לבצע את העבודה כנדרש בכוחות עצמו ו/או באמצעות אנשים מטעמו, וניתנת לו הזדמנות להוזיל את עלות התיקונים על ידי ביצוע עצמי. הדייר, לעומת זאת, אינו יכול לבצע את התיקונים בעצמו, ועליו לשכור לצורך זה שירותיו של צד שלישי. מטבע הדברים, הדייר אינו יכול לאכוף על צד שלישי ביצוע תיקונים בעלות מסוימת.
אין צורך להוסיף על דברים אלו.
בלתי ניתנת לביצוע
המחיר של ביצוע התיקונים בדירות התובעים בתיקי ליקויי בנייה, כפי שנקבע לרוב על ידי מומחי בתי המשפט, לא בהכרח חופף לעלות הנכונה של ביצוע התיקונים הדרושים, לאמור, בדרך כלל, כבמקרה הנדון,
אינו עומד במבחן המציאות.
במקרים רבים בית המשפט בעצמו משתכנע בכך, וזאת בעיקר כאשר ההליך המשפטי מסתיים בדרך הרגילה הכוללת את שלב ההוכחות עד תום ולעתים נמשכת בדרג של ערעור. הדבר בא לידי ביטוי בפסקי דין בהם בכל הכבוד למומחה בית המשפט, ומבלי לבטל את מעמדו ומומחיותו [דבר שבית המשפט אינו שש לבצע], פסקי הדין קובעים ממצאים עובדתיים ומקצועיים בניגוד לדעת המומחה שמטעם בית המשפט.
לפיכך, החלטת בית המשפט במקרה האמור היא ממש
בלתי ניתנת לביצוע.
''...שהדיירים יתקנו!''
