|
מהות תפקידו של נגיד | |||||
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 03/05/2005 שעה 16:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
אבקש הבהרות על שתי נקודות | |||
|
|||
ראשית, תודה על המאמר המשכיל, לגבי הדיוטות כמוני בענייני כלכלה. אבל ישנם שני נושאים שאני מבקש הבהרות עליהם: א) מה שאת אומרת: ''הצורך לממן את החוב או הגרעון, של הממשלה ? ב) מדוע יציבות מחירים היא ''מכה לבנקאים'' ? | |||
_new_ |
אבקש הבהרות על שתי נקודות | |||
|
|||
א. כדי להיות בגירעון על הממשלה למצוא מקור מימון וזה בדרך כלל נושא מחיר (ריבית). כל גירעון בעצם מגדיל את החוב ולכן ''הצורך לממן את החוב או הגירעון''. ב. מכה לבנקאים זה חלק מכותרת של המאמר ממנו נלקח הציטוט. | |||
_new_ |
מטרידה אותי האינפלציה | |||
|
|||
שמשמעותה עליית המחירים בקצב גדול יותר מעדכון רמת השכר. ההכנסה בפועל נשחקת. אתה קובע מחד ש: ''.... לעודד צמיחה ותעסוקה אפילו על חשבון פגיעה ביעדי האינפלציה.'' ומנגד בסעיף הסיום: ''... לכן על מנהל המדיניות המוניטרית להתמקד ביעד יציבות המחירים.'' האם מחירים יכולים להיות יציבים כשפוגעים ביעדי האינפלציה? וסיפור מהיום. ערכתי קניות של מוצרי מזון ברשת גדולה ומרכזית. ראיתי שמוצרים רבים התפיחו את מחיריהם, כשלצד מדבקה ישנה (שהיתה בתוקף בביקורי הקודם לפני שבוע) מוצמדת מדבקה חדשה עם מחיר חדש שבדרך כלל היה גדול ב-7% - 20% ממחיר הישן. מנהל הסניף טען בפני שבחודשים האחרונים ספגה החברה הפסדים כשלא העלתה מחירים מתוך רצון לשדר יציבות ולהתחרות על הלקוחות. אני משער שרשתות שיווק נוספות נהגו באופן דומה, כי בסך הכל הרשתות כולן מתואמות בינהן כאשר האינטרס הכלכלי הוא משותף. את המאבק הקטן הן עושות בינהן ע''י הפחתות ספורדיות של מוצרים. אבל זה סיפור אחר. | |||
_new_ |
מדובר בדרישה של חלקים מן הציבור | |||
|
|||
ישנה דרישה בציבור כלפי בנק ישראל שמשמעותה, להשתמש במדיניות הריבית של בנק ישראל לעודד תעסוקה וצמיחה. פירוש הדבר להוריד ריבית גם כאשר זה לא מתאים מבחינת יעדי האינפלציה. זה אומר שכדאי לפעול להרחיב את היצור תעסוקה אפילו אם האינפלציה תחרוג מהיעד. המאמר שלי מראה שמדיניות כזאת לא יכולה כל כך להועיל בנושא היצור והתעסוקה אבל יכולה לפגוע ביציבות הפיננסית (יעד האינפלציה). לכן היא לא רצויה: ''על מנהל המדיניות .... להתמקד ב[שמירה על] יעד יציבות המחירים''. | |||
_new_ |
ס.פישר נגיד-הישג למדינה ולנתניהו. | |||
|
|||
אתה מתעלם ,במאמרך, מהעובדה כי הנגיד הוא גם יועצה הכלכלי של הממשלה. נראה לי כי לעצתו של אדם בשיעור קומה כנ''ל תהיה השפעה רבה. השאיפה לצמיחה ותעסוקה היא בנלית כי היא משותפת לכל אדם באשר הוא. השאלה איזו דרך נוקטים להשגתה. התמרון הכלכלי בישראל הוא צר עקב חשיבות המצב המדיני-בטחוני. הפעילות המדינית מבשרת טובות,נקוה כי כך יהיה. | |||
_new_ |
נושא המאמר | |||
|
|||
אתה מתעלם מהאמור בתחילת המאמר (''אני אתמקד במהות תפקידו של הנגיד שמפורטת בסעיף 3 לחוק בנק ישראל: ניהול המדיניות המוניטרית''). לא דובר על שאיפה אלא על איזה מדיניות היא הנכונה להשגת היעדים שאינם ''בנלים''. הטענה על המצב הביטחוני היא לא רצינית. | |||
_new_ |
המצב הבטחוני | |||
|
|||
לדעתך אין למצב הבטחוני השפעה על כלכלת המדינה? אנא,תסביר. | |||
_new_ |
לא, זאת לא דעתי | |||
|
|||
הערה שלי התייחסה לטענה שלך ''התמרון הכלכלי בישראל הוא צר עקב חשיבות המצב המדיני-בטחוני'', ממנה משתמע שהמצב הביטחוני מגביל את היכולות של כלי המדיניות הכלכלית. זהו תירוץ. א. בטווח זמן ארוך, להוציא קטסטרופות, הצמיחה ברמת החיים במשק שווה, כמעט במדויק, לצמיחה בפריון - תפוקה לעובד ממוצע (מציאות מעולם אחר, 13 למרץ 2003). ב. הגורמים העיקריים למשבר-מיתון האחרון היו התפוצצות בועת מגזר ההי-טק (בגלל משקלו היחסי הגבוה), שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה. האינתיפאדה רק העמיקה את התהליך והמיתון אבל לא גרמה אותו. כך אמר ד''ר יעקב שיינין (http://www.globes.co.il/serve/globes/docView.asp?did...), בנובמבר 2002. באותה הזדמנות הוא הוסיף: ''גם במצב הביטחוני הנוכחי, המשק הישראלי יכול להגיע לצמיחה של בין 4% ל-5% בשנה. מי שקושר בין השפעות האינתיפאדה והיעדר הצמיחה - מטעה''. חוץ מד''ר שיינין היו באותה תקופה התבטאויות דומות של ד''ר מומי דהן ודוד ברודט למצב הביטחוני (האינתיפאדה) יש השפעה על הכלכלה אבל היא קטנה בהרבה ממה שמשתמע מדבריך. כך גם לגבי היכולת המדיניות הכלכלית להשפיע על המשק. | |||
_new_ |
לא, זאת לא דעתי | |||
|
|||
תלוי מאיזה צד אתה מסתכל. ההדרדרות הקשה בתיירות,למשל,לא קרתה בגלל בועת ההי-טק אלא בגלל המצב הבטחוני. הפסקת ההשקעות בארץ,קרתה גם בגלל המצב הבטחוני ולא במקצת. תקציב הבטחון גדל וישראל נאלצה לגייס כסף באמצעות (בין היתר)ערבויות אמריקאיות אשר תמורתן היתה מדינית. האילוץ המדיני גרר אילוץ פוליטי שהיה לו מחיר כלכלי,למשל מינוי שר אוצר מסוים או יו''ר ועדת כספים מסוים וכו. פה כוונתי למרחב התמרון הצר. | |||
_new_ |
את צודקת עין צופיה | |||
|
|||
התמרון הכלכלי בישראל הוא צר מבחינת העובי ועבה מבחינה הצרות. | |||
_new_ |
אתה טועה ומתרחק מהעניין | |||
|
|||
אם תבדוק את חלקו של ענף התיירות בתוצר תמצא שהוא קטן למדי. הנה קישור לנתונים, בהקשר הזה, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (http://www1.cbs.gov.il/shnaton55/st14_03.pdf). אם נזכור שחלקם של הצרכנים המקומיים הוא לא קטן אז נקבל את הפרופורציה הנכונה. ההשקעות הזרות לא נפסקו אבל ירדו בהרבה גם בגלל המצב הביטחוני אבל הגורם היותר חשוב הוא גודל החוב הציבורי והפרטי. גם בהקשר הזה צריך לחשוב במונחים של ''ההפסד'' ביחס לסה''כ. תקציב הביטחון הוא כבר מזמן גדול מידי ואצ זה אומרים רבים שמבינים בנושא. אז גם אם האינתיפאדה העלתה את צרכים נוספים של הצבא, לא היה ממש הצריך תוספת תקציבית. ישראל ''נאלצה'' לגייס ערבויות בגלל מדיניות של אוברדראפט מתמשכת. התוצאה היתה שהאפשרות ללוות ממקורות זרים היתה אפסית. לכן ''להאשים'' את האינתיפאדה בהקשר הזה זה תירוץ. אין לי ספק שלקבלת הערבויות היה מחיר פוליטי-מדיני וכבר כתבתי על הנושא הזה: ''זהירות, מתנות והתחייבויות'' (דיון 2098). אם נזכור שבסמוך למועד אישור הערבויות ''המחיר הכלכלי'' היה האפשרות (המחודשת) לנצל מקורות מימון זרים למימון החוב הגדול מידי וגם ההוזלה המשמעותית של העלות (הריבית) שלהם. בקיצור, כמו שכתבתי קודם, למצב הביטחוני היתה השפעה שלילית על המשק אבל היא הרבה יותר קטנה ממה שאתה נוטה לחשוב. ''הצורך'' בערבויות לא נבע מהמצב הביטחוני אלא ממדיניות כלכלית לא נכונה (הוצאות > הכנסות) במשך זמן רב. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |