במרכז הכרמל שבעיר חיפה, בַּמרכז של המרכז, ליד הצומת הראשית, עומד קיוסק.
שנים רבות שהוא עומד שם, פתוח השכם בבוקר לקבל עיתונים.
לא מוכרים שם ממתקים, לא מוכרים שם סיגריות.
אין לו פיצוחים וגם לא שתייה...

מוכרים שם... ספרים.
ספרים ישנים, ספרים חדשים, ספרים בעברית ובשפות אחרות, ספרים שהם רבי מכר וספרים נדירים אשר רק בהזמנה מיוחדת ניתן להשיגם.
יש שם גם מוכר, שאוהב למכור ספרים.

יום אחד, שאלתיו:
''הספר הזה שעומד שם למעלה במדף מימין... הכחול הזה... לא, לא זה... ההוא... לידו... זה ספר למכירה?''

האיש הוריד ספר גדול, עבה וכחול שהיה עטוף בניילון שקוף והדיף ניחוח של דפים צהובים עם כתמים חומים.
''כן, אותו'', אמרתי והושטתי את ידי אליו כדי לקבלו...

תחילה הרחתי אותו.
אחר כך עיינתי בהקדשה המסולסלת בכתב יד שלא היה ברור אם נשי הוא אם גברי.
לאחר מכן דפדפתי בו במהירות, אולי אמצא בין דפיו פרחים מיובשים.
לבסוף התחלתי לקרוא בו באקראי.
כעבור דקה החזרתי למוכר את הספר והודיתי לו על השירות האדיב.
הספר היה: משנה תורה של הרמב''ם (היד החזקה), בכרך אחד.

''יש לי כאן את האחרון של עוז במבצע'', האיש הציע לי, ''כמו חדש''.
''לא, תודה'', אמרתי לו וכבר התכוונתי להמשיך בדרכי.

איכשהו, בניגוד לשפת גופי שכבר פנתה מערבה, הרגליים שלי החזירו אותי לקיוסק...
''תגיד... כמה עולה הספר הכחול הזה של הרמב''ם?'', שאלתי.
''המממ, הוא עולה 250 ₪ ואתן לך אותו ב-‏190 ₪''.
''170 ₪ וסגרנו'', אמרתי.

• • •

שמונה חודשים שהספר עומד על המדף בספרייתי.
אומנם קראתי בו קצת באותו היום שבו רכשתי אותו, ועוד התכוונתי לקרא בו בימים הבאים, אך לבסוף הוא הגיע למקום נידח של כבוד ליד ספרי אומנות, ספרי ארץ ישראל בהוצאת משרד הביטחון וספרים גדולים אחרים, ספרים שהם ''משכמם ומעלה''.

לפני יומיים, הספר הזה שוב קרץ אליי.
לא רק קרץ, הוא דיבר!
''זוכרת אותי? 190 ₪ עליתי לך''.
''לא נכון, יה שקרן. 170 ₪, אני שילמתי, לא אתה''.
''190, 170... מה זה משנה... בכל מקרה יצאת פראיירית''.

''אימא שלך פראיירית'', אמרתי לו בהתרסה, שלפתי אותו במהירות מהמדף והתחלתי לקרוא.
אחר כך לקחתי אותו לעבודה בבית הספר וקראתי בו בהפסקות.
לקחתי אותו גם להשתלמות המורים שהתקיימה בערב.
קראתי אותו גם בשעת עצירה ברמזורים ואם מרחוק הם עוד היו ירוקים, אז נסעתי אליהם ממש לאט כדי שיהפכו בינתיים לאדומים, ואספיק להתמודד עם עוד אמירה שבספר.

איש חכם, היה הרמב''ם הזה.
איש מעניין.
מסקרן.
אישיותו הנרמזת בין כתביו מרתקת אותי.
''גדול הפוסקים'', נאמר עליו.
אם לא שינה, הרי לבטח הוא העשיר את חיי.