פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 25/03/2005 שעה 4:48)


כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן

נסים ישעיהו



מהו המניע המסתתר בנפשם של מנהיגים המובילים מהלכים שסופם אבדון? מה מניע מנהיג – לכאורה שפוי לגמרי – להוביל מהלכים אבדניים, גם בעת שכל צופה מן הצד וגם מן האמצע, מזהה את התהום שאליה מובילים המהלכים, ומתריע על כך בזעקה גדולה?

שאלה קשה. יש למישהו הצעה? איזה רעיון לפתרון התעלומה, איזה הסבר? אין?! אז ננסה למצוא הסבר בזמן הזה, במסר של הימים ההם – במגילת אסתר, שאותה קוראים בפורים.

אבל לפני זה הקדמה קצרה: שליט – איך הוא נהיה כזה? מהיכן הוא שואב את כוחו?

ובכן יש כמה אפשרויות, אבל אנחנו נתרכז בצרות של עצמנו; אצלנו השליט הוא נציג המפלגה הגדולה ביותר. ככה זה כמעט תמיד. ואיך הוא נהיה ראש המפלגה הגדולה ביותר – חברי המפלגה בחרו בו. מדוע הם בחרו בו? אפשר לומר שזה מפני שהוא נראה להם הכי מתאים להוציא לפועל את האידיאולוגיה של אותה מפלגה, אבל זו לא תהיה כל האמת, אם בכלל. הם בחרו בו כי הוא נראה להם בעל הסיכויים הרבים ביותר להביס את המועמד הנגדי.

לפעמים המצב קשה, והם בוחרים בו כי מוטב שיהיה בפנים ויירק החוצה מאשר שישאר בחוץ ויירק פנימה. אף אחד לא מעלה בדעתו מצב בו הוא יהיה בפנים ויירק פנימה...

בכל מקרה, כולם מצפים שהוא יהיה מחויב לשולחיו ולמצע שעליו נבחר. זה רק הוגן, לא? בטוח, אבל המנהיג – יש לו רעיונות אחרים לפעמים; הוא רוצה להיות מנהיג מכוח עצמו ובשביל זה צריכים להיפטר מהחטוטרת שנקראת אידיאולוגיה, או מצע. וכמובן, להיפטר גם מאלה שהעלו אותו לגדולה, שהרי עצם קיומם מזכיר לו מאין הוא בא.

נו טוב, לא מוכרחים להיפטר; מספיק שיגידו 'אמן' לכל שטות שלו; שיהיה ברור שלא בזכותם הוא מלך; להיפך, בזכותו יש להם מעמד כלשהו; הרי אם הוא ירצה, יפטר אותם מיד; אז שיגידו תודה וישתקו.

מאפיינים שונים יש לו לחג הפורים; ישנן גם דמויות מופת שטורחים לזכור ולהזכיר בפורים ובכלל. יש מופת שלילי, יש מופת(ים) חיובי(ים) ויש גם דמויות נלעגות. אבל דומה שעל השחקן הראשי בדרמה, המנהיג הכל יכול – אנחנו נוטים לפסוח. זכרו של המלך אחשוורוש די נפקד בחגיגות הפורים.

אז אולי אנחנו נעשה אתו חסד, וננסה להבין את האיש ואת התנהלותו. כמובן, נעשה זאת בעזרת חז''לינו; בעיקר על פי הסבריו המופתיים של המלבי''ם.
(אסתר א) א וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמּלֵךְ מֵהדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:
(מלבי''ם) ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה. כי אחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה – עד שתחלה יהיה מלך על מדינה אחת, עד שישכח שהיה הדיוט תחלה, ואח''כ התגבר לאט לאט. רק וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בימים ההם שעוד היה אחשורוש והדיוט, בימים ההם בעצמם, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמּלֵךְ מֵהדּוּ וְעַד-כּוּשׁ; באופן שלא זָכְרוּ שֶמָלַך במדינה פלונית מֶלֶך מהודו ועד כוש, ורק זכרו שאחשורוש (שהוא) הדיוט, מולך מהודו ועד כוש. וגם בימים ההם מלך על שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, ולא היה בין הדיוטתו למלכותו העצום משך זמן, רק בימי הדיוטתו פתאום נתהוה מלך עצום ומושל עמים רבים:
נו, על רקע זה, אפשר להתחיל להבין את התנהלותו בהמשך; הוא לא רוצה למלוך בחסדי ושתי, וגם לא להיחשב סתם ממשיך של האימפריה הבבלית; לכן הוא מכריז על העיר שושן כבירה, וחוגג את ההתנתקות מן המורשת המכבידה.
ב בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:
שריו ועבדיו וחיל פרס ומדי הם בסיס הכוח שלו ולהם הוא נותן את מירב הכבוד. שרי המדינות מועדפים פחות; שידעו את מקומם.

וַיִּקְצף הַמֶּלֶךְ מְאד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ

הפגנת הכוח נמשכה חצי שנה. במשך תקופה זו, כולם אורחי המלך וחוגגים על חשבונו.
ד בְּהַרְאתוֹ אֶת-עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת-יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:
עד כאן השתתפו רק אלה המשתייכים למעמד השליט; ומה עם האנשים הפשוטים, להם לא מגיע? מגיע, בטח שמגיע; אחשורוש לא רוצה להיראות מתנשא, אז גם להם הוא זורק עצם:
ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים- בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ:
והאנשים הפשוטים זוכים לכל הכיבודים שזכו אנשי המעלה. מעבר לעצם ההזמנה לחגוג בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ, הם מוזמנים להשתמש בכלים שלא הורגלו בהם:
ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת: ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
הפגנה כזאת של עושר, עלולה לבלבל גם את השפוי שבאזרחים והוא עלול להרגיש כפוי לאכול ולשתות גם אם לא בא לו. גם לכך דואג המלך המבקש לרצות את כולם:
ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אנֵס כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ:
הניסיון לרצות את כולם כל הזמן, הוא העומד בבסיס תהליכי החורבן, שהרי לא באמת ניתן לרצות את מרדכי ואת המן באותו מהלך. אבל פה אנחנו מקדימים את המאוחר; בינתיים, מה עם הנשים? להן לא מגיע לחגוג?! מגיע, ועוד איך מגיע:
ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
אחרי שאחשורוש מרגיש מלך ביחס לכל נתיניו, נותרה לו בעיה אחת: ושתי. היא מלכה בזכות מורשת אבותיה והוא חייב להכפיף אותה אליו כדי להרגיש מלך באמת:

איך עושים זאת? מחייבים אותה להופיע לראווה בפני המון האורחים; רק שבשביל זה צריכים אומץ שאין לו מצד עצמו, אז מתחזקים ביין.
י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי- טוֹבַת מַרְאֶה הִיא:
אבל היא יודעת עם מי יש לה עסק; המדרש מספר שהיא זרקה איזו הערה צינית על שכרון הכוח שלו, הנסמך על שכרות מיין.
יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצף הַמֶּלֶךְ מְאד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ:
ושתי משלמת בחייה על העזתה להמרות את פי השליט, וכל היתר הרי הוא כתוב במגילת אסתר.

שכרות – לא חייב שתתבסס על יין; עמדנו על כך בעבר בהקשר של בני אהרון, והנביא ישעיהו (נ''א) אומר זאת בפירוש: וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן:

גם בימינו משתמשים בביטוי שכרון כוח; מסתבר שלא הרבה השתנה בטבע האדם, אם בכלל, מאז אחשורוש והמן ועד היום. בהתבוננות קלה בשלושת הפרקים הראשונים של המגילה, מגלים ששכרון הכוח היה המניע המרכזי של התהליכים המתוארים שם.

מסתבר ששכרות כזאת היא מדבקת; לא רק השליט בטוח שהוא כל יכול, גם המון העם משתכע בכך, ועונה אמן אחר כל גחמה של השליט.

דומה כי היחיד שנשאר פיכח בכל המצבים, הוא מרדכי היהודי. הוא לא השתכר מן ההזמנה והאירוח בבית אחשורוש, ושמר על פיכחות גם בכל ההתפתחויות שבאו בהמשך.

פכחונו של מרדכי, הוא אשר הוביל למהפך הגדול שבעקבותיו (פרקים ח' וט'):
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר. (...) וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂנְאֵיהֶם.
וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים גם היום. לשמור על פכחות ולחולל את המהפכה.

ואז יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי