פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
היה או לא היה?
טל רבינוביץ' (יום רביעי, 23/02/2005 שעה 19:56)


היה או לא היה?


טל רבינוביץ'




המאמר פורסם באתר BSH.

במשך כל שנות ילדותה גלית (שם בדוי) רצתה לדעת מדוע הוריה התגרשו.
הסוד הוסתר היטב, כמעט באופן מושלם, למעט פעמים ספורות בהן היא שמעה את סבתה פולטת משפטים שקיפלו בתוכם רמזים קלושים בנוגע לאביה, משפטים אשר הטילו צל כבד על דמותו אך לא הצליחו לצייר קווים ברורים למעשיו.

זה לא סיפק ולא הספיק. גלית חיה בתחושה קשה שמסתירים ממנה את האמת, ואם כך קורה, אז כנראה שיש מה להסתיר והמשהו הזה בהיעדרו היה תקוע חזק חזק בגרון: לא לבלוע ולא להקיא.

אימא של גלית סירבה לשתף פעולה עם שאלות ביתה והתעלמה מבקשותיה הרבות לדעת - מדוע אבא עזב את הבית? מדוע הם נפרדו? מה בעצם קרה?
אימא של גלית רצתה לגונן על ביתה מהאמת הכואבת ועוד היא רצתה: שגלית תאהב את אבא – שיהיה לה אבא.

השנים עברו.
שנים של חיים עם נעלם.

יום אחד, לאחר שגלית תבעה בצעקות רמות את ידיעת האמת על כל פרטיה – היא קיבלה את מבוקשה! בעצם, היא כמעט שאנסה את אימה לדבר: עבורה, ידיעת האמת הייתה כאוויר לנשימה, כחמצן לנפש. זה היה הצורך הקיומי שלה: לדעת את האמת!
במצב דברים קיצוני שכזה האם נאלצה לגלות את הסוד הנורא: את דבר אלימותו של בעלה לשעבר כלפיה, אלימות שהייתה אלימות פיסית קשה שלא בחלה בהטלה טרור, בהשפלות ובאיומים. (הוא ניפץ על ראשה צלחות, הוא זרק אותה לישון ברחוב, הוא כלא אותה בתוך הבית, ועוד).
לאחר שסוף כל סוף הבנתי מדוע לא היה לי אבא בבית - השתנו חיי! מאותו הרגע יכולתי להתחיל לחיות את חיי האמיתיים.
קיבלתי תשובות כואבות אמנם, נודעו לי עובדות מזעזעות עליו, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים יותר – אבל יכולתי להתחיל לחיות את האמת הגלויה ולא את הסוד הנסתר. ידעתי במה אני צריכה לטפל, ידעתי עם מה להתמודד.

•    •    •

את גלית הכרתי במסגרת הרצאה בישוב המצוי במרכז הארץ. היא התקשרה אליי למחרת כדי לשתף אותי בסיפורה האישי כאישה צעירה שמתמודדת עד היום עם האלימות של אביה כלפי אימה – אלימות שהיא לא ראתה, לא שמעה ולא זוכרת כילדה קטנה, כפעוטה; הוריה התגרשו כשהייתה עדיין תינוקת.
למרות זאת – האלימות הגיעה אליה, האלימות השפיעה על חייה, האלימות הייתה חלק מחייה!

קיבלתי את הסכמתה לספר את סיפורה, עם השינויים המתבקשים כדי לשמור על פרטיותה.
את המסר שלה אני מבקשת להעביר, מסר שאני תומכת נחרצת בו: ''לספר לילדים את האמת!''

השנים הרבות בהן אימה של גלית גוננה עליה מפני האמת, או שגוננה על דמותו ''החיובית'' של האב כדי שלילדיה יהיה ''אבא'' – לא הוכיחו את עצמן כשנים מיטיבות.
נהפוך הוא: אלה היו שנים של מניפולציות ושל סחטנות נפשית מצד האב אשר נהנה משיתוף הפעולה של גרושתו שביקשה כמוהו להסתיר את האמת הקשה מהילדים. בשנים אלה של העמדת פנים נוצר ואקום שביקש להתמלא, וככל שהוא גדל – כך הוא העיק והעיב, סיבך וסרבל את נפשה של גלית.

יש לדעת שאין דבר כזה ''אבא טוב'' כשמדובר בבעל אלים, וכל ניסיון לסובב את הדברים אחרת – נידון, ככל שקר, לכישלון!
אב שמתאכזר אל האימא של ילדיו, גם אם מעולם לא הרים את ידו עליהם – אינו ''אבא טוב'' לעולם, בדיוק כשם שאישה מוכה אינה יכולה להיות ''אימא למופת'' בהיותה חסרת יכולת להוות מודל לחיקוי עבור ילדיה, בהיותה חסרת יכולת להגן על עצמה...

האמת היא לא רק חיונית, אלא גם הכרחית!

נכון, לא תמיד הילד בשל לדעת את כל האמת, לא על כל שאלותיו צריך להשיב באופן מלא, ובוודאי שאין להעמיס על הילד יותר משהוא יכול לשאת. אך אם הילד שואל ועוד תובע לדעת את האמת – היא עדיפה על פני השקר, היא עדיפה על פני ההתעלמות וההתחמקות מהתשובה.
עדיפה חשיפת האמת, אפילו חשיפה חלקית על פני ההסתרה וההשתקה שגובות מחיר כבד יותר מהמחיר שידיעת האמת תובעת.

גלית החלה להתמודד עם האמת בגיל מבוגר, כאישה בוגרת. היא הייתה צריכה לטפל לא רק בתוצאות של עובדות האמת החדשה שנודעה לה, אלא גם בשנים הרבות בהן היא חיה עם השקר, עם הצביעות, עם המניפולציות, עם הניצול הציני של תמימותה ושל צרכיה – ניצול אשר שניים היו שותפים לו: האב והאם.

יש גישה בה מחזיקים חלק מהעוסקים בתחום, לפיה הם טוענים שאישה מוכה אשר מספרת לילדיה את דבר האלימות כלפיה היא אישה שמתנכרת לילדיה בעצם השחרת דמות האב, ובעצם כל מבוקשה הוא להתנקם בבעל האלים על ידי הסתת הילדים כנגדו. על ידי כך היא גורמת להם נזקים קשים בנפש. מלומדים הנוקטים בגישה זו מעוותים מעט את האמת: אין כאן כלל השחרת דמות האב, אלא דווקא חידודה והבהרתה, על אמיתותה המכוערת.

זהו אחד האבסורדים האיומים ביותר שיש כיום תחת שרביטה של הרווחה. בשל המונח המקצועי הזה שמשמש את הרווחה ואת עורכי הדין בבתי המשפט, האישה עלולה לאבד את האפוטרופסות על ילדיה ואת המשמורת עליהם. במצב דברים שכזה יגיעו הילדים לידיים של משפחה אומנת (ואם הם בני מזל היא תהיה משפחה טובה, במקרה הרע היא תתאכזר אליהם), או שיגיעו לפנימיות... לפעמים הגבר האלים יזכה במשמורת ו''יחנך'' גם אותם. כבר היו דברים מעולם.

האבסורד הוא כה גדול עד שאפילו אישה שהייתה מוכה ועוד הגיעה עם ילדיה למקלט לנשים מוכות עלולה למצוא את עצמה בקטגורית ''האישה המתנכרת'' = הפושעת:
''מדוע אימא ברחת למקלט לנשים מוכות?'' ישאלו ילדיה.

אם היא תענה להם: ''כי אבא היכה אותי'' – היא מסתכנת בקבלת כותרת בעייתית מאוד בבית המשפט: ''אישה מתנכרת'' בכך שהיא מסיתה אותם כנגד אביהם.
לכן היא תשקר להם ואז:
  1. היא תעביר מסר חינוכי שהשקר לגיטימי וגם בכך היא תחטא ויוטל ספק במידת כשירותה ומסוגלותה ההורית... גם זה יהיה, כמובן, נגדה.
  2. האמת תתנפץ יום אחד בפרצופם של הילדים ואין לדעת מתי ואיך היא תפגוש אותם, באיזה מצב ושלב בחייהם היא תפעל בנפשם.
  3. היא עוד תיתפס בעיני ילדיה כאישה הרעה שנטשה את האבא המסכן.
האבסורד הוא כה גדול עד שגם אם זוג מתגרש לאחר שהגבר והאישה החליטו על סוף דרכם הזוגית ואין אלימות מעורבת בקשר – הדבר יכול להתפרש כהתנכרות מצד אחד ההורים:
''אימא מדוע אתם מתגרשים?''
  1. ''כי אני לא אוהבת את אבא...''
  2. ''כי לא טוב לי עם אבא...''
  3. ''כי אני אוהבת מישהו אחר...''
  4. ''כי אנחנו לא מסתדרים...''
צא ולמד: אין אף תשובה מבין התשובות המוצעות כאן אשר לא תוכל להיכנס לקטגוריית ה''התנכרות ההורית'' – אם אחד הצדדים יחפוץ בכך (בעידודם של הרווחה, של עורכי הדין ושל בתי המשפט):
בכל אחת מהתשובות של האישה הילד יכול להגיע לידי מסקנה שלילית על אביו... (הוא לא מספיק טוב, הוא לא מספיק שווה, הוא לא מספיק מוצלח, אימא לא רוצה אותו)
יתרה מכך, על פי תיאורית ה''התנכרות ההורית'': עצם הפרידה של בני הזוג זה מזה היא כבר סיבה לטענה של התנכרות הורית מצד האם!

האבסורד הזה הוא אחד הכלים שעומדים כנגד האישה המוכה. אישה שמבקשת ''הסדרי ראייה בפיקוח'' ומסרבת לשלוח את ילדיה לבית האב האלים מתוך חשש לגופם ולנפשם, או אישה שמבקשת להגן על ילדיה מאלימות מינית שלא הוכחה אך בהחלט הייתה קיימת – הופכת אוטומאטית להיות אישה מתנכרת.
המשמעות היא שמקורבן היא הפכה לפושעת! ועוד, היא נתונה לחסדי הרווחה ובתי המשפט שעלולים לשלול ממנה את המשמורת על ילדיה.


ההשלכות הפיסיולוגיות והנפשיות של החיים תחת האיום והפחד מפני איבוד המשמורת על הילדים – די להם שיביאו את האישה לידי אשפוז מרצון אם לא בכפייה!

האם במצב אבסורדי זה, לא נותר לי אלא להמליץ בפני נשים מוכות: עדיף לכן להסכים להסדרי ראייה ללא פיקוח שיסכנו את ילדיכם מאשר לסרב להם ולאבד את האפוטרופסות עליהם ואת המשמורת עליהם בשל האשמת ''התנכרות הורית''?
יש כאן מלכוד המוסיף קשיים דווקא על מי שזקוק לשירותי הרווחה.

לסיום אציין כי המרוויחים האמיתיים והבלעדיים מתיאורית ה''התנכרות ההורית'' הם כמעט תמיד: אנשי הרווחה (בעיקר הנשים): בכל מקרה יהיה להם במי לטפל.
במצבים מסוימים – ירוויחו גם החברה קדישא!





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  נו?!  (יהודה-אודי דוכן) (3 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי