פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
וְאַתָּה תְּצַוֶּה
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום חמישי, 17/02/2005 שעה 12:29)


וְאַתָּה תְּצַוֶּה

נסים ישעיהו



בשבועות האחרונים, יותר ויותר מחריף הקיטוב בין חלקים שונים בעם, וכבר נתגלו תופעות קשות של אלימות ה' ישמור. בשעת כתיבת שורות אלו, מצויים במעצר כמה יהודים המואשמים באלימות כלפי הממונים על שמירת החוק, וכל הסימנים מלמדים שתופעה זו עלולה רק להחריף. ונשאלת השאלה, הכיצד הגענו עד הלום?

כאן המקום להזכיר כי לשיטתנו, שום דבר לא התחדש לאחרונה; רק נחשפות תופעות שהסתתרו עד כעת, כי לא צץ שום זרז שיחשוף אותן. כעת נחשפות תופעות מכוערות ומסוכנות, שמתוכן צצה לה שאלת השאלות: האמנם יש עתיד למדינה הזאת?

הנה למשל: הצעת חוק: גיוס דתיות וביטול השירות הלאומי.

את הצעת החוק הגישה ח''כ מלי פולישוק-בלוך משינוי; לדבריה, יש לשים קץ לפרצה הקיימת לכל אותן בנות המחפשות דרך קלה להשתמט משירות צבאי ומנצלות לרעה את הפטור הקיים בחוק.

מקובל על כולנו כי לאנשים שונים יהיו דעות שונות; גם מוסכם, שלכל אחד יש זכות לבטא את דעתו אף אם היא בלתי מקובלת. זו מהותה של דמוקרטיה, אומרים לנו. אפילו ידועה האמירה: אני מתנגד לדעותיך באופן מוחלט, אך אלחם בכל כוחי על זכותך להביע אותן.

כמו בהרבה עניינים, גם כאן אפשר לחשוב שרעיון זה שייך לדמוקרטיה המודרנית; שלפני כן לא היתה לגיטימציה לדעות שונות ואף מקוטבות, בין אנשים שונים באותו ציבור. אפשר לחשוב.
(מדרש רבה, במדבר) הלכה: אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם, אומר ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם חכם הרזים; (כי) כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו.
והבורא יתברך 'חכם הרזים' מכיר ויודע דעתו של כל אחד.

כלומר, זה שבעם ישראל לאנשים שונים יהיו דעות שונות – זה בסדר, ולא רק מאז פרוץ המדינה; זה חלק מהאופי הלאומי שלנו.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ

השאלה היא, איך חיים זה עם זה בשלום ושלווה, אנשים שדעותיהם שונות ואף מנוגדות זו לזו? או בניסוח אחר, מה קרה שאצלנו לא מצליחים לחיות בשלום ושלווה וכו' וכו'? האם יתקפו אותנו אם נציע כתשובה, שזהו מחדל חמור של מנהיגות?

הנה למשל הצעת החוק הנ''ל; המציעה תופסת עמדת מנהיגות די בכירה, ומן הסתם גם שואפת ליותר; אמנם במפלגה שחרתה על דגלה את המלחמה נגד הדתיים, אבל טוענת שאין לה מלחמה נגד הדת. אם היא תצליח והצעתה תהפוך לחוק במדינת היהודים, התוצאה עלולה להיות הגירה המונית של יהודים ממגזר מסוים, למדינות בהן אין חוק כזה; שהרי זה נכלל בגדר גזירה שאי אפשר לעמוד בה.

האם זה איכפת לגברת? ושלא יחשדו בי בתמימות; היא זכתה בכותרת או שתים, אבל גם היא יודעת שהצעה זו לא תעבור; כי הפוליטיקאים, גם אם יסכימו אתה, לא ירוצו להתאבדות פוליטית. רק שעצם ההצעה מלמדת משהו על שורש ההעדר של האחדות בתוכנו.

אשתקד, ועוד יותר לפני שנתיים, עמדנו על מסריו והוראותיו של הפסוק הראשון בפרשתנו, לעניין הקשר שלנו עם בורא העולם ומנהיגו, באמצעות משה רבנו. וכך פותחת פרשת השבוע:
(שמות כז) כ וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
בשנתיים הקודמות, הרעיון המרכזי היה שמשה רבנו הוא המקשר את המצוּוֶה עם המצֵוֶה באמצעות המִצְוָה. הוא זה שהופך אותנו לצוות אחד עם הרבונו של עולם.

עמדנו על כך ששמו של משה לא נזכר בפרשה זו, כדי להורות שמדובר במשה של כל דור, ולא במשה בן עמרם לבדו.

כעת אנו מגלים כי משה, הוא זה שהופך את האנשים שדעותיהם שונות זו מזו – לעם אחד, עם ישראל. הוא עושה זאת בכח מנהיגותו המבוססת על אהבת ישראל; אהבה ללא תנאים או פשרות, לכל יהודי באשר הוא.

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב

הפרשה פותחת במלים וְאַתָּה תְּצַוֶּה; לאורך הפרשה כולה, נושאים רבים מתחילים במלה וְאַתָּה. זו חריגה די בולטת מן הניסוחים המקובלים.
(זוהר) אמר רבי חייא: מה המיוחד בפרשתנו יותר מבכל אתר, שבפרשה זו כתוב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, (וכן בשמות ל, בפרשה הבאה) וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים ראשׁ מָר-דְּרוֹר? אלא הכל הוא בסוד החכמה העליונה, לכלול את משה עם השכינה.
בניסיון לתרגם לעברית מדוברת, נסביר כי הפניה הזאת מתייחסת אל האיש עצמו, ולא רק כפי שהוא מיוצג בשמו. והאיש עצמו, משה בן עמרם ומשה של כל דור, כל מציאותו היא עבד ה'. כך מתקבל המסר שציווי של משה וציווי של ה', זה היינו הך. רק שאין אנו כלים לקלוט את המסר ישירות מה', לכן צריכים את התיווך של משה.

והתיווך, כאמור לעיל, הוא היוצר את החיבור בין הַמְּצַוֶה לַמְּצוּוֶה. בכך נוצרת האחדות בינינו לבין הבורא יתברך, ובינינו לבין עצמנו – גם. שהרי משה עצמו עומד בראשנו וכל עניינו הוא יצירת אחדות בין כל חלקי העם.
(מדרש רבה, במדבר) תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב''ה בשעת מיתה; אמר לפניו, רבש''ע, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומין זה לזה; וכשאני מסתלק מהן – בבקשה ממך, מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם ל(כל) אחד ואחד לפי דעתו. שנאמר יִפְקד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ עַל-הָעֵדָה: יפקד ה' אלוקי הרוח – אינו אומר, אלא הרוחות.
אז גם משה רבנו ידע ששני יהודים זה שלוש דעות (לפחות), והמנהיגות שלו התבטאה גם בכך שידע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, בלא להעדיף מגזר אחד על פני האחרים.

בכך הוא יצר בעם אחדות מלאה, וגם לקראת הסתלקותו מן העולם הזה – לכך הוא דואג; שמדרגתו הרוחנית של המנהיג הבא תהיה דומה לזו שלו, לפחות בתחום זה של יכולת להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. שתהיה לו המודעות הנכונה, לשמר ולטפח את אחדות העם.

שנערוך השוואה למנהיגים בני דורנו, או אולי מוטב שנשאיר את זה להתבוננות פרטית של הקוראים?

וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים ראשׁ

אומרים שפעם היה פה אחרת; אומרים שהכל היה פשוט נפלא. קשה להתווכח עם מוסכמות, ועוד יותר קשה להתווכח עם הנטיה להתרפק על העבר. אז לא נתווכח, אבל ברשותכם, נשאל כמה שאלות:

האם יתכן שיצמח אילן בלא שורשים? האם יתכן שיגווע אילן בעוד שורשיו בריאים?

דומה, כי הפילוג המאיים להחריב הכל, פה בארץ חמדת – שורשיו אחוזים עמוק בהיסטוריה הקצרה של המדינה ואף בזו שטרם הקמתה.

פעם היתה מקובלת פה האמירה: אמנם לא בחרתי בו, אבל מרגע שנבחר – הוא גם המנהיג (ראש הממשלה) שלי. אבל מאז ומתמיד נתקיים פה המנהג שמנהיג, או אף מי שחותר למנהיגות, מגלה העדפה ברורה לקבוצות מסויימות על פני קבוצות אחרות.

כך זה היה גם בתוך המפלגות עצמן, כאשר קמו מחנות אנשים שתמכו בפלוני או באלמוני למנהיגות. אז מי שנבחר בסופו של דבר, לא באמת היה מנהיג של אלה שלא בחרו בו. אלא שעד לפני כעשור וחצי, עובדה זו הוסוותה פחות או יותר כי גם למנהיגים לא היה נעים להודות בכך שהם לא באמת מייצגים את כלל העם.

מאז החגיגה הסודית באוסלו, עובדה זו הלכה ונחשפה לעיני כל; אבל לאחרונה ממש, נוצר מצב חדש לחלוטין; מי שנבחר להנהיג, פונה עורף לאלה שבחרו בו והופך להיות המנהיג הנערץ על אלה שהתנגדו לו בחריפות ואף פעלו נגדו בכל האמצעים שיכלו לגייס.

אז מה הפלא שהתחושה הכללית היא של חברה/מדינה מתפוררת? הרי מי שאמור לגבש, מתעקש דווקא לזרז את ההתפרקות. ומכיוון שגם האידיאולוגיה, אם בכלל היתה כזו, שבקה חיים לפני עידן ועידנים, לא נותר שום דבק שיגבש את הפירורים ליחידה אחת.

אז מה, עלינו להשלים עם תהליכי ההתפוררות? רבים אומרים שכן, אין ברירה; אי אפשר לשנות. רבים מדי חושבים כך. וגם אצל אלה שנאבקים, לא כל כך ברור איזה דבק הם מציעים לגיבוש יעיל של הפירורים. וכל שנותר, לכאורה, הוא להתפלל לריבון העולמים שיגלה לנו את משה של דורנו, ויגאל אותנו מתוך אהבת ישראל, כמו שעשה משה אשר שמו לא נזכר בפרשת השבוע שלנו.

ואז סוף סוף יהיה טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


הצעתה של חברת הכנסת פולישוק
רמי נוידרפר (יום חמישי, 17/02/2005 שעה 13:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היא צודקת מן הבחינה העקרונית, מכיוון שכיום יש אפליה בלתי נסבלת לטובה של בנות דתיות לעומת בנות שאינן דתיות.

יחד עם זאת, אין להקל ראש בכך שמנהיגי הציבור הדתי שוללים מכל וכל שרות של בנות בצבא, ויש להתחשב במצב זה.

גם הערבים בישראל מופלים בכך שאינם משרתים בצבא - יש האומרים שהם מופלים לטובה ויש האומרים שהם מופלים לרעה.

לעניות דעתי יש פיתרון, פחות או יותר על פי העקרונות הבאים:

- שירות החובה בצה''ל יבוטל לכל אדם.
- יונהג שירות לאומי חובה בן שנתיים, לכל תושבי ישראל.
- השירות הלאומי יוכל להעשות בצבא או במקומות אחרים. השירות הלאומי יבוצע בגיל בין 18 ל 23 על פי בחירת המשרת.
- יבוטלו מסלולי השירות הלאומי הקיימים, ישיבות ההסדר ושאר מסלולים שבהם האדם אינו משרת שרות מלא.
- לא תהיה כל אפשרות לסרב לבצע שירות לאומי, לא מטעמי מצפון או מוסר, וככל האפשר, אף לא מטעמי בריאות (כמובן שבמקרים קיצוניים של נכות, מחלה או פיגור שכלי לא ישרת אדם שרות לאומי)
- אי ביצוע הישרות במלואו לא ייחשב לעברה פלילית אולם למי שלא ישרת לא ינתנו הטבות רבות - הוא לא יוכל להיות מבוטח בביטוח לאומי, להצביע לכנסת, ללמוד בשכר לימוד מסובסד, לעבוד במוסד ציבורי וכיוצא באלה)
- המדינה תיתן תמריצים מיוחדים ומשמעותיים למי שישרת בצבא - למשל - שכרו של משרת בצבא יהיה גבוה פי כמה משכר משרתים בשרות לאומי אחר
_new_ הוספת תגובה



לא צריך להיות שום פילוג
רמי נוידרפר (יום חמישי, 17/02/2005 שעה 13:56) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפי שמפלגות השמאל נאלצו להשלים, בחירוק שיניים, עם מדיניות ההתנחלות והסיפוח של ממשלות ישראל , עם הפלישה ללבנון, עם סכומי הכסף וההטבות העצומת שניתנו לחרדים, עם ההשקעה האדירה בהתנחלויות , עם המדיניות הכלכלית הדורסנית של נתניהו, ואפילו עם נצחון הימין לאחר שרצח את רבין, ומעולם לא איימו לא בקרע בעם , לא במלחמת אחים, לא בפולסא דנורא, לא בייחולים למותו במגפה של ראש הממשלה, כך היו צריכים אנשי המיעוט - המתנחלים ועוזריהם , להשלים עם ההכרעה הדמוקרטית על פינוי מקצת ההתנחלויות, הכרעה הנתמכת בידי רוב אזרחי המדינה ורוב גדול בכנסת .

