בשבת הקודמת, 26 בפברואר 2005, עוד תאונת דרכים של צעירים הצטרפה לסטטיסטיקה.
קצת אחרי שעה אחת בלילה מכונית ובה 4 צעירים מגבעתיים בני אותה כיתה י''ב הגיעו לרחוב הרצוג בדרום גבעתיים מכיוון רחוב משמר הירדן.
הנהג, בחור שיומיים קודם לכן תמה תקופת המלווה שלו, הסיע 3 חברים והגיע לכיכר במהירות מופרזת (החוק, אגב, מתיר לו להסיע 2 נוסעים מלבדו).
מייד אחרי הכיכר הנהג מאבד את השליטה על הרכב אשר מסתחרר שמאלה, עולה על אי תנועה, ונתקע בעמוד כשהוא מועך את שני הנוסעים שישבו מצד ימין של הרכב.


אודי בריל (הראשון מימין)
1987–2005מכבי אש שהוזעקו למקום נאלצו לנסר את גג המכונית כדי לחלץ אותם מהרכב.
הנוסע שישב מימין לנהג נפצע באופן בינוני (שברים פתוחים בגפיים), והנוסע במושב האחורי מימין, אודי בריל, ספג את רוב עוצמת המכה, ונפצע באופן קשה ביותר. כמעט כל האיברים הפנימיים בגופו נפגעים: כבד, כליות, בית החזה, פגיעה מוחית.
שבוע ניסו רופאים בתל השומר להיאבק על חייו אך ביום שישי לפנות בוקר , 4 במרץ, הוא נפטר.
אתמול נערכה ההלוויה שלו. הלוויה שרוב משתתפיה היו צעירים מהשכבה שלו בתיכון ''קלעי''.

הצעירים שברכב לומדים בכיתה של הבן שלי, שגיא.
אודי למד בכיתה של הבן שלי עוד בבית הספר היסודי.
תמיד היה דוגמא לאידיאל של ''ילד טוב''. חכם, שקט, תלמיד טוב.
גדל והיה לנער משכמו ומעלה, תרתי משמע. התנשא לגובה של כ-‏2 מטר.
הכרתי גם בני משפחתו. את חלקם לימדתי בעבר לעבוד עם מחשב.
חייו של אודי נקטעו בשל שגיאה מטופשת כתוצאה מזלזול בחוקי התנועה, חוקי הפיזיקה וחוקי המוסר (אחריות על חיי אדם התלויים בנהג).

אני עצמי חרד לנושא של צעירים אוחזים בהגה ובמיוחד עכשיו, כיון שהבן שלי קיבל רשיון ואני המלווה שלו לתקופת 3 חודשים.
התאונה ומותו של אודי מהווה את התגשמות הסיוט שלי ושל כל ההורים במצב כזה.
צעירים חסרי נסיון מעשי בכביש לוקחים סיכונים מיותרים אשר נהגים ותיקים אינם מרשים לעצמם. אך בנוכחות חברים שלהם הם רוצים ''להפגין ביצועים''.

הלוואי שחבריו של אודי ילמדו לקח. הלוואי.