''מטעם''גדעון ספירו
בימים אלה הופיעה החוברת השניה של ''מטעם –כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית''.
אינני מבקר ספרות, ולכן לא אכנס לסוגיית החומר הספרותי והשירי שבחוברת. אני מוצא לנכון לציין את הופעת החוברת בגלל רשימתו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש על יאסר ערפאת. הרשימה התפרסמה בכתב העת ''אל כרמל'' המופיע ברמאללה בעריכתו של דרוויש, ופורסמה ב''מטעם'' בתרגומו המרשים של עלא חליחל.
זו רשימה שפותחת לקורא אופקים, והוא נוסק עימה למרחבים של ראיה אחרת. דומה, כי הקורא העברי לא היה מגיע לרשימה חשובה זו אלמלא עורכי ''מטעם'' והם ראויים להערכה ולתודה.
בשנים האחרונות היינו נתונים לדיווחים של כתבים, פרשנים ומזרחנים שהלכו בתלם הדמוניזציה של ערפאת אותו הכתיב שרון בהצלחה שאפילו הוא הופתע ממנה.
די היה לקרוא את סגנון הכתבות על ערפאת בעיתונות הישראלית בימי מחלתו ולאחר מותו, בכדי להבין עד כמה קשה היה לשמור על גישה שפויה שלא לדבר על מבט מרחיק ראות, באשר למנהיג הפלסטיני.
מי שרוצה להבין מה יהיה מקומו של ערפאת בתולדות העם הפלסטיני, כיצד ייזכר, אין תחליף לרשימתו של מוחמד דרוויש, שייחודה בשילוב המופלא של תוכן וסגנון. זו מעלתו של משורר גדול, שהוא ניחן בשאר רוח המאפשר לו להתרומם מעבר לדיווחי היום יום השגרתי ולהביט לתוככי ההיסטוריה.
קפיטליזם ברשעותוהחודש התפרסמו משכורות העתק של כרישי ההון בישראל. בעל המשכורת הגדולה ביותר הוא נוחי דנקנר שמיקבץ חברותיו הרוויח למעלה ממיליארד ש''ח. משכורתו השנתית מרקיעה ללמעלה מ-12 מיליון ש''ח לשנה, כלומר מיליון ויותר ש''ח לחודש. השני ברשימה הוא שלמה נחמה יו''ר בנק הפועלים שמשכורתו 9 מיליון ש''ח לשנה, שהם 750 אלף ש''ח לחודש. מיד אחריו ניצב מנכ''ל הבנק עם סכום דומה.
במשטר הסוציאליסטי שלי תופעות כאלה יהיו כמובן בלתי אפשריות מכוח חוק. תחושת הצדק שלי מתקוממת כאשר נוחי דנקנר, שבבעלותו גם חברת השופרסל, מרוויח מיליון ש''ח לחודש וקופאית בשופרסל מרוויחה באזור שכר המינימום, מעט יותר מ-3000 ש''ח לחודש.
עופר נמרודי, מנכ''ל מעריב, מרוויח מעט פחות, 275 אלף ש''ח לחודש, אבל עדיין סכום מטורף כאשר לוקחים בחשבון שהוא מפטר עשרות עובדים בגלל שהחברה מפסידה.
בעלי החברות הנ''ל אינם אנשים בעלי שכל פורה במיוחד שמוחם היצירתי המציא משהו חדש. הם למעשה שודדים של כספי הציבור. השופרסל יוכל להתקיים ללא דנקנר, ובנק הפועלים יוכל להתקיים ללא נחמה ומעריב יוכל להתקיים ללא נמרודי, אבל הם לא יוכלו לפעול ולו יום אחד ללא העובדים, ללא הלקוחות, ללא הקוראים, ללא העיתונאים, ללא המפקידים.
בנק הפועלים, דרך משל, תיפקד מצוין גם כשמנכלו קיבל שכר הרבה יותר צנוע כשהיה בבעלות ציבורית.
השיטה הכלכלית שלי תאפשר לכל החברות האלה לפעול ברווחה, לשלם לעובדים שכר נאה, ולקבוע בחוק שבעל חברה לא יוכל לקבל שכר העולה על פער של פי שלושה או ארבעה מהשכר הממוצע במשק. רווחי החברות, לאחר מיסוי כדבעי, יושקעו שוב בפיתוח לטובת כלל החברה.
ההזרמות המטורפות לכיסים פרטיים יופסקו.
פושעים ברשות המשפטהוועדה לבחירת שופטים מינתה השבוע שלושים שופטים חדשים, ביניהם מי שהיה עד לאחרונה הפרקליט הצבאי הראשי מנחם פינקלשטיין. הוא יהיה שופט מחוזי בחיפה.
פינקלשטיין הוא האיש שהעניק אור ירוק לחיסולים, אותן הוצאות להורג ללא משפט שפגעו במאות חפים מפשע, ילדים, נשים, זקנים.
פינקלשטיין היה צריך לעמוד לדין כפושע שולחן כתיבה, אבל בישראל הוא נמצא כשר לכהן כשופט. נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ניצול שואה, העומד בראש מערכת המשפט, נתן את ידו למינוי המכוער הזה. המינוי הזה הדגים שוב עד כמה זעירים ההבדלים המוסריים בין מפלגת העבודה, הליכוד והמפד''ל. חברי הוועדה ח''כ אברהם שוחט מהעבודה, ח''כ שאול יהלום מהמפד''ל והשר דני נווה מהליכוד הצביעו בעד. כולם מתפלשים באותה ביצה מצחינה.