הבעיה היא שהמתנחלים ועוזריהם דוגלים בדמוקרטיה רק כאשר היא משיגה להם השגים חומריים - אדמה , מים, משרות , והתיישבות מסובסדת ונסדלת.

כאשר הדמוקרטיה , לעיתים נדירות , פונה עורף לאדוני הארץ הללו, אזי נשלף ה''צו האלוקי'' אותו ממציאים מנהיגיהם כדי לתאץ המנעותם מציות להחלטות הדמוקרטיות.
_new_ הוספת תגובה



לא צריך להיות שום פילוג
יובל רבינוביץ (יום שישי, 18/02/2005 שעה 0:14)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הימין רצח את רבין?

חשבתי שתושבי הרצליה רצחו אותו. כבר מזמן היה צריך לפנות את ההתנחלות ההיא.
_new_ הוספת תגובה



התימנים רצחו את רבין
אבי גולדרייך (יום שישי, 18/02/2005 שעה 13:04)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין ספק שצריך לעשות להם עוצר לילה .

במשך היום עליהם להרשם בתחנת משטרה בבוקר ובצהריים

גם אם קוראים להםן איתן כבל
_new_ הוספת תגובה



רמי
יועזר (שבת, 19/02/2005 שעה 17:53)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנא, חדל מן הצירוף ''המתנחלים ועוזריהם'', הקונוטציה צורמת את הלב.
_new_ הוספת תגובה



צירופים
יובל רבינוביץ (שבת, 19/02/2005 שעה 18:56)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומה עם ''נצחון הימין לאחר שרצח את רבין''?

העיקר להמשיך לומר שהימין מסית.
_new_ הוספת תגובה



גם זו תועבה
יועזר (שבת, 19/02/2005 שעה 19:56)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הקונוטציה היא שלך ולא שלי
רמי נוידרפר (שבת, 19/02/2005 שעה 21:31)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל אם זה יניח את דעתך אומר מעתה , המתנחלים וסייעיהם.

מה קרה למילה עוזר המשקפת לדעתי בדיוק את מה שמתרחש כאן?

ובאשר לרבין , אני גם מוכן לתקן, ולומר שנרצח על ידי איש ימין, בהוראת רבנים, בגלל דעותיו ומעשיו.
_new_ הוספת תגובה



הקונוטציה היא שלך ולא שלי
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 20/02/2005 שעה 0:15)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לך נתונים שהיה רב שהורה להרצליאני לרצוח את רבין?

אמור מעתה: רחבעם זאבי נרצח על ידי השמאלנים ובני בריתם.
_new_ הוספת תגובה



לא הבנתי את דבריך
אברהם שלום (יום רביעי, 23/02/2005 שעה 18:22)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בכל מדינה דמוקרטית הממשלה מקבלת החלטות על יציאה למלחמה ועל תקציב. האזרחים מקבלים את החלטות הממשלה גם אם אינם מסכימים להן ובבחירות מצביעים אולי מודחת הממשלה מן השלטון בגלל החלטותיה. לעמת זאת במדינה דמוקרטית אין הרֹב יכול לקבל החלטה כמו גרוש אנשים מבתיהם והריסת ערי המדינה.
בקשר לדבריך על ההתנחלות. אם נקבל את הנחתך על מסירת שטחים תמורת שלום - עדין אני מבקש להבין את דעתך. מה היה עלינו לעשות מאז 1967 כאשר מדינות ערב סרבו לחתום שלום עמנו. האם השטח שכבשנו היינו צריכים להשאיר אותו ריק, או היינו נסוגים מיד לאחר הכבוש ומזמינים את מצרים וירדן לקחת את השטח חזרה ולהתחיל במלחמה חדשה? ומדוע אסור ליהודי לגור בבית לחם או חברון? האם המדינה יותר חזקה וחיונית בגבולות שפרצה בהם המלחמה או שעלינו לקבע גבולות שיחזקו את המדינה ולהעניש את התוקפנים נגדה.

אני נולדתי בעירק ויום אחד יחד עם על קהלתי היה עלינו לברח על נפשנו מן הארץ ששכנו בה אלף שנה לפני בוא האסלם. האם כל שטח שהמוסלמים כובשים שיך להם לעולם ועד וכל שטח שאנו כובשים אינו שיך לנו? מה דעתך מדוע הערבים נלחמים בשם אחיהם בארץ ישראל אבל אינם מאפשרים להם לקבל אזרחות. מוסלמי המגיע לצרפת או אמריקה כעבר כמה שנים יקבל כל הזכויות. אבל ערבי מיפו שהגיע לעירק - יותר נכון בנו או נכדו - עדין לא יורשה לרכוש בית.
אני סקרן לשמוע את דעתך - איני מבקש להוכיח אם היא נכונה או שגויה - רק לשמע מה התסריט הטוב לפי דעתך שקלקלה התישבות יהודים בשטחים שנכבשו.
_new_ הוספת תגובה



דבריך מוטים
דוד סיון (יום רביעי, 23/02/2005 שעה 19:05)
בתשובה לאברהם שלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במדינה דמוקטית מתחלפות ממשלות, כדבריך, ועלינו לקבל את מעמדן והחלטותיהן. אלא שאתה מגביל, באמצעות אקסיומה (כי לא פירשת) את זכות הממשלה לקבוע מהלכים. אתה גם קובע את המושגים שלך באותה צורה.

למדינה יש חוקים ועל אזרחיה לקיימם גם כאשר זה לא נעים, לא נוח ולא הוגן (אני יכול לספר לך על לא מעט החלטות כאלה שפגעו בקנייני). כך הוא הדבר גם בהחלטות על העברה של תושבים ממקום למקום. זה במיוחד נכון אם זה דו-כיווני - הרי תהליך ההתיישבות ביש''ע היה גם הוא מעבר דירה. כך הוא הדבר במקרים הרבים של התיישבות בלתי חוקית. כך הוא הדבר כאשר תהליך ההתיישבות ביש''ע נעשה כדי להטות את מדיניות הממשלות הקודמות.

כמובן שעדיף שהמדינה תחליט על מהלכיה ותשאיר לאזרחיה להחליט אם הם מצטרפים. אבל במציאות שלנו, מיד יגידו שלמדינה אסור להפקיר את אזרחיה ובכך, כאילו יכפו על הממשלה מהלכים ''לא נכונים''.

התזכורת שהבאת על בריחת היהודים מעירק בו ''השתתפה מדינת ישראל'' היא דוגמה טובה לדברי: מדינת ישראל הצעירה השתתפה ''מרצון'' בתהליך ''גירוש'' יהודים מבתיהם.
_new_ הוספת תגובה



דבריך מוטים
אברהם שלום (יום חמישי, 24/02/2005 שעה 2:12)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה אומר שדברי מוטים. אכן הם תלויים בהנחות יסוד מסוימות. אני למד שלא הכל מקבלים אותן. לא פרטתי את מה שנראה לי ברור מאליו - מהות הדמוקרטיה שאינה מיוסדת רק על החלטה ברב קולות אלא גם על כבוד זכויות שאין לפגע בהם. עריצות הרב על המעוט אינה דמוקרטיה. אם יצביעו 100 חברי כנסת להוציא להרג כל מי שנוסע במהירות גבוהה מעל המתר או להטיל מס הכנסה כפול על מעוט מסוים, החק שיקבלו יפגע בדמוקרטיה. גרוש אדם מביתו אינו הליך דמוקרטי.

אפשר כמובן לטען כי המדינה אינה יכולה להגן על תושבי עיר מסוימת ונכנעת ומוסרת אותה לאויב. אז חובה על האזרח לקבל זאת. אבל אני שאלתי על ההחלטה של ממשלת הלכוד והעבודה - הם לא הזכירו נמוק כזה.

מכל מקום אני סקרן לשמע מה התרחיש החלופי להתישבות. האם היה עלינו להכיר בגבולות הכבוש המצרי והירדני של 1949 ולא להרשות ליהודים לגור במקומות אלה. האם היה עלינו להודיע לערבים כי אנו נשמר את השטחים האלה עבורם עשרות שנים והם יכולים לתקף פעם אחר פעם ולא לחשש שיאבדו שטח. הסורים פלשו ב1948 ומאז לא פסקו להלחם נגדנו ותקפו והפסידו את הגולן ב 1967 ושוב תקפו גם ב 1973 ,האם אנו צריכים לומר לסורים כי מתר להם לתקף שלישית ורביעית והשטח נשאר שיך להם? האם הכבוש של הצרפתים והבריטים ב 1918 כחו יפה לשנות גבולות ולקבע אותם לעולם או אפשר גם לומר כי סוריה ועירק צריכות לחזר לשלטון תרכיה?

אבל באמת אני מבקש לשמע מה התרחיש החלופי לישוב יהודים בארץ ישראל אשר מציע הכותב הקודם נוידרפר - שגדף את המתנחלים - ולדעתו היה מביא שלום לעם ישראל ב 1967 או או 1976 או 1986 .
_new_ הוספת תגובה



לא בטוח שיש לי את כל התשובות
דוד סיון (יום חמישי, 24/02/2005 שעה 7:28)
בתשובה לאברהם שלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פעם לפני קום המדינה, הציונים, עסקו ב''כיבוש האדמה'' בכל מיני אמצעים ואפילו עקפו את רצון הריבון (האימפריה העותמנית). אפשר להתווכח אם זה היה טוב או רע ולמי אבל גם ברור שזו היתה דרכם ליסד עבורנו מדינה.

תהליך ההתיישבות ביש''ע, לאחר 1967, היה דומה אלא שהריבון היה מדינת ישראל. מאחר ובחלק מהשטחים הללו המדינה לא הכילה ריבונות הרי שאפשר לומר על התהליך שהוא היה דומה לזה שקדם לקום המדינה. אלא שבכל זאת יש הבדל. התהליך אילץ את הריבון להשתתף בו, כפי שרצו מוביליו. אני חושב שאם תבדוק טוב טוב את הארכיונים השונים לא תמצא החלטה ממשלתית מסודרת שקובעת כוונות ומטרות התיישבותיות. לא תמצא גם תהליך תיכנוני אסטרטגי מסודר ומונחה על ידי הממשלה או מי שהוסמך על ידה.

בעצם, קבוצת מיעוט הובילה את ממשלות ישראל באף. חלק ניכר מאותם בתים הוקמו ללא הסכמת הריבון (בדיוק כמו רבים מבתי הבדווים שהוקמו ברחבי הנגב). אפשר לפרש זאת שאותם הבתים הוקמו ''בגניבה''. גם גניבה היא לא תהליך דמוקרטי שהריבון או האזרח הנפגע צריכים לקבל כזכות. כעת בא הריבון ומחליט לגלגל את התהליך לאחור ועוד לסמן שיותר לא צריך להקים ישובים בדרך הזאת. עוד החליט הריבון שהוא יפצה את בעלי הבתים הללו. לכן קצת קשה לקבל שהוא עוסק בגירוש ופגיעה בזכויות אזרח.

אז אלו שהקימו את ביתם לא בדיוק עשו את זה כמו שצריך - כמו שאומר החוק בתוך הקוו הירוק. אני הקמתי בית בנגב לא לפני שניתנו האישורים המתאימים (על פי החוק) ולא איכלסתי אותו לפני שקיבלתי את כל האישורים המתאימים. כך צריך לנהוג אזרח שומר חוק, אפילו אם יש סביבו כאלו שלא מחכים לאישורים (לפחות אחד משכני היהודי, ושבטים בדווים שלמים בסביבה). זה נכון גם לגבי יש''ע.

יש לנו מדינה והיא צריכה להוביל תהליכים עיצוביים ולא קבוצות אזרחים - יהיו הם האיכותיים והצודקים ביותר.

-----

אני מודע שחלק חשוב מדיון כזה צריך לעסוק גם במה הועיל-הזיק תהליך ההתיישבות ביש''ע בנושאי שלום ומלחמה. אבל יותר מעניין אותי הקטע מה זה עשוה ועושה לנו......
_new_ הוספת תגובה



לא בטוח שיש לי את כל התשובות
אברהם שלום (יום חמישי, 24/02/2005 שעה 13:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מצמצם עצמי לנסיון להבין את עמדתך ולא לעסק בוכוח ולהציג את עמדתי.
האם לדעתך מסירת גוש קטיף לערבים שקולה לפנוי אדם מבית שבנה ללא רשיון. גם במקרה האחרון - יש עקרון של חזקה. אם מגדר אדם שטח צבורי ואיש אינו מתלונן משך 12 שנים - עכ''פ לפי החק האנגלי איני יודע את התקופה בחק הישראלי - האדמה הופכת להיות שלו. אשר לחסר החלטה של ממשלת ישראל על ישוב יש''ע. ברור שהממשלות חששו מתגובת מדינות העולם והעמידו פנים שהוערם עליהן. למעשה שלחו צבא לשמר על האנשים, נתנו תקציבים בנו כבישים ועוד ועוד. אם כן הכל היה בהסכמת השלטונות. עכשו שנו השלטונות את דעתם. האם במדינה דמוקרטית וחפשית אפשרי הדבר? נכון משלמים להם כסף אבל במדינה דמוקרטית אין מכריחים למכור בית - אלא אם בונים כביש וכדומה ואז דרושה החלטה של בית המשפט שישמע את נמוקי שני הצדדים. במקרה של גוש קטיף לא רק לוקחים בתים של אנשים אלא משמידים קהלה. האנשים האלה גרו יחד עשרות שנים ועמדו מול פגזים ורוצחים אבל מתיחסים אליהם כאל בודדים. זאת כמובן גישה של היהודי הנודד כמו טומי לפיד שאינו יכול להבין כי יהודי קשור לקרקע ולמקום מסוים אלא שוקל הכל בכסף = קבלתי כסף קניתי דירה יותר מפוארת בתל אביב במקום בודפשט או סריבו, מה ההבדל?

ועוד חשוב מכל כאן מגרשים את תושבי גוש קטיף - מגרשים ולא מפנים כי אדמתם אינה נדרשת לסלילת כביש או עקב פגיעה בחק תכנון ערים - אדמתם נמסרת לאנשים שלחמו בהם ורצחו בהם והם עמדו מולם יחד עם צה''ל של מדינת ישראל. מסירת רכוש אדם לאויב מקבלת במדינה דמוקרטית רק כאשר המדינה נכנעת . עד עתה לא הודו שרון ונתניהו וסילבן שלום כי הם נכנעים ולכן הם מורים לבוני ומתישבי גוש קטיף למסר את בתיהם לאש''ף.
_new_ הוספת תגובה



מבחינתי לא החוק הוא העניין העיקרי
דוד סיון (יום חמישי, 24/02/2005 שעה 16:51)
בתשובה לאברהם שלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנה אמרת אמירה חשובה: ''.... במדינה דמוקרטית אין מכריחים למכור בית - אלא אם בונים כביש וכדומה ואז דרושה החלטה של בית המשפט שישמע את נמוקי שני הצדדים''. משמעותה היא שיש סיבות בהן אפשר ומותר להכריח אדם למכור בית. השאלה שעומדת לפנינו היא אם במקרה של גוש קטיף יש סיבות כאלו. נדמה שהממשלה החליטה שהסיבות הן חשובות כמו מקרה שטחי הציבור בחוק התכנון והבניה שציינת.

גם האמירה הבאה היא שלך: ''אם מגדר אדם שטח צבורי ואיש אינו מתלונן משך 12 שנים.....'' זהו הסבר של האסטרטגיה של תהליך ההתנחלות כולו (גם אני לא יודע מה אומר החוק הישראלי בנדון....). או שהפריץ ימות או שהכלב.....

בעיני שאלה עיקרית היא מי צריך לקבוע מדיניות - הפרטים או הממשל?
אני חושב שהממשל. המתנחלים חשבו וחושבים שזה הם עצמם......
_new_ הוספת תגובה



מבחינתי לא החוק הוא העניין העיקרי
אברהם שלום (יום שישי, 25/02/2005 שעה 17:39)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תודה על תשובתך וארך רוחך. ודאי שהממשל קובע ולא האזרח. אבל האזרח זכאי לשמע הסבר מן הממשל ביחוד כאשר ראש הממשלה שנה דעתו. כמובן שרון לא היה יכול להעביר את תכניתו בכנסת אלולי הסכימו עמו שרי הלכוד ברבם וגם חצי סיעת הלכוד על אף שהם מעמידים פנים אחרת.
הצבור מרגיש מרומה בגלל סבה חשובה - הממשלה לא רק שנתה דעתה אלא אמצה את דעת יריבתה שעמדה מולה בבחירות. הצבעת שרון קבלת מצנע - ברוח הדמוקרטיה היה על ראש הממשלה ללכת לבחירות חדשות על סמך ההשקפה החדשה.

יותר מכל חיב שרון התנצלות בפני מצנע ומפלגות העבודה ומרץ. אבל הן אינן מעונינות בזה עכשו כי עדיף בעיניהן להגשים את מצען. אי אפשר להתחבא מאחורי נמוקים לגליסטים ולומר כי לממשלה יש רב בכנסת - כאלו אפשר ללכת לבחירות פעם בארבע שנים ואחר כך להתעלם מן ההבטחות לבוחר. הרי זאת רמיה כמו מי שמקבל כסף עבור מכונית מתוצרת מסוימת ומספק אחרת.
_new_ הוספת תגובה



חלק מ''הצבור מרגיש מרומה בגלל סבה חשובה ...''
דוד סיון (יום שישי, 25/02/2005 שעה 20:00)
בתשובה לאברהם שלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כך הוא המצב בפוליטיקה לפעמים אנחנו חשים מרומים. מצד שני יש המפרשים את האמירות של שרון על ויתורים כואבים כאמירה שתומכת בהתנתקות.

אני זוכר היטב את היום שבו ברק נבחר. עבדתי עבור ועדת הבחירות ובאחת בלילה בדרך הביתה מדימונה לכאן, עשיתי עיקוף גדול כדי לקחת אחת העובדות לכיוון שדרות. זה היה לאחר 01:00 ושמעתי את ברק מודיע על ''הפרת ההבטחה'' הראשונה שלו והתאכזבתי.

ציפיתי ממנו שלא יבנה את הקואליציה שלו על סחטנים. בעיני עד אז כך נהגו המפלגות החרדיות - הן גייסו כספים למצביעיהן כדי להגביר את כוחן בפעם הבאה. (מאז ש''ס למשל השתנתה מאד והם נזהרים להציג את האינטרסים של הכלל לפי עמדתם. האגודה, לדעתי, עדין עוסקת בחלוקות).

אז מה אם התאכזבתי. זו דרכו של עולם שהעומד בראש המערכת צריך להחליט החלטות שמנוגדות למצע המפלגה שבחרה בו. אם תבדוק את ההיסטוריה הרי תמצא כאלו בלי סוף. פעם החלטות כאלו מקובלות עלי עליך או על אחרים ופעם לא...
_new_ הוספת תגובה



התרחיש החלופי הוא פשוט מאוד
רמי נוידרפר (יום שישי, 25/02/2005 שעה 11:20)
בתשובה לאברהם שלום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כיבוש השטחים ב1967 התרחש כתוצאה ממלחמה. הלחמה בעיני היתה מלחמת הגנה מוצדקת. מדינת ישראל הסכימה להחלטת האו''ם 242 שפירושה ''שטחים תמורת שלום''. לא היה שום צורך להתיישב בשטחים אלה ולהקים התנחלויות. אפשר וצריך להחזיק בשטחים אלה עד להשגת הסכם שלום בר קיימא על פי החלטות האו''ם.

לולא היו ההתנחלויות היה תהליך השלום פשוט יותר וברור יותר, והפתרונות קלים לביצוע. גם מאות מיליארדי השקלים שהושקעו בהקמת ההתנחלויות ובהגנה עליהן היו נחסכים.
_new_ הוספת תגובה



כרגיל, מאיר עיניים.
יועזר (שבת, 19/02/2005 שעה 20:22) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעניין תחילת הפרשה ''ואתה תצווה וגו'''.
אתה כותב: ''עמדנו על כך ששמו של משה לא נזכר בפרשה זו, כדי להורות שמדובר במשה של כל דור, ולא במשה בן עמרם לבדו''. הפירוש והפרשנות יפים מאד ומי יתן ירבו לנו כמשה בכל דור ודור. אך הערה אחת קטנה.
פרשת תצווה מתחילה בסופו של פרק כ''ז. למעשה רק שני הפסוקים האחרונים של אותו פרק נמצאים בפרשה זו, ועל כך נבנים תלים של פרשנויות. והרי תמצית הסיפור: משה, כמעט שלושה פרקים קודם, עולה אל ההר. הוא שוהה שם ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל את התורה. נוסח הכתיבה הוא: ויאמר ה' אל משה.. ואז משה מקבל הוראות לבניית המשכן וכליו. כאשר כל עניין מתחיל ב:''ואתה'' כך שברור כי הוא מדבר במשה. נראה לי שהמחבר לא רצה להכביד עלינו ביותר מדי פסוקים שחוזרים על הנוסח: ''וידבר ה' אל משה'' ולכן זו הסיבה שאין משה מוזכר. כמובן שהפרשן רשאי לעשות בטקסט ככל העולה על רוחו, אני סבור שההשקעה מיותרת.
_new_ הוספת תגובה



כרגיל, מאיר עיניים.
נסים ישעיהו (יום ראשון, 20/02/2005 שעה 0:37)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

תודה.

רבים אינם מודעים לעובדה שבתנ''ך לא היתה חלוקה לפרקים. את החלוקה עשה איזה גוי חכם כדי שיקל עליו להתמצא בתנ''ך, בויכוחיו עם היהודים שהכירו את התנ''ך בלא צורך להיעזר במספר הפרק.

הוא גם זה שחילק את שמואל ומלכים ל-א' וב'.

בתורה יש חלוקה לפסוקים ולפרשיות. לסוף פסוק אין כל סימן בספר תורה. החלוקה לפרשיות מורכבת יותר, ואין כאן המקום להאריך.

מול ההצעה שלך, אפשר להראות שבמקומות אחרים מופיע הפסוק ''וידבר ה' אל משה לאמר'' כל עשרה פסוקים בערך...

אם הפרשנות מצאה חן בעיניך, כבר אין זו השקעה מיותרת.

הרעיון הוא למצוא את ההוראה לימינו. לא תמיד זה ממש מצליח, הפעם זה היה שקוף לגמרי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי