המאמר פורסם גם באתר BSH.

בין כתביו של הרמב''ם, גדול הפוסקים, (''הנשר הגדול''), מצויים י''ד הספרים של ''הי''ד החזקה'' הלא הוא הספר: ''משנה תורה לרמב''ם''.
בי''ד כרכים אלה, הרמב''ם מתייחס כמעט לכל תחום בחיי האדם ומתווה בו את הדרך אשר יהלך בה בחייו.

בספר נשים, הלכות גירושין, מתייחס הרמב''ם לכל הקשור למתן גט לאישה; שלושה עשר פרקים מפרטים בעשרות רבות של סעיפים עניינים שונים הקשורים בגט: אופן מסירתו, אופן כתיבתו, נושא העדים, סיבת כתיבתו ובקיצור: עניינים טכניים בצד נושאים מהותיים.

מתוך הבנה ומתוך רצון לבאר לנו עד כמה נתינת הגט היא חיונית לשם התנהלות החיים ולמימוש זכויות האישה, הרמב''ם התאמץ ודלה מתוך המציאות שבימיו את המקרים החריגים, הבלתי שכיחים, המוזרים, השונים והמשונים.
מפאת קוצר היריעה, אביא בפניכם דוגמאות ספורות בלבד בכדי להדגים את גדולתו של האיש שהתייחס במלוא הרצינות וההעמקה לנושא מתן הגט, בבחינת הפרט המלמד על הכלל.

מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית הדין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו [מכים, הענשה באמצעות מכות - ט''ר] עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט, והוא גט כשר.

וכן אם הכוהו עכו''ם [גויים - עובדי כוכבים ומזלות - ט''ר] ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד העכו''ם עד שיגרש, הרי זה כשר.

ואם העכו''ם אנסוהו עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתוב, הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס בין ביד עכו''ם בין ביד ישראל. שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה, כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה.

לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש, וטעו בית הדין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש, הרי זה גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. ואם העכו''ם אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט.

אע''פ שאמר בעכו''ם רוצה אני, ואמר לישראל כתבו כדין, אינו גט. אע''פ שאמר בעכו''ם רוצה אני, ואמר לישראל כתבו וחתמו, הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעכו''ם אנסוהו, אינו גט (פרק שני, כ).

על פי דבריו של הרמב''ם בציטוט המובא לעיל, ניתן לראות כיצד הרמב''ם דאג לרווחתן ולאיכות חייהן של אותן נשים מסורבות גט. נשים אלו שלא מקבלות את הגט בשל יצרו הרע של הבעל ובניגוד לדין, זכאיות להתערבות החברה למענן. מכאן אנו למדים שאת אותו הכוח שהיה לגבר על האישה, יתרון שניתן לו מתוקף ההלכה היהודית, בא הרמב''ם למזער עד כדי ביטול במצבים קיצוניים שבהם אי מתן גט לאישה נובע מיצרו הרע; האישה לא אמורה לצאת ניזוקה בשל כך. ועוד מעמיק הרמב''ם וטוען שכפיית הגט בכוח נועדה לא רק כדי להיטיב עם האישה אלא גם עם האיש אשר יצרו הרע הרחיקו מעשיית מצוות והיטהו לעבר העבירות. לפיכך מכפיית הגט בכוח יוצאים נשכרים שניים: האישה והגבר.

בריא שאמר כתבו גט לאשתי, וכתבו וחתמו ונתנו לה והרג עצמו מיד, כגון השליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמומ לים, הרי זה גט כשר. עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת, אינו גט. ספק הפיל עצמו, ספק דחפתו הרוח, הרי זה גט, עד שיודע לך בודאי שהרוח דחפתו.

וכן מי שיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי, הרי אלה יכתבו ויתנו לה, והוא, שידעו אותו. ואע''פ שהעלוהו ולא הכירוהו, הרי זה כשר, שזה כשעת סכנה הוא, שכותבים ונותנין אע''פ שאינן מכירין. וכן מי שנפלו בו מכות רעות שא''א שיחיה מהן, אפילו נשחטו בו רוב סימנין, ורמז ואמר כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו, שהרי עתה חי הוא אע''פ שסופו למות (פרק שני, יג).

גם כאן אנו רואים כיצד הרמב''ם דואג לאישה ובלבד שיתאפשר לה להתגרש ולהשתחרר בקלות על פי ההלכה. בדוגמא זו מובא מצב שבו בשל סיבות טכניות היה קשה לאדם פלוני לכתוב את הגט ולכן הרמב''ם מביא סיבות, דרכים ומצבים שונים שבהם יש ללכת לקראת אותו גבר, ובעצם לקראת האישה שלו, אפילו אם האיש עומד לסיים את חייו – ולו בלבד שהיא תקבל את גטה ללא דיחוי.

במקרים בהם הגט הועבר לאישה באמצעות שליח גם כן יש מקום לנסיבות שונות. בציטוט הבא מובהר ומודגם כיצד הרמב''ם לא רק שהולך לקראת האישה אלא אף מציין את חשיבות מתן הגט לאישה כדי שתוכל להנשא בשנית לאדם אחר!

שליח שהביא גט ונתנו לאשה, אין אומרים שמא ביטלו הבעל, אלא נותנין אותו לה בחזקת שהוא כשר ותנשא בו. ואם נמצא אחר כן שביטלו, תצא והולד ממזר. וכן הכותב גט ונתנו לאשתו, אין אומרין שמא מסר מודעא על גט זה, אלא הרי הוא בחזקת כשרות ותנשא בו'' (פרק שישי, כז).

ולסיום, אביא דוגמא שמחזקת טענה זו:

הבעל ששלח גט לאשתו, הרי הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע הגט לידה, או ליד שליח קבלה.

כאן אנו רואים כיצד הרמב''ם דואג לאישה מתוך מודעות לאפשרות של פגיעה בה ובזכויותיה. יתכן מצב שבו הגט נשלח אך לא מגיע ליעדו (לאישה) בשל סיבות מכוונות מראש או בשל סיבות שאינן בשליטת האדם: במצבים שכאלה - מה הדין?
כדי למנוע מצבים בהם האישה ''מוחזקת באוויר'' ויוצאת קרחת מכאן ומכאן, וכדי לזרז את הגעת הגט לידיה, מקשה הרמב''ם על הגבר ומחייבו במזונותיה ובכל תנאי הכתובה עד שיגיע הגט לידה.
בהמשך מפרט הרמב''ם כיצד יש לעזור לגט להגיע אל האישה.
הסעיפים, הדוגמאות והמקרים שהוא מביא – רבים הם. לדוגמא: במצבים שעיר נמצאת תחת מצור או ספינה בלב ים שמטלטלת בין גלים ולא ידוע אם תשרוד... במצבים אלה מה יהא על הגט שכבר נכתב אך טרם הגיע ליעדו? אומר הרמב''ם:''ואם היה גט אחד מהן ביד השליח, נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת'' (פרק שישי כח).

•    •    •

הרמב''ם ידע שיבואו אחרים אחריו וילמדו מהדוגמא שלו על פי שיטת ''גזרה שווה'' – כלומר; כל מקרה שהוא מעלה (והבאתי רק חלק מאוד קטן מדבריו), הוא בסיס להלכות מקבילות במקרים דומים ורבים אחרים, כפי שמתווה ההלכה להסיק ולפסוק.

להבהיר: מדובר בגישה עקרונית ובהתוויית דרך ראויה להתנהגות במשפחה.
זו הדרך בה צריך לבחון את דבריו של הרמב''ם ואם בתקופתו כך היה, הרי שעל אחת כמה וכמה בתקופתנו אנו, בתקופה בה מעמד הנשים והמודעות לזכויותיהן עלו, כמו גם תפקידי האישה בחברה המודרנית שאינם כפי שהיו פעם. (נשים היום יכולות לרכוש תארים אקדמיים, להיות בעלות מקצועות חופשיים ולשאת במשרות רמות – מה שלא היה בתקופת הרמב''ם).

אין להבין מן הדברים האמורים כי הרמב''ם מהווה מודל למימוש זכויות האישה, שכן גישתו הינה גם תוצר של תקופתו, אבל אפשר בהחלט להסיק שלו הוא היה חי עמנו כיום, הוא היה עושה את אותם המאמצים האינטלקטואלים כדי להציב פתרונות לבעיות הלכתיות הפוקדות את החברה ומסבות עגמת נפש רבה לרבים.

הממסד החילוני והעם כולו מצפים יחד למורה הלכה בשיעור קומתו של הרמב''ם!

---