בעוד שלושה שבועות תתכנס הוועדה שוב לאישור סדרת מינויים נוספת, ובין המועמדים לקידום לתפקיד שופט מחוזי נמצא שופט השלום המתנחל נעם סולברג מהתנחלות אלון שבות. הישיבה בשטחים הכבושים היא כידוע פשע מלחמה והשופט סולברג שותף לו בגין השקפתו האידיאולוגית דתית ימנית.
זה מה שקרוי איכמניזציה זוטא של מערכת המשפט, באותו מובן שטבעה חנה ארנדט בספרה על אייכמן, הבנליזציה של הרוע.
טקסט מוכרשלוש מפלגות קומוניסטיות נפגשו בירדן. המפלגה הישראלית, מק''י, המפלגה הפלסטינית, מפלגת העם, והמפלגה הקומוניסטית הירדנית. לאחר שדנו בכובד ראש בבעיות האזור והעולם, הוציאו גילוי דעת, המכיל טקסט די מוכר למי שקרא בעבר גילויי דעת משותפים של מפלגות קומוניסטיות בתקופה בה עדיין התקיימה ברית המועצות בהנהגתה של המפלגה הקומוניסטית.
בהודעות אלה מוקדש תמיד פרק של גינוי לאימפריאליזם האמריקני, בצד הזדהות עם מאבקי העמים לדמוקרטיה. גם שלוש המפלגות השכנות לא פסחו על גינוי של האימפריאליזם האמריקני, והאמת היא שגם אם הסגנון נדוש, הרי צריך להודות כי בהקשר של הפלישה לעיראק הוא גם נכון.
יש בגילוי הדעת גם הבעת קורת רוח מנסיגת הכוחות הסורים מלבנון. רגע רגע חברים, מדוע התחילו הסורים לסגת? גם כן בגלל האימפריאליזם האמריקני. הסורים לא היו מעלים על דעתם לסגת, אלמלא הדרישה התקיפה של ארה''ב שקיבלה גם את הגיבוי של החלטה רשמית של מועצת הביטחון.
ולבסוף, יש גינוי מפורש למדיניות שרון בשטחים הכבושים, ועל כך לא יכולות להיות טענות למי שמתנגד לכיבוש, ויש גם תמיכה במאבק העמים לדמוקרטיה באזורנו, וגם זה בסדר. רק חבל שהפעם אין אזכור של המדינות בהן מאבק זה דרוש במיוחד. אני יכול להעלות בדעתי את שכנתנו סוריה או ערב הסעודית, שלא לדבר על סודן.
פרס אוסקר לשר הפנים?מינויו של אוסקר אבו ראזק למנכ''ל משרד הפנים, זכה למחיאות כפיים סוערות החל מהשמאל וכלה במרכז המתון. שר הפנים אופיר פז פינס הצליח במחיר מינוי אחד למקם עצמו בצד של ''הטובים''. אפילו חיים ברעם, בעל הטור הנפלא במקומון הירושלמי ''כל העיר'', שעבור רבים בשמאל הוא מעין פוסק הלכות מה ראוי שייכנס ומה לא לתחום הגזרה השמאלית, לא חסך מחמאות משר הפנים, וגם העניק שורה של עצות מצויינות למנכ''ל הנכנס, מה עליו לעשות, כדי שכהונתו תחשב כהצלחה.
אני חושש שמשרת מנכ''ל לאזרח ערבי במשרד כה חשוך כמו משרד הפנים, הוא מסלול מכשולים שבו הוא עלול להתרסק.
בניגוד לתפקידו הקודם ברשות המסים, שתפקידו היה לגבות אבל לא היה אחראי לחלוקת הכספים, כאן, הוא כבר במשרה שתחייב אותו לבצע שורה של משימות העומדות בניגוד לרעיון השוויון לכל אזרחי המדינה, שבשמו לכאורה נכנס לתפקיד.
האפליה במשרד הפנים היא מובנית. השב''כ ממלא שם תפקיד משמעותי באשר למותר ולאסור. אוסקר אבו ראזק יהיה אחראי על איסור כניסה של פעילי שמאל לישראל, על גירוש מהגרי עבודה, על מניעת איחוד משפחות של אזרחים ערבים, על מדיניות אי ההכרה בכפרים הבדואים בנגב, על אפליה בהקצאת כספים לרשויות ערביות מול השכנות היהודיות, על הריסת בתי פלסטינים במזרח ירושלים והרשימה ארוכה.
יש בעיה עם הדרישה שלנו למתן ייצוג שווה לאזרחים הערבים במשרדי הממשלה על פי משקלם באוכלוסייה כאשר מדובר בממשלה שמדיניותה המוצהרת והמעשית היא להקשות על חיי האזרחים הערבים, בין השאר, מתוך מגמה לעודד את הגירתם.
את הבעייתיות שבשילוב אזרחים ערבים במימסד אנו רואים בתחום הגיוס לצבא. החיילים הבדואים והדרוזים ידועים בנוקשותם כחיילי כיבוש בבחינת יותר קתולים מהאפיפיור. הם מקווים שזה יעזור להם בהמשך להשתלב, אבל הם נוכחים כי זה לא עוזר והם ממשיכים לסבול מאפליה.
בכדי ששילוב ערבים במשרות ציבוריות יהיה משמעותי, צריכה ישראל להיהפך ממדינה דמוקרטית ליהודים למדינה דמוקרטית של כל אזרחיה.
אני לא מקנא באוסקר אבו ראזק. הימין מסתכל עליו בזכוכית מגדלת, האם יסטה חס ושלום ''לטובת הערבים'', והשמאל יבחן אותו באיזו מידה הוא נגרר להיות משת''פ עם שיטה הבנויה על גזענות ואפלייה.
|
''מטעם''
ערפאת כאייקון לרודפי שלום